כבר למעלה מעשר שנים שרועי סנדלר (27) עובד קשה בכדי להשאיר חותם בעולם המוזיקה, והספיק לאורך השנים להוציא לא מעט שירים כמו "את הראשונה", "לילה לבן", "אין מושלם", "באמונה שלי הכל מסתדר", והרשימה עומדת להתארך באלבום ראשון בקריירה שלו, אותו ישחרר בקרוב, המשלב חמישה שירים ישנים וחדשים. לצד ההספק המרשים, סנדלר עבר בחייו לא מעט טלטלות, אם זה החיידק הטורף ומסכן החיים שבגללו אושפז במשך שלושה חודשים, כמויות המנהלים שנאלץ להחליף במשך עשר שנים והפרידה המתוקשרת עם אנה זק, אבל בסופו של דבר הוא הצליח להתמודד עם הכל, המשיך להגשים את היעדים שלו ונראה שהוא ממש לא מתכוון לנוח לרגע.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• שירה מרגלית: "אם אלך לעוד ריאליטי, זה יהיה ל'אח הגדול' או ל'הישרדות'"
• אייל לוי: "כשאתה משתף, אתה מוריד מעצמך אבן ענקית וכבר לא מרגיש לבד"
• עילאי אלמקייס: "רוצה לשפוט בתכנית ריאליטי מוזיקלית"

"עד 2025 המוזיקה שלי הייתה יוצאת בתדירות נמוכה, ברמה שהיו פערים בין שניים שלושה שירים בשנה ומאוד קשה לפתח ככה קריירה", מספר לנו סנדלר על האלבום אותו ישחרר בקרוב. "אם תעקוב אחרי אומנים אחרים, אתה תראה שהמינימום הוא 6-7 שירים, והיום שיר בישראל הופך להיות ישן אחרי שבועיים. כאמן, הקהל פה מצריך ממך תמיד להיות בחידוש כמו התחדשות עירונית, אז אתה עובר את השינוי יחד עם הקהל וכשזה קורה הוא נהנה לראות את ההתפתחות, כי הוא מרגיש חלק ממה שאתה עובר. 

באלבום הזה לקחתי את רועי סנדלר של חמש השנים האחרונות עם הגרסה הנוכחית שלי. האלבום הראשון יצא עם הופעה ב'רידינג 3', הופעה שעשיתי בפעם אחרונה אי שם בגיל 16 כשהופעתי עם ארקדי דוכין לפני 11 שנה. אני מתרגש מאוד. אני לא פותח הופעה בשביל להגיד 'אני עושה סולד אאוט', אבל אני חושב שהגיע הזמן שאקפוץ למים. אין מאחוריי משקיעים או גוף כלכלי, אלא שאני עושה הכל בעשר אצבעות, אם זה בשירים, אם זה בניהול המוזיקלי, אם זה ביחסי הציבור...  ויש לי המון אמונה במה שאני עושה. יש לי למשל שיר בשם 'באמונה הכל מסתדר' ואם תיגש אליו כחרדי, אתה תגיד 'בואנ'ה! מדובר בשיר חרדי ובשיר של אמונה', אבל אם תיגש אליו מפן אחר, אז הוא יגע בך ממקום של 'הייתי במקום הכי נמוך שלי בחיים ומשם צמחתי'. בסופו של דבר המטרה שהשירים שלי יגעו בכל אדם ולא משנה מי הוא".  

-ספר לנו על סינגל מתוך האלבום שאתה ממש גאה בו. 

"יש שם שיר בשם 'תזייפי אהבה', שזהו שיר שיצא בעבר כסינגל, היה להיט טיקטוק מטורף, ואני גאה בו לא רק בגלל ההצלחה שלו, אלא גם בגלל המשמעות של השיר. בגיל שלנו, יש תקופות שבהן אתה מרגיש הכי מאוהב בעולם, ברמה שאתה יושב לצידה במיטה ומתכנן איתה עתיד, אבל אחרי שבועיים אתה יכול לפגוש אותה ברחוב ולהרגיש שהיא זרה לך. הדברים האלה לא תלויים בנו, אלא שמדובר בדברים שקשורים לאהבה מזויפת, כי אם לא קיימת חברות, האהבה לא תעבוד".  

-מה חשוב לך להביא בשירים שלך?

