יצירת סרטי המשך נחשב מאז ומתמיד למהלך מסוכן. ברגע שיא ההצלחה של הסרט הראשון, האולפנים ממהרים מיד להכריז על עוד כמה סרטי המשך רק כדי שיצליחו לשחזר את ההצלחה, תוך כדי ניסיון לעמוד בציפיות של הקהל וברף הגבוה שהראשון הציב לבאים אחריו (לעיתים גם היה גבוה מדי). במעט מהפעמים השיטה אכן עבדה, בפעמים האחרות אותם סרטים נחלו כישלון קופתי וביקורתי כאחד. 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• חוויה יוצאת דופן: הסדנה שתלמד אתכם ליצור בזכוכית
• הדמויות שיש להן פיצול אישיות
• חוכמת הג׳חנון: ראיון מיוחד ובינלאומי לקראת הסדרה "פליישמן בצרות"

אחד מאותם ניסיונות הוא זיכיון סרטי "צעקה", שהכניסו את ז'אנר הסיפור הבלשי לסרטי האימה ופיתחו את ההומור המטא-קולנועי. הסרט הראשון נחל הצלחה וקיבל כשלושה סרטי המשך וסרט "ריקוול" (שילוב בין סרט המשך לעיבוד מחדש של סרט קיים), שיצא לפני כשנה והציג לראשונה את החבורה המרכזית החדשה שצריכה להתמודד עם אימתו של גוסטפייס- האחיות סם (מליסה באררה) וטרה (ג'נה אורטגה) קרפטנר והאחים מינדי (ג'סמין סבוי בראון) וצ'אד (מייסון גודינג) מיקס-מרטין. הסרט הנוכחי מתמקד באותה רביעייה- כאשר האחים מיקס-מרטין וטרה מתחילים ללמוד בקולג' וסם נאלצת להתמודד עם העבר המשפחתי והרצחני שלה, יחד עם ההזיות שלא פוסקות על אביה- הרוצח הפסיכופת בילי לומיס, אחד מהשניים שנטלו את מסכת פני הרוח בסרט הראשון.

"צעקה 6", המהווה המשך ישיר לסרט הקודם, לא מציג שינוי בעלילה המרכזית- חבורת נערים שמתחילים להירצח אחד אחרי השני ובמקביל מנסים להבין מי הרוצח.ת/רוצחים.ות, באמצעות חוקים לא כתובים שעוסקים ב"איך שורדים סרט אימה" ומתווספים בהתאם לאופי של הסרט- במקרה הזה, מה שמכונה בפי אחת הדמויות כ-"סיקוול (סרט המשך) של ריקוול". השינוי דווקא בא לידי ביטוי במה שנמצא מסביב- מה שהתחיל בגיוון אתני של חבורת הדמויות הראשיות בסרט הקודם וממשיך בסרט הנוכחי עם היעדרותה של הדמות הראשית בסדרת הסרטים (עליה אפרט בהמשך), סצנה בה גוסטפייס רודף אחרי הדמויות עם שוטגן ושינוי לראשונה במקום התרחשות העלילה, מהעיירה וודסבורו לרחובות של ניו יורק- סרט חדש, מקום חדש, חוקים חדשים.

כבר בסצנת הפתיחה המבריקה יש הבהרה ברורה- הסרט השישי פה כדי לשנות את חוקי המשחק. שכן, הסצנה מציגה מציג חידוש מפתיע בהשוואה לאותן סצנות בסרטים הקודמים והיא מצליחה להכניס את הצופים בסערה לעוד מסע רציחות מדמם. 

הסרט הנוכחי, בדומה לקודמיו, לא מפחד לצחוק על עצמו, על הז'אנר ועל הקולנוע בכלל. לצד המודעות הגדולה של הדמויות בכל הקשור לחוקים בסרטי אימה ונקיטת אמצעי זהירות בהתאם לכך, הוא מוסיף להתעסק בין היתר בתופעת הפרנצ'ייז (שנפלו בה סרטי אימה רבים- דוגמאות בולטות הן "יום שישי ה-13", "האלווין", "אני יודעת מה עשית בקיץ האחרון" וכדומה) ובאותן סצנות המופיעות אחרי הכתוביות, שהפכו להיות נפוצות במיוחד בשנים האחרונות. המודעות העצמית שיש לסרט בשילוב עם הטון הביקורתי והלא מתנצל מאפיינים את סדרת הסרטים ומצליחים להישאר בכל 'צעקה', גם אחרי כ-26 שנה מיציאת הסרט הראשון לאקרנים. המאפיינים הללו מצליחים ליצור גם בפעם השישית את הרובד הקומי והכל כך מהנה, כזה שמציב את "צעקה 6" בתור סרט חריג בנוף של הז'אנר אליו הוא משתייך. כאשר יש שימוש נרחב  בכל מני ישויות על טבעיות או לא אנושיות כדי לדמות את הרע בהרבה מסרטי האימה המודרניים- מפלצות, שדים ורובוטים, סרטי 'צעקה' מציגים בכל פעם מחדש את הרוע ממקור אנושי וחסר רחמים.

