בגיל 17 בלבד, ליעד פאר כבר מככב בתפקיד הראשי כציון בדרמת הילדים והנוער החדשה "אל עצמי" (ניקלודיאון וטין ניק ב-yes), המבוססת על סדרת הספרים האהובה של גלילה רון־פדר־עמית. בראיון בכורה מיוחד הוא מספר על הדרך לעולם המשחק: מהמגרש אל המסך, על הוויתורים בדרך ועל התפקיד הרגשי שמסמן את הפריצה הגדולה שלו, אחרי תפקידי אורח ב"ארץ נהדרת", "אבא מטפלת" ו"מה הבעיה?"

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מ"החולמים" דרך "האח הגדול": ניתאי דגן חולם לכתוב תסריט עם טרנטינו
• עמית מזרחי: "פתחתי רשתות חברתיות רק כדי שסוכנויות ישימו לב אליי"
• יהונתן שתיוי: "עברתי דחייה מילדים בבית הספר"

"הקשר עם המשחק התחיל כשרקדתי ברייקדאנס", משתף פאר על תחילת דרכו. "פעם אחת ביקשו שאבוא לשמש כשחקן ורקדן בקליפ, ואז הציעו לי להצטרף לסוכנות של רפי עגיב. מפה לשם, קיבלתי את תפקיד המשחק הראשון שלי כשהייתי בן 9 בסרט 'בוקר סוכר' ואחר כך עשיתי עוד כמה תפקידים בסדרות שונות כמו 'ארץ נהדרת', 'וואלה קואלה', 'אבא מטפלת', 'החיים הם תקופה קשה', 'מה הבעיה?' ועכשיו ב'אל עצמי', שזה תפקיד המשחק הגדול הראשון שלי וזו הייתה הזדמנות מטורפת". 

-מתי הרגשת שזה העולם ש"תפור" עליך?

"זה דבר שנבנה עם הזמן. האודישן הראשון שעשיתי ועברתי, כפי שסיפרתי היה לסרט קצר בשם 'בוקר סוכר', וזו הייתה התחלה ממש טובה ובכלל לא מובן מאליו שזה קרה. עם הזמן, המשכתי לעשות אודישנים מבלי ללכת לבית ספר למשחק בצורה מסודרת, המשכתי לקבל תפקידים ואמרתי: 'וואו', נראה לי יש פה משהו עקבי שיושב עליי!'. בסופו של דבר, אני מרגיש שאני לא צריך לעבוד ממש הרבה על תפקידים, כלומר ממש לשבת ולנתח אותם, אלא שאני רואה את הטקסט, מבין את הסיפור מאחורי מה שמבקשים ממני וככה אני יודע איך להתאים אותו לעצמי, אז ברגע שראיתי שאני יודע לעשות את זה לבד, הרגשתי שעולם המשחק באמת תפור עליי".  

-דרמת הילדים והנוער החדשה "אל עצמי" בכיכובך עלתה לאוויר! איך הגבת כשבחרו בך להוביל את הסדרה?

"התרגשתי מאוד! אחרי שהגעתי לאודישן האחרון עם הבמאי, יהונתן בר אילן והמלהק, מורן מרציאנו באמת הרגשתי שהלך לי טוב וגם יהונתן אמר לי שהייתי מצוין, אבל חיכיתי במשך חודשיים לתשובה ורק אז הסוכנת שלי הודיעה לי שהתקבלתי. התרגשתי, אבל הייתי מופתע שזה בא ככה פתאום, כי אחרי שאתה מחכה המון זמן לשמוע אם התקבלת, אתה בטוח שלקחו מישהו אחר ואז אתה אומר 'לא נורא', אבל פתאום אחרי חודשיים הגיעה תשובה חיובית, אז היה כאן אלמנט של הפתעה". 

-איך עבר יום הצילומים הראשון? 

"הגעתי ליום הצילומים הראשון של הסדרה כמו שהגעתי לשאר ימי הצילום בסדרות ששיחקתי בהם. מה שכן, ב'אל עצמי' היה משהו שונה באווירה, כי בכל זאת שיחקתי כאן תפקיד ראשי, בגלל שהסדרה מתמקדת בתפקיד שלי, קיבלתי יותר תשומת לב משאר הסדרות שהשתתפתי בהן עד היום. בנוסף לזה, העבודה בסדרה הזו הייתה יותר עמוסה, כי ציון מופיע ברוב המוחלט של הסצנות ולכן היו לי הרבה יותר ימי צילום ולא היו הפסקות, אז הייתי פחות מוכן לזה, אבל ככל שהימים עברו התרגלתי לזה והיה לי פחות קשה". 

-כמה זמן לקח לך להתחבר לציון? 