"אני רוצה לרגש, לשמח ולגרום לבן אדם להגיע למקום שאם יש לו שאלות מול עצמו, הוא יקבל את התשובות מהשיר שיעביר לבד את השיעור. אני למשל כבן אדם תמיד פחדתי להיות לבד ולא ממקום של בבדידות, אלא ממקום שבו אף אחד לא יכוון אותך בקריירה שלך, אבל עם הזמן הבנתי שאתה לא צריך הכוונה, כי כל יום בן אדם נולד ומכוון את עצמו מחדש. אין בן אדם שנולד אייל גולן או עומר אדם, אלא שכל בן אדם צריך להיות הוא והגרסה הכי טובה של עצמו, אז זה מה שאני רוצה שאנשים ילמדו מהשירים שלי".  

-במקביל למוזיקה, אתה משיק גם קולקציית בגדים אישית שמספר את הסיפור שלך דרך אופנה, במסגרת המותג המשפחתי 'Tfu Tfu'. איפה זה בא לידי ביטוי.

"אם אני אכניס אותך לרשתות החברתיות שלי, אתה תראה שאין יום שאני מעלה דברים שקשורים לאופנה, בלי שאני מקבל שאלות של 'מאיפה אתה מביא את זה?'. פעם הייתי ילד שמן, ומגיל קטן הייתי לובש בגדי אובר-סייז, ברמה שלא הייתי מגיע עם חולצות בית ספר אלא עם חולצות של אבא שלי והייתי מקבל הערה מהמורה. 

עד היום היום אני מתלבש בבגדי אובר-סייז, ואני לא יכול לראות למשל את הרגל צמודה לג'ינס אז הכל מרגיש כמו שמיכה. לא עשיתי את הקולקציה שלי בשביל לשנות מודעות, אלא שהאופנה היא חלק בלתי נפרד ממני, הבית שלי מדבר את השפה הזו, ואם כל הבית היה מתעסק ברועי סנדלר כשהייתי בגיל 16, היום הוא מתעסק ב-'Tfu Tfu'. המטרה היא שבמקום שאנשים ישאלו 'מאיפה אתה קונה ולוקח את הבגד הזה?' הם פשוט יבואו ויקנו מהקולקציה שלי, ורועי סנדלר הוא המקום לקנות את אותם הבגדים - אם אתה אוהב אותם". 

-כאמור, אתה לא היחיד במשפחה שנוגע בתחום האופנה, זה משהו שעבר לך שנים בראש או שדווקא ניסית להתרחק מזה?

"באמת ניסיתי להתחמק מזה, עד שהבנתי שזה פשוט אני. 'Tfu Tfu' קיים במשך ארבע וחצי שנים, אבל בשנתיים וחצי אני מרגיש שיש כאן עלייה, ופעם כשהיו מדברים איתי על המותג או מבקשים ממני הנחה, הייתי אומר 'זה לא קשור אליי, אלא שזה מותג של המשפחה שלי, אשלח טלפון של אמא שלי'. אבל היום לא בא לי לברוח ממנו, אלא שאני גאה בו ונולדתי לתוך משפחה כזו שחיה את התחום כבר 50 שנה. אמא שלי התחילה למכור בגדים במזוודות כשהייתה בת 19, ולאבא שלי בעבר היה עסק בשם 'טרקטור' אבל הוא היה בפשיטת רגל לפני שמונה שנים. לכולנו כמשפחה יש מטרה אחת והיא שלא יחסר לנו כלום, אז כולנו עובדים ביחד, ואני בחודשים האחרונים מרגיש שעשיתי סוויץ' בראש, כלומר במקום להתנתק כמו שעשיתי פעם, היום אני רואה את עצמי חלק מהמקום ואני הרי גם הפנים של המותג. אין מקום שתראה את 'Tfu Tfu' בלי הפרצוף שלי, ועכשיו אני עומד לקחת אותו צעד אחד קדימה ולהוסיף לו את 'By Roee'". 

-כפי שפרסמנו אצלנו לראשונה, שחררת דואט עם שורדת השבי הצעירה, דפנה אליקים ששוחררה בעסקה הראשונה. 

