טור דעה: חודש הקניות שגרם לנו לאבד שליטה. צילום: fotolia

טור דעה: חודש הקניות שגרם לנו לאבד שליטה

יום הרווקים הסיני, נובמבר IL, בלאק פריידי, אותם מועדים שנוצרו במיוחד על מנת לגרום לנו לפתוח את הארנק ולגרום לנו לבזבז עד ללא היכר, פוקדים את החברה שלנו בימים אלה. איך קרה שאותם מועדים שחברה מתוקנת לא היתה נותנת להם מקום, הכתיבו לנו תרבות שלמה? ומי האשם בכך?

מעצם התפתחותן של הרשתות החברתיות ועידן המדיה הדיגיטליות במאה ה-21, תרבות הצריכה התפתחה עד ללא היכר. אנו עומדים בימים אלו בפני מה שנראה כסכנה האמיתית של החברה שלנו. אם פעם יכולנו להסתפק בקנייה אחת או שתיים בחודש, שגם אותן היינו עושים מתוך צורך אמיתי וכן, היום אין הדבר כך; קנייה הפכה לבילוי לכל דבר, ה"משחק עם חברים בפארק" של פעם, אם תרצו. 

עוד בערוץ הדיגיטל של פרוגי:

"נובמבר אונליין", חודש שלם אשר מהלל ומשבח קניות ובזבזנות אין סופית, הגלובליזציה בהתגלמותה, פוקד את החברה הגלובלית בימים אלו. הפיתוי "לצאת ברווח" ולרכוש מוצרים בזול, גובר על העובדה כי לעיתים אין בקנייה עצמה באמת צורך; קונים על מנת להשתייך לקבוצה, לספוג את "רוח החג", לשאת בגאווה דגל המכריז לעיני כל כי גם אני "עקצתי" את המערכת וקניתי בזול את מה שבדרך כלל עולה יקר.  

מאז ומתמיד מחקרים ומאמרים הציפו את הרשת בתקווה לחלחל לתודעה הציבורית כי לקניות חלק גדול מדי בהלך הציבורי היום יומי, מפנים אצבע מאשימה כלפי אין ספור גופים, ביניהם הפרסומות, הרשתות החברתיות והמודלים החברתיים שהתפתחו בשנים האחרונות, אולם מילים אלו נשארו בגדר מילים ודווקא במקום בו טמון שורש הבעיה, באותו חודש שמפאר את תרבות הקנייה ומפתח אותה, לא נעשה דבר.

© צילום: Fotolia

האירוניה בדבר הוא שאנו ממשיכים לציין חגים ומועדים שמשבחים את איכות הסביבה, מסתירים את פרצופנו האמיתי כחברה קפיטליסטית רודפת בצע ועוטים מסכה של חברה מתחשבת ו"ירוקה". אם יום אחד אנו מציינים את יום כדור הארץ, יום ששם דגש על שמירה על הכדור ודאגה לעתידו ולדורות הבאים, איך יכולים אנו בד בבד גם לתת יד לניצולו? כאשר אנו לוקחים חלק בדבר הזה שנקרא "בלאק פריידי" או "יום הרווקים הסיני", שאגב הקשר ביניהם לחברה הישראלית מקרי בהחלט, אנו בעצם אומרים "לעז**ל עם הסביבה, מה עוד אפשר לקנות?"

אין לטעות כי רק בחודש זה הבזבזנות חוגגת ותרבות הצריכה מתפתחת, הרי הדבר קורה לאורך כל ימות השנה, אך אירועים אלו נותנים לכך לגיטימציה, מאשרים לנו כי הדבר בסדר, נותנים לנו להרגיש בנוח עם עצמנו ואילו רק לחודש אחד כי הכל מותר, הסביבה תתמודד.  

© fotolia

וכמובן את מי ניתן להאשים אם לא את עצמנו? לא אתייחס לצרכנים עצמם, הרי שהם רק קורבנות של שיווק יתר ופרסום סמוי אגרסיבי אך כן אתייחס לכלי התקשורת, הגוף המרכזי שמצליח באופן שוטף ושיטתי להכתיב לנו נורמות וערכים לתת מודע. אילו אותו חודש לא היה מסוקר באופן כל כך רחב באופן שאפילו די מעוות, קרוב לוודאי כי לא היינו נותנים לחודש זה דגש רב כל כך. כשאנו רואים בשעות הפריים טיים שמסקרים לנו את "הדילים הכי שווים שניתן למצוא", מציגים לנו נתונים סטטיסטיים על השיא שנשבר משנה שעברה על כמות הרכישות שנעשו, הדבר באופן אוטומטי מזמין אותנו לקחת חלק בכך ולא להישאר מאחור; נותר בנו הרושם כי בזה החברה מתעסקת כרגע, אז מי אנחנו שלא נצטרף אליה?

תופעה זו לא תיגמר, היא רק תחמיר ואליה יצטרפו מועדים נוספים, הכל כדי לשכנע אותנו לבזבז עוד, אך בידנו הכוח למגר אותה או לפחות להרחיקה מהחברה הישראלית. ישראל הפכה למעצמת המסחר המקוון ובעולם יודעים זאת; לא סתם זכינו במשלוח חינם מאמזון ובהקמתו של אתרה בשפה העברית. אם נוציא רגע את היד מהארנק, נתרחק מעט מאתרי הקניות וממלכודות התיירים המוסווים כחופי פלא, נוכל לעשות שינוי ולהושיט יד להתפתחות וצמיחה חברתית.

 
תגובות