אין ספק שעוד נשמע רבות על יונתן בר אור בן ה-14, שבימים אלה מופיע בתפקיד מרכזי ראשון על המסך הקטן עם סדרת הדרמה-פנטזיה "כראמל". הסדרה, המבוססת על סדרת הספרים המצליחה באותו שם משודרת בכאן חינוכית (א'-ד' ב-15:30) ומגיעה כעת לפרקי הסיום של העונה. בר אור מגלם את רובי,ג יבור הסדרה והאח הצעיר מבין שלושה אחים שנאספו מבית יתומים לפני כמעט עשר שנים. חבילה מסתורית מדוד עשיר שנפטר מגיעה יום אחד לפתח דלתם ומכניסה אותו ואותם להרפתקה מסקרנת ומרגשת שלא יישכחו לעולם - עם טבעות קסם, אם בית מרושעת, יתומה מסתורית וחתול מדבר אחד ומיוחד.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• לעונת הבגרויות: הדמויות המצטיינות בלימודים
• עדן שמה היא רקדנית מקצועית שלא מוותרת לעצמה
• לא רק בקורונה: דרגו את הגל של הביצה

"הדמות היא מן ילד תמים שהחיים שלו משתנים מרגע לרגע והוא לא מבין מה קורה לו. עד שהוא מקבל את החתול כראמל, שבעצם פותח לו כל כך הרבה אפשרויות", מספר לנו בר אור על התפקיד ומוסיף, "אפשר להגיד שיש לו חבר חדש שהוא מתחבר אליו נורא והם עוזרים אחד לשני - כראמל עוזר לו בבית ספר, להתמודד עם בריונים, לפתור תעלומות וגם עוזר לאחרים. הירושה שרובי מקבל הופכת אותו לבן אדם יותר טוב יותר. אני לא אומר שהוא לא היה אדם טוב קודם, אבל בעבר הוא היה סוג של לוזר, כי האחים שלו תמיד היו רעים אליו. לא יותר מדי לוזר, אבל יותר מופנם. אני לא חושב שהוא בטח יותר מדי באנשים מקודם בקלות לפני שהוא קיבל את החתול, לא היה לו יותר מדי בטחון".

אתה מוצא דמיון בין הדמות של רובי לבינך?

"אני חושב שכן, אני בן אדם די מופנם כמו רובי. אני כן מתחבר לדמות הזאת כי הוא נורא אמיץ, כשהוא רוצה משהו קשה לעצור אותו ולפעמים אני קצת כזה. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל פשוט אני רוצה את עצמי בסדרה ולפעמים אני מרגיש שאנחנו מתנהגים דומה ודי דומים".

איך הגבת כשקיבלת את התפקיד?

"כבר בגיל 10 קראתי את הספר עליו התבססה הסדרה, וכשקיבלתי את האודישן, קצת התרגשתי כי עושים סדרה על ספר שקראתי בילדות. כשקיבלתי את התפקיד, פשוט רצתי בכל הבית וצרחתי כי ידעתי שזה תפקיד ראשי וידעתי שזה הולך להתחיל לי סוג של קריירה. למרות שלפני זה התקבלתי לכמה דברים, אבל זה היה תפקיד באמת ענק. פשוט התחלתי לספר את זה לכולם ולצרוח. היה מדהים".

איך הגעת לתחום המשחק?

"לאימא שלי יש חברה שהבעל שלה, אמירם הוא שחקן, הוא גם מצייר וממש עושה הכל, הוא אמן. אני זוכר שפעם אחת באנו אליהם והוא סיפר לי על המשחק, אמרתי ׳וואו, אני רוצה לנסות את זה׳. הם רשמו אותי לסוכנות בגיל 10, משם התחלתי את זה וזה תמיד נורא כיף ומרגש שאני מקבל אודישנים. כמו שהיה לי עם כראמל, הייתה לי אפשרות בעצם להתחיל משהו. זה נורא מרגש".

איך החברים והסביבה מגיבים?

"החברים שלי הם פשוט מדהימים, חשבתי שבהתחלה' בגלל שזו סדרה לילדים קצת יותר קטנים, הם יצחקו עליי ויגידו כל מיני דברים. אני כל כך אוהב אותם, הם רואים את הסדרה שזה פשוט מדהים והם כל כך תומכים בי, לא יכולתי לבקש משהו יותר טוב. אני יודע שיש הרבה שחקנים שהסביבה שלהם לא מגיבה כל כך טוב לתפקידים שהם מקבלים, אבל החברים שלי פשוט ממש הגיבו לטובה ואני כל כך אסיר תודה על זה".

לא היו חששות שאולי אתה מתחיל בגיל מוקדם מדי?

"לא היו לי באמת חששות, לא חשבתי שיש לי מה להפסיד. אבל אימא שלי עד עכשיו פוחדת שייקרה משהו כי זה תחום ששנינו לא ממש מבינים בו, לא אני ולא היא. אני קצת מבין יותר ממנה אבל לא הרבה, כי אני עדיין קטן ולא התנסיתי יותר מדי. אפשר להגיד שהיה ממש קצת חששות, אבל אם הייתי מתקבל למשהו היא לא הייתה אומרת ׳וואו׳ או באמת חוששת, כי היא ידעה שזאת סביבה ממש בטוחה, אבל עם זאת טיפה חששה".

מלבד התפקיד בטלוויזיה, לבר אור יצא כבר בעבר לשחק תפקיד ראשי בהצגה "סיפור על אהבה וחושך" המבוססת על ספר בשם דומה והועלתה בתיאטרון החאן. שאלנו אותו האם יש לו העדפה מבין השניים - טלוויזיה או תאטרון.