"החיבור נוצר בצורה הכי לא צפויה בעולם", מספר לנו רועי על החיבור ומפרט המפגש עם דפנה. "אני מודה שאני בן אדם מנותק, כלומר הכרתי את השם שלה, אבל אם תשאל אותי על התמונה שלה לא אזכור. השאלה הראשונה שאמא של דפנה שאלה אותי 'אתה זוכר את התמונה של דפנה עם הפיג'מה?', אז אמרתי לה 'אני לא זוכר את התמונה הזו, אבל אני רוצה לזכור את דפנה כמו שהיא עכשיו', ופתאום נהיה איזשהו קסם בחדר. פתאום נהיה בינינו שיח שהתגלגל ל-40-50 דקות, ובמהלך השיח היא סיפרה שאוהבת לשיר ושחולמת להופיע באירוויזיון, ובראש היה לי שיר שמדבר בדיוק את את דפנה ואת מי שהיא ומי שהיא רוצה להיות. עד עכשיו יש לי צמרמורת מלדבר על זה, כי הדבר הזה כל כך נקי וטהור, ומהדברים שלא קורים בעולם שלנו, אז אני מחבק את זה ושמח לדעת שיש לי את היכולת להעלות לילדה הזו חיוך על הפנים".  

-מה לקחת איתך מהסיפור שלה?

"אתה רואה אצל ילדה בת 16 את ההתמודדות היום-יומית הלא פשוטה שלה עם שאלות ששואלים אותה על מה שקרה, כמו נהג המונית שאיתו נסעה לאולפן ולא הפסיק לשאול אותה שאלות. אם דפנה תישב פה על הכיסא לידנו היא לא תוכל לשבת דקה, אבל מרגיש לי שהילדה הזו ניצחה כי היא פה והרוויחה את החיים חזרה. כשאתה מסתכל על ילדה כמו דפנה, אתה מבין שכל דבר שאתה עובר בנפש שלך מתגמד בצורה מטורפת, כלומר אם יש לך טענה על העולם אז פשוט תסתום את הפה. דפנה שגרה בשדרות, כל בוקר יוצאת באוטובוסים או במוניות בשביל לנצח את מה שעברה, אם זה בשיחות יומיומיות שעושה, אם זה בללכת למטה החטופים, והיא פשוט עובדת בלעשות לעצמה יותר טוב. 

הכל אפשרי כל עוד יש אמונה, וזה דבר שאני מאמין בו הרבה זמן, אבל ההוכחה לזה הגיעה מדפנה. מה-7 באוקטובר יצא לי להיות בהמון מקומות, הופעתי למשל בשדה תימן ולקחו אותי שם לסיור, כשהכניסו אותי לתוך מכולה שהייתה מלאה בגופות של מחבלים וזה היה זוועה! אבל עם זאת הייתי גם מבסוט שלא מדובר במישהו משלנו. היה לי רצון להילחם בתחילת המלחמה, אבל לא הייתי בקרבי, אז דרך ההשפעה שלי הייתה לצאת ולהפוך את העצב דרך המוזיקה למורל. שימחתי הרבה מפונים שהיו בבתי מלון, חיילים, וגם חיתנתי למשל כלה עם חתן מיחידה קרבית באמצע שדה קרב, ואתה רואה איך כל המערכת הצבאית נרתמה לדבר הזה. לאוכלוסיה הישראלית יש קטע שמתי שלא טוב, אנחנו הכי מאוחדים בעולם וזה לא האישיו, אלא שהלוואי ונדע לשמור על האחדות הזו, כי זה מה שגם שורדי השבי כמו דפנה צריכים, והפילוג במדינה לדעתי זה מה שיצר את המלחמה". 

-לאחרונה התחוללה סערה סביב העצומה עליה חתמו האומנים לעצירת המלחמה, וכמו עידן עמדי ואביב גפן, גם סנדלר לא חוסך את דעתו בנושא.  

"העצומה הזו מזעזעת ברמות בעיניי! אני חושב שכל ההתייפיפות הזו של להסתכל על הרעב שקיים בעזה בזמן שחברים שלי וחיילים יוצאים מהמשפחות שלהם לקרב ולא בטוח שהם חוזרים הביתה, זו הסתכלות עגומה. יש קטע באוכלוסיה הישראלית שאנשים שאוהבים לראות מה שקורה, אז כולם הולכים אחרי העדר, אבל אני שמח שבא אדם כמו עידן עמדי שהרים את הכפפה. כשהאמנים שחתמו על העצומה ראו את התגובה שלו והבינו את חומרת העצומה שחתמו עליה-כולם חזרו בהם, וזה מה שמוכיח זה כשיש עדר כולם אחריו, לא משנה אם זה לטוב או לרע. יש אנשים שרוצים להעיף את ביבי נתניהו הביתה, אבל מה קשור להפגין על ביבי, תפגינו על החטופים, מה קשור פוליטיקה באמצע מלחמה? תשמע, אנחנו חיים במדינת ישראל ויש מקום פה לכל דעה אפשרית, אבל יחד עם זאת אנחנו עם אחד ואנחנו צריכים אחד את השני. אנחנו מיעוט בעולם ולא סתם לא אוהבים אותנו, כי אנחנו ספיישל ואנחנו צריכים להעריך את זה. 

