את ליאור קוקה (25), שיש שיגדירו כמלכת הקינוחים של ישראל, הכרתם לראשונה בריאליטי "בייק אוף" - שם סיימה במקום הרביעי. השנים עברו, ובמקביל קוקה החלה לצבור תאוצה והכרה באינסטגרם - מה שהפך אותה לפופולרית במיוחד בתחום ומה שהוביל אותה לפתוח עסק ממשי וסניפים משלה כשהיא גם שם המותג. בימים אלו קוקה מככבת בדוקו הריאליטי המשפחתי שלה, "קוקה בע"מ" (ימי רביעי וחמישי, 19:30 ב-HOT בידור וב-HOT VOD) שהפך גם הוא להצלחה. בתוכנית אנו זוכים להכיר אותה ואת ההתמודדות שלה בתקופת הקורונה קצת יותר מקרוב וגם את משפחתה הצבעונית. אך מה עומד מאחורי ההצלחה של קוקה? תפסנו אותה לראיון מיוחד, בלי פילטרים - בדיוק כמו שהיא אוהבת. 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• נפרדו? זה מה שבאמת קרה בין ברק שמיר לרומי פרנקל
• רוני מרון קליין הופכת לכוכבת נוער מבוקשת
• 13 סיבות בפעם האחרונה: עונה מיותרת, סוף מרגש

"תכננתי לבד לעשות את זה לפני קצת יותר משנה. ראיתי מה קורה באינסטגרם והבנתי שאם זה טוב לעוקבים שלי והמון אז זה יכול לעבור לרציני בטלוויזיה", סיפרה לנו קוקה על הרעיון לתוכנית הדוקו המשפחתית. "עכשיו זה לא שאני מצלמת, אלא אנשים חיצוניים. זה היה בגדר רעיון והאמנתי בזה מאוד, אבל לא ידעתי תוך כמה זמן ואם בכלל זה יקרה. בטח שלא תיארתי לעצמי שמה שקרה בסוף זה מה שיהיה".

כשליאור מדברת על 'מה שקרה בסוף', היא מתכוונת לכך שהיא נאלצה לשוב לבית הוריה במעלה אדומים בעקבות התפרצות נגיף הקורונה ותקופת הבידוד והסגר שהחלה בחודש מרץ האחרון, אלא שהיא מודה שגם בתחילת ההתפרצות היא ממש לא התכוננה לכך שהתוכנית שגיבשה תצא לפועל.

"חזרתי להורים ולא ידעתי כמה זמן זה יקח, הייתי בטוחה שזה עניין של שבוע-שבועיים גג, בסוף נתקעתי חודשיים עם מזוודה. מטבע הדברים התחלתי יותר לצלם ולשתף  באינסטגרם. תחשוב שפעם הייתי פוגשת אותם רק בסופי שבוע והייתי משתפת שישי-שבת, פתאום נהיה לי תוכן במשך 24/7 והרבה יותר אנשים נחשפו אליי בקורונה. עלו לי בערך 50 אלף עוקבים נוספים. ראיתי שיש הרבה דברים לדבר עליהם שקורים בכל בית היום וזה נהיה יותר מעניין".

ובהחלט, "קוקה בע"מ" יצאה לפועל וגרמה לצופים רבים להזדהות ולהתאהב במשפחתה של ליאור ולהפוך לדוקו ריאליטי בידורי בולט בתקופה.

"היה לי מאוד מאוד חשוב שאם עושים את זה, אז רק בפורמט של דוקו ריאליטי. הכל בלי פילטרים, בלי לביים שום דבר ושכל אחד יגיד מה שהוא חושב באותו הרגע. אני חושבת שבסוף האמת עובדת, שזה המוטו שלי עד עכשיו באינסטגרם. בעמוד שלי אני מצלמת את החיים האמיתיים, גם את רגעים היפים שבהם וגם את אלו שפחות. התעקשתי שזה יהיה ככה גם בשגרה ובגלל זה - זה נורא עובד. בן אדם אוהב לראות משהו שהוא מתחבר אליו ומזהה שם את עצמו"

למעשה אתם ממשיכים לצלם את העונה תוך כדי שידור התוכנית. זה משהו שעלול להשפיע קצת על ההתנהגות. לא?

