"104 ימים יש בכל חופשת קיץ ואין שום בית ספר..." - כך נפתח אחד משירי הפתיחה האייקונים ביותר שנכתבו לסדרת טלוויזיה, אבל מה קורה כשהחופשה הזו נמשכת כמעט עשור? מאז סיום העונה הרביעית ב-2015, היה נדמה שחופשת הקיץ של פיניאס ופרב הסתיימה לתמיד. כעת, כמעט עשור אחרי (5 ביוני), הסדרה האהובה חוזרת לעונה חמישית וחדשה לגמרי, אשר נוחתת בדיסני+ ממש כמו מתקן ענק בחצר האחורית.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• ראם קופלוביץ' על 'הופה היי': "אנחנו לא מנסים לחקות את מה שהיה אז"
• האחים והאחיות האהובים עלינו בסדרות הנוער
• פרסום ראשון: בר "הפשוטע" מצטרף לפסטיגל

תפסנו לשיחה את היוצרים דן פובנמאייר וג'ף "סוואמפי" מארש (וגם המדבבים של דוקטור דופנשמירץ ומייג'ור מונוגרם - בהתאמה) והמדבבים של הסדרה באנגלית - וינסנט מרטלה (פיניאס), דיוויד אריגו ג׳וניור (פרב), אשלי טיסדייל (קנדיס), אליסון סטונר (איזבלה), קרוליין ריאה (לינדה) ודי בראדלי בייקר (פרי הפלטיפוס), זאת על מנת לשמוע מה באמת קרה מאחורי הקלעים של הקאמבק הכי מסקרן של הקיץ.

מי מכם, לדעתכם, היה יוצא להרפתקה אמיתית בקיץ, ומי היה מיד שוקע בתנומה ומתכנן לישון כל הקיץ?

דן פובנמאייר: "זה תלוי איך הסתיו נראה..."

אליסון סטונר: "אנחנו חושבים שדן היה לוקח תנומה, אבל הוא היה דואג לתעד את זה טוב כדי להעלות לטיקטוק".

דן: "בדיוק. זה בדיוק מה שהייתי עושה".

וינסנט מרטלה: "הוא היה מבקש ממני לצלם את כל התנומות שלו, כן… 'אתה יכול לערוך את זה מהר ב-CapCut'".

סוואמפי מארש: "ואז הוא היה מחביא מספר כלשהו בפנים…"

דן פובנמאייר: "'אתה יכול להעביר לי את זה ב-AirDrop?'"

וינסנט מרטלה: "כן, 'תעביר לי את זה ב-AirDrop. זה צריך להיות באיכות גבוהה, 4K'."

דיוויד אריגו ג'וניור: "אני די בטוח שהייתי בוחר בתנומה".

במרץ 2024 המדבב של פיניאס, וינסנט מרטלה, הגיע לברזיל והעלה לחשבון האינסטגרם שלו תמונה עם חולצה עליה היה כתוב בפורטוגזית: "אני מפורסם בברזיל". הפוסט הזה ופוסט נוסף שלו מהטיול בברזיל, בו נראה לבוש בחולצת כדורגל מקומית עם כלב מעורב מסוג קרמלו (Caramelo) אשר נפוץ ברחובות המדינה, גרמו למעריצים ברזילאים של הסדרה "כולם שונאים את כריס" (אשר נחשבת שם לפופולרית במיוחד) בה כיכב לצאת בקמפיין וירטואלי אשר העלה את מספר העוקבים בחשבון האינסטגרם שלו מ-200,000 ליותר מ-3 מיליון בתקופה של פחות משבוע. זה הפך את התשובה של קרולין לשאלה כלא מפתיעה במיוחד.

קרולין ריאה: "אני הייתי יוצאת לחופשת קיץ בברזיל, ו-וינסנט היה מתנהג כמו מלך ולוקח אותי לכל מקום, כנראה".

דיוויד אריגו ג'וניור: "האדם הכי מפורסם בברזיל".

