טור דעה: "המשמעות של המוזיקה טמונה דווקא בסיפורים"
"המוזיקה שמלווה את יום הזיכרון, מגוללת סיפורים וזיכרונות, שמצליחים לגעת בי ולאפשר לי להתייחד ברמה הגבוהה ביותר עם זכר כל אותם החללים" • טור דעה על יום הזיכרון, המוזיקה, והשילוב ביניהם
קסומה ונוגעת, מרטיטת לבבות וסוחפת, מצמררת ומסעירה – זוהי המוזיקה. המוזיקה היא חוויה שאי אפשר באמת לתאר במילים. היא הרפתקה סוחפת בגוונים חמים וגם מפלט כחול אל שקט עמום. היא האפשרות להימלט מהרעש, למצוא נחמה בצלילים מלטפים ואף למצוא הזדהות במילים נוקבות. היא סוד שמתגלה אך ורק למי שיש לו את הסבלנות והנכונות האמיתית מבפנים: להקשיב. המוזיקה נושאת בניגונה סיפורים וזיכרונות רגשיים בני עשרות, ולפעמים – אלפי שנים. זיכרונות משמעותיים ומרגשים. כאלו שקושרים את כולנו אליהם. כאלו שהופכים את כולנו לחלק מהמוזיקה, ואת המוזיקה – לחלק מאיתנו.
>> עוד על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בפרוגי
זיכרון. זיכרון של סיפורים, של רגשות, של נשמות, של בשר מבשרינו. יום הזיכרון אכן מציף המון זיכרונות רגשיים מסעירים וקורעי לב בקרב העם שלנו. זיכרונות שמשמרים בתודעה הלאומית של כולנו את ההכרה באותם החללים. את ההכרה הכל כך חשובה בחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. באנשים שחרפו נפשם והקריבו את חייהם – ובכך ציוו לנו את חיינו שלנו. את האפשרות שלנו לקום כל בוקר ולחוש ביטחון אדיר, לחוש מוגנות בחיינו, מתוך הידיעה שהם משגיחים עלינו. הם אפשרו וממשיכים לאפשר לנו מידי יום את האפשרות לשאת עיניים אל על, ולראות אותם בעיני רוחנו. את אותם הגיבורים ששמרו ועודם שומרים עלינו – מלמעלה.
ברמה האישית, אני מרגיש חיבור רגשי מאוד עמוק ליום הזה, ובמיוחד השנה. אולי מתוך זה שאני יודע שממש בעוד שלוש שנים, אני בעצמי אשרת בצבא. אני יודע שכשאתגייס לצבא, ילוו אותי בני המשפחה שלי וחבריי הקרובים – שכל כך ירצו שאחזור הביתה בשלום. מהמקום הזה, קשה לי לתפוס ברמה המהותית ביותר את העול הנפשי שנאלצות לשאת עמן המשפחות ששכלו את האנשים הקרובים אליהן ביותר. קשה לי להכיל את המועקה הנפשית של אלו שאיבדו חברי נפש בקרב. וזה - רק בעד הרצון של אותם אנשים לתת מעצמם למען המדינה. למעני. למענכם. למען כולנו.
במקום הזה בדיוק פוגשת אותי המוזיקה. במקום רגשי שנמצא איפשהו בבטן שלי, אותו היא מעוררת. המוזיקה שמלווה את יום הזיכרון, מגוללת סיפורים וזיכרונות, שמצליחים לגעת בי ולאפשר לי להתייחד ברמה הגבוהה ביותר עם זכרם של כל אותם חללים. כשהשירים המלווים את היום הזה מתנגנים, אני מרגיש כאילו יורד בפניי מסך מרצד בגווני ירוק ואדום. הוא מציג בפניי את כל אותם הסיפורים. את כל הסודות, האהבה והכאב.
כל שיר זיכרון מייצר אצלי חוויה קצת אחרת, אבל תחושת הצער העמוק והכאב המייסר – עולה בי מתוך האזנה לכל אחד מהשירים. למשל, לצליליו העדינים והמלודיים של השיר "אצלנו בגן", אני פתאום מצליח לחוש בתוך הבטן שלי את הר הגעש הסוער והמבעבע מצער, של מי שאיבדה את האהוב שלה במלחמה. של מי שאיבדו את חבר הנפש שלהם בשדה הקרב – ולמראה הכואב הזה, יכלו רק להיקרע מבפנים. לניגונו של "מישהו", אני תמיד נזכר בהם, בחללים שדואגים לי מלמעלה. אני נזכר בכל חלל שחירב נפשו ונפל, ובכך אפשר לי לחיות את חיי במוגנות ובביטחון.
אני נזכר ומבין את המשמעות של המוזיקה, שהיא מעבר ללחן ולמילים. היא טמונה דווקא בסיפורים, שמרכיבים ביחד את פסיפס הזיכרון – שהיום הזה בא לקדש. בכל יום זיכרון, אני מבין מחדש את התפקיד של המוזיקה, כמשמרת זיכרונות רגשיים ואוצרת בתוכה סודות כמוסים. סודות המתגלים רק למי שמוכן לתת לעצמו הזדמנות להתרגש. לחוות. להקשיב.
אז בטקס יום הזיכרון הקרוב וגם באלו שיבואו אחריו, נסו לתת למוזיקה לדבר. הקשיבו לסודותיה ולסיפורים שהיא טומנת בחובה. הקשיבו לדממה הסוערת שבניגונה. הקשיבו ליגון ולכאב. הקשיבו למה שנמצא מבעד למילים וללחן. הקשיבו לזיכרון – ושמרו אותו בפינה חמה בלב שלכם. כי בסופו של דבר – הוא חלק משמעותי באידיאולוגיה של העם שלנו. הוא נוגע בכולנו ומחדד אצלינו את הגאווה במורשת. את הגאווה באותם החללים. את הגאווה במי שאנחנו.