הלוואי שהמלחמה הזו תיגמר וכל החטופים כבר יהיו בבית, כשלכל אחד מהם תהיה את היכולת לסדר את הסיפור שלו, ושאף אחד מהם לא ירגיש סלידה כשהוא הולך ברחובות בגלל שהוא נחטף. ישבתי פעם אחת עם שורדת שבי אחרת שהכרתי, היא התחילה לבכות לי מול העיניים ואמרה: 'אני לא רוצה שיכירו אותי, ואני לא רוצה שיחבקו אותי ברחובות', אז יש שורדי שבי שרוצים את השקט שלהם, ויש שורדי שבי שלוקחים את מה שעברו להרצאות. אני מאחל לאותה שורדת השבי שהלוואי שיהיה לה טוב, ואני מקווה שהמלחמה תיגמר, שניקח את השיעור שאנחנו צריכים לקחת ממנה ושהקרע כאן ייפסק". 

-בעבר, סנדלר חשף כי התמודד עם חיידק טורף ומסכן חיים שתקף אותו. 

"שלושה שבועות לפני שגיליתי את החיידק, היה לי 40 מעלות חום, אז מעבר ללחץ-אני יכול להגיד לך שהרגשתי שלא בא לי לחיות יותר. יום לפני האשפוז, אבא שלי חגג יום הולדת כשהיו אצלנו מלא אנשים בבית, הפנים שלי היו ירוקות והרגשתי שכאילו כולם נפרדים ממני. אחרי שלושה שבועות שבהם כל יום עשיתי צילום רנטגן שונה, אמא שלי לקחה אותי לעשות בדיקת תרבית דם, שבה אם מגלים תרבית בתוך הדם - זה אומר שיש חיידק. אחרי הבדיקה הזו, הדבר היחיד שנשאר לי לעשות זו בדיקת אקו לב כשלמזלי עשה אותו פרופסור במקום טכנאי, ואחרי שגילה את החיידק הוא אמר לי: 'קח את הרגליים שלך ועוף לבית חולים!'. מכאן, הייתי שלושה חודשים באשפוז ואם הייתי מגיע באיחור - היום הייתי בקומה, אז אמא שלי הצילה אותי.

לא היה לי זמן אפילו להילחץ, כמו שהיה לי זמן להילחם. להגיד שבהתחלה היה לי כוח להילחם? לא... אבל היום אני מסתכל על בית חולים כבית הבראה. ברור שלא כיף ללכת לבדיקות ושמכניסים לנו מכשירים לגוף, אבל בסוף אנחנו רוצים להשתפר, ואני כבן אדם שואף להיות הגרסה הכי טובה של עצמי. עד היום אני בבדיקות של אחת לשלושה חודשים, יש לי דליפה מהמסתם הראשי, ומעבר לזה- אני יכול להגיד לך שהבעיות אף פעם לא נגמרות לנו בראש. הכוונה היא שאם לא תטפל בלב - תטפל בנשירות שיער, ואם לא תטפל בנשירות תטפל בדימוי גוף, אבל אם אני משווה את עצמי לכל בן אדם מעבר לבעיה הקיימת, לכל בן אדם קיימת שריטה בראש שהוא רוצה לשנות עוד משהו בעצמו, אף פעם לא נהיה מושלמים". 

-יש פחד שזה יחזור חלילה?