"יש משהו נורא מבלבל ברגע שזה משודר תוך כדי, גם לטוב וגם לרע. אנחנו משתדלים כולנו לקחת את זה לכיוון חיובי וקצת פחות להכנס ולקרוא את הדברים האלה, אחרי הכל אנחנו לא רוצים שמישהו ישנה משהו בהתנהגות האותנטית שלו אם אומרים עליו ככה וככה בפידבקים. צריכים להיות נורא חזקים נפשית, לקבל הכל בהבנה וזה מה שאנחנו עושים מהיום הראשון".

כבר נגמר הסגר וההנחיות הקשות יותר הוסרו. חזרת הביתה?

"בפרקים שאני מצלמת עכשיו אני מתחילה לחזור לתל אביב. אני על הקו בינתיים". 

אז איך את מסכמת את החזרה למעלה אדומים?

"גרתי לבד שלוש שנים והתרגלתי ללבד שלי, לעצמאות שלי, לסדר מסוים. יש לי בית שלם ולא רק חדר שהיה אצל ההורים, פתאום זה להיות 'הילדה הקטנה' שחוזרת להורים שלה, גם אם אני בכורה. להבין שיש בעלים אחרים בבית הזה, זה כבר לא החוקים שלי. שוב הריבים הקטנים האלה עם האחים שכבר שכחתי מה זה, לא זכרתי מה זה לעמוד בתור לאמבטיה ולא זכרתי שאסור לי לאכול משהו אם זה לא קולקטיבי. אתה הולך למטבח וצריך לדאוג לכולם ולשאול אם מישהו רוצה. הכי חירפן אותי זה חדר הילדות שלי בבית, לא נוח לי שם, המיטה לא הייתה נוחה לי, כמעט כל החודשיים ששהיתי אצל המשפחה בזזתי לאחרים את המיטות, כל לילה הייתי נופלת על חדר אחר ומחליטה שהיום אני אשן שם ולא מעניין אותי".

את מצד אחד נורא משפחתית ומחוברת למשפחה, אך מהצד השני נורא רוצה לצאת החוצה ולחזור לעצמאות שלך.

"הדיסוננס הזה הוא בין החיים הקודמים שלי לבין החיים העכשווים שלי. במעלה אדומים גדלתי כל החיים ותמיד הייתי מאוד מחוברת למשפחה שלי. אפילו כשעזבתי אז הייתי מתגעגעת עד רמת בכי. אמצע השבוע יכולתי לראות שהם עושים משהו בלעדי, גם אם זה טוסט בערב, והייתי יכולה לשבת בבית שלי ולבכות.  אבל כשחזרתי אליהם זה היה להיפרד מהעצמאות שלי".

אני חושב שבתוכנית ראינו המון רגעים של חוסר הבנה ביניכם בבית. בגלל שאת הלכת לכיוון מסויים, יצאת "מהשכונה" והגעת לעיר הגדולה, אז יצא שיש המון פעמים שלא הצלחתם להבין אחד את השנייה. את מרגישה שהם באמת לא מצליחים להבין את ליאור של היום? 

"זה נורא תלוי על מה. יש דברים שהם ממש בראש שלי והם מבינים, לצד זה יש דברים שלא מוכרים להם, כמו שזה לא היה מוכר עבורי כשהייתי גרה במעלה אדומים. התגובה הכי מהירה שיש להם לתת לי במצבים כאלה זה: 'נהיית תל אביבית', 'צפונבונית', 'את עפה על עצמך', 'חיה בסרט'. פה בתל אביב אני לא מרגישה 'חיה בסרט', אני בניתי לעצמי סרט משלי". 

