תחום הגיימינג, כמו הרבה תחומים אחרים, פנה במשך הרבה שנים בעיקר לגברים- משחקים שכללו אלימות, יריות ואפילו סתם משחקי ספורט כדוגמת "פיפא" הציגו דמויות גבריות מרכזיות וחזקות, כאלה שלובשות במשחקי הפנטזיה שריונות גדולים ונושאות נשקים עצומי ממדים בדרך אל הקרב, מסוגלות לירות עם אקדח או פשוט לבעוט כדור. לעומת זאת, הייצוג הנשי היה מביש: דמויות נשיות היו סמל מהלך למיניות ושבריריות, עם אגן וחזה גדולים (לעיתים אף באופן לא פרופורציונלי) ולבוש פרובוקטיבי שמדגיש כל חלק, גם כאשר היה מדובר בדמויות שמטבען אמורות להיות ולהראות פראיות וחזקות (למשל- לארה קרופט, "טומב ריידר"). 

עוד בערוץ הדיגיטל של פרוגי:

• בגיל 18 בלבד: פיתח גרסה ישראלית למשחק ששיגע את האמריקאים
• המתכון לעוקבים וצפיות? הסודות שיוצרי התוכן לא רוצים שתדעו!
• סוערים מתמיד: כוכבי הרשת שיצרו סדרה משלהם

בשנים האחרונות עלתה הכמות של הנשים שלא הסתפקו במשחקי "בנות" והחליטו לקחת את הג'ויסטיק לידיים- בדו"ח שפורסם על ידי ה-ESA (Entertainment Software Association) בחודש יוני האחרון נכתב כי כמעט כמחצית מקהילת הגיימינג הן נשים (כ-46% אחוזים). למרות הנתון המדהים, הבעיה מחוץ למסך נמצאת דווקא מאחורי הקלעים- שכן, נמצא כי נשים מהוות רק כ-24% (פחות מרבע) מתעשיית פיתוח משחקי המחשב. 

למרות שאין עדיין מקור שמספק נתונים על הנשים בגיימינג הישראלי, אפשר לראות בשטח ולהסיק לבד- התעשייה עדיין מנוהלת ומתוחזקת בעיקר על ידי גברים. אבל זה לא אומר שאנחנו לגמרי מאחור בתחום- יש כמה וכמה גיימריות כחול לבן, כאלה המשדרות בערוצים השונים (יוטיוב, למשל) וכאלה המשתייכות לקבוצת נשים שמתעסקת בספורט האלקטרוני התחרותי. תפסנו את מיטל עטיה, או בכינוי היותר מוכר שלה ברשת "Rainbowqueen", לראיון מיוחד, אישי ומרתק בתור יוצרת התוכן ואחת מהגיימריות המובילות בארץ. בראיון היא סיפרה על הגיימינג מנקודת מבט נשית וייחודית: על הכניסה לתחום, התגובות בעקבות ההחלטה, היחס כלפיה כאישה בתחום עם דומיננטיות גברית והעתיד של משחקי המחשב.

איך נכנסת לתחום הגיימינג?

"כשהייתי ילדה תמיד אהבתי משחקי מחשב. בתקופה שלי הם היו יותר פשוטים כאלה, לא משהו רציני- אבל אהבתי את זה בטירוף! היה לנו רק מחשב אחד בבית ותמיד רציתי לשחק, אז יום אחד אבא שלי קנה לי מחשב משלי עם מלא משחקים. אז אני באמת משחקת במחשב מגיל שמונה. בגיל הזה כל כך התחברתי לעולם הזה של המשחקים, אבל תמיד הייתי משחקת לבד, לא הייתי משחקת עם אף אחד. אפילו התביישתי בזה שאני משחקת, כי זה לא הרגיש לי שזה משהו של בנות. לז'אנר של משחקי יריות נכנסתי יחסית יותר מאוחר, בגיל 15". 

מה נחשב מבחינתך לרגע הפריצה שלך בתחום?

