בשבוע שעבר זכה אסף בטאן בן ה-28 באליפות העולם ב-MMA פנקרטיון שנערכה ביוון. לכבוד הזכייה פגשנו אותו לראיון מיוחד בו הוא מדבר על מהות הספורט בחייו, התחושות בעת הזכייה, היחסים עם המדינות הערביות, העתיד בענף ועוד.

אסף, תסביר לגולשים שלא יודעים מה זה MMA, מה זה התחום הזה?

"מיקס של nרשל ארט שזה אומר אומנות לחימה מעורבת. המשמעות של זה בפועל הוא שילוב של כל האלמנטים של הלחימה האפשריים, החל מעמידה איגרופים ובעיטות ומרפקים וברכיים ממשיך בהטלות כמו בג'ודו ונמשך בלחימה בקרקע שזה חניקות ובריחים", הוא עונה.

איך הגעת לתחום?

"הגעתי לזה בעצם דרך חוג שההורים שלחו אותי בגיל 12 כי הייתי ילד בלאגניסט שהולך מכות, התחלתי בקארטה ומשם לאט לאט זה התפתח ל-MMA", הוא מוסיף ואומר: "עברתי שם תהליך מדהים, הוצאתי את האנרגיות באימונים, רכשתי ביטחון ונעשיתי מודע ליכולות שלי".

אז למה בעצם MMA ולא קארטה?

"MMA זה השלב האבולוציוני האחרון במעלה אמנויות הלחימה, זה הטופ שבטופ", מסביר. מנסים להפוך אותו לענף אולימפי כבר מעבר לעשור. בוועד האולימפי טוענים שמדובר בספורט אלים יותר מידי . הספורט הזה לא אלים בכלל, מבחינת פציעות ונזק הנזק הוא לא חמור יותר מג'ודו ואיגרוף שהם ענפים אולימפיים.

איפה האימונים מתקיימים?

"אני מתאמן במכון שנקרא מכון איתן בראשון לציון, זה המכון שבו אני מתאמן מגיל 12. זה מכון במרתף עם אווירה של לחימה", הוא עונה וממשיך: "יש הרבה תחרויות בארץ, כל מיני קבוצות או איגודים מארגנים את התחרויות, בעולם יש הרבה תחרויות אבל אני לא נוסע לרובן".

כמה זמן אתה מתחרה?

"מגיל 12 עד 18 התחריתי בארץ, בגיל 18 התגייסתי לצבא ועשיתי שרות קרבי של שלוש שנים ולאחר מכן עוד שנתיים קבע. אחר כך עברתי לגור בחו"ל. במהלך כל התקופה הזאת התאמנתי באופן חובבני בלבד ולא התחירתי כמובן, לפני עשרה חודשים נולדה לי תינוקת והחלטתי לחזור לארץ. כשחזרתי לארץ חזרתי להתאמן גם באופן מקצועי כך שהחזרה היא יחסית טרייה, והתרחשה לא מזמן", הוא מגלה.

כרגע חזרת מאליפות העולם בה זכית במקום הראשון, איך זה מרגיש?

"התחרות הייתה מאוד קשה, הרמה הייתה מאוד גבוהה, היו המון מתחרים מיותר מ-35 מדינות. הייתה חוויה מדהימה, זה פשוט מדהים לראות את כל הנבחרות עם הדגלים, פשוט חוויה מדהימה", הוא מתאר.

איך היו היחסים עם המתחרים של המדינות הערביות?

"היה פרגון בינינו לבין המדינות הערביות אבל היה ברור והבנו שאין אפשרות לקיים קרבות אחד מול השני", הוא מגלה.

איך ההרגשה לעמוד על הפודיום עם דגל ישראל ולשמוע את התקווה ברקע?

"היה מרגש מאוד לעמוד על הפודיום עם דגל ישראל ולשמוע את התקווה - זו נקודת ציון משמעותית בחיים שלי, זה משהו ששאפתי אליו ומאוד רציתי וחלמתי עליו וזה אירוע מאוד מרגש ומאוד מספק", הוא עונה.

האם בעקבות הזכייה הספורט הזה יהפוך לנושא המרכזי בחייך?

"אני לא הולך להפוך את זה לנושא המרכזי בחיים שלי, אני בן 28, איש משפחה, יש לי ילדה בבית בת עשרה חודשים, עסקים בארצות הברית ובסינגפור. אני לא מתכוון להפוך את זה להיות כמו עסק. מבחינתי זה דרך חיים האומנויות לחימה, זה משהו שתמיד עשיתי ותמיד אעשה, זה מעיד עליי כבן אדם", הוא עונה.

"זה מאפיין אותי בהתנהלות היום יומית שלי אבל מצד שני אני לא שם את זה לראש סדר העדיפויות שלי ומתמקד רק בזה. אין בזה פרנסה בארץ, רק בחו"ל יש בזה פרנסה וכדי שזה יהיה פרנסה צריך לגור כמה שנים בחו"ל ולשים את זה בראש סדר העדפויות. אני בן אדם יותר מידי פרקטי בשביל זה, אם הייתי בן 22 אז אולי", הוא מנמק.

אם היה בזה פרנסה היית הופך את הספורט הזה לנושא המרכזי בחייך?

"כן, אם היה בזה פרנסה אז הייתי עושה מזה קריירה כי זו האהבה הגדולה בחיים שלי חוץ מהמשפחה. אחרת איזה אינטרס יש לי בגילי לעלות לזירה בשביל לקבל מכות? אף אחד לא יכיל להבין את זה. אתה נפצע, ביום יום אתה חוטף אגרופים ובעיטות וקריעות של רצועות ושברים בכל מקום וזה לא עסק פשוט. אנשים לא מצליחים להבין את זה", הוא מפרט.

עד כמה ה-MMA משמעותי בחייך?

"מאוד, אומנויות לחימה זה לא תחביב - זה דרך חיים, זה כבוד, זה חוסן מנטלי ופיזי – אם לא הייתי עושה את זה מגיל צעיר היום הייתי בן אדם אחר", הוא עונה וממשיך: "אני יודע שכל הילדים שלי יעשו את זה. זה משהו שאתה לא מבין אותו אלא אם אתה נמצא בעולם הזה".

אתה ממליץ לנערים צעירים ללכת לחוגים כאלו?

"בהחלט, זה בונה לך אישיות תחרותית וספורטיבית, זה מקנה ערכים בסיסים לחיים, נותן ביטחון עצמי - יכולת להגן מצד אחד ומצד שני פורק מתחים מצד שני", הוא מסכם.