אחת הדוגמאות שבלטו לנו בתוכנית זה העניין שמבחינתם את יכולה לפרגן לכל עסק חופשי בסטורי אם מקבלים כל תמורה שהיא, לא משנה מה היא.

"יש קטע כזה מהצד לבן אדם שלא מבין את עולם האינסטגרם מספיק טוב, נראה כאילו לעלות סטורי זה 'כולה פרגון' ו-'זה רק אינסטגרם', כשהגעתי לתל אביב לקחתי את כל האינסטגרם ככלי עבודה נורא חשוב והפכתי אותו לעסק. הם צריכים להבין שכל פרגון כזה עולה כסף והוא גם פוגע לי בדברים אחרים בעתיד, כלומר אני לא יכולה להיות יותר מדי ממוסחרת ואני לא יכולה לעשות דברים שעד היום אמרתי עליהם 'Big No No' כי הייתה לי דרך מסויימת. אני יודעת איך זה נראה מהצד לבן אדם שלא מבין אינסטגרם". 

ילחיץ אותך אם המשפחה שלך תכנס באופן קבוע לעולם הבידור?

"זה הלחיץ אותי הרבה לפני התוכנית כי לא ידעתי איך הם יקבלו את זה. אני חושבת שבשלוש שנים האלו עברתי ביקורות קשות מאוד, גם על דברים הכי מוצלחים שעשיתי, לכן לא ידעתי איך המשפחה תגיב לכל הקהל והביקורות. בינתיים אני די מופתעת לטובה, כולם באמת לוקחים את זה הכי בקלות בין אם זה גם דברים טובים וגם אם אלו דברים רעים. הפידבקים נורא מחזקים אותם והיום כבר לא אכפת לי שהמשפחה שלי תהיה חלק מתעשיית הבידור. אני חושבת שזה מגניב ואפילו זה זה כוח בשבילי. כל אחד תפס את הפינה והנישה שלו ויצר לעצמו את העולם שלו מול הקהל".  

המסלול של ליאור לעצמאות החל עוד מגיל צעיר. היא לא סיימה בית ספר רגיל, אלא פרשה לטובת לימודים בפרויקט היל"ה וסיימה את התיכון שנה לפני הזמן עם תעודת בגרות מלאה.

"עזבתי את בית הספר בסוף כיתה י' והחלטתי ללמוד דרך פרויקט היל"ה, זה פרויקט קידום נוער של המתנ"ס. בתקופה שלי היו שם כל הילדים שבעטו אותם מכל המסגרות וזה היה המפלט האחרון שלהם להוציא בגרות, אני לקחתי את זה לכיוון מאוד שונה. הכנסתי את עצמי לשם עם קצינת ביקור סדיר שפשוט אמרתי לה: 'אם אתה רוצה להלחם עליי ושתהיה לי בגרות זאת הדרך, תכניסי אותי למקום כזה'. הרגשתי מיותרת בכיתה למרות שהיו לי חברות והן איתי כל החיים. הייתי מקובלת לא היו לי בעיות, אבל הרגשתי שזה לא המקום בשבילי. היה נראה לי הזוי לבוא משבע וחצי בבוקר עד ארבע וחצי אחר הצהריים ועוד אחרי זה ללכת לבית ולהכין שיעורים. נורא רציתי לעבוד בתקופה הזאת, זה מה שהנחה אותי. לא מרגישה פספוס של בית ספר, הרווחתי מה שאף אחד לא הרוויח. בכיתה י"א סיימתי את כל הבגרויות שלי, כולל אלו של י"ב, עשיתי מבחן של 12 שנות לימוד ועבדתי במקביל, הרווחתי כסף, פיתחתי את עצמי והרגשתי שאני הרבה יותר בוגרת לגיל שלי". 

די חלום של כולם בגיל הזה.

"לא לכולם זה מתאים, יש כאלה שאם הם לא במסגרת של בית ספר לא יצליחו, אבל לי הייתה משמעת נורא גבוהה כדי ללמוד לבד בבית, לבוא רק פעמיים בשבוע ועדיין להצליח את כל הבגרויות בציונים טובים. די הרגשתי שניצחתי את המערכת כשעשיתי את זה ועוד שנה קודם".