"אני אגיד לך מה, ביוטיוב הרגשתי שהיה לי ממש קשה לגדול בתור גיימרית כי הרגיש לי שיש הרבה קהל עם דעה קדומה של 'אני בחורה' ולא נותנים לי בכלל צ'אנס. הייתי מקבלת הודעות בפרטי, מסתכלת איך אנשים מדרגים אותי בתור יוטיוברית והייתי רואה שאנשים פשוט בלי לבדוק בכלל את מה שאני מעלה פחות אוהבים אותי בגלל שאני בחורה והתבאסתי מזה ממש. אמרתי לעצמי 'טוב, זה שלב שאני יכולה לעלות תוכן שהוא יותר וולוגים כמו יוטיובריות אחרות שיש פה היום' וזה הצליח לי, כי כבר הייתי מעלה כאלה תכנים והיו לי המון צפיות. כשהלך לי ממש טוב אמרתי לעצמי 'זה שלב ביוטיוב שלי שאני יכולה להחליט או להעלות וולוגים, ככה שיהיו לי מלא צפיות וזאת תהיה הנישה שלי- או שאני ממשיכה בגיימינג לא משנה מה ואני נלחמת בזה'.

השלב שהכי ריגש אותי קרה בתקופה בגיימינג שהעלתי סרטונים ובאמת היו להם קצת צפיות, הייתי ממש מתבאסת- כי באמת השקעתי הרבה כסף והרבה מהזמן שלי ובסוף זה לא היה הולך לי. אבל החלטתי שאני פשוט נלחמת בזה- שאני עומדת לגרום לזה להצליח. השלב שאני זוכרת הוא כאשר התחלתי לעשות סרטוני גיימינג שהם הכי מאולתרים, של משחקים שאני חושבת שאנשים יאהבו לראות אותם ופתאום אני מקבלת עשרות ומאות אלפי צפיות. בהתחלה אני לא האמנתי, אמרתי 'וואו, הנה אני מתחילה לעלות על הגל הזה' ואז זה מה שעשיתי, שם אני מרגישה שזאת הייתה הפריצה שלי- שבמקום אלפי צפיות, פתאום סרטון גיימינג של משחק שמצאתי אותו הכי ברנדומליות ואמרתי 'טוב, זה נראה לי יעבוד- לא משהו טרנדי ולא כלום' מגיע תוך כמה ימים למאה אלף צפיות! היה לי ממש קשה להאמין, אבל זה הרגע שבו הרגשתי שיש לי כוח בגיימינג ואני לא סתם באתי לפה".

איך נראה יום בחייך בתור גיימרית ויוצרת תוכן?

"בדרך כלל אני מתחילה את היום שלי ברגוע. קמה, אוכלת, עונה להודעות ואחרי זה יש לי בדרך כלל רצף של כמה פגישות. בדרך כלל הפגישות שלי הן עם עסקים שאני עובדת איתם ולקוחות חדשים. אחר כך אני יושבת לעשות לעצמיי קצת קריאייטיב לתכנן לעצמי כמה ימים קדימה- מתי עולה איזה תוכן מתי אני מקליטה מה, ממש מסדרת את הלו״ז. אחרי זה אני יושבת להקליט סרטון או שתיים ומעלה את הסרטונים שכבר מוכנים. יש לי התנהלות רציפה עם עורכים במהלך היום, יש לי ממש צוות של עורכים שכל אחד עורך לי סרטון ואנחנו מתנהלים בצורה של פינג פונג- הם מעבירים לי תוכן אני מעבירה להם פידבק ודגשים לסרטונים חדשים. כל פעם יש עבודה רציפה ויש לי בתכלס כמו עובדים, בתכל׳ס מצחיק לחשוב על זה. לרוב זאת התנהלות סביב היוטיוב שלי נטו- אם זה עבודות חדשות שאני רוצה להכניס, סרטונים שאני צריכה להעלות וסרטונים שאני צריכה שיערכו לי כדי שאעלה… לפעמים אני עושה גם טיקטוקים ופוסטים באינסטגרם אז אני כוללת גם את הדברים האלה".

