איך הופכת ה-MLS לאט לאט לליגה הטובה בעולם?. צילום: טמבלר, עמוד הפייסבוק הרשמי של ניו יורק סיטי וPhoto Works / Shutterstock.com

איך הופכת ה-MLS לאט לאט לליגה הטובה בעולם?

פלה, בקנבאואר, קרויף, סטויצ'קוב ועוד הרבה שחקנים גדולים עברו במהלך השנים בליגת הכדורגל האמריקאית, אבל כולם נכשלו שם בדבר אחד – להביא את הליגה האמריקאית לתודעת הכדורגל העולמי

הליגה האמריקאית, או כמו שהיא נקראת היום ה-MLS, תמיד הייתה נחשבת בעינינו זרה ונידחת, בלי הבדל ממשי בינה לבין הליגה האוסטרלית למשל.  כל זה השתנה בקיץ 2007 כשדיוויד בקהאם, כוכבה של ריאל מדריד באותה התקופה, ארז את המזוודה ועבר ללוס אנג'לס גלאקסי מה-MLS תמורת משכורת עתק של 6.5 מיליון דולר ואחוזים ממכירות הקבוצה (השווי המוערך היה 190 מיליון דולר לתקופה של שש שנים. אחת הדוגמאות לתרומה הפיננסית האדירה של בקהאם לליגה ולקבוצה, היא שבסופו של דבר הוא הרוויח מעל 250 מיליון בגלל הסעיף הזה בחוזה, הפרש של כעשרה מיליון דולר בשנה).

עוד במדור הספורט של פרוגי:

מהיום שבקהאם הצטרף, עוד 129 אלף צופים, צופים בכל משחק, בממוצע. עלייה של כמעט חמישים אחוז. גם ההגעה למשחקים השתפרה, בשנת 2006 הגיעו לכלל המשחקים סכום מצטבר של כמעט שלושה מיליון צופים, ובעונת 2014 למעלה משש מיליון, למעלה מ-100 אחוז עלייה. בקהאם פתח את דלתה של ה-MLS לעוד הרבה שחקנים עם רקורד מרשים באירופה כמו תיירי הנרי, ליונברג, נסטה, רובי קין, מייקל סילבסטרה, די ואיו ורפא מארקז.

בקהאם. הסופר-סטאר שהתחיל את הנהירה
בקהאם. הסופר-סטאר שהתחיל את הנהירה © Photo Works / Shutterstock.com

העונה התופעה של המעבר הכוכבים ל-MLS היא חסרת תקדים - דויד וייה וקאקא כבר הצטרפו, למפארד וג'רארד יעשו את זה בקרוב. בנוסף, ראול הצטרף לניו יורק קוסמוס (שם משחק גם מרקוס סנה) בליגה הצפון אמריקאית – השנייה בטיבה בארצות הברית. ארבעה שמות ענק בכדורגל העולמי הצטרפו העונה ל-MLS (שימו לב לזה שמדובר באמת בארבעה כי ראול לא ב-MLS), סביר להניח שרוב האנשים יחשבו שהסיבה היא לקבל תלוש משכורת שמן לקראת סוף הקריירה. אך האם זה באמת כך?

וייה הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה של הניו יורק סיטי
וייה הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה של הניו יורק סיטי © עמוד הפייסבוק הרשמי של הניו יורק סיטי
קאקא הפך לשחקן המוביל ולקפטן של האורלנדו סיטי
קאקא הפך לשחקן המוביל ולקפטן של האורלנדו סיטי © טמבלר

שני סמלים, יעזבו בסיום העונה את הקבוצה בה שיחקו לאורך כל הקריירה שלהם – צ'אבי וסטיבן ג'רארד. האחד יגיע לקטאר, השני ל-MLS. בשתי העונות הקודמות, סטיבי ג'י בן ה-34 סיים עם שתי ספרות גם בטבלת הבישולים וגם בטבלת השערים. העונה, חלה אצלו ירידה משמעותית, עם שישה שערים ובישול אחד. צ'אבי מדשדש עם חמישה בישולים ושער אחד בלבד. על פי הנתונים הללו, ג'רארד צפוי לקבל משכורת יותר שמנה מכיוון שהתרומה שלו יותר רחבה, אך יש שקלול נוסף – מכירת החולצות. 