גם את השירות הצבאי לא הצלחת לסיים, זה ביאס אותך?

"כן ולא. נורא רציתי להתגייס. בגלל שסיימתי מוקדם את הלימודים גייסו אותי באמצע י"ב עם המחזור של אלו שהן שנה מעליי. לקחתי את החוויה הזאת נורא בכיף לפני הגיוס כי אמרתי שכמו שסיימתי בית ספר לפני כל החברות שלי, אז גם אתגייס ואסיים לפניהן. הייתי במירוץ אחרי הזמן. ברגע שהגעתי לבסיס ניצנים, הייתה אזעקה והתעלפתי, מהרגע שקמתי היו לי חרדות ברמות מטורפות. כל הטירונות שלי הייתי בחרדה מתמדת, ירדתי 15 קילו בחודש הזה, הייתי מיובשת כל החודש. זאת מערכת נורא גדולה וכולן מפונקות ובוכות ביום הראשון, אבל לא יודעים לזהות מי במצוקה ומי סתם עושה את עצמה. אני הייתי במצוקה במשך חודש שלם ואף אחד לא ידע איך לעזור לי, ברמה של הולכת בלילה למרפאה, מתחננת רק לנוזלים כי הגוף שלי מיובש, מקיאה 20 יום ברציפות ואומרים לי שאין לי ורידים כי אני יותר מדי מיובשת אז שאני אחזור לאוהל, אלו היו התשובות. החרדות שלי התגברו והתגברו, זה הגיע למצב גם של הזיות! הייתי מדברת עם אמא בטלפון והיו נעלמות לי מילים, הייתי מרגישה לשון נפוחה והרגשתי שאם לא עוזרים לי משהו יקרה לי…" 

מאיפה בא כישרון האפייה שלך?

"האמת שאני לא יודעת. לכל אחד או אחת יש איזה סיפורים ולי אין... אצלי אמא וסבתא כן אופות את ה'מימונה' והכל, אבל הן יותר בבישולים. כשהייתי קטנה הייתי נכנסת למטבח, רואה, לומדת ועוזרת אם זה אחרי בית הספר, שבתות, חגים, אבל נמשכתי יותר לעוגות. הייתי צופה בתוכניות בישול ואפייה, קוראת ספרים מסתכלת באינטרנט, ככה עד שבאמת הפכתי את זה למקצוע".  

ומאיפה הרעיונות היצירתיים? 

"כל רעיון נולד מזה שאני מאוד משועממת ומחפשת להמציא את הגלגל מחדש, גם אם למשל אני אעשה קרפ הוא בטח לא יהיה מוגש או נראה כמו הקרפ הרגיל שאתם מכירים, למרות שזאת אותה הבלילה ואותו המילוי. אני בחורה שמשתעממת נורא מהר וחשוב לי כל הזמן להמציא דברים מגניבים, להיות הראשונה שעושה משהו כי זה מדליק אותי ועושה לי אדרנלין".

היום קשה להמציא מחדש כי מרגיש שעשו כבר הכל.

"תמיד זה קשה וזה רלוונטי בכל תחום. גם אם אגיד לך להמציא טלפון שיש בו עכשיו איזה מרכיב שעד היום לא היה, זה נורא קשה, אבל אני שואבת השראה מהסביבה שאני נמצאת בה, אני רואה על הלקוחות שלי, מנסה לזהות צרכים של אנשים כדי להרכיב את זה למוצר. אני כמובן מסתכלת המון באינסטגרם, יש דברים שהם במקומות נורא רחוקים בעולם שבישראל עדיין לא מכירים, גם אם אני לוקחת את אותו המוצר והופכת אותו לטעמים ישראלים, נראות אחרת, למעשה לוקחת רק את הבסיס, אז מבחינתי זה משהו חדש פה בארץ".

מתי הבנת שאת סיפור הצלחה?