יש רגעים שאת מוצאת בהם זמן לנוח מהשגרה האינטנסיבית סביב המחשב?

"אני מרגישה שאני לא נחה בכלל, עכשיו דווקא סגרתי חופשה כדי לנוח אז באת עם השאלה הזאת בדיוק בזמן! אבל אני לא נחה בחיים. פעם הייתי רואה סדרות ויושבת מול הטלוויזיה, אבל היום אין לי את זה- אני יושבת לפני השינה ורואה משהו כדי להירדם איתו. אני לא מרגישה בנוח כשיש לי זמן פנוי, יש לי בעיה בראש שאם אני יושבת ואני לא עושה כלום- נגיד כשאני חולה ושוכבת במיטה, אז אני עדיין מרגישה שאני חייבת לעשות משהו. אני רגילה לסיטואציה הזאת, אני אוהבת אותה, אני אוהבת שיש לי מה לעשות ושאני עסוקה".

מי ההשראה שלך בתחום?

"פה בארץ חד משמעית לא מצאתי בחורה שהיא השראה שלי, לצערי. אני מאוד אוהבת להסתכל על השראות- אני מרגישה שאני לומדת מזה, אבל לא היה לי על מי להסתכל. אני בכנות הסתכלתי הרבה על עידן תלם (אינדה גיים), הרגיש לי שהוא עושה הכל נכון- הוא האדם הכי חזק בגיימינג והקהל שלו אוהב אותו. בגלל שלא היו לי בנות שהייתי יכולה להסתכל עליהן ולקחת מהן השראה, הרגשתי שאני צריכה להיות הרבה פעמים פשוט עצמי ולקוות שזה יעבוד- מבלי להתבייש, בצורה הכי כנה שיש ולקוות שיאהבו אותי ככה כמו שאני. מבחינת המקצועיות, אני תמיד מסתכלת על עידן, גם היום. אני תופסת ממנו ממש, הוא ידיד טוב שלי ואני חושבת שהוא מטורף בקטע הכי טוב".

ובחוץ לארץ?

"אני מאוד אוהבת את פוקימיין (Pokimane), אני מתה עליה! אבל אני לא מרגישה שאני כמוהה באישיות, אז היה לי מאוד קשה להסתכל עליה כמודל לחיקוי- למרות שאני ממש אוהבת אותה. תמיד הסתכלתי על איך שהיא מעבירה את התכנים, איך שהיא חמודה כזאת… ברור שבאתי בנישה של 'גם אני באתי להיות מי שמעבירה תכנים וחמודה', אבל אני יותר אוהבת לפחד ולהיות אני בלי מעצורים".

איך הגיימינג השפיע עליך?

"אגיד לך את האמת, הייתה תקופה שהייתי פחות בגיימינג כי אבא שלי נפטר. זה קרה לי בגיל 14 והתמודדות שלי עם זה הייתה מאוד קשה, כי ממש ראיתי מול העיניים איך זה קרה. הייתה תקופה שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי. בתור ילדה חיפשתי איזושהי תעסוקה, אז הגיימינג זה מה שהצליח לתפוס אותי. זה תפס אותי בצורה כזאת, לא יודעת אם להגיד בצורה עקבית, אבל זה כל כך ריתק אותי- שזה נהיה הבריחה שלי מכל מה שעברתי. לא יודעת איך להסביר את זה, אבל אני מרגישה שזה סוג של הציל אותי. הייתי ילדה בת 14 וראיתי את המראות ובתור ילדה אחרי שזה קרה לי פחדתי מהחושך ופחדתי מדברים שלא יכולתי להבין אפילו למה אני מפחדת מהם. זה היה המקום שהייתי הכי בטוחה בו, הרגשתי שזה המקום הזה בלב שאני בורחת מהכל שהכל בסדר עכשיו שאני משחקת. זה הרגיש כמו מקום מקלט".