סביר להניח שצ'אבי ימכור יותר חולצות, בגלל האהדה הרבה שלה ברצלונה זוכה בעולם, אך גם חולצות ג'רארד, בפעם הראשונה ללא מדי ליברפול, צפויות להימכר בהמוניהן, ההכנסות מהחולצות של בקהאם כשעבר לגלאקסי היו מעל מיליארד דולר, מה שמראה שהגלאקסי יודעים למכור חולצות בתפוצה גבוהה לכל העולם. עוד נתון שאמור להשפיע על המשכורת, הוא הגיל, צ'אבי מבוגר מג'רארד בשנתיים ולכן הדעיכה שלו צפויה להיות מהירה יותר.
לכן, לפי דעתי, המשכורות של ג'רארד צ'אבי צפויות להיות אותו דבר, אם הם כמובן הולכים רק בשביל הכסף.

ג'רארד יקבל כשישה מיליון דולר לעונה ב-MLS, צ'אבי ישתכר בכ-11 מיליון דולר לעונה בליגה הקטארית, כמעט כפול. קאקה בן ה-32 ירוויח ארבעה מיליון פחות מצ'אבי, וזאת למרות שיש לו הרבה מה לתרום. כלומר, אם השקלול היחיד של שחקן הוא אך ורק המשכורת השמנה, כדאי לו לעבור לקטאר או סין, ולא ל-MLS.

אז הכסף באמת משפיע על ההחלטה אבל הוא לא הגורם המרכזי בה. קודם כל, צריך לזכור שה-MLS היא ברמה יחסית גבוהה, בטח ביחס לקטאר או לסין. כלומר, כשאתה בא ל-MLS אתה באמת בא לשחק כדורגל תחרותי, פשוט ברמה שונה מאירופה. בנוסף, צריך לראות את הערים אליהן עברו השחקנים – ניו יורק, לוס אנג'לס, ואורלנדו.
כלומר, הם עוברים לערים מפותחות עם חיי חברה ותרבות מפותחים. חיי החברה יכולים להוות גורם מאוד משפיע בהחלטה, האם לעבור לגור עם המשפחה בפלורידה, בשנחאי או בדוחא, ואני מניח שהרוב המוחלט של השחקנים יעדיף את פלורידה על פני החברות הזרות של שנחאי או דוחא.

טענה נפוצה היא שה-MLS היא בסך הכל ליגה כמו הקטארית או הסינית, ליגה עם שחקנים בינוניים ומטה, וכמה כוכבים מזדקנים מפוזרים בליגה. הטענה לא נכונה, בגלל שבשנתיים האחרונות לא רק כוכבים מזדקנים מצטרפים, אלא עוד שחקנים בשנות השיא שלהם. נתחיל באמריקאים, בשנתיים האחרונות יש תופעה של שחקנים אמריקאים שראו את הכניסה לתודעת הכדורגל העולמי של ה-MLS, והחליטו לחזור הביתה כדי לעזור לפתח את הכדורגל האמריקאי.
הדוגמא הבולטת לזה היא קלינט דמפסי ומייקל בראדלי, שניים מתוך שלושת הכדורגלנים האמריקאים הבחירים ביותר (ביחד עם טים הווארד), שעזבו את טוטנהאם הוטספר ורומא בשיא הקריירה שלהם, בגילאים 31 ו27 בהתאמה, כדי לחזור ל-MLS.

דמפסי וויתר על אירופה וחזר לשורות הסיאטל סאונדרס
דמפסי וויתר על אירופה וחזר לשורות הסיאטל סאונדרס © Photo Works / Shutterstock.com
בראדלי חתם במדי הטורונטו FC
בראדלי חתם במדי הטורונטו FC © עמוד הפייסבוק הרשמי של הטורונטו FC

עוד שחקנים אמריקאים בולטים שחזרו הם ג'רמיין ג'ונס שחזר בשנה שעברה בגיל 32 מבשיקטאש, וג'וזי אלטידור בן ה23 שעבר לטורונטו FC, קבוצתו של מייקל בראדלי. החזרה של האמריקאים והמעבר של הכוכבים, גרמה לכך שבעיני כמעט כל השחקנים בעולם, ה-MLS היא ליגה לגיטימית לגמרי לעבור אליה.