"עד היום אני לא מבינה שאני סיפור הצלחה. כל פעם אומרים לי 'יו איזה יופי את בת 25 ותראי מה הספקת', אני כל הזמן בראש שלי נזכרת כשעוד היו אומרים לי את בת 22 ותראי מה הספקת זה הגניב כי אני צעירה, אבל גיל 25 מרגיש לי שזה אשכרה גיל ושיכולתי להספיק יותר. זה באמת סבבה מה שהשגתי עד עכשיו? - זאת תמיד שאלה שצצה אצלי. אני יודעת שעבדתי נורא קשה ושיש לא מעט אנשים שהיו מתחלפים איתי, אבל עדיין יש בי את חוסר הביטחון לגבי מי אני אני, כל הזמן אני מנסה לבדוק את קצה גבול היכולת שלי ועד כמה אני יכולה עוד להרוויח את השם שלי וגם מבחינה כספית ואיזה סיפור עוד אני יכולה להיות? לא גיבשתי דעה לגבי עצמי עדיין נראה לי". 

די ראינו את זה בתוכנית, אבל את מגדירה את עצמך כבזבזנית?

"אני נוראית", אומרת נחרצות וצוחקת, "זאת במה ראשונה שאני ככה מדברת על זה, כי כל הזמן אם מישהו היה שואל אותי 'אם אני מבזבזת כסף', מבחינתי זה היה לא כי זה הרגיש שכל דבר הכרחי. כי זה נורא הכרחי בעיניי ללכת לסופר ולקנות חומרי ניקוי באלפיים שקל".

באמת?

"כן! לא יודעת למה אני צריכה את זה. היום שמו לי מראה מול הפנים בתוכנית, אז אני שמה לב לזה הרבה יותר. גם כולם מתחילים להעיר לי שאני בזבזנית, אז כן אולי זאת המילה בשבילי מה אני אגיד לך…"

אבל כיום, אבא שלך יכול להיות רגוע לגבי ה"גרוש לבן ליום שחור"?

"אני מבטיחה לך שכשהגרוש הלבן יכנס, יש מצב שאני אשמור אותו". 

המושג הזה נאמר לא פעם בידי משה קוקה, אביה של ליאור, כשחזרה הביתה יחד עם תחילת מגבלות הקורונה. התקופה הייתה ועודנה מהווה נזק כלכלי לעצמאים, ביניהם גם ליאור שמספרת שלמרות הבזבזנות, היא לא נלחצה אלא חשבה איך אפשר לחזור ובגדול. 

"הייתי בזבזנית אבל כי הרווחתי את הכסף שלי ביושר ובעבודה קשה, היה נראה לי הגיוני שאם בחורה מרוויחה סכום כסף מסויים אז היא מקציבה לעצמה בהתאם. כן ניסיתי לשמור במהלך השנים. חוץ מביזבוזים כן דאגתי לעצמי לרמה מסויימת ואני משכירה דירה, אבל בקורונה הבנתי שזה שלא שמרתי קצת כסף בצד זה מפחיד נורא, גם מבחינת העסקים וגם בפני ליאור הבן אדם. אף פעם לא הייתה מחשבה לסגור הכל, אלא רק איך להיפתח מחדש כי לא ידענו מתי, איך ובאיזה מתווה. לשמחתי בינתיים הכל בסדר. יש ואין הקלה, כי מצד אחד אנחנו בשגרה, מצד שני לא באמת. יש עדיין קורונה באוויר, איסורים ולאנשים חסר כסף. גם דברים שיכולתי לבזבז עליהם פעם והם היו מותרות והנאות  - את רובם לא יכולה לעשות היום. מאמינה שזה ככה אצל כולם כי אין ספק שגלידה וקינוחים זה נכנס לקטגוריית 'מותרות'". 

מתכננת הורדה במחירים בגלל זה?

