בימים האחרונים אנחנו שומעים על שריפות ענק בכל רחבי הארץ - זכרון יעקב, לטרון, טלמון, אזור נווה אילן שליד ירושלים, הגליל העליון וכיום האש משתוללת בחיפה, לצד שריפות נוספות בצומת סביון, שער הגיא, נירית, קיבוץ הראל, מודיעין, צומת גן וורדים (בין נס ציונה לראשון לציון), חדרה משגב ואום אל פחם. ככל הנראה מדובר בגל הצתות על רקע לאומני. צוותי כיבוי והצלה פועלים מסביב לשעון על מנת לנסות ולהשתלט על השריפות. במקביל, מדינות רבות שולחות סיוע אווירי. הבוקר נחתו שני מטוסי כיבוי מיוון והמשך יגיעו מטוסים נוספים מרוסיה, קפריסין, איטליה וקרואטיה. 

משפחות רבות פונו מביתהן, הורים נאלצו לעזוב את מקום עבודתם ובני נוער רבים לא הלכו היום לבתי הספר או פונו באמצע יום הלימודים. שוחחנו עם שלוש כתבות של "פרוגי" שחוות ממש ברגעים אלו את השריפה המשתוללת באזור הצפון - דינה גלוכמן בת ה-16 שגרה בנשר ולומדת בחיפה, פנינה גליקסמן בת ה-15 מחיפה ונעם פינבליט בת ה-14 וחצי מעתלית. 

האם תיארתן לעצמכן שהשריפה תגיע אליכן?

דינה: "כן, השריפה הראשונה לפני יומיים הייתה בנשר אבל היא הייתה קטנה יחסית אז לא חששתי. התחלתי לחשוש כשפרצה השריפה בזכרון יעקב. אומנם זה לא קרוב אליי מבחינה גיאוגרפית, אבל אני מכירה שם אנשים. חשדתי שזו הצתה וחששתי שיציתו שכונות בחיפה. החשש הכי גדול שלי שהתחיל עוד אתמול הוא שהאש תגיע או תתחיל בעיר שלי שמוקפת מכל צדדיה ובתוכה בעצים וחורשות. אני חוששת גם לגורלם של חברים שלי ואפילו רק מהמחשבה שהם לא יחזרו היום לבית עומד". 

נעם: "תמיד כשקורה משהו גדול כמו שריפה את אף פעם לא מתארת לעצמך שתהיי בתוך המצב הזה. לפני יומיים הייתה שריפה בעתלית במבנה של בית הספר היסודי שלי".

ההורים והמורים הכינו אתכן לאפשרות הזאת?

נעם: "כבר כמה ימים יש את המצב הזה, אתמול במקום לצאת ליום של"ח בכרמל יצאנו לחוף הבונים כדי לא להיקלע לשריפה, תמיד מדברים איתנו על זה".

פנינה: "כן. זו אחת הסיבות שבית הספר שחרר אותנו מוקדם, ואנחנו מרטיבים בצינור את החצר שמסביב לבית".

הלכתן לבית הספר היום?

דינה: "היום בבוקר הרחתי את השריפה הראשונה שהייתה רחוב ליד התחנה בה עמדתי (גשר פז). בבית הספר הייתי כל הזמן בתחושת פחד שהשריפה תגיע. במהלך הבוקר התחלנו להריח ריח של שריפה אבל חלק צחקו ואמרו שזה מהמפעלים או שזה 'על האש'. ברגע שסיימנו את השיעור שמענו מתלמידים שיש שריפות בשכונות בחיפה והחליטו בבית הספר לפנות אותנו באופן מבוקר. חיכיתי לאבא שלי שייקח אותי הביתה ובכיתי כל הדרך. כשהגענו לרחוב שמתחת לבית שלי ראינו פקק עצום שהגיע מכיוון חיפה - מהשכונות המפונות".

פנינה: "בסביבות השעה 11 ילדים מהכיתה שלי התחילו לקבל שיחות מההורים. גם המורה שלי לא הפסיק לקבל שיחות מהבנות שלו ונאלץ לזרז את השיעור בשביל לצאת ולאסוף אותן מהגן. חמש דקות לאחר תחילת השיעור לאחר מכן, הודיעו לנו שהמנהלת החליטה לשחרר את כל התלמידים הביתה". 

נעם: "הלכתי לבית הספר. פינו אותנו לקראת השעה 13:00 לבתים. הכיתה שלי הייתה באמצע מבחן ואמרו לנו להגיע לדשא - להסעות הביתה. ההסעות שאספו אותנו הן הסעות של המועצה שהביאו אותנו עד התחנה הקרובה לביתנו כמו כל יום רגיל אך הפעם עם עשן אפור וריח כבד.

פינו אתכן מהבתים? 

נעם: "בינתיים לא פינו, אני מקווה ומתפללת שלא נצטרך להתפנות מהבית ואם כן אני מאמינה שניסע או למורן לדודים שלי שזה ליד כרמיאל או לכפר תבור שזה ממש בצפון".

פנינה: "עדיין לא פינו אותנו כי בינתיים השריפה לא קרובה לאזור שלי".

דינה: "גם אותנו לא פינו".

מה לגבי משפחה וחברים?

פנינה: "סבא שלי נמצא בבית חולים באזור השריפה ועדיין לא מפנים אותו ומזה אני מאוד חוששת. מחוץ לבית הספר ראיתי שילדים בכו, דאגו, ראו תמונות וסרטונים של הרחובות והבתים שלהם נשרפים".

דינה: "יש לי אח שהיה אמור לחזור מאוניברסיטת תל אביב והחליט להישאר שם בסוף השבוע. ילדה מבית הספר שלי נכנסה לכיתה שלנו ואמרה שהבית שלה נשרף ואז כשהראו את שכונת רוממה הנשרפת בחדשות היא הצביעה על הבית שלה".

נעם: "אמא ובן הזוג שלה איתנו. יש לי שתי כלבות ואנחנו שומרים עליהן קרוב קרוב אלינו".

יש לכן אולי טיפים לקוראים שגם נמצאים במצב שלכן?

דינה: "תנסו להירגע ולהקיף את עצמכם בחברה, אולי להתייחס למצב בהומור וכמובן להתעדכן גם במצב השריפה והשכונות וגם בגורמים המסייעים ובמרכזי הפינוי"

פנינה: "תשארו רגועים, אל תצאו מהבית, אל תתקרבו למוקדי השריפות. תסגרו חלונות ותתקשרו לוודא שכל הקרובים שלכם בסדר".

נעם: "עשות דברים שעושים לכם טוב - לקרוא ספר, לצייר, לשיר, לראות טלוויזיה ובעיקר להיות עם המשפחה ואנשים שעושים טוב."