"כמו שאמרתי קודם, ברגע שאני מבין את מה שמבקשים מאחורי הדמות ואת מה שהדמות מציגה,, אני יודע לעשות את זה בדרך שלי. ביני לבין ציון יש כמה דברים שאנחנו מאוד דומים בהם אם זה האופי, אם זו העבודה שהחברים מאוד חשובים לנו, העובדה שהמשפחה מאוד לנו, שנינו אסרטיבים, וגם היו גם קטעים בסדרה שהרגשתי את מה שציון הרגיש. ברור שבין שנינו גם יש דברים שונים וכאן הגיע החלק שאתגר אותי, כמו החלקים שבהם המשפחה של ציון לא נמצאת שם בשבילו, שזה ההפך הגמור ממני כי אצלי אנחנו משפחה קרובה וההורים שלי כל היום סביבי, דואגים לי ולאחים שלי. בגלל הסיבה הזו היה לי מאתגר, אבל בסוף אני חושב שהצלחתי להוציא מציון את ההכי טוב".

מדובר בתפקיד טעון ועמוס ברגשות: ילד שנאלץ לוותר על הבית שלו, שלא בהחלטתו ולעבור לגדול אצל משפחה אחרת. היו לך סצינות שמבחינת צילום היו קשות ומורכבות יותר רגשית עבורך? 

"כשאני בא להצטלם לסצנה חדשה-אני מוחק את מה שהרגשתי בסצנה הקודמת, את איך שציון היה בסצנה הקודמת ופשוט בא כמו דף חלק, כלומר לומד את איך שצריך לעשות את את הסצנה מהבמאי ומבצע הכל מחדש. מה שהיה לי קצת קשה, זה שבכל יום צילום הייתי צריך לשנות מסכה, כי כמו שאמרת ציון אדם שהוא טעון רגשית, הרגשות שלו מתהפכים ברגע וגם יראו את זה בסדרה: פעם הוא עצוב, פעם הוא שמח, פעם הוא מאוהב, ובגלל זה גם אני הייתי צריך לשנות את הדרך שאני מרגיש… אם זה לבכות, אם זה לבוא עם ביטחון, אם זה להיות ביישן ופשוט מתאים את עצמי לדרישות מאחורי הסצנות". 

-הסדרה הרי מבוססת על ספרה של גלילה רון-פדר-עמית. יצא לך קצת לקרוא אותו?

"הכרתי את הסיפור וראיתי את הסרט על זה, אבל לא יצא לי לקרוא את הספר עצמו. יכול להיות שיותר עזר לי להבין את ציון מנקודת המבט שלי מהקריאה של התסריט ולפני הקריאה מהספר".

-מה החלק בסיפור של ציון שהכי התחברת אליו?

"התחברתי לחלק שציון מנסה להסתיר שקשה לו, כלומר הוא לא מנסה לשדר לעולם שהוא חלש. את הדבר הזה למדתי גם בספורט שעשיתי ואני חושב שאם קשה לך, אל תשדר חולשה לכל העולם, תמשיך להתנהג רגיל, תסתדר לאט לאט עם הבעיות שלך ותמשיך הלאה. אם למשל היה לך ריב עם אמא או עם אבא אל תבוא לבית הספר עם פרצוף עצוב ותהיה בדאון, אלא תשדר עסקים כרגיל ורק אחר כך תחזור הביתה ותסדר איתם את הבעיות, רק אל תראה חולשה וזה מה שציון יודע לעשות יפה". 

-בחלק מבתי הספר מלמדים על הספר הזה למשל בשיעורי ספרות, מאמין שעכשיו יעברו להקרין את הסדרה במקום?

"מההיכרות שלי עם מורים לספרות אני לא חושב שזה יקרה, אבל אני כן חושב שזה רעיון טוב לשלב בין לבין. אפשר נניח להקריא לתלמידים קטעים מהספר, להסביר את כל הניתוחים הספרותיים, ובשביל לחבר את התלמידים לספר ולכיף, אפשר להראות להם גם קטעים מהסדרה".  

-איך אתה חושב שצעירים היום יתחברו לסיפור של ציון, למרות שהוא נכתב לפני שנים?

"אומנם הסיפור הזה נכתב לפני הרבה שנים ויש דברים שקצת השתנו מאז, אבל לדעתי ילדים עוברים את מה שציון עובר עד היום בעצם, זה לא משהו שהלך ונעלם עם השנים. אולי זה היה קצת יותר נפוץ או קיצוני באותה התקופה, אבל אני חושב שיש בסיפור הזה דברים רלוונטיים עד היום, וגם מי שלא עובר את זה-לציון יש סיפור מעניין והוא עובר כל כך הרבה חוויות, אז אני בטוח שכל ילד בבית עבר את אחת מהחוויות של ציון וזה יכול לגרום לו ממש להזדהות איתו".  

ציון מנהל עם עצמו יומן, לך יש גם משהו כזה? 

"אני לא מתנהל עם יומן כמו עם ציון, אבל כשמשהו יושב לי על הלב לפעמים, אני אוהב לדבר על זה למשל עם משפחה, עם חברים וזה עוזר לי". 

כמו שהזכרת, יצא לך להשתתף בסדרות אחרות בז'אנר אם זה "אבא מטפלת" או "מה הבעיה?". כמה זה עשה לך הכנה לקראת תפקיד כזה גדול?

"הסