או בוי היא סדרה חדשה בערוץ הילדים העוסקת בלהקת הבנים המצליחה בישראל שעלתה היום (א'). בפרק הראשון הלהקה חווה משבר בעקבות תקרית בבית הנשיא הגורמת לפיטורים של אחד מחברי הלהקה. באותו זמן צמד בנות המתנגדות ללהקה מנסות את מזלן במוזיקה כאשר כל הסיפור מסופר מנקודת המבטן של אחותה הקטנה של אחת מהן. את הקשר בין כולם תבינו לאחר הצפייה בפרק הראשון.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• פלאשבק סטורי: חוזרים תיכון עם לירון רביבו
• מר לטין, אביו של אילן רוזנפלד / נפטר
• כל העובדות המעניינות על תאג"ד

כששמענו על סדרת נוער חדשה שתעסוק בלהקת בנים, לא ממש התלהבנו. בכל זאת, תחום המוזיקה מאוד "חרוש" בז'אנר סדרות הנוער וצריך לעבוד טוב כדי לחדש אותו. חשבנו שהיא תתמלא ברגעים שראינו כבר ב"גלי" "היי סקול מיוזיקול" ו"ביג טיים ראש" ושהשיווק היחסית גדול שעשו לה הוא לשווא. האם צדקנו?

בשלב זה אנחנו יכולים לומר שחד משמעית – לא. אומנם הנושא הוא לא חדש אבל הסדרה בכל זאת מצליחה להביא משהו מרענן למסך ומשלבת ליהוק טוב, מוזיקה טובה, עלילה טובה והומור. כבר בדקות הראשונות של הפרק יכולנו להבין שיש בסדרה משהו שלא ראינו במקום אחר.

מבחינת המוזיקה, שהיא כנראה המרכיב המוביל של הסדרה, יש למה להקשיב. השירים המקוריים של הסדרה נכתבו על ידי אחד השחקנים שהוא גם מוזיקאי – לי בירן. אהבנו לראות שלמרות שהוא מתמקד במשחק עדיין יש לו את הביטוי המוזיקלי בצורה מעולה. גם המוזיקה המיובאת נבחרה בצורה טובה ואנחנו מקבלים שירים מקפיצים ומרגשים ובעיקר אהובים מהארץ ומהעולם לצד שירי קלאסיקות מכל הזמנים.

וכמובן השאלה המתבקשת, מה עם הקולות? אז אומנם לא כל הקאסט של הסדרה הם זמרים ובכל זאת גם השירה עצמה לא גרמה לנו לברוח מהטלוויזיה. לא ברור כמה התערבות של עריכה יש בקולות (אם בכלל) אבל בלי ספק אנחנו יכולים לומר שהתכנית מאירה את הפן המוזיקלי של כמה מהשחקנים ובמיוחד ג'וי ריגר שהפתיעה לטובה, בעיקר כי לא שמענו אותה שרה לפני.

עוד פלוס לטובת הסדרה בתחום המוזיקה הוא שהיא לא נדחפת מידי. למרות שיש הרבה סדרות מוזיקליות שנופלות לדחיפת מוזיקה על חשבון עלילה ובלי קשר אליה, עד לשלב זה או בוי הצליחה לשמור על הקשר בין השירים לעלילה ולא "לזרוק" אותם לתוך הפרק כדי לסמן וי.

בנוסף, הסדרה הביאה שילוב נכון של שחקנים מוכרים סדרות הנוער שהטריפו את המדינה לצד שחקנים פחות מוכרים שהשתלבו גם הם באופן נהדר. על המסך נראה שיש חיבור אמיתי בין הדמויות ודינמיקה טובה. אם אנחנו צריכים לסמן דמות שאנחנו אוהבים לפי הפרק הראשון היא תהיה טל (המגולמת באופן נפלא על ידי נלי תגר) שלמרות ואולי בזכות היותה מנהלת להקה קשוחה מאוד, תפסה לנו את העין, הצחיקה אותנו וכבר גרמה לנו לדון בשאלה האם היא צודקת בהחלטתה.

הסיפור עצמו צלח גם הוא החל מעלילות הלהקה והמשבר שהם עוברים במהלך הפרק ועד לעלילה של אליאנה, ג'וי וחבריהן. יש התחלה טובה ואפשר לציין גם שהסדרה לא גרמה לנו ללכת ישר אחרי הפרק אלא להישאר ולקחת דקה של מחשבה על כיוונים שונים שעלילות הפרק יכולות להתפתח. העלילה משלבת דרמה וקומדיה והיא לא כבדה מידי וגם לא קלילה מידי. כמו כן, כבר יכולנו לראות ניצנים של דמויות קומיות ובדיחות לצד זוגות והתאהבויות.

עוד פרט טוב ומעניין בעלילה שלא ראינו בהרבה מקומות אחרים הוא הרגע בו ג'וי ריגר התחפשה לבן. קו עלילה זה שהכרנו בעיקר מהסרט "מולאן" הוכיח את עצמו כמה פעמים ואנחנו מרגישים שגם יוכיח את עצמו פה, בכל זאת ברגע שיש סוד כזה אין מצב שהעלילה לא תתפתח למקומות טובים. אהבנו לקבל הצגה ראשונית ומסכמת על הדמויות ועל הסיפור מפי דמות ניטרלית שאינה אחת הדמויות הראשיות בעלילות המרכזיות (למרות שהיא תומכת מאוד ובסופו של דבר מובילה לנקודת מפנה בעלילה).

ובכל זאת לא הכל דבש, ומצאנו נקודה שיכולה לעצבן חלק מהצופים (אלו שפחות מתחברים לקריצות למציאות). היו כמה דברים שהציקו לנו כמו משחקי מילים מאולצים טיפה שביניהם בר (פאב) בשם "סנדי בר" כמו השחקנית, שתי חברות טובות הנקראות עלמה וזהר כמו הזמרת עלמה זהר ותיכון לאומנויות בשם ברטה לוין שמתחרז עם שם התיכון לאומנויות האמיתי בגבעתיים – תלמה ילין. אנחנו, בכל מקרה, מתים על זה!  

לסיכום, בשלב זה אנחנו אהבנו והופתענו לטובה. או בוי אכן לא עמדה בציפיות שלנו ונתנה לנו דווקא משהו מרענן וטוב על המסך. היא עמדה בפרמטרים העיקריים של עלילה, ליהוק ומוזיקה ואפילו אם קפצה פאשלה קטנה פה ושם היא נמחקה מהר מאוד על ידי סצנות טובות יותר. עכשיו רק נותר לסדרה לשמר את הרגשות החיוביים שלנו כלפיה, כי היא טובה בפרטים הגדולים והקטנים וזה מה שחשוב.

או בוי, ימים א-ה, בשעה 14:30 בערוץ הילדים (לצופי Yes)