את מרגישה שהגיימינג מספק מרחב בטוח?

"חד משמעית כן, אבל תלוי איך את מסתכלת על זה. כשאני הייתי ילדה לא הייתי משחקת עם אנשים, הייתי מאוד מסתירה את העובדה שאני גיימרית אז לא נחשפתי בגיל צעיר לאנשים שנותנים לי הערות או מקללים הייתי בסביבה הבטוחה שלי- רק המשחק ואני. כשגדלתי קצת ופתאום נהיו משחקי רשת והתחלתי לשחק בזה את כן מבינה שיש את המקום הלא בטוח של אנשים שיכולים לדבר אותך אבל אני חושבת שבו זמנית אם היה לי היום ילד הייתי מסבירה ל חוקי בטיחות מאוד פשוטים וברורים כדי שהוא ישמור על עצמו. זה כמו ללכת ברחוב- גם שם את יכולה להיתפס, אפשר לתפוס אותך ולהגיע למצב שאת מאוד לא בטוחה גם שם. אני חושבת שהכל עניין זה ללמד ולהעביר הכל לילד שלך שמשחק ולהבין שאין מה לעשות- בכל מקום יש מקום לא בטוח ואתה צריך להדריך אותו כמו שמדריכים איך לחצות את הכביש".

את מרגישה שקיבלת יחס שונה או חריג בגיימינג בגלל שאת אישה? 

"כשהייתי קטנה. רק כדי להימנע מתגובות, הייתי מאוד מושפעת ממה שקורה בחברה וזה הפחיד אותי שיגלו את זה. אפילו החברה המאוד טובה שלי, שנולדנו יום אחרי יום, לא ידעה, ברמה כזאת הסתרתי את זה. ממש התביישתי בזה, כי פחדתי שאני אתפס כ׳גברית׳ כמו הבחורות ששיחקו אצלנו כדורגל שנתפסו כיותר גבריות. זאת הייתה הסיבה היחידה שבגללה הסתרתי את זה. אחרי כל הסיפור הזה היה איזשהו גיל שהתחלתי לשחק ברשת ונהניתי רצח, מצאתי את החבורה שלי- אנשים שאני משחקת איתם כל ערב כן הרגשתי שיש יחס מיוחד שהם כן אוהבים ונהנים לשחק בחברתי כי זה וייב שונה כשבחורה משחקת עם בנים- הרגשתי שהם תמיד דואגים לי אבל הכי במובן הכיפי. ביוטיוב לעומת זאת זה מתפצל יש כאלה שבגלל שאני בחורה זוקפים את כל הקרדיט של ההצלחה שלי בגלל זה ויש אנשים שבגלל שאני בחורה שיש בי יותר עדינות הם דווקא יותר אוהבים לצפות בי. יש בזה צדדים טובים וצדדים פחות אבל אני בתור בן אדם אוהבת לראות את הצדדים הטובים".

את מרגישה שיש משהו שיכול להשתנות ביחס השלילי שיש כלפי נשים בגיימינג?

"חד משמעית כן! עם כמה שזה נשמע בנאלי, צריך לחנך לאט לאט את האנשים איך להתנהג. מרגיש לי שיש הרבה אנשים בקהילה שלנו, אפילו יוצרים, שנותנים לגיטימציה לזה שבת מקבלת את האהדה שלה בגלל שהיא בת ולא נותנים קרדיט מעבר. אני הכי מנחילה את השינוי הזה לקהל שלי ואני מקווה שיהיו עוד הרבה כאלה שיעשו את זה גם".

יש הרבה דמויות של נשים במשחקי מחשב, אבל חלקן מעוצבות בצורה מאוד מינית. מה דעתך על זה?