קרולין ריאה: "האדם הכי מפורסם בברזיל, הבן שלי, פיניאס".

וינסנט מרטלה: "כולנו צריכים לנסוע יחד לברזיל".

סוואמפי מארש: "כן, בבקשה!".

דן פוונמיר: "נסענו לברזיל לכנס D23 (כנס דו-שנתי המיועד למועדון המעריצים הרשמי של חברת וולט דיסני - ש.מ) עם וינסנט, והרגשתי כאילו אנחנו הפמלייה של ג'סטין טימברלייק. הוא כל כך מפורסם שם".

קרולין ריאה: "זה כמו לעקוב אחריך בדיסנילנד, דן".

דן פובנמאייר: "לא, קרולין, תאמיני לי, זה לא דומה. אני יכול להסתובב בדיסנילנד עם אבטחה. וינסנט לא יכול ללכת ברחובות ברזיל בלי ליווי ביטחוני".

וינסנט מרטלה: "זו הייתה הפעם הראשונה ש-D23 נערך בברזיל. זה היה בסאו פאולו וזה היה מדהים. המעריצים היו נהדרים, הם התרגשו ממש מהסדרה. הם אפילו שרו את שיר הפתיחה כולו באנגלית. הם היו ממש נלהבים- לא רק ממני, גם מהתכנית עצמה… טוב, הם גם היו נלהבים ממני, אבל גם מהשאר..."

דן פובנמאייר: "הם התלהבו ממך יותר".

דן וג'ף, איך הצלחתם לאזן בין הרצון להביא את הסדרה לקהל חדש, שכנראה לא גדל על הסדרה, לבין השמירה על מה שאהבו בה בתקופת שידור העונות הקודמות?

דן פובנמאייר: "פשוט רצינו לעשות עוד מהתוכנית עצמה. לא ניסינו לגרום לה להרגיש שונה, אבל כן רצינו להביא לה אנרגיה רעננה. בערך חצי מחדר הכותבים מורכב מכותבים שעבדו על הסדרה המקורית, והחצי השני הוא כותבים צעירים, רבים מהם גדלו על הסדרה. אז כל מי שחזר אחרי הפסקה מהסדרה הביא רעיונות נהדרים. היו הרבה דברים שאמרנו עליהם, 'איך לא חשבנו על זה אז?' אז אנחנו מנסים לשמור על התחושה של הסדרה, כי זה מה שאני חושב שהמעריצים אוהבים בה".

סוואמפי מארש: "לא רצינו להמציא הכל מחדש. זה עבד מצוין לפני כן. פשוט חשבנו שעדיף להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים".

קרולין ריאה: "ולעולם לא צדקתם במספר הימים, נכון? אז לא משנה אם עכשיו יש 208 ימי קיץ".

דן פובנמאייר: "מעולם לא בדקנו את המידע הזה. 104 ימים זה משהו שמישהו אמר בפגישה וזה נשמע כאילו הוא יודע על מה הוא מדבר. מעולם לא טרחתי לבדוק את זה".

וינסנט מרטלה: "וזה עבד ממש טוב בשיר הפתיחה".

סוואמפי מארש: "זה מתנגן טוב".

דן פובנמאייר: "כן, זה נשמע טוב, אז לא שינינו את זה כשגילינו שיש רק בערך 80".

אמנם המשפט האייקוני על 104 ימים בחופשת הקיץ התברר כלא מדויק, אבל היו גם מקרים שבהם דווקא חוסר הוודאות השתלם. כפי שדיוויד הזכיר בהמשך, אחד הפרטים המפתיעים ביותר בסדרה, שלא נבדקו בזמנו, התברר בדיעבד כאמיתי לגמרי בעקיפין.

דיוויד אריגו ג'וניור: "וכמה מהדברים שלא בדקתם בעצם יצאו מעולים, נכון? כמו הצבע של ברווזן באור אולטרה סגול או משהו כזה? זה היה בגישה של- 'לא בדקנו, אבל פשוט רצינו שזה יהיה אמיתי'״.

