"ענתי ילדת פלא", כך פותחת את השיחה אמא של ענתי. ענת מתל אביב, בת 18, מאובחנת עם אוטיזם קשה. כתינוקת התפתחה יפה עד גיל שנה, אולם בגיל שנה וחודשיים חלה האטה בהתפתחות ובגיל שנה ו-8 חודשים החלה הנסיגה: נעלמו המילים, ההבנה ואחרי חודשיים הגיעה הבשורה כי היא מאובחנת עם אוטיזם קשה. בשלב זה נעלם גם קשר העין. בתקופה הקשה ביותר היא היתה מסורבלת, חלשה והתקשתה בשיווי משקל ואפילו בהליכה. מה שהיה חמור מכל - היא נראתה חסרת הבנה ועניין בכל הסובב אותה, וכמעט לא הגיבה כלל לגירויים מבחוץ.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• שחקו וגלו: עד כמה אתם עצמאיים?
• "הייתי אומר למיכל שהיא מצילה חיים כל יום"
• ככה עושים את זה: איך קונים נכון באינטרנט?

הרופאים אמרו לאמה של ענת בהתחלה שזה מה שיש, וככה זה גם ישאר אבל ענת הוכיחה אחרת: היא רוכשת מיומנות חדשות מאוד מהר . "בגיל שלוש אמנם היא לא יכלה לקפוץ, אבל בגיל שנתיים היא כבר למדה לשחות. הכל הגיע יותר מאוחר עם עזרה. היא הייתה בחינוך ביתי, וכאשר בגיל ארבע וחצי היא החלה לדבר גילינו שהיא יודעת קרוא וכתוב ומאז היא מפתחת ופותחת לעצמה עולם שלם". 

חותרת כל הדרך לניצחון © באדיבות המשפחה

מאז ועד היום היא בשיפור מתמיד: למדה לתקשר, לדבר, לקרוא, לכתוב, לתפעל מחשב ברמה של האקר, לימדה את עצמה אנגלית (כולל קרוא וכתוב), תגובותיה תקינות ואפילו קשר העין חזר להיות תקין.

ענת יכולה לדבר אבל לא לשוחח: היא עונה בנימוס כשמברכים אותה לשלום או שואלים מה נשמע או איך היה, אך כשהיא רוצה משהו היא מציינת רק את הדבר הקונקרטי שהיא מבקשת בלי לעטוף אותו במשפט בקשה.

כיום היא שותפה פעילה בכל הפעילויות המשפחתיות, עוזרת במלאכות הבית ואפילו מלווה את אחיותיה הקטנות לחוגים שלהן (וכמובן - עוזרת להן בכל דבר שהן מבקשות ממנה, כמצופה מאחות גדולה). עם משפחתה היא חורשת את הארץ בשבילי טיולים ואם קורה שמתבלבלים בדרך - תמיד אפשר לסמוך על ענת שתחזיר למסלול הנכון: היא ניחנה בחוש ניווט מדהים. היא ספורטאית מצטיינת, שוחה בסגנון מושלם ומתאמנת לטריאתלון, ואפילו מנגנת להפליא בפסנתר. פעם בשבוע היא משמשת כסייעת בגן ילדים: עוזרת לגננים לארגן את הגן ומקריאה סיפורים לילדים, והיא פעילה נלהבת ב'כנפיים של קרמבו'.

בנוסף לכל אלו, בשלוש השנים האחרונות, ענת חותרת חתירה אקדמית במרכז דניאל לחתירה לשם היא מגיעה פעמיים בשבוע. זה התחיל יום אחד במהלך עוד ריצה של ענת ואמה בפארק הירקון, כשהן חלפו על פני מישהי ממועדון השייטים שהציעה להן לנסות לשוט. אמה החליטה לנסות, אך במועדון השייטים הפנו אותה למרכז דניאל לחתירה, שם ישנן קבוצות חתירה לאנשים עם צרכים מיוחדים. לשמחתה, את מרכז דניאל לחתירה הן מכירות מאז שענת הייתה בת 8: אחת מהסייעות ההתפתחותיות של ענת שעבדה איתה בחינוך הביתי, עבדה במקביל כמזכירה במרכז ונהגה להביא אותה לשם לביקורים.

© באדיבות המשפחה

ענת התחילה בקורס חתירה אקדמית כהכנה להצטרפותה לקבוצה של חותרים שנמצאים גם הם על הרצף האוטיסטי, אולם אחרי כמה סבבים עופר פז, שהיה המדריך אמר שהיא חותרת מצוין אך לא תוכל להשתלב בקבוצה. הוחלט שעופר ימשיך ללוות את ענת באופן אישי, מה שלא היה קיים עד אז במרכז. נוצר ביניהם קשר מדהים וענת הגיעה למפגשים בשמחה. במהלך החתירה הם שרו יחד שירי ארץ ישראל היפה וההנאה היתה שלמה. עופר פז הפך לחבר אישי של ענת והם שומרים על קשר גם מחוץ למרכז.

ענת מרגישה ממש בבית במרכז דניאל לחתירה. אחרי החתירה היא נוהגת להצטרף ליושבי המשרד, מוצאת מחשב פנוי ומתפקדת כדיג'יית הפרטית של המקום. בשנה האחרונה, את ענת מלווה ניר מאיו ("נירניר" בפי ענת), מדריך במרכז דניאל לחתירה במקום עופר. האם מספרת שיש ביניהם קשר טוב "מאוד אכפת לו, הוא אדם חם, עובד מהלב, והכי חשוב הם מסתדרים מצוין. קרה שניר התנדב להביא את ענת למרכז ולהחזיר אותה כיוון שלי זה לא התאפשר וזה היה מרגש מאוד". 

ניר מאיו מספר על ענת: "את ענת הכרתי עוד לפני שהתחלתי לעבוד איתה, היא נערה מקסימה וקל להתאהב בה. לשמחתי, בגלל ההיכרות הזו היה לה קל להתחיל להתאמן איתי, והמעבר מעופר שסיים את תפקידו היה מאוד כייפי ונעים. אני רואה שינוי מדהים מאז שאנחנו מתאמנים ביחד, למשל היא חותרת  ליותר זמן, היא השתפרה בטכניקה ובמוטוריקה. באחד האימונים, היה מקרה בו היא נפלה למים, היא קצת נבהלה אבל יצאה מזה יחסית מהר, כלומר אני נבהלתי יותר ממנה והיא זו רצתה להמשיך, שזה מדהים. יש בינינו קשר מעולה, ואני מרגיש שיש שינוי, לא תמיד קל ליצור איתה קשר אבל יש איפשהו יש שיפור בתקשורת, והיא לא תמיד מפתחת שיחות. למשל, במהלך הקורונה, בסגר הראשון, לא נפגשנו כחודש בערך. כשחידשנו את האימונים, היה לה קשה לחזור שוב לשגרה, אז אפשר להגיד שכמעט התחלנו מחדש, היה סוג של מחסום והיא כמעט ולא רצתה לחתור. בפעם השנייה שנפגשנו היא פתאום 'נזכרה' וחזרה לעצמה. היום אנחנו מתאמנים פעמיים בשבוע - פעם חותרים לים, ופעם בשבוע חותרים לקיר טיפוס, לרוב אותו מסלול, אך משתדל להאריך את המרחקים בטריקים ובתחבולות ועם המון חיוך, סבלנות ואהבה".