"אני חושבת שזה כדי למשוך את הקהל הגברי בכלל, זאת המטרה שלהם כשהם עושים דבר כזה. אבל אני פחות בוחרת להסתכל על זה ככה. נגיד, אני מרגישה שהיוצרים של הדמויות במשחק 'ולרונט' (Valorant) פחות מנסים לעשות דברים כאלה. אז אני בוחרת להסתכל על הצד הזה, אני חושבת שזאת השיטה שלהם בתור חברת השיווק של עצמם, לבוא ולעשות את הדמויות יותר אטרקטיביות לגברים - זאת נטו המחשבה. זה כן מבאס קצת כי אני כן חושבת שהדמויות יכולות להיות אטרקטיביות גם בלי כל המחשופים. אם זה מה שעובד להם- שיהיה להם לבריאות. אני חושבת שאני שונה מהרבה בחורות שמתראיינות ובוחרות לקחת את כל הקטעים האלה לשליליות, פעם במשחקים לא היו אפילו דמויות נשיות זה היה ממש מבאס פעם הייתי משחקת 'באטלפילד' (Battlefield) ועד היום אני יכולה לבחור אישה ופעם לא יכולתי, אז אני מסתכלת על הדבר הזה שזה גם התקדמות בעיניי"

מהי הסטיגמה שהיית רוצה לנפץ בכל הקשור לנשים בגיימינג?

"יש המון! קודם כל, לדעתי בחורה לו דווקא תצליח בכל התעשייה הזאת נטו כי היא בחורה- יש הרבה שמצליחות ויש הרבה כאלו שלא, זה ממש מגוון. יש את הסטיגמה הכי בנאלית שיש שנמאס לי לשמוע עליה, אני באמת עושה עליה טיקטוקים בלי סוף ואנשים רבים איתי בתגובות. הם אומרים שבנות לא יכולות להיות שחקניות מקצועיות ואני יכולה להביא לך עכשיו שמות של חמש ישראליות שינצחו כמעט כל גבר ממוצע פה בישראל אז יש בנות שיכולות לשחק מקצועי ואין דבר כזה שלא!".

עטיה נמצאת כרגע בזוגיות עם רונן רובין, גיימר ישראלי שידוע מאוד בקהילה בתור "RonenGG" ומחזיק גם הוא במספר גבוה של עוקבים ורשומים. כך היא מספרת על מערכת היחסים בין שני אנשים שבאים מאותו התחום- משחקי הוידאו.

"יש בזה צדדים קשים, שאנחנו כל היום ביחד בבית והרבה פעמים מתייעצים אחד עם השני מקצועית על כל מני דברים- על רעיונות לסרטונים, לכותרות… הרבה ממערכת היחסים שלנו היא מקצועית אבל אני יכולה לשבת לעבוד עד 2 בלילה לבד על ערוץ היוטיוב שלי, אז אני כן משתדלת שיהיה לנו את הזמן הזה ביחד להנות. בו זמנית, אנחנו מביאים רעיונות לסרטונים לצד השני ונעזרים הרבה אחד בשנייה. יש בזה צדדים טובים, כמו שיש לך קולגה שיכול לעזור לך- אבל לפעמים אנחנו כל כך הרבה ביחד שזה ממש מקשה עלינו. בסופו של דבר, זוג צריך קצת מרחק ואין לנו את זה, חוץ מהרגעים שכל אחד מסתגר בחדר. יש לזה צדדים יפים ויש יפים פחות, אבל אני אוהבת את זה, אני חושבת שזה ממש כיף".

בעבר עבדת כיוצרת תוכן לארגון הספורט האלקטרוני "טים פיינסט". תוכלי לפרט לי על התפקיד?

"בעיקרון הייתי יוצרת תוכן, שצריכה לקדם את הקבוצה של הבנות ולעשות איתן תכנים... בכללי, מדובר בלהיות חלק גם בתור אישה וגם בתור הזאת שנותנת את ההשראה ואת הכוח לקבוצה של הבנות. בסופו של דבר מדובר בבנות שהן צעירות והן מתמודדות עם קהל של מעריצים פתאום והן לא יודעות איך לאכול את זה - הן לא יודעות איך להתמודד עם התגובות הרעות והטובות. המטרה של התפקיד הייתה להעלות מודעות לספורט האלקטרוני וגם להיות חלק בתור אישה. כבר דיברנו לפני זה על כל הסטיגמות ועל כל הדעות של אנשים, אז הייתי שם כדי לנפץ את זה ולהיות חלק מהקידום בתור אישה".