דן פובנמאייר: "רצינו שזה יהיה אמיתי ב-2020... דיוויד מדבר על זה שב-2020 הקהילה המדעית גילתה שכאשר שמים ברווזן תחת אור UV, הם זוהרים בצבע טורקיז שזהה בדיוק לזה של פרי הפלטיפוס".

דיוויד אריגו ג'וניור: "אבל רק אם הם חובשים כובע".

דן פוונמיר: "זה הדבר הכי מוזר שקרה לי בחיים".

דן פובנמאייר: "הם גילו לאחרונה שלחיות רבות יש ביו-פלואורסצנציה (תופעה שבה בעלי חיים סופגים אור חיצוני ופולטים אותו בצבע שונה - ש.מ), לא רק ביולומינסצנציה (תהליך כימי פנימי המייצר אור), אז הם התחילו לבדוק את זה".

איך היה לחזור לדמויות שלכם אחרי כל כך הרבה זמן?

דן פובנמאייר: "האמת היא שתמיד עשינו את זה קצת. כולנו המשכנו לעשות דברים ל-Chibiverse ולמעברים בין תוכניות, נכון?"

וינסנט מרטלה: "כן, שיחקתי את פיניאס כבר 17 או 18 שנה, כך שהוא היה חלק עצום מחיי. הדבר היפה בסדרה הזו הוא שיש לה קהל מדהים, ותמיד היו סיבות לחזור לדמות גם בתקופות בהן לא שודרו פרקים חדשים.למשל, בסרט שעשינו ב-2020: 'קנדיס נגד היקום'. היו גם פרקי קרוסאובר עם 'חוקי המרפי של מיילו' ששיחקתי בהם את פיניאס, יצא לי גם לעבוד על ה-Chibiverse שזמין בדיסני פלוס... אז פיניאס מעולם לא היה רחוק ממני, אבל ההקלטה הראשונה שחזרתי לעשות עבור פרקים חדשים הייתה מאוד מרגשת. מאוד התרגשתי כי כמו שאמרתי, 17-18 שנה זה המון זמן בשביל לעשות משהו או להכיר מישהו, ואני מכיר את הדמות שאני מדבב והאנשים הנהדרים שאני עובד איתם כבר כל כך הרבה זמן. זה היה מאוד מהנה לחזור לעשות את זה כל שבוע. אני מקווה שנמשיך לנצח, זה מדהים".

די בראדלי בייקר: "עשיתי צלילה עמוקה של שלושה חודשים כדי לשחזר את המהות והמשמעות התת-טקסטואלית שאני צריך להביא לקול של פרי".

דיוויד אריגו ג'וניור: "וזה ציטוט ישיר: צלילה עמוקה- Dee-p dive".

קרולין ריאה: "כשהתחלנו, זה היה בשנת 2008 אם אני לא טועה. אז הבת שלי עוד לא נולדה, היום היא בת 16. זה מאוד מעניין לשחק את הדמות של האמא, גם כיום קנדיס עבורי היא מישהי אחרת לגמרי, אני מרגישה שאני מכירה אותה יותר לעומק, עם הבנה מלאה עליה ועל הרבדים שלה. אשלי, זה גם מרגיש ככה אצלך מאז שיש לך ילדים?".

אשלי טיסדייל: "לגמרי. היינו באולפן לא מזמן כדי לעשות פרסום, ו-וינסנט עשה סרטון קטן לאינסטגרם. הוא עשה את הקול שלו, הראה את דן עושה את הקול שלו, ואז את סוואמפי… ואז הוא הגיע אליי ואני פשוט אמרתי, 'היי'. הקול של קנדיס הוא הקול שלי. הקושי היחיד הוא שקנדיס כל כך אנרגטית, וכשהייתי צעירה זה היה קל יותר להתחבר לאנרגיה הזו. כמובן שעכשיו אני יותר מבוגרת וגם יש לי שני ילדים… בעונה האחרונה הייתי בהריון עם השנייה שלי וכל הזמן חשבתי 'אני רק מקווה שהתינוקת מבינה שזה לא העולם האמיתי שם בחוץ!' כי ההקלטות הן פשוט טירוף, ואני רק יכולה לדמיין את התינוקת ברחם אומרת 'מה קורה פה?!'".