"הפחד שזה יחזור קיים, אבל הפחד להתמודד לא מפחיד אותי. אעשה כל דבר שצריך לעשות בשביל לחיות-  אבל לא בכל מחיר, כלומר אם הייתי סובל - לא הייתי נשאר. בעבר יצא שיר בשם 'אין מושלם', ובטיקטוק התפוצץ קטע אחד מהשיר 'הטמטום שלי זורם לי בדם', עד כדי כך שהיה מקום ראשון בטיקטוק במשך שלושה חודשים. שבוע אחרי זה, באמת תקף אותי חיידק בדם, אז בעצם הרגשתי שהכל לא קורה סתם. בגלל מה שקרה, היה חודש שלם של הופעות שנמחקו, אז הרוח לפעמים נוגעת בנו כל פעם במקום אחר, וכל יום הייתי קם וחווה ארסנל של רגשות שאני לא יודע להסביר לך אותו, אבל יצאתי משם מחוזק ברמות. האמנת בעצמי ובבורא עולם שאני יכול להיות מספיק חזק להתמודד עם כל דבר שיבוא אליי, וזה ממש האיר לי פנים. תראה, לא כיף להתמודד עם משהו בריאותי, עם חולשות ועם מציאות שאנחנו לא רוצים, אבל זה השיעור הכי טוב בעולם ויש לך שתי אופציות: או לבכות ולשאול את עצמך 'למה דווקא אני?' או לשאול 'עבור מה' ולהשתפר מזה". 

-לאחרונה אתה לאט לאט מתחזק ומתקרב לדת, אפילו, כפי שהזכרת, הוצאת שיר בנושא, שממש התפוצץ. מה גרם לך להתחיל לעשות את הצעד הזה?

"אף פעם לא התחלתי לעשות את זה", משתף בכנות ומפרט "זה לא משהו שאתה יכול להתחיל, אלא שזה מדבר אליך. אמא שלי שמרה שבת במשך 25 שנה ותמיד הייתה לנו זיקה לדת בבית, אבל בתוך המשבר הבריאותי חוויתי המון רגעים שבהם ראיתי שאמונה בכלל ולא רק באלוהים פשוט מנצחת. כשאתה ניגש למשהו בלי אמונה - לא תצליח בו, ולא משנה מה רמת הכישרון שלך או מה נקודת ההתחלה שלך.

אני חושב שבכל יום אני משתנה ושואף בכל יום להשתפר ולהשתנות. אני יכול להגיד לך, שאין פעם בשבוע שבו אני לא מוצא את עצמי הולך לשיעור תורה, או לקבר של רב גדול, זה האוכל של הנשמה שלי. ביום שלישי בשבוע שעבר למשל נסעתי למירון עם שני חברים, וטבלנו במקווה ב-4 לפנות בוקר, אחת לשבוע או שבועיים אני עושה את הדבר הזה, ואני גם קורא תהילים של אותו היום. יש לי קרבה לדת שאני לא יודע להסביר לך מאיפה הגיעה, אלא שאני חושב שהאמונה זו האמת הכי טובה שאפשר לקבל בחיים האלה לטוב ולרע".  

-יש סיכוי שבעתיד תתקרב יותר לדת או אפילו תהפוך לרב?

"לא יודע אם רב, אבל הלוואי ואתחיל לשמור בקרוב שבת, זה משהו שאני מאחל לעצמי. בשבת יש נחת שאני כבן אדם ממש צריך אותה, כי אני לא יודע למצוא את הנחת הזו ביומיום שלי". 

-נראה גם שאתה די מנסה להימנע ממדורי הרכילות מאז הזוגיות האחרונה עם אנה זק. כמה אתה חושב שכל הכותרות השפיעו על העשייה והקריירה שלך?

"הייתה לי זוגיות מתוקשרת במשך ארבע וחצי וחצי שנים, ולא משנה לי מה היה בתוך הבית או בחדרי חדרים, כלפי חוץ הכל היה נראה מושלם. כל זוגיות מתוקשרת נראית כלפי חוץ ורודה ומושלמת, שזה בסדר, אבל ביום שהכל נגמר ופתאום ראיתי את ההודעות והכתבות השקריות שיוצאות, בחרתי להסתכל על זה ולצחוק במקום להיפגע או להתאכזב כי זה לא מעניין... לי כבן אדם יש לי קטע שביום שהחלטתי לעזוב את הבית המשותף עם האקסית, לא מעניין אותי מה עזבתי או איך, אלא שמאותו היום הבית הזה לא ראה אותי יותר. ברור שפרידה זה לא כיף, שינויים לא תמיד כיפיים וגם לא כותרות בנושא, אבל אף כותרת היא לא רעה. מה שכן, עד שלא ארגיש שהזוגיות חדשה יציבה - לא אוציא אותה החוצה, אני לא ממסחר את הלב שלי". 