"(צוחק) זאת שאלה שמלא שואלים אותי. שיחקתי בהצגה בתפקיד די ראשי שהתחלק בין ארבעה שחקנים, אני יכול להגיד שבהצגה אתה כן משקיע הרבה הרבה יותר זמן ממה שאתה תשקיע בסדרה. סדרה מצטלמת חודש-חודשיים, מקסימום שלושה אם זה ממש סרט... אחרי הזמן הזה, הסדרה נערכת ומשודרת בטלוויזיה. את ההצגה התחלתי לעשות בכיתה ז', אני לא אומר שזה השפיע כל כך לרעה, אבל במשך חצי שנה ירדתי בציונים כי פשוט התעסקתי רק בהצגה - זה חזרות של פעמיים שלוש בשבוע וזה באמת הייתה עבודה כי אני הייתי אז ילד, בהצגה אתה תשקיע יותר זמן כי זה חצי שעה חזרות כשזה מטורף ומי יודע בכלל כמה זמן ההצגה תרוץ... יש הצגות שרצות שבע שנים ויש כאלה חצי שנה. ההצגה שאני השתתפתי בה עדיין רצה אבל בלעדיי, כי כבר התבגרתי. כשהגיע הגל הראשון של הקורונה ההצגה פסקה לחצי שנה ואז חזרנו לעשות שוב חזרות. בהצגה אתה תשקיע הרבה יותר מאמץ אבל זה באמת משתלם, יש אנשים שזה יפריע להם. אני לא באמת יכול להעדיף משהו כי שניהם הם פשוט דברים שאני כל כך אוהב".

היו בסדרה הרבה פרקים שכללו סצנות בהן כראמל החתול מדבר עם רובי, אבל מאחורי הקלעים היה מדובר בלדבר עם בובה, חוויה שיכולה להיות קצת מוזרה במיוחד כשהיא לא חד פעמית בזמן צילום. בר אור סיפר על כך מנקודת המבט שלו.

"מה שקרה שם זה שהייתה בובאית בשם ג׳וני שהזיזה את כראמל, היא הייתה היד שמתחת לבובה. זה היה פחות מוזר לי בהתחלה כי ביום הראשון לצילומים שבו צילמנו את הסצנה שהגענו לטירה, לא הייתה לי אינטראקציה עם הבובה. ביום השני הבמאי כבר אמר לי שאני צריך להתרגל לדבר עם בובה. לפני כל הצילומים אני והיא עשינו חמש חזרות בהן נפגשנו והתחברנו אחד עם השני כדי שתהיה כימיה על הסט ולא נהיה זרים. קצת התאמנתי על זה, אבל אני יכול להגיד להגיד שזה כן דבר מוזר כי זה לא באמת דבר חי וצריך להתנהג כאילו זה חתול. גוני מביאה את השורות על הסט אז אני מקבל את התגובה של יצור חי, של החתול, בזמן אמת, מה זה הפך את זה לפחות מוזר. כן הייתי צריך להתרגל לזה. בהתחלה אולי זה היה קצת מוזר ועכשיו אפשר להגיד שזה יותר נוח לי לדבר עם בובות..."

אתה מתכנן להמשיך ולעסוק במשחק גם בעתיד?

"דיברתי על זה עם כל השחקנים שהיו בסדרה שהם שחקנים מקצועיים. כולם, גם כאלה שהם לא שחקנים, אמרו לי שזה דבר שתלוי במזל. יש כל מני תקופות- פעם אחת אתה יכול לעשות מיליון אודישנים ולא להתקבל ופעם אחרת אתה יכול להתקבל, זה מה שקרה לי כשהתקבלתי להצגה ואחר כך התקבלתי לעוד שתי פרסומות, זה פשוט בא בגלים. יש פעמים שאלוהים כנראה נוגע בך ופתאום אתה מתקבל להכל. הדבר שאני רוצה לעסוק בעתיד 100 אחוז זה משחק, כי זאת העבודה הכי טובה בעולם ולמה לא לעבוד במה שאתה אוהב? אני לא יכול להסתמך על זה ולהגיד שבעוד עשר או אפילו עשרים שנה אני אהיה שחקן, אבל עם ההצלחה שהייתה לי עם כראמל ועם הפרסום שזה מביא, אני כן יכול להגיד שיש סיכוי שאני אעסוק בזה אבל זה לא בטוח. אני חושב שכל שחקן יכול להסכים איתי שמשחק זה לא עבודה שאפשר לסמוך עליה במאתיים אחוז, כי זאת לא עבודה קבועה.

לסיום, ספר לנו משהו שאנחנו חייבים לדעת עליך!

"מעבר למשחק אני אוהב לגו ורוצה להיות ארכיטקט. אני מצייר, מתעסק במוזיקה ואני ממש אוהב אומנות בכללי. אם תפגשו אותי והרבה ילדים כבר פגשו אותי, אל תתרחקו או תהיו לחוצים. בכל זאת צריך לזכור שאני ילד בן 14, בסך הכל נער, יש כמוני מיליארדים ואני רק רוצה להגיד שאני כמו כולם. כל הקטע של הפרסום והסדרה מרגש אותי באותה מידה! אני גם לא באמת יודע איך להגיב לכל הבאזז, או לכל הילדים החמודים שבאים אליי כשאני פוגש אותם, זה באמת מוזר גם בשבילי. אני גם מתרגש, אם שנינו מתרגשים אז לא צריך באמת להתבייש. אני משתדל להיות הכי נחמד שאפשר ואני באמת אוהב את כל האנשים שמעריצים את הסדרה בלב שלם".