קרולין ריאה: "הבת שלך ראתה פרקים מתוך הרחם… אני יודעת שלא אמורים לסטות מהנושא, אבל את כל כך מבריקה בתור קנדיס, זה היה כל כך כיף לצפות בפרקים. את פשוט נהדרת. כלומר, כולם כמובן נהדרים".

אשלי טיסדייל: "לא מזמן חשבתי שהצלחתי להערים על דן וסוואמפי. אמרתי לוינסנט 'אתה יודע, אף פעם לא קראתי את התסריט לפני שבאתי לעבודה', הוא היה כזה- 'מה?!' ואז אמרתי: 'בחיים לא קראתי את התסריט מראש. אני פשוט מגיעה ומתחילה לקרוא את השורות'. אני עושה את זה עד היום. חשבתי שדן וסוואמפי לא יודעים את זה, אבל דן אמר: 'כן, ידענו!'"

סוואמפי מארש: "זה לא שינה כלום, כי זה עבד כל כך טוב. לא הייתה לנו כוונה לשנות את זה. לא משנה איך תגיעי לתוצאה".

אשלי טיסדייל: "זה פשוט הגאונות של הדמות".

דיוויד אריגו ג'וניור: "אני פשוט נרגש להיות חלק מהמשפחה הנפלאה הזו, להיות מוזמן להשתתף. אחרי שעשיתי כמה הופעות קטנות בין לבין ועכשיו אני הופך לחלק מהסדרה עצמה… אני מודה על מזלי!".

קרולין ריאה: "עכשיו אתה מאומץ רשמית למשפחה".

סוואמפי מארש: "כל המסמכים המשפטיים כבר הוגשו… מה שמצחיק, במיוחד עם אליסון ו-וינסנט- כשהתחלנו איתם הם היו ילדים קטנים והיום הם אנשים בוגרים לגמרי. מישהו שאל, 'אתם בטוחים שתוכלו להחזיר את אותם שחקנים לדבב?' והם הרי עשו את זה כל הזמן… הם כנראה ימשיכו לעשות את זה הרבה אחרי שאני לא אהיה פה".

איך אתם מצליחים לשמור על הקול הייחודי של הדמות לאורך ההקלטות, בלי להישבר באמצע או להשתעל?

וינסנט מרטלה: "אני לא יכול לדבר בשם כולם, אבל תהליך העבודה משתנה אצל כל אחד. התחלתי בסדרה בתור נער ודיבבתי את פיניאס עם קול שהוא שונה מהקול הטבעי שלי. לקחתי הרבה שיעורים ולמדתי טכניקות של פיתוח קול, עבדתי עם מורה לאופרה כדי ללמוד איך לחמם את הקול ולהרחיב את המנעד שלי. רציתי להיות בטוח שאוכל להשתמש בקול הזה לא רק לדיבור, אלא גם לשירה- כי אני שר הרבה בסדרה. בנוסף, פיניאס ופרב בונים דברים רועשים וגדולים ולעיתים קרובות הם בשמיים, אז אני צריך גם לצעוק הרבה. התאמנתי הרבה כדי שאוכל לעשות את זה לאורך זמן, וגם למדתי מהקולגות המדהימים שלי שיטות שונת- הסתכלתי על התהליך שלהם וראיתי מה עבד להם. אלו היו הרבה דברים שעשיתי".