-כמה קשה היה לנהל זוגיות בתור שני אנשים שבאים מאותו התחום?

"דווקא זה היה מאוד פשוט, אבל המוזיקה לא זו שעזרה, אלא החברות והשפה המשותפת שהייתה בינינו. תחום זה דבר שמשתנה, כלומר מחר בבוקר אתה יכול לקום ולהחליט שאתה הולך להיות חקלאי, בבוקר למחרת אתה יכול להחליט שאתה תזונאי, אבל שפה ואופי של בן אדם הם דברים שלא יכולים להשתנות בכל יום. הקושי היה לא מול אנה, אלא מול האנשים שניהלו אותה ושהזוגיות הגיעה למקום של ניצול".

-היו חששות שפתאום יותר מתעניינים בך רק בגלל הסיפור הרכילותי?

"לא היו לי חששות, כי זה פשוט לא עניין אותי. גם לפני, הפרצוף שלי תמיד היה מוכר מגיל 16, והיו תקופות שבהן הכירו את השם שלי מהמוזיקה שלי, אבל השם, ההיכרות והחשיפה אלו דברים שאף פעם לא ריגשו אותי. יותר ירגש אותי לראות אוטו שעובר ומנגן את השיר שלי, מאשר ש-900 בחורות יעברו ויצטלמו איתי". 

-ואז הגיעו הכותרות שאנה המשיכה הלאה, זה עשה משהו?

"לא, כי אני חושב שביום שהקשר נגמר זה טבעי ונחוץ ששני הצדדים ימשיכו הלאה". 

-באוגוסט האחרון העלית סרטון והובנה משם איזושהי שליחת עקיצה, אני מדבר על הקאבר לשיר של ששון שאולוב, "בואי נדבר", אחרי שעשתה זאת לפניך וכתבת "ככה עושים את זה". היה מכוון?

"אני לא חושב שזה היה מכוון, אבל כל דבר שאני מעלה לרשת איכשהו יחברו לאנה. בעבר זה הציק לי, חיפשתי לברוח מהדבר הזה ואמרתי לעצמי: 'די אני לא יכול עם זה', 'אני בזכות עצמי', אבל בסופו של דבר אין לך איך לברוח מזה וגם כתבתי שיר בדיוק על הסיטואציה הזו שנקרא 'לברוח מהשם שלך'. יש רגעים שלפעמים זה מחרפן, אבל בסופו של דבר אתה מבין שזה העבר שלך ואין מה לעשות". 

-לא מזמן גם התראיינת לפודקאסט ואמרת שם דברים לא פשוטים, ביניהם שהזוגיות הייתה מנוהלת מבחוץ, מה שציינת גם לפני כמה רגעים. איפה הרגשת את זה?

"אני לא אוהב להרחיב בדבר הזה, אבל בסופו של דבר יש שני סוגי אומנים: יש אומן שקם בבוקר ואומר 'אני רוצה אחד, שתיים, שלוש, ארבע', ויש אומן מוכשר ברמות שקם בבוקר ומקבל הכוונה. אני בן אדם נורא דעתן ולפעמים גם יכול להפסיד בגלל הדעות שלי לטוב ולרע, והצד השני נורא סמך והלך על הדעות של המנהלים שזה גם מדהים בעיניי, אבל כל אחד בדרכו. היום אני מעריך את זה מאוד, ואני יכול להגיד לך שאני מאוד רוצה לשחרר אחריות למנהלת שלי, ליחצנית שלי ולסגור עיניים. זה משהו שאין לו מחיר, אז אני שמח שיש לאנה צוות שעוטף אותה, שמח שהמשיכה הלאה ושהיא במקום טוב".  

-כשאתה מתראיין בנושא אתה מנסה לחשוב מה להגיד או מה לא להגיד? 

"אני אף פעם לא חושב", משיב סנדלר בצחקוק. "יש לי קטע כזה שלפעמים אני מדבר, ולפעמים אומר 'למה אמרתי את זה?!', 'למה אנשים צריכים לדעת מה אני חושב?!'". 

-כאמור, אתה נמצא בזוגיות חדשה עם בחורה בשם ליה, מה אתה בכל זאת יכול לספר לנו עליה.