"אני לא יכולה לעבור משבר כלכלי בתור עסק ולהתחיל להוריד מחירים במקביל - בקושי קיבלנו משהו מהמדינה, העסק היה סגור, אף אחד לא ויתר על שכירויות ולא קרה באמת שום צעד דרמטי. לבוא עכשיו ולהוריד במחירים זה גם לירות לעצמי ברגליים, לא באמת אפשר לעשות את זה, גם אם הייתי מאוד מאוד רוצה זה לא משהו שיכול להיות כרגע. המחירים שנתתי מלכתחילה נורא מצדיקים את המנות, רוב המנות אצלי מתאימות לשני אנשים ומעלה. כמו שמזמינים קינוח במסעדה, רגילים שהוא עולה סכום מסויים וכולם עושים 'שרינג' וחולקים אותו, אותו הדבר גם בסניפים שלי".

היום את עוד עושה שת"פים עם סלבס בעוגות?

"היום כבר לא. אם אני אפנק מישהו כי הוא יהיה בסניף אז יגיע ממני אולי וגם זה למעט מאוד אנשים. אני חושבת שאם מישהו מפרגן אז הוא גם יודע לשים את הכסף, אחרי הכל לא מדובר פה באיזה אלפים... זה כמה שקלים בשביל ההרגשה טובה. גם כשאני באה לחברים שיש להם עסקים והם מוכרים יותר או פחות, אני יודעת שאני שמה מה שאני צריכה והכל טוב. זה פרגון באמת מהלב".

את חושבת שבלי אינסטגרם את היית ליאור קוקה שאת היום?

"אין לי מושג מה הייתי עושה בלי אינסטגרם, אני אגיד לך יותר מזה - אני פרצתי יותר כשהיה גם סטורי. כשהתחיל הסטורי אמרתי לעצמי שזה דבר מטומטם ולמה לפרסם משהו שייעלם תוך 24 שעות? מי יספיק לראות את זה? זה צבר תאוצה ברמה שהבנתי שיש לי צפיות כמו, או אפילו יותר מכמות העוקבים שלי. בניתי את עצמי דרך הסטורי. בתמונה אתה מעביר משהו ולא תמיד מבינים למה התכוונת, בסטורי אתה מדבר, רואים את הבית שלך, אתה יכול להראות שמח, עצוב או כועס ואתה יכול גם להיות עצבני. זה לספר את הסיפור השלם מאחורה ואני לקחתי את הכלי הזה הכי קרוב אליי. אמרתי לעצמי שיש לי פה במה שאני זאת שמביימת את עצמי, מפיקה את עצמי ועושה הכל. בא לי שיראו שאני מכינה עוגה וקשה לי, שיראו למה אני לוקחת מחיר כזה ועובדת מהבית, שממש יראו את כל התהליך מההתחלה ועד הסוף! לקחתי את האינסטגרם מהרגע הראשון ועשיתי ממנו ביזנס, הכנסתי רק קצת פלז'ר מהצד את עצמי שרה בכל מיני קולות, כאילו אני איזו זמרת".

יש גם תחושת קרבה יותר ללקוחות שמרבים לתייג אותך כדי לקבל יחס ממך.

"כמובן. אני בקושי מצליחה לראות או לקרוא את שלל ההודעות פרטיות, היום אני רואה פידבקים בעיקר דרך אזכורים בסטוריז של אחרים שזה נאסף לך במקום אחד. אנשים הבינו שאני בטוח רואה וזה נותן מקום של יותר יחס, אני יכולה לפרגן חזרה בצורה אפקטיבית יותר מאשר בדיירקט שהוא מוצף". 

את חושבת שאת מספיקה יציבה עסקית היום כדי להיות מוכנה ליום בו אינסטגרם נופלת למשל?