סוואמפי מארש: "כן. אני פשוט צפיתי בכמה סרטונים ישנים של וולטר קרונקייט. ממנו גנבתי את הקול, זה החיקוי הלא מוצלח שלי לוולטר קרונקייט… כמה מהשחקנים, במיוחד וינסנט ואליסון, היו ממש צעירים כשהתחלנו, אז לא השתמשנו בהם לדמויות נוספות. אבל עכשיו, בעונות החדשות, וינסנט מופיע בפרקים רבים בתור דמויות אחרות, כי הקול הטבעי שלו שונה כל כך מהקול הילדותי. גם אצל אליסון זה ככה- פעם הם עשו רק את איזבלה, אבל עכשיו הם גם ׳האישה בחנות׳ ודמויות נוספות. אנחנו נותנים להם לעשות קולות לדמויות רבות".

דן פובנמאייר: "הרבה אנשים שואלים אם הקול של דופנשמירץ מכאיב לי, והוא לא באמת- אני יכול לעשות אותו שעתיים רצוף בלי בעיה. בגלל שהקול של מונוגרם הוא כל כך נמוך בטון, סוואמפי יכול לעשות אותו רק 45 דקות לפני שזה מתחיל לכאוב. כשעשינו את 'חוקי המרפי של מיילו', אני הייתי הקול הנמוך, ואני בעצמי יכול לעשות את זה רק בערך 40 דקות לפני שזה שורף. הקול של דופנשמירץ לא באמת שוחק את מיתרי הקול שלי- למרות שהוא נשמע כואב, אני מאמין שהוא בעיקר כואב לאוזניים של מי שמאזין".

דיוויד אריגו ג'וניור: "אני מקפיד לחמם את הקול שעתיים וחצי עד שלוש, כדי לא לפגוע בעצמי כשאני בא להקליט לשלוש דקות".

קרולין ריאה: "השנה, החלטתי לדבר בקול הכי רגוע שאפשר, כי בראש שלי המטפלת אומרת לי: 'אל תראי שאת יודעת שהבת שלך משוגעת'".

אשלי טיסדייל: "ובשבילי, כמובן, זה הקול הטבעי שלי. קצת יותר גבוה, אבל כבר מההתחלה הבנתי שהדיבוב של קנדיס דורש הרבה אנרגיה. זה ממש אימון גופני. בהתחלה, בעונה הראשונה, חשבתי שאני יכולה לעשות שלוש או ארבע שעות הקלטה, אבל אז הבנתי שאני יכולה רק שעתיים. אחרת, אני פשוט מתעייפת וקנדיס כבר לא נשמעת כמו עצמה. דן וסוואמפי תמיד היו כל כך טובים אליי- למרות שאני צורחת הרבה. יש לנו ספרייה שלמה של צעקות שלי, אז אני עושה אולי צעקה אחת בכל סשן, וסוואמפי כזה- 'יש לנו שנים של צעקות שלך, זה בסדר'".

בזמן שסדרות רבות בשנים האחרונות בוחנות צדדים אפלים, מורכבים וקודרים של המציאות, החל מ-'משחק הדיונון' ועד 'ניתוק', החזרה של סדרה קלילה, חיובית ומרעננת כמו 'פיניאס ופרב' מרגישה כמו משב רוח מרענן בנוף הטלוויזיוני. שכן, זה קורה בתקופה שבה נראה כי הטון הציני והאפלולי הפכו לסטנדרט. כך הסבירו דן פובנמאייר וג׳ף "סוואמפי" מארש על היותה של הסדרה נקודת אור:

דן פובנמאייר: "זו הייתה החלטה מוקדמת שלנו כחלק מהחזון של התוכנית, איך היינו רוצים שהיא תיראה. רצינו שהיא תהיה מאוד חיובית, אפילו החלטנו שמניעים שליליים לא יהיו חלק מהתסריט- אף אחד לא פועל מתוך רוע. פיניאס ופרב אף פעם לא מנסים להתחמק ממשהו, אין שום תככים מצידם. זו הייתה דרך יותר קשה לכתוב קומדיה, כי הרבה כותבים שהיו באים לכתוב אצלנו היו מגיעים מהרבה תוכניות שבהן הדרך הקלה לבדיחות היא להיות מרושע, מפתיע או שלילי. כאשר לקחנו מהם את הכלים האלה, זה בלבל אותם. אבל האמנו שזו תהיה סדרה מעניינת יותר אם נוותר על בדיחות כאלו, אם נגרום לאנשים לצחוק גם מבלי ללכת בדרך הקלה".

