כתבה פרסומית

הכל התחיל בספטמבר 2019, בבית שמש. קבוצת בני נוער מדהימה, זיהתה צורך אמיתי: בדידות בקרב אזרחים ותיקים. הם חשבו על רעיון גאוני - ליצור מפגשים כיפיים ושוויון בפארק השכונתי, כדי לחבר בין הדורות. הם קראו לזה "סַבָּבְּתָא" - הלחם של "סבא", "סבתא" ו"סבבה" - וקבעו את הסיסמה "מחוברים לדורות". המפגשים הראשונים היו פשוט וואו, מלאים בצחוק וסיפורים, וכולם הרגישו חלק ממשהו מיוחד.  

יוזמות כאלה, כמה שהן מרגשות, דורשות בסיס חזק כדי לצמוח ולהחזיק מעמד לאורך זמן. עם סיום שנת הלימודים ומעבר בני הנוער למסגרות חדשות, ועם פרוץ מגפת הקורונה באפריל 2020 שהגבירה את הבדידות בקרב אזרחים ותיקים , נוצר צורך במישהו שייקח את היוזמה הזו קדימה ויבנה לה עתיד יציב.  

בדצמבר 2019, עוד לפני שהמשבר הכה, הצטרף ליוזמה גפן מאיר, חייל בן 21 ובוגר תוכנית המנהיגות LEAD. בהתחלה, הוא רק התכוון לעזור קצת. אבל כשגפן ראה את הפוטנציאל העצום של סַבָּבְּתָא, ואת הצורך הדחוף של אזרחים ותיקים ובני נוער כאחד בחיבור הזה, גפן עמד בפני צומת דרכים מכריע. גפן קיבל החלטה אמיצה: הוא בחר לוותר על המסלול ה"רגיל" - טיול אחרי צבא, לימודים אקדמיים וקריירה יציבה - והקדיש את עצמו במלואו ל"סַבָּבְּתָא". גפן, שאף פעם לא ראה את עצמו כ'הכי חכם בכיתה' או 'הכי אמיץ', ידע שיש לו תכונה אחת שגוברת על הכל: התמדה. הוא הבין שדווקא התכונה הזו היא המפתח להצלחה של מיזם בסדר גודל כזה. הוא ידע שלייסד עמותה בת קיימא זה תהליך ארוך, שדורש מחירים אישיים כבדים. "זה המון בדידות, ליפול, לקום, ושוב ליפול, ושוב לקום מחדש," הוא מספר בכנות. "הייתה לנו קורונה ומלחמה, אבל לעולם לא ויתרתי."  

גפן מאיר, מייסד סַבָּבְּתָא © ליאל זנג

ההחלטה של גפן לא הייתה רק רגשית - היא הייתה אסטרטגית, מונעת על ידי אותה התמדה בלתי מתפשרת. הוא ידע שרעיון טוב לא מספיק; צריך לבנות תשתית איתנה, לבנה אחר לבנה. ביוני 2020, בשיא הקורונה, הוא יזם והוביל קמפיין גיוס המונים מוצלח שגרף 160,000 ש"ח. הכסף הזה היה צעד קריטי, שאפשר להעסיק את הרכזים הראשונים בשכר, ובכך הפך את סַבָּבְּתָא ממודל התנדבותי למודל מקצועי וממוסד. ב-14 בספטמבר 2020, בהובלתו העיקשת של גפן, סַבָּבְּתָא נרשמה רשמית כעמותה. הוא הגה את הרעיון להפוך את המיזם ממפגשי משחקים למודל של  

תנועת נוער בין-דורית ממוסדת - הראשונה מסוגה בישראל. זה היה קונספט פורץ דרך, שונה לגמרי מכל מה שהיה קיים, וקשה מאוד לרתום אליו אנשים ולגייס לו תמיכה, כי הוא לא "עוד משהו מוכר". הוא בנה את המודל הכלכלי, החל מגיוס 9,000 ש"ח מהרשות המקומית בסניף הראשון בהוד השרון, ועד ל-50,000 ש"ח לסניף כיום. גפן לא רק ניהל - הוא היה "גם המנכ"ל, גם הרכז, וגם הסבל". הוא התעסק בתוספות לפיצה לפני פעילות, ואז המשיך לשיחה עם ראש עיר על שיתופי פעולה. הוא בנה את המשרה שלו מאפס, והיום הוא מנהל צוות של 17 עובדים מסורים.  

כך, במשך למעלה מחמש שנים של עבודה בלתי פוסקת, של התמדה עיקשת ושל אמונה בחזון, הפכה סַבָּבְּתָא מיוזמה מקומית לתנועה לאומית משגשגת.

היום, סַבָּבְּתָא היא תנועה משגשגת עם 14 סניפים פעילים ולמעלה מ-1,100 משתתפים. היא מוכרת על ידי משרד החינוך ומציגה נתונים מדהימים: 35.4% מהאזרחים הוותיקים מרגישים פחות בודדים בזכות סַבָּבְּתָא , ו-43.2% מבני הנוער משפרים יכולות הדרכה ומנהיגות. על כל שקל המושקע בסַבָּבְּתָא, נחסכים כ-29 שקלים בשירותי רווחה מסורתיים. בתקופת מלחמת "חרבות ברזל", סַבָּבְּתָא סיפקה מרחבים בטוחים ותמיכה רגשית לבני נוער ואזרחים ותיקים כאחד.  

"אני לא רואה את הסיפור הזה כסיפור אישי שלי, אלא כהוכחה לכוחם של רעיונות גדולים, ובעיקר לכוחה של התמדה," אומר גפן. "רוב האנשים אולי היו נותנים ליוזמה כזו להישאר בגדר חלום, אבל אני בחרתי להישאר ולבנות אותה. לא כי זה היה קל, ולא כי זה היה מובן מאליו - אלא כי ידעתי שיש כאן משהו שיכול לשנות חיים. לא הייתי הכי חכם או הכי אמיץ, אבל הייתי הכי מתמיד, וזו התכונה שהביאה אותנו עד הלום".  

סיפורו של גפן מאיר הוא השראה לכל אחד ואחת מאיתנו. הוא מוכיח שעם חזון, התמדה ונכונות להשקיע, אפשר לקחת רעיון קטן ולהפוך אותו למציאות שמשנה את פני החברה. סַבָּבְּתָא היא ההוכחה לכך שגם אתם, בני הנוער, יכולים לזהות צורך, לפעול, וליצור שינוי משמעותי בעולם.

© באדיבות העמותה