הטור האחרון שלי בסדרה הזו היה כשהתקבלתי לשנת השירות שלי, שיניתי כיוון בצבא לחיל חינוך והתחלתי שנה משמעותית לפני הגיוס. מאז הטורים שלי הועברו לערוץ מגזין, ובהם שיתפתי אתכם הקוראים בחוויות שלי בשנה המיוחדת הזו, עליה אני אסירת תודה.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• צבא הגנה לישראל: עד כמה בני הנוער מכירים את הצבא?
• סגירת מעגל: החייל שמשרת באותה החטיבה כמו דודו ז"ל
• בוחרים בחיים: ההורים הפכו את הכאב לתרומה עצומה

היום, כבר עברו הרבה מים בנהר ועתידי הצבאי השתנה לחלוטין, לפי מה שרציתי. מי היה מאמין? כשנרשמתי לשנת השירות שלי ידעתי שהקבלה משם לחיל חינוך צפויה להיות יותר קלה, והנה, בחודש מרץ שעבר המיונים לחיל חינוך דרך הנח"ל הגיעו.

אני לא יכולה לתאר לכם את רמת הלחץ שאפפה אותי כששמעתי על המיונים והתכוננתי אליהם. הכי מלחיץ היה לשמוע שתהליך הקבלה הקל, כפי שנאמר לי - לא היה כזה פשוט וקל בפועל. חיל חינוך מיועד לסגירה, ולכן כל שנה מחדש מצמצמים משמעותית את התקנים (מספר המקומות שיש לכל תפקיד), בודדים מתקבלים לחיל ואותי תקפה רק מחשבה אחת – אם זה המצב, מהם הסיכויים שלי? איך אתקבל?

"כבר עברו הרבה מים בנהר ועתידי הצבאי השתנה לחלוטין, לפי מה שרציתי. מי היה מאמין?" © צילום פרטי

הייתי בלחץ מטורף. ידעתי שאם לא אעבור יכולות לקרות שתי אופציות, ואף אחת מהן אינה זוהרת בעיני: האופציה הראשונה היא שאלך לתפקידי מעטפת – פקידות, מנהלה ועוד חברים מהמשפחה הזו. וזה מצב שלא היה מקובל מבחינתי. הרי לשם הייתי מיועדת מראש עם הנתונים שלי, אין מצב שאמצא את עצמי באותה נקודת התחלה. האופציה השנייה היא לפרוש ממסלול הנח"ל, לסיים את שנת השירות כמו כולם ולהתגייס לצה"ל בגיוס כללי. גיוס כללי יכול להוביל לפעמים לתפקידים נהדרים כמו משקית ת"ש, אך יכול להוביל גם לדברים שעבורי פחות התאימו, כמו משטרה צבאית ותפקידים נוספים.

אבל... רציתי בכל ליבי לעבור את המיונים, ולא רציתי לוותר מראש על הסיכוי הקטן שאתקבל. אז הלכתי. נרגשת ולחוצה יותר מכל מיון צבאי אפשרי שאי פעם עשיתי.

למזלי, בשנה שעברה, התמיינתי לתפקיד בחיל חינוך שנקרא משקית הו"ד, ידעתי שהמיונים שאעבור לחיל חינוך באופן כללי צריכים להיות די זהים, הדריכו אותי בשנת השירות מה אני הולכת לעבור כך שידעתי למה לצפות.

"לא רציתי לוותר מראש על הסיכוי הקטן שאתקבל" © צילום פרטי

התחלתי את המיונים במילוי שאלון שבו נדרשתי למלא רגעים מיוחדים בשנת השירות שלי, רקע כללי על עצמי, הרצון שלי לשרת בחיל ודברים נוספים. לאחר מכן אחת מהאחראיות על המיונים הקריאה רשימה של כל הבנות שממשיכות לחלק נוסף ויחיד של ריאיון אישי, ורשימה נוספת של בנות שיצטרכו לפני הריאיון לעבור יום מיון נוסף מורחב שכולל כל מיני פעולות בהן רואים איך את מדריכה. די דומה ליום המאה למי שעברה.

רק קיוויתי שאהיה כמו רוב הבנות ואעבור רק ריאיון אישי, ואכן, כך היה. נכנסתי לריאיון בניסיון לחשוב חיובי, וזה כנראה נראה על פניי כיוון שאני נרגשת לספר שעברתי את הריאיון ולמעשה עברתי את המיונים, בהצלחה.

לא רק שעברתי אותם, אלא גם התקבלתי כמעט לכל תפקיד אפשרי שחיל חינוך מציע: מורה חיילת, מפקדת נוער בגדנ"ע, משקית הו"ד (אליו לא התקבלתי בשנה שעברה!) ומדריכת מוזיאונים.

כשקיבלתי את הידיעה המרגשת, פשוט ישבתי בסלון הבית שלי והתחלתי לבכות מאושר. לא האמנתי שזהו, לאחר שנתיים של מלחמה ומאבק מול הצבא, עם נתונים נמוכים שלא משקפים אותי בדבר, אך לגמרי שברו אותי ואת רוחי בתחילת התהליך שלי עם צה"ל. זהו.זה נגמר. מי היה מאמין שזה גם יגמר כשברשותי בחירה בשירות הצבאי של עצמי?

כרגע הכיוון שלי הוא מפקדת בגדנ"ע. מי מכם שקרא את הטור הראשון שלי שבעצם נכתב בו כמה בגדנ"ע הייתה לי חוויה טראומתית ורעה, בטח מתפלא ומופתע. למה בעצם שארצה לחזור למקום שעשה לי רע?

אם בשרותי כמפקדת של אותם נערים,
שעוד שנתיים-שלוש יתגייסו לצבא בעצמם,
אוכל להפוך להם את החוויה הראשונית מצה"ל, שלי השאירה כל כך הרבה טעם רע בפה ובעצם התחילה את השתלשלות האירועים הרעה שלי עם הצבא, לטובה יותר, חיובית יותר ומשמעותית לטובה – עשיתי את שלי בחיים. זה – לגמרי השירות המשמעותי עליו חלמתי.

מתוך שבוע הגדנע © צילום פרטי

הלוואי ותוכלו ללמוד מזה שאפשר להשיג הכל כשרק רוצים ונלחמים על כך. הלוואי ולא תירקו דם בשביל להשיג את מבוקשכם, אבל מה אני אגיד – למדתי מזה המון.

לזו שאמרה לי אז בכיתה י"א לאחר הצו הראשון שלי, שאין לי מה להילחם מול הצבא לגבי מיונים, זימונים וכיוצא בזה, אלא שפשוט אעשה תפקידי פקידות, ששם אשרת בגלל הנתונים שלי – הוכחתי לך, לכולם ובעיקר לעצמי, שאפשר גם אחרת. הנתונים האלו הם באמת רק מספר. אפשר להשיג את כל מה שאנחנו רוצים ולהגשים כל חלום, גם אם הוא נראה הכי רחוק שאפשר - אם רוצים מספיק. ואוי, כמה שרציתי.