סוואמפי מארש: "שמענו מכל כותב שעבד על הסדרה שזו הסדרה הכי קשה שהוא כתב לה דווקא בגלל הסיבה הזאת- אבל שזאת הייתה החוויה הכי מהנה והכי מספקת. זה מבטל את הפתרון הקל שאתה רגיל אליו, ולכן אתה באמת צריך לחשוב ולהיות חכם".

די בראדלי בייקר: "ואני חושב שזו הסיבה שאנשים מגיבים לסדרה בצורה כל כך חזקה ולמה הם אוהבים אותה מאוד. היא באמת חיובית. לא טיפשית- חכמה, אנושית, חיובית. אנשים מאמינים בזה. הם צריכים את זה, הם רוצים את זה, והסדרה מעבירה את זה בצורה כל כך יפה".

דן פובנמאייר: "אני חושב שזו הסיבה שלקח לנו כל כך הרבה זמן למצוא את פיניאס שלנו. וינסנט היה השחקן האחרון שנבחר, כי עברנו דרך ארוכה עם המון מועמדים, ותמיד כשניסינו להסביר את הדמות, הם היו עושים קול שנשמע חיובי- אבל תמיד הייתה בזה תחושה שזה קול מזויף שמסתיר משהו שלילי. אנחנו חיפשנו מישהו שנשמע באמת שמח. ברגע ששמענו את הקול של וינסנט, אמרנו 'סוף סוף'".

הזכרתם שמזהים אתכם גם במקומות נידחים ורחוקים- ציפיתם ש'פיניאס ופרב' תהפוך לכזאת תופעה עולמית?

סוואמפי מארש: "כשהשקנו את הסדרה, גילינו שזו הייתה ההשקה הגלובלית הראשונה של תכנית טלוויזיה בדיסני- היא שודרה בכל העולם באותו יום ובאותה שעה. זה היה מדהים ומיוחד, וזה הראה כמה דיסני תומכים בסדרה. כתוצאה מזה, היא פשוט נדלקה בכל העולם בבת אחת. אני מופתע מכמות המקומות שהגעתי אליהם בהן הסדרה הייתה פופולרית ממש כמו בארצות הברית- אם לא יותר. לא חוויתי דבר כזה באף פרויקט אחר שעבדתי עליו, זה די מוזר להיות בכפר קטן ונידח ולמצוא שם מישהו שהוא מעריץ גדול של הסדרה".

הסדרה אמנם עזרה לעצב את המורשת של דיסני לאורך השנים, אבל זה לא אומר שהאמינו בה מההתחלה. כפי שמספר מארש: "כשדן ואני התחלנו לפתח את הסדרה, היו לא מעט אנשים בערוץ שאהבו את התוכנית ואמרו שהיא מצחיקה, אבל הם גם אמרו לנו: 'לא נראה לי שזה יצליח בערוץ דיסני'. זה היה מאוד שונה ממה שייצרו אז, והתחושה מאחורי הקלעים הייתה שזה לא באמת 'תוכנית דיסני'. זה לא נראה כמו שום דבר אחר. שנה אחרי ההשקה, התחילו להגיד ש'פיניאס ופרב' זו ההגדרה המושלמת לתוכנית דיסני- וזה היה רגע מאוד מספק ומרגש מבחינתי, כי תמיד חשבתי שזה אכן כך. תמיד חשבתי שיש לזה את כל המאפיינים של צפייה משפחתית, כמו שגדלנו על 'עולמו הנפלא של דיסני'. לראות את השינוי הזה- זה היה מרגש ואישש את כל מה שנלחמנו עליו".