"אני נמצא בקשר עם בחורה מדהימה שעושה לי ממש טוב", מספר, "זה עוד טרי. כל החיים הייתי בן אדם שהיה לו פער של שלושה חודשים בין בת זוג לבת זוג, עכשיו זו פעם ראשונה שיש פער של שנתיים מהזוגיות הקודמת, אז אני מרגיש שאני גם לומד מחדש איך להתנהל בתוך זוגיות, אם זה הדין וחשבון שפתאום אתה לומד לתת מחדש על השאלות שלא חשבת בכלל לתת עליהן תשובות במשך שנתיים אתה צריך לתת עכשיו וזה לא חטטני, אלא חלק מזוגיות".  

-למה אתה מנסה לשמור על זה רחוק מהכותרות?

"כי אני רוצה להרגיש שמי שחיה איתי קודם כל מבינה לאן היא נכנסת. בת הזוג שלי לא מגיעה מהתחום בשום צורה, ואם תהיה את טבילת האש הראשונה ודברים יתחילו לעלות, לצוץ ולקרות, חשוב לי שהיא תהיה תהיה מספיק חזקה בנפש להתמודד עם כל דבר שהיא תראה". 

-בחזרה לצד המקצועי שלך, עברת לא מעט מנהלים בתחום, ביניהם גם ב"ליאם הפקות" של אייל גולן. למה בעצם הרגשת צורך להחליף כל פעם?

"מעולם לא הייתי מנוהל על ידי אנשים מהמוזיקה. כשהייתי חתום אצל אייל גולן, זה היה בשיא הקורונה, ובני פרץ שכביכול ניהל את המשרד, כבר לא היה שם, אז לא היה ניהול אומני, וזה כמו שתשאל את עצמך כשאתה חוזר הביתה 'לא תזרוק את הגרביים המסריחות לכביסה?'. אני עד היום לא בחרתי אנשים לפי מקצועיות, קבלות או ניסיון, אלא לפי הלב - עד היום. מאוד היה חשוב לי לראות שהבן אדם רוצה בהצלחה שלי כמוני.  

פעם אחותי ניהלה אותי וידעה מה היא עושה, אבל בסופו של דבר בחרתי לא לערבב משפחה ועבודה, ככה שחוץ ממנה במשך 10 שנים הייתי מוצא את עצמי מעיר בבוקר ומנער את כל המנהלים שהיו לי, אז לכן כל פעם היו חילופים, עד שבשנה הזו הגעתי למסקנה שאת המנהל הבא שלי לא אני אבחר. הייתה לי שיחה עם בורא עולם שבה אמרתי לו: 'בורא עולם אני משליך לך, ומתי שאני צריך לפגוש את המנהלת או המנהל הבא שלי אתה תפגיש אותי איתם. אחרי זה, משום מקום היה לי ראיון בערוץ 14, כשבאותו היום זה היה היום האחרון של המנהלת שלי, ליטל, אז הדברים פשוט התחברו מלמעלה והנה היום אנחנו ביחד". 

-בימים אלו אתה מנוהל אומנותית על ידי תמר יהלומי ויונתן קלימי. איך התקבלה ההחלטה?

"אני האומן הראשון שהקליט אצלם בתחילת דרכם כצמד. זה קרה כשהייתי בן 16 עם השיר 'היה לנו טוב', וזה למעשה השיר הראשון ששניהם הוציאו לאמן אחר. בסוף השנה שעברה, הייתי בהופעה של יונתן ב'זאפה גני יהושע', ישבתי שם עם תמר שאמרה לי: 'ברוך השם, כל שיר שעשינו במשותף חווה הצלחה מסוימת' ואז סיכמנו שאתמסר. תמיד היו לנו שיחות על זה שאני צריך להתמסר לדרך איתם, אז פשוט החלטתי לעשות את זה ומאותו היום הכל היסטוריה. אנחנו נמצאים עכשיו באוגוסט, וברוך השם כל השירים שיוצאים נעשים בחשיבה מסוימת ביחד, הכל בשיתוף פעולה ובסיעור מוחות". 

-כיום אתה מרגיש במקום שאתה רצית להיות בו בקריירה?

"אני מרגיש שאני בדרך לפריצה. ברור שיש לי עוד הרבה מקומות ויעדים לכבוש, אבל להבדיל משנים אחורה שבהן הרגשתי שאני בשוליים, היום אני מרגיש שהרכב שלי התחיל לנסוע". 