"אין לי מושג מה להגיד לך, אבל נראה לי שהתשובה האמיתית תהיה לא. זה לא רק העסקים, זה הרבה יותר מזה. אתה נותן את האישיות שלך, אתה מרגיש, עם כמה שלא בא לי להגיד את זה אבל זאת האמת, לפעמים מספר עוקבים יכול להגדיר אותך בעיני אנשים אחרים. אני אישית יודעת מי אני גם בלי המספר הזה, אבל נוצרו לי המון קשרים מהאינסטגרם ואני יודעת מה הכוח שלי שם. זאת דינמיקה חברתית אחרת ממה שהיה פה עד היום. מדובר בדינמיקה וירטואלית שהיא משחקת נורא חזק בחיים שלי. יש לי חברים שפעם כשהייתי מתעסקת בזה והיו לי קצת עוקבים ופחות הערכה, היו אומרים לי שאני מבזבזת את הזמן שלי ושזה שטחי, אבל אני ראיתי את זה הרבה מעבר. זה לא באמת שטחי לבדוק כמה צפו לי בסטורי, זה פרט נורא חשוב, אתם תראו שבעתיד זה יהיה נורא חשוב ואני שמחה שהתמדתי בזה".

זה מוביל אותי לשאלה - את מרגישה שצברת פופולריות נטו בגלל הקינוחים או בגלל האישיות שלך?

"אני חושבת שהדלת הייתה דרך המאנצ'ים של אנשים, משהו מתוק ומגרה שהם ראו והפתח להישאר או להזמין עוד אנשים, היה נטו בגלל האישיות שלי. אחרי הכל עוגת שוקולד זה נחמד ויפה אבל הם התערבבו איתי, עם החיים שלי והמשפחה שלי, הרבה מעבר לעוגה או לקינוח. פרופיל כמו שלי עם רמת מעורבות כזאת של צופים זה לא משהו שהיה מחזיק רק על קינוחים בעיניי. תרמתי את החלק שלי עם האישיות, הוויב, מאחורי הקלעים וזה מה שהרים את הדבר הזה נורא גבוה, אנשים העריכו אותי יותר אחרי שהם ראו את החיים שלי".

יש ללקוחות ציפייה לראות אותך ואת האישיות הצבעונית שלך בכל פעם שהם באים לקנות?

"חד משמעית. קרו המון מקרים שהיה לי יום לא משהו בעבודה או שעברתי משהו מעצבן או אישי ועמדתי באיזה סניף ובאו אליי אנשים שאמרו לי: 'מה זה באינסטגרם את תמיד שמחה צוחקת ועושה סטורי ופתאום את יושבת עייפה', אני מוצאת את עצמי מסבירה להם שאני בן אדם חוץ מהאינסטגרם וסטורי זה נחמד אבל זה 15 שניות ויש לי גם את החיים שלא מצולמים. אנשים, כמו שהם רוצים לבוא לקבל את הקינוחים כמו בתמונות, הם גם רוצים לקבל אותך כמו שאתה נראה בתמונות ובסיפורים שאתה מציג להם".

אחד מהדברים המזוהים עם הסניפים של קוקה זה הביקוש והתורים הארוכים בסניפים. דבר שעל פניו עשוי להיות מלחיץ במיוחד ומגביר את התחושה לשמור על הקצב. קוקה מספרת שדווקא היא לא רואה בתורים ארוכים שום מדד ממשי להצלחה עסקית ולא נותנת למחשבה הזאת להוביל אותה.

"לפני שנתיים בערך פתחתי חנות לבד בקניון גינדי לעוגת שכבות המדוברת, היה לי שם תור מלפני שפתחתי את התריס בחנות עד ממש אחרון הלקוחות. הייתי סוגרת ואנשים עדיין לא היו מספיק לקבל. בחנות הזאת הפסדתי 200 אלף שקל בשלושה חודשים. למדתי שתור לא באמת מדד לשום דבר. אנשים יכולים לעמוד בתור או להגיע קצת בכל פעם והקופה עדיין תהיה אותו הדבר. עם זאת אני חושבת שהרעש שעשיתי והתור שנוצר, משך לי עוד עבודה בהתחלה, כלומר אנשים ראו שאנשים אחרים עומדים כל כך הרבה ומחכים למשהו אז אמרו 'כנראה שזה שווה את זה אז גם אני רוצה לעמוד', זה עשה לי המון טוב. אני מקווה שכל דבר חדש שאעשה אצליח להעמיד תור, אבל היום אני אהיה הרבה יותר פרופורציונאלית לגבי הדברים האלה, אני מבינה שזה לא חייב כזה מנקר עיניים כדי שמשהו יצליח". 