דן וסוואמפי כתבו בעבר לסדרה ששודרה ברשת אחרת, כך הם משתפים על תהליך יצירת סדרה משותפת ועל העיצובים הייחודיים של הראשים של פיניאס ופרב:

דן: "מאוד נהנינו לעבוד יחד ורצינו ליצור סדרה משלנו, כזו שנוכל ליהנות ממנה יחד- כדי שנוכל להמשיך לעבוד יחד. עברנו על המון עיצובים שונים, באמת כל מיני. בשלב מסוים היו לנו נמיות, בשלב אחר תוכי טוקן ועוד משהו… זה היה משהו אחר. הייתי יום אחד בארוחת ערב עם גרושתי, ובמקום חילקו נייר וצבעי גואש כדי שאנשים, ובעיקר ילדים, יוכלו לצייר בזמן שהם מחכים לאוכל. היה לי צבע סגול, ציירתי משולש גדול ואמרתי, 'מעניין אם אני יכול ליצור דמות שהראש שלה בצורת משולש', כי אף פעם לא ראיתי דבר כזה. ציירתי את זה וממש אהבתי, אז ציירתי את זה שוב- פעמיים- וגרושתי אמרה: 'וואו, מי זה?' והמילים המדויקות שאמרתי לה אז היו: 'זה פיניאס. זו הסדרה שנמכור יום אחד'… זה היה ב-1993. חזרתי הביתה באותו לילה וציירתי את פרי הפלטיפוס, את פרב ואת דופנשמירץ. הבאתי את הציורים לעבודה, ובנינו את כל הסדרה סביב אותם ציורים ראשוניים".

סוואמפי מארש: "אני תמיד אומר שהרעיון של הסדרה נבע מתוך סוג של 'נאום אמצע-חיים' טיפוסי, כמו שגברים בגיל העמידה עושים לפעמים- על זה שהילדים של היום כבר לא יוצאים החוצה כמו שאנחנו היינו עושים. היינו אומרים 'הם רק יושבים ורואים סרטונים או משחקים במשחקי מחשב, ואנחנו היינו יוצאים, בונים דברים, עושים דברים, מעלים הצגות בחצר האחורית שלנו, בונים מכוניות קארטינג ומתגלגלים איתם במורד הגבעה… הרבה מהדברים שעשינו הם דברים שאנחנו ממש לא ממליצים לילדים לעשות היום, כי הם מסוכנים ומטורפים, אבל רצינו להחזיר את הרוח הזו של מה שאנחנו חווינו בקיץ. וזה בעצם היה הבסיס לכל הסדרה".

קרולין ריאה: "כן, אתם זוכרים שפשוט היו זורקים אותנו החוצה ואומרים ׳תחזרו כשיהיה חשוך'?"

סוואמפי מארש: "לזה קוראים הזנחה מיטיבה… והיה לנו גם גישה לכלי עבודה, זה היה נהדר!". 

כידוע, הסדרה סיפקה הרבה רגעים מצחיקים וציטוטים אייקוניים. האם יש שורה שעדיין מצחיקה אתכם או שמצטטים לכם כל הזמן?

דן פובנמאייר: "הדבר שאני שומע הכי הרבה, פשוט כי זה הפך לחלק מהתרבות הפופולרית של הדור הזה, זה 'אם היה לי שקל על כל פעם שקרה לי... היו לי שני שקלים! שזה לא הרבה, אבל מוזר שזה קרה פעמיים", שזה מהסרט הראשון שעשינו. יש לי חבר שהוא מרצה באוניברסיטה במערב התיכון, הוא שלח לי הודעה יום אחד וכתב 'אלוהים, אני שומע אנשים משתמשים בזה שוב ושוב'".