בשנים האחרונות נכנסו קבוצות הנשים בספורט האלקטרוני, גם בארגון "טים פיינסט". את רואה את עצמך נכנסת לקבוצה כזאת?

"מבחינת רצון, הייתי מתה להגיע לקבוצה כזאת כי זה באמת נראה לי כמו חוויה. אבל אני בן אדם שממש נלחץ בתחרויות, אז אם יש עליי הרבה לחץ אני לא מתפקדת. אני הייתי מפחדת לעשות דבר כזה, אבל אולי אם הייתי מתאמנת… אולי יום אחד. אבל זה מרגיש רחוק ממני, כי אני בן אדם כזה לחוץ!"

בתחרויות המקצועיות של הספורט האלקטרוני יש הפרדה בין גברים לנשים- כאשר יש קבוצות של גברים בנפרד ושל נשים בנפרד. שאלנו את עטיה מה דעתה על הרעיון של קבוצות מעורבות. 

"זהו, שגם אני לא. ב-Overwatch כן הייתה לי קבוצה מעורבת וזה היה מהמם בעיניי, זה כל כך מבאס שלא ממשיכים לעשות את זה. אני בטוחה שיש קבוצות שאפשר להוסיף את הבחורה הנכונה, ככה שהיא גם תאזן את הקבוצה מבחינת ההתנהלות שלה וגם יכולה להוסיף המון מבחינה מקצועית, חבל שלא נותנים לזה הזדמנות. אני לא יודעת מה השיקול שלהם שהם עושים דברים כאלה, כי למה לא בעצם? אני חושבת שזה יהיה מדהים אם יעשו דבר כזה".

מנקודת המבט שלך, איפה תחום הגיימינג הישראלי עומד לעומת התחום בחו"ל?

"אני חושבת שיש המון פער אבל הוא לאט לאט מצטמצם. אני מרגישה שבחוץ לארץ כבר ידוע שיש כבר הרבה גיימריות וזה לא דבר מוזר. פה אני מרגישה שעדיין לא תפוסים את זה וזה עדיין לאט לאט מחלחל. בשורה התחתונה יש הרבה יותר בנות שמשחקות, אבל פה בארץ זה ממש גדל. בכללי, חסרות לנו יוצרות תוכן שהן עושות גיימינג כמוני ושהן נשים, מרגיש לי שיש בעיקר גברים וזה חבל. אני מאמינה שיש גם פער קטן בכל הקשור לחברות מסחריות... יש הרבה חברות מסחריות שחושבות שגיימרים הם רק גיימרים, שאם אני גיימרית אז אני לא אוכלת חטיפים או שותה משקאות. יש הרבה אנשים שחושבים ככה וצריך להסביר להם שאני גם גיימרית, אבל אוכלת חטיף אנרגיה. צריך ללמד עוד חברות מסחריות שהקהל שלנו אוהב הכל, עשיתי כבר שיתופי פעולה, באמת שקהל הגיימינג הוא מטורף בקטע טוב, הוא הכי אוהב לראות דברים והכי רספונסיבי".

בשנים האחרונות מדברים הרבה על להכניס את הספורט האלקטרוני כספורט אולימפי. מה דעתך על הרעיון?

"מטורף ומהמם, מקווה שגם באמת יתחילו להכיר בזה כספורט לכל דבר! אני מכירה הרבה אנשים שמשחקים ועומדים להתגייס, אבל חוששים האם הצבא יכיר בזה כספורט. אני מה זה מבינה את זה, להכיר במשהו כזה יהיה צעד מטורף שיכול לקדם את הגיימינג בארץ ואת השחקנים. יש פה הרבה שחקנים ישראליים שמשחקים בקבוצות הגדולות בכל העולם".

