הנה עברו עוד שבועיים, אני חושבת שאלו היו מצד אחד השבועיים הכי קשים ומתישים אבל מצד שני הכי מצחיקים ומרגשים שהיו לי בתקופה האחרונה. מאיפה נתחיל?.. אז ככה, השבוע התחיל מאוחר כרגיל. אני חייבת לשתף אתכם שהתחושה הכי טובה היא אחרי שחוזרים מסוף השבוע בבית, ממש מרגש לפגוש את חברי הקבוצה ביום ראשון.

לפעמים, סוף השבוע הקצר בבית מרגיש לחלקנו כמו נצח. עצם זה שלא ראינו את חברי הקבוצה בסך הכול יומיים, גורמים לגעגועים גדולים שלא מצפים להם בכלל, כי אלו בסך הכול יומיים, זה לא הרבה זמן. אבל כשמתראים מבינים שגם יומיים זה קצת יותר מידי.

עוד במדור:
• סיכום המסע האורבני, אהוד לזר מסיים מסע
• איך לבחור את בןבת הזוג?
• בבוקר תלמידה, בערב חיית מין

השבועיים האלה היו מלאי הכנות ל/'מירוץ הלפיד' כפי שכבר סיפרתי לכם בקצרה ואמשיך לספר לכם עוד בהמשך. כולנו נלהבים, מתרגשים, מצפים ומחכים בקוצר רוח לתאריך המיוחל. לרגע שבו ניכנס לאמפי הגדול של הפנימייה ויצעקו את שם הקבוצה שלנו ונבין שהנה, גם אנחנו הגענו לכאן.

החלטנו שחשוב מאוד להתמקד בתקופה הקרובה בפרסום של המירוץ, שלא יהיה אף חניך, או מדריך, או איש צוות כלשהו או אפילו סתם אורח בפנימייה שלא ידע מה התאריך של מרוץ הלפיד של קבוצת עמית.

הגיע יום שישי שחיכינו לו כל כך, שבת בפנימייה. אין הרגשה טובה יותר משבת בפנימייה. להסתובב בפנימייה קצת אחרי כניסת השבת לראות את כולם מתארגנים, מתלבשים חגיגי, מתרגשים, משקיעים, עוברים קבלות שבת קבוצתיות ומדברים על פרשת השבוע, מברכים אחד את השני בברכת שבת שלום ומגיעים יחד לחדר האוכל לארוחת שישי חגיגית ומלאת אהבה ותחושת בית.

יום שבת זהו יום שקצת (קצת הרבה) חיכיתי לו, יום ההולדת שלי! מאוד שמחתי שתאריך יום ההולדת שלי נופל על יום שבו אני נמצאת בפנימייה, מאוד כיף ומרגש לחגוג יום הולדת עם החברים שהפכו כבר למשפחה שהצליחו להפתיע אותי במשך היום הזה. גם המשפחה שלי הפתיעה והגיעה לפנימייה לחגוג לי יום הולדת עם שאר החברים שלי. בהחלט סוף שבוע מרגש ומלא הפתעות.

כעת אני בהחלט מרגישה כובד ולחץ רב על כתפיי, תקופת המבחנים הגיעה, המסלול האחרון שבו צריך לרוץ הכי מהר, להשקיע את מירב המאמצים ולא להירדם. ההכנות הולכות ומתקרבות ל- 'מרוץ הלפיד' בפנימייה, בהחלט תקופה עמוסה אך תמיד אומרים שאם קשה סימן שאנחנו נמצאים בעלייה.