קרולין ריאה: "אני מרגישה שהצעתי פאי לאנשים יותר ממלצריות בדֶני’ס. כל פעם זה 'מישהו רוצה פאי?'. זה משקף את הקול של הפסיכולוג בראש של הדמות שלי שאומר, 'תנסי להציע להם פאי, זה מרגיע את הילדים'".

דיוויד אריגו ג׳וניור: "אני אוהב לראות את הדרכים החדשות שבהן אנשים מגיבים ל-'פלטיפוס? פרי פרי הפלטיפוס!'… המגוון האדיר של האפשרויות שראינו!".

המשפחה, בכל צורתה, היא גם מרכיב בסיסי בהרבה מסדרות דיסני.  מהם רגעי המשפחה האהובים עליכם מתוך הסדרה? כאלה שאתם עדיין חושבים עליהם גם כשהמשפחות שלכם מתפתחות ומשתנות?

דן פובנמאייר: "אני חושב שגם סוואמפי וגם אני מאוד אוהבים את הפרק ׳אחי, הלהקה חוזרת׳ (׳Dude, We're Getting the Band Back Together׳ בעונה הראשונה), שזה היה הפעם הראשונה שראינו את קנדיס, פיניאס ופרב משתפים פעולה יחד, למען מטרה אחת. יש רגע בסוף הפרק שבו קנדיס פשוט שמה יד על הכתף של פיניאס, בצורה כזו של אהבה מאחות שהיא ממש מרגשת- ואני פשוט אוהב את הרגעים האלה שבהם רואים עד כמה הם באמת אכפתיים זה כלפי זה. אנחנו עושים את זה לא מעט, אם כי פחות בפרקים של 11 דקות, כי שם אנחנו לרוב מציבים אותם אחד מול השני בצורה קומית. אבל כשאנחנו כן מגיעים לרגעים כאלה – זה תמיד נוגע בי, כמו למשל בסוף של פרק בעונה השנייה, כאשר כתבנו את השיר ׳Summer Belongs to You׳ והוא סיכם את כל התחושה של הסדרה. כתבנו בית אחד ופזמון, ואז בדרך לעבודה ביום למחרת אמרתי לעצמי: 'רגע, חייבים לתת לקנדיס בית משלה, שבו היא מדברת על כמה היא גאה באחים שלה!' ואיך שהם עזרו לה, ואז… (בוכה) זה גורם לי לבכות כשאני רואה את זה. זה פשוט... כל כך מרגש".

וינסנט מרטלה: "אני חושב שזה השיר הכי טוב שעשינו בסדרה- לדעתי האישית. בדיוק בגלל מה שדיברת עליו. הוא שיר פופ קליט, אבל גם הרבה מעבר לזה".

סוואמפי מארש: "אני עדיין זוכר רגע ממש מתוק שהיה בכלל אילתור של ריצ'רד או'בריאן, שמדבב את האבא. זה היה בפרק של משאית המפלצת- האבא היה אמור להתקשר לאמא כדי להגיד לה 'שלום יקירתי, הילדים בונים משאית מפלצת בחצר האחורית', והאמא לא מבינה בכלל. אבל ריצ’רד אילתר ואמר, 'שלום אהובתי. כן, גם אני אוהב אותך, יקירה'… זה היה רגע קטן שהוא פשוט זרק לאוויר, אבל הוא הפך את המשפחה הזו לאמיתית פתאום. זה הפיח חיים במערכת היחסים שלהם. כאשר אנחנו מקבלים את הרגעים הקטנים האלה בתוך כל הטירוף- רגעים אמיתיים של קשר ורגש, כמו החיבוק של קנדיס- אלה הרגעים שאני הכי אוהב לראות. כל פעם שאני רואה אותם, אני מחייך".

אליסון סטונר: "ואני אוכל להוסיף, בצורה הכי דיפלומטית, שבפרק הראשון של העונה החדשה אולי יהיה רגע משפחתי עוצמתי במיוחד- בדרכים שאפילו אי אפשר לדמיין".