את מקבלת הודעות מנערות שמדברות על כך שדווקא את משמשת כהשראה שלהן?

"בא לי לבכות כשאני קוראת הודעות כאלה, אני מקבלת מלא הודעות כאלה. היום אני מקבלת פי כמה וכמה ממה שקיבלתי בשנה שעברה. ילדות קטנות שעושות סרטוני יוטיוב ושולחות לי 'את ההשראה שלי', יש בנות שמספרות לי שבזכותי הן לא מפחדות להגיד בבית ספר שהן גיימריות… וזה הכי כיף, כי אני אומרת לעצמי 'אני לא יכולתי להגיד את זה, אם אני גורמת להן להגיד את זה- זה מטורף!'".

יש עוד משהו שאת חושבת שיכול לעזור לקדם את הגיימינג בישראל?

"אני חושבת שאנשים צריכים לא לפחד להודות שזה התחביב שלהם ולצאת עם זה החוצה. אם מישהו רוצה ליצור תוכן שהוא קשור לגיימינג, לא לפחד אם זה לא עובד ישר על ההתחלה. אנשים צריכים ללכת אחרי מה שהם אוהבים! יש הרבה יוטיוברים בקהילה שאוהבים משחקים, אבל לא עושים תוכן כזה בערוץ שלהם- הם יושבים אחרי שהם משדרים, או אחרי שהם הקליטו סרטון ורק אז משחקים במשחק שהם אוהבים. הצעד האמיתי לגיימינג הוא שאנשים יתחילו ליצור תוכן על מה שהם אוהבים במשחקים ולא ילכו רק אחרי מה שעובד ומה שמביא צפיות. אנשים עוד אומרים לי 'אם היית משחקת רק בדברים שמביאים רשומים וצפיות- היית במאתיים אלף רשומים', אבל הגעתי למאה אלף בדרך שלי- אז אני מבסוטית ואגיע למאתיים! כולם צריכים לשחק וליצור תוכן של מה שהם אוהבים וזה הכי יקדם את הקהילה שלנו".

מה יש לך להגיד לאנשים שחושבים שגיימינג זה לא ספורט?

"הייתי אומרת להם שאולי יבררו לפני שהם מדברים כי היום לספורטאי אלקטרוני יש שגרה כמו לספורטאי רגיל- מבחינת תפריט של מה מותר לו לאכול ומה אסור, כמה הוא צריך להתאמן וכמה לא. ספורטאים אלקטרוניים מתאמנים יותר שעות ביום מאשר ספורטאי שמתאמן בקפיצה לרוחק, נגיד. בדיוק מהסיבה שספורט אלקטרוני אפשר לתרגל אותו ליותר זמן כי המאמץ הוא יותר קטן, אבל ההקדשה שהם נותנים כלפי המטרה היא אפילו יותר גדולה, כי יש הרבה לחץ מנטלי. בתור שחקן ספורט אלקטרוני, כשאתה לא מתפקד בפן המנטלי- זה יכול להשפיע על איך תתפקד במשחק. אחד הדברים החשובים הוא שתהיה לך מנטליות שונה ולפעמים אפילו מצווטים להם פסיכולוגים. לסיכום, מי שחושב ככה צריך לבדוק מה נדרש משחקן כי זה לא פשוט כמו שזה נראה".

יש לך טיפ לכאלה שרוצים להיכנס לתחום?

"הטיפ שלי הוא תמיד לעשות מה שאוהבים, לא להתבייש ולא לפחד. מי שרוצה להצליח ורוצה ללכת עד הסוף צריך להקדיש את עצמך ולקפוץ למים העמוקים- גם אם הם קפואים ואתה לא בטוח שאתה יודע לשחות, פשוט לקפוץ וללכת על זה עד הסוף. זה מה שאני עשיתי, זה מה שעבד לי ולמדתי תוך כדי תנועה- לאט את מבינה איך זה עובד ועולה על דרך המלך".