הכירו את הלוחמות החדשות בחיל הים . חיל הים במשט הטורקי. צילום: דובר צה"ל

הכירו את הלוחמות החדשות בחיל הים

את קורס החובלים האחרון סיימו שלוש חובלות, המוכיחות גם הפעם את תפקידן הקריטי של נשים בחיל הים. מפקד חיל הים: "החיל פתוח לקראתכן ולקראת לוחמות וקצינות נוספות בהמשך הדרך"

אין מי שלא מכיר את תמונת המלח האמיץ שחזר מן הים לאחר המלחמה, היישר אל אהובתו המחכה ברציף. תמונה זו הפכה לסמל הניצחון האמריקאי עם תום מלחמת העולם השנייה. השבוע, עם סיום קורס חובלים למחזור 124, קלטו עדשות המצלמות גם את שלוש החובלות החדשות של צה"ל, שסיימו את הקורס היוקרתי.

מפקד חיל הים, האלוף רם רוטברג, נשא דברים בטקס סיום קורס החובלים והתייחס גם למקומן של הבוגרות בין המסיימים. האלוף רוטברג שיבח את הקצינות המסיימות ואמר כי הוא "גאה על הצלחתכן האישית". עם זאת, הוא הדגיש כי "מבחינתי לא מדובר בהפתעה. חיל הים פתוח לקראתכן ולקראת לוחמות וקצינות נוספות בהמשך הדרך".

עוד באתר צה"ל:
• מאחורי ההר 1, 2, 7!
• מכ"ם חדש יאתר חשודים המתקרבים לגדר בעוטף עזה
• הרמטכ"ל: לנשים בצה"ל תרומה מכרעת לבניין כוחו ועוצמתו

בחיל הים זו אכן כבר לא הפתעה לראות על מגרש המסדרים נשים לבושות לבן בכובעי מלח, וכמעט בכל מחזור תוכלו למצוא אחת כזו. אור ועומר מגיעות שתיהן מן המים - כל אחת בתחומה. אור, כשחיינית במשך 7 שנים לפני גיוסה; עומר, כבת למשפחה ימית - אביה הוא "סקיפר", והיא עצמה השיטה מפרשיות כבר מגיל 10.

עם אהבה שכזו קשה להתווכח, והשתיים ניסו את מזלן בגדנ"ע לפני הגיוס. "הגעתי לגדנ"ע ולא עברתי", מספרת אור לאתר צה"ל, "אבל זה לא שינה הרבה, כי הלכתי לגדנ"ע נוסף - והתקבלתי".

בואו לצפות באימון של יחידת "יהל"ם" המובחרת

קשה שלא לתהות כיצד נתפס מעמדן של הנשים לפיקוד בספינה, שנתפס כה גברי. מסתבר שאפס וויתורים והקלות, גם לא לבנות המין היפה. "בהתחלה את צריכה להוכיח שאת נמצאת שם בזכות ולא בחסד, אבל ברגע שאתה מגיע לקו אחד עם הבנים את ממש כמו אחד מהם", מספרת עומר. החברויות שנרקמות בין החובלים לא פוסחות על השתיים, והן משתלבות מצוין: "כבר לא מרגישים את ההבדל. אנחנו ברמה של החברים הכי טובים, מרגישים בנוח לגמרי".

בזמן שמרבית הבנות בצבא עושות שירות של שנתיים בלבד, בחרו אור ועומר לשרת כמו כל לוחם ימי, ואף לחתום תקופת קבע כקצינות ימיות. הקורס לבדו אורכו כשנתיים וחצי, אליו מתווספות חתימת קבע של 16 חודשים לפחות.

"יש את אלה שלא מבינים למה אני עושה את זה, שואלים בשביל מה, הרי הייתי יכולה להיות בתאילנד", מוסיפה אור בחיוך. אך למרות זאת, הפרגון לא מפסיק להגיע מן הסובבים. "בנים מגיעים ושואלים אותי על התפקיד, איך לעבור את הגיבוש אליו והצליח. זה מפרגן", היא מספרת.

>> הצטרפו לעמוד הפייסבוק של פרוגי

תגובות