בעקבות השריפה באמזונס: מחאת הציבור נגד תאגידי הטכנולוגיה. צילום: Fotolia

בעקבות השריפה באמזונס: מחאת הציבור נגד תאגידי הטכנולוגיה

בעקבות השריפה ביער האמזונס, מנסים מקבלי ההחלטות למנוע את האסון הבא ולהיערך בהתאם. במקביל, קיים גם קולו הלא נשמע של הציבור אשר יוצא הפעם נגד ענקיות הטכנולוגיה במחאה על דרך פעולתן בתקופה מתוחה זו

בשבועות אלו פוקדים את יער האמזונס, המכונה "ריאות כדור הארץ", גלי שריפות בקנה מידה חסר תקדים אשר לא נראה כמותו. בעוד שבימים אלו ממש מנסים להשתלט צוותי כיבוי האש על השריפות, מתחיל הציבור לחשוב על הבוקר שאחרי. אחרי שהשריפות יכובו ונראה יהיה שהמצב יחזור להיות כקדם, כיצד יכולים אנו להבטיח שמקרה זה לא יחזור בשנית? האם הדבר במסגרת יכולותיה של האנושות או שמא צריכים אנו לקבל זאת בעל כורחנו ולהבין כי מקרים כאלה ישובו ולא יהיה דבר שנוכל לעשות בנידון?

עוד בערוץ הדיגיטל של פרוגי: 

שאלות וחששות אלו לא נותנים מנוח לחברה הגלובלית, אשר מבינה כי בקצב הזה, המציאות שבה אנחנו חיים, המציאות המלאה ביערות עשירים וססגוניים, תהפוך לחלום אוטופי עבור הדורות הבאים. הלחץ והחרדה מפני האסון הבא מעודד את האנשים לחפש את ה"אשמים" במעשה. בימים האחרונים מתייחס דווקא הציבור לאותם תאגידי טכנולוגיה רווחיים כגון אמזון ואפל, בתלונה על דרך התנהלותם בשבועות אלו. הציבור למעשה מוחה על כך שבמציאות מתוחה זו, אותן חברות מצליחות וגדולות "שידרו עסקים כרגיל", ולמרות כי ברשותן האמצעים הדרושים, העבירו אותן חברות מקרה זה לסדר היום, במקום לנצל את מעמדן לסיוע ולהגברת המודעות. הציבור קורא לאותם תאגידים "לשים את הצמחים לפני הרווחים" ולהצטרף למאבק הציבורי.

© צילום: Fotolia

כמובן שכיצד יכלו אותן חברות לעמוד מנגד אותם דברים אשר מבחינה אידיאולוגית-חברתית, נמצאות כעת בתחתית הטבלה? כדוגמה להתערבותן המאוחרת של אותן חברות, צייץ טים קוק, מנכ"ל אפל, בחשבון הטוויטר שלו כמה מילות נחמה לא מנחמות עם הבטחה לעתיד. בציוצו, כתב קוק בתרגום חופשי כי "זה נורא לראות את השריפות וההרס הפוקדים את יער האמזונס [...] אפל תתרום לשימור המגוון הביולוגי ולשחזורו של האמזונס". אולם ישנה נקודת אור בסיפור ההזנחה החברתי, המכילה את אותם גופים אשר מדי יום תורמים ומפתחים מיזמים חדשים לשימור הסביבה שלנו בכל ימות השנה, ולא רק בשעות מתוחות, כמו אפליקציית Ecosia, מנוע חיפוש אשר תורם כסף לסביבה עבור השימוש השותף בו ופרויקטים שיתופיים ברשתות החברתיות. 

למרות שאין לדעת האם מעורבותן של אותן חברות נעשתה רק לשם שיפור תדמיתן או שמא זהו רצון כן לשיפור הסביבה, דברים היו צריכים להתנהל אחרת. מדוע כחברה הטלנו את חשיבותם של משאבי הטבע הנחוצים להמשך קיומנו, והאפלנו עליהם באמצעות שקי כסף? בזמנים כאלו צריכים אנו לבדוק בשנית את סדרי העדיפויות שלנו ולראות האם גחמות רגעיות שטחיות גוברות על מטרות סביבתיות ציבוריות. 

תגובות