-יש לדעתך פערים בין מה שקורה בשטח עם המוזיקה שלך לבין היחס מהתקשורת והבמה שלהם?

"האמת שכן, אבל בסופו של דבר אני מאמין שברגע שהשירים שלי יצאו בשטח ברמה שאין דרך להתעלם מזה, אז גם התקשורת לא תוכל להתעלם. מה שקודם כל חשוב לי זה ליצור את העתיד שלי בזכות עצמי, ויש לי רשתות חברתיות עם לא מעט עוקבים ברוך השם, ויש לי חשיפה שוות ערך לגופי תקשורת שמפרנסים גם בני אדם, כלומר אם אני עושה סרטון עם צילום טוב ותוכן, אז אני מרגיש שהוא משרת את האינטרס שלי, כי יש סרטונים שלפעמים יכולים להגיע ל-700,000 צפיות שזה יותר מכתבה שאני מתראיין בה. מה שצריך זה פשוט לעשות, להאמין וזה חלק מעקביות והתמדה". 

-הייתה לך גם הבלחה קצרה בכוכב הבא. ריאליטי מוזיקלי נוסף זה שיקול או שלא מתקרב לשם?

"הייתי בפרק אחד של 'הכוכב הבא', בו שרתי שיר של עדן חסון ועברתי עם חמישה כחולים, אבל לא ישנתי באותו הלילה כי הגעתי לצילומים ב-9 בבוקר ועליתי לשיר רק ב-3 לפנות בוקר! הרגשתי שזה לא המקום בשבילי ואני לא עושה מוזיקה בשביל להיות מפורסם או להיות מרוח על שלטי חוצות, אבל מה שכן - אעשה ריאליטי רק אם אהיה שופט. אני חושב שכאומן שעבר המון על בשרו, יש לי הרבה מה לתת לאומנים בתחילת דרכם ויש לי רצון לתת אותם. 

מעבר לזה, בשולחן השופטים יושב אסף אמדורסקי, שאגב גם הוא חתם על העצומה נגד המלחמה ולא הביא להיט במשך 50 שנה, אז אני חושב שהוא לא מצדיק את מקומו בשולחן השופטים בשום צורה, כי חוץ מלהיות 'האדם הרע' של התוכנית שאומר לא, אין לו באמת תועלת בשולחן הזה. יש לי הרבה ערך מוסף לתת לאומנים". 

-אז לא תשתתף בשום ריאליטי גם אם זה בכדי לייצג את ישראל באירוויזיון?

"גם לא", משיב בנחרצות. "זה לא מעניין אותי. תשמע, נטע ברזילי ייצגה אותנו בכבוד והביאה אלינו את האירוויזיון, אבל אני לא מרגיש שזה שינה משהו בעולם. בסופו של דבר, אם אני קם בבוקר ורואה שהשיר מתנגן ומשפיע על אנשים, אהיה המאושר באדם. מישהי כתבה לי 'השיר לבד נגע לי בנקודה אחת, שתיים, שלוש בחיים', והיא לא שמעה את השיר בגלל רועי סנדלר, אבל בזכות השיר היא הגיעה אליי ואמרה לו 'תודה', אז עצם זה שהצלחתי לגרום לבחורה הזו במשך שלוש דקות להזדהות עם משהו זה ניצחון". 

-מה בנוגע למשחק, מעניין אותך? 

"בעבר למדתי משחק שמונה שנים בבית ספר 'טכניקה' של אולי שטרנברג וניב רז, אצל אשתו של זוהר ליבה, אורית שר כשהייתי נוסע לתל מונד באוטובוסים. אני מאוד אוהב ללמוד ולהשתפר, אבל יש זמן לכל דבר. אני יכול להגיד לך שבשלוש השנים האחרונות היו לי מאצ'ים לסדרות שונות, הייתי גם בסוכנות השחקנים 'ADD', אבל עם זאת צריך קודם כל להרגיש שיש לי גושפנקא במשהו אחד. כשארגיש שמשהו מתחבר לי במוזיקה כמו שצריך, אעשה משחק באהבה גדולה, אבל כרגע חשובה לי יותר המוזיקה. 

לסיום, אתן לכם עצה: 'אל תחפשו שמשהו יגיע, אלא תעשו ותאמינו. ברגע שעושים ומאמינים, אז הדברים יגיעו ממקומות שהכי לא תאמינו שיגיעו".