מרגישה שיש לך מתחרות היום שהן גם כוכבות וגם מצליחות בתחום הקונדיטוריה?

"אני באמת לא מרגישה תחרות. יש מקום לכולם וכל אחת ומה שטובה בו. אני מתעסקת במה שאני רוצה לעשות. לדוגמא אור שפיץ שהיא חברה נורא טובה שלי עוד מלפני ששתינו התפוצצנו. הכרנו מהאינסטגרם נורא בהתחלה והפכנו להיות חברות, הלכתי לפתיחת החנות שלה ואני הכי מפרגנת לה בעולם. כל אחת בתחום שלה. תחרות זה בריא אבל אני לא מרגישה על עצמי משהו כזה, בכל פעם אני הייתי נורא שונה כדי להיכנס לקטגוריה של מישהי אחרת".

אולי שיתוף פעולה בינך לבין אור שפיץ זה עוד משהו מפתיע שאפשר לעשות...

"בחיים לא דיברנו על זה או חשבנו על זה, בכללי בן אדם שעובד בדרך כלל לבד. אני אומרת לעצמי אם זה מתרסק וגם אם מצליח זה שלי והכל טוב, אבל אי אפשר לדעת. אם גם היית אומר לי לפני שלוש שנים שתהיה לי גלידרייה הייתי אומרת לך 'אין מצב'".

אז זוגיות בקרוב - יש מצב?

"זה משהו שתמיד רציתי. אני ירושלמית וזה קטע כזה להתחתן מוקדם. יש מלא בנות מהשכבה שלי שכבר נשואות עם ילדים - תמיד היה לי את הלחץ הזה, כמובן שזה אבד לי קצת בתל אביב. אני כן חושבת שאני מחפשת את הפרטנר הזה שילווה אותי בכל התהליך שאני עוברת, לשים קצת את הראש על מישהו כי לי כבר אין כוחות לעשות כלום. ככל שאתה נהיה מוכר יותר, זה הרבה יותר קשה למצוא מישהו להאמין בו ולסמוך עליו, לדעת מה הסיבה האמיתי שהוא לידך ולקבל את כל הדבר הזה כי זה כבר לא צחוק. אני לא יכולה להגיד 'טוב אף אחד לא ידע אני אנסה', כולם יודעים ישר ומפרסמים, זה משהו שהופך להיות בין רגע נחלת הכלל ולפעמים זה הדבר הכי לא כיף בעולם. אני חושבת ברגע שאני אמצא אתם תדעו, אני גם לא יודעת להסתיר דברים…"

הוא יהיה מהתחום? 

"הייתי רוצה להגיד שאני מעדיפה שלא, אבל אי אפשר באמת לדעת. בסופו של דבר זה עניין של להתאהב ואני לא אפסול אותו על זה שהוא מהתחום. הייתי רוצה שהוא לא יהיה בכל העולם הזה כי זה לא כזה כיף כמו שזה נראה לילדות מהצד, כמו שזה היה נראה לי בגיל 17".

אילו הפתעות את מתכננת להמשך?

"אני עומדת לפתוח חנות חדשה במקום בית הקפה ברוטשילד ואני מקווה שהיא תהיה הדבר הבא, אני עובדת עליה עוד מלפני הקורונה וזה התעכב. יש עוד שני קינוחים שאמורים להכנס לסניפים וכנראה זה יקרה בקרוב. אתם כבר הספקתם להכיר אותי, אני לא אוהבת לספר, אני אחת שעושה הפתעה בבוקר ואומרת 'קדימה קומו יש לי חידוש', ככה זה עובד וזה נראה לי הרבה יותר מגניב".