לאט לאט מצטרפים ל-MLS שחקנים שהם אמנם לא סופר-סטארים, אבל ראויים לשחק כמעט בכל קבוצה בפרמייר ליג או בבונדסליגה. שחקנים כאלה הם למשל סבסטיאן ג'יובינקו בן ה/28 שבחר לעבור מיובנטוס לטורונטו, ראול רודריגז בן ה-27 שעבר מאספניול ליוסטון, דמיין פרקיס בן ה-30 שעבר מבטיס לטורונטו, אינוסנט אמגרה בן ה-25, חלוץ נבחרת שוויץ שעבר לסאן חוסה מקבוצתו באזרבייג'אן, ועוד רבים אחרים.

ג'יובינקו (משמאל) הצטרף בראדלי
ג'יובינקו (משמאל) הצטרף בראדלי © עמוד הפייסבוק הרשמי של הטורנטו FC

בנוסף, בגלל ההצטרפות של השחקנים הבכירים, הקהל מגיע יותר וזכויות השידור עולות, בעלי הקבוצות מרוויחים עוד כסף, על פי העובדות האלה, זה נראה כאילו בעתיד הקרוב מאוד ה-MLS עומדת להיות ליגה משמעותית בעולם, ואולי להתקרב למעמד של חמשת הליגות הגדולות, אך מלבד הפרשי השעות, יש דבר אחד שמאוד מגביל את העלייה של הליגה - הגבלות השכר. הסבר קצר על הגבלת שכר ב-MLS – לכל קבוצה מותר לשלם 3.1 מיליון דולר בשנה, ל-20 השחקנים שמרוויחים את המשכורת הגבוהה ביותר.

המשכורת המקסימלית לשחקן היא 387,500 דולר, וכל קבוצה רשאית לבחור שלושה שחקנים שיכולים לקבל סכום בלתי מוגבל, והמשכורת שלהם תיחשב בתקרת השכר כמשכורת המקסימום - 387,500 דולר. כלומר, הם יכולים לקבל משכורת בלתי מוגבלת, אך חלק קטן מהמשכורת ייחשב בתוך תקרת השכר. הסיבה לכך שיש תקרת שכר, היא כדי ליצור שוויוניות ולא לגרום לכך שקבוצה אחת עם תקציבי ענק תהיה מעל כל הליגה.

ב-NBA, הרעיון עובד מעולה ויוצר שוויוניות יחסית בין כל הקבוצות ברחבי הליגה, אבל ההבדל בין ה-MLS ל-NBA מבחינת תקרת השכר, היא שב-NBA המשכורות שנכנסות בתקרת השכר הם משכורות שיותר גבוהות במיליוני דולרים מהמשכורות באירופה, ומצד שני בכדורגל יש אפשרות רק לשלוש משכורות כאלה, וכל השאר הם משכורות קטנות. כלומר, קבוצה בארצות הברית לא באמת יכולה להחזיק יותר משלושה כוכבים בקנה מידה עולמי, ולכן החוק צריך לדעתי להתבטל, או להתרחב בצורה משמעותית.

בשבועות האחרונים יש שמועות על מעבר של כריסטיאנו רונאלדו ל/MLS בתום חוזהו בריאל מדריד. בנוסף, גם איקר קסיאס קפטן הבלאנקוס סגור כמעט באופן סופי על החלטתו לשחק באמריקה עם תום חוזהו. מעבר בסדר גודל של רונאלדו יכול ליצור השפעה הרבה יותר רחבה משל בקהאם על ההתפתחות של ה-MLS, בגלל שלרונאלדו יש קהל מעריצים שמונה מאות מיליוני אנשים.

אם הגבלת השכר תתבטל והנהירה של הכוכבים המבוגרים והשחקנים מהדרגים הגבוהים של אירופה ל-MLS תימשך, בהחלט יכול להיות שבעתיד הלא כל כך רחוק כבר תתעוררו באמצע הלילה כדי לראות כדורגל איכותי.

 

 

תגובות