לצד החבורה המרכזית, מופיעות גם הדמויות היותר ותיקות בסדרה- גייל וות'רס (קורטני קוקס) העיתונאית המפולפלת וקירבי ריד (היידן פנטייר), שורדת מסע הרציחות של גוסטפייס מהסרט הרביעי בסדרה. השילוב של שתיהן בתוך העלילה נעשה בצורה אינטליגנטית ומחושבת, אשר נותנת רוח גבית למאבק של חבורת הנערים כנגד דמות הרוצח במסכה ולא רק מהללת את עצם נוכחותן על הפוסטר. אל הסרט מצטרפים דמויות חדשות, כמו אית'ן (ג'ק צ'מפיון), שותפו לחדר של צ'אד, קווין (ליאנה ליברטו), אניקה (דווין נקודה), חברתה של מינדי ושריף ביילי (דרמוט מלרוני). כל הדמויות הללו ונוספות מצליחות להוסיף לעלילה של הסרט ולקדם אותה.

דבר שיהיה מאוד בולט למעריצים האדוקים הוא ההעדרות של סידני פרסקוט (נב קמפבל), הקורבן האולטימטיבי של גוסטפייס וסדרת סרטי "צעקה", מהפוסטר ומהסרט עצמו. שכן, קמפבל הייתה אמורה להופיע בסרט השישי מלכתחילה (כפי שהופיעה בקודם), אבל החליטה לעזוב לאחר שהמפיקים סירבו לשלם לה סכום ראוי עבור השתתפותה בפרויקט. אם להגיד את האמת, אחרי שקראתי את הכתבות על העזיבה המפתיעה של קמפבל ועל העובדה שהיא לא תמשיך להוביל את זיכיון סרטי "צעקה", קצת חששתי - האם אפשר להמשיך את הסיפור גם בלי הדמות הראשית והכל כך אייקונית?

אחרי שצפיתי בסרט, התשובה הייתה חד משמעית- כן. אחת מהגדולות המפתיעות של "צעקה 6" היא היכולת שלו להחזיק את העלילה גם בלי הדמות שכל כך מזוהה עם הזיכיון. הסרט לא מתמקד בכלל בהתאבלות על חסרונה של סידני, אלא מזכיר אותה לכמה שניות (ואת הסוף הטוב שהיא קיבלה, לשם שינוי) וממשיך להתמקד בחבורת הדמויות הראשיות שהכרנו בסרט הקודם. "צעקה 6" מנצל את הסיטואציה הזאת לטובתו, כאשר הוא לא כולו נשען על יצר הנוסטלגיה ומשקיע את מאמציו בפיתוח ההתמודדות של הדמויות האחרות עם הסיטואציה, בלי לחשוב 'מה פרסקוט הייתה עושה?'. אותה החלטה חכמה נותנת לצופה להכיר את הדמויות קצת יותר (ולכאוב את מותן, במידה והן אכן נרצחות). בנוסף, היא מביאה לסרט נופך רגשי עמוק, שמתבטא בעיקר ביחסים בין האחיות (למחצה) קרפנטר- סם המגוננת וטארה המתבגרת המרדנית. אותם יחסים מתפתחים במקביל למסע הרציחות שרודף אותן ואת חבריהן,אבל "צעקה 6" לא מקדיש לכך יותר מדי התייחסות, כי הוא מודע מה הקהל רוצה ומייחל אליו- רצח. והרבה.

 

כמו בכל סרט סלאשר, צריך גם פה כמה סצנות רצח טובות. אם הסרט הקודם הוכתר בפי המבקרים והצופים בתור הסרט עם הרציחות הכי גרפיות בסדרה, "צעקה 6" עוקף אותו בקלות. הסרט השישי מציג הרבה מאוד דמויות שנרצחות באופן מאוד ברוטלי ויצירתי באופן מזוויע, באמצעות שיטות שלא מסתכמות רק בדקירות על ידי הסכין האייקונית של גוסטפייס או שלולית של דם. כל הרציחות ובלי יוצא מן הכלל מוצגות על המסך בכל רגע נתון, מדממות הרבה יותר ממה שהיה נהוג לראות בסדרת הסרטים ומציגות לנו בכל פעם מחדש את אימתו של גוסטפייס החדש, כזה שלא בוחל באמצעים כדי לרצוח את חבורת הנערים ולהיכנס לספר ההיסטוריה בתור הרוצח הכי אימתני מבין כל אלו שבאו לפניו.

לסיכום, "צעקה 6" הוא סרט אימה קומי שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות ובהחלט מצליח לספק למעריצים בשעתיים וקצת את האימה שייחלו לה ואף יותר, עם רציחות מדממות במיוחד ורגעים שיגרמו לכם לשבת במתח על קצה המושב. באמצעות שימוש נכון בחומר הקיים, הוא מהווה מכתב אהבה לפרנצ'ייז אליו הוא שייך ומצליח לפנות למעריצים האדוקים גם כשהדמות הראשית והאהובה לא נמצאת בסביבה, עם רפרנסים לסרטים הקודמים וחידושים מרעננים לנוסחה שהייתה נוכחת כבר מהסרט הראשון. לצד ההתייחסות למקור, "צעקה 6" לא מתיימר להיות עותק של אחד הסרטים שבאו לפניו ומעביר בהצלחה את העלילה לעיר הגדולה, עם דמויות צבעוניות וטוויסטים לא צפויים. דבר אחד בטוח, אם יש מסכה שלא תרצו לפספס בפורים הזה- זאת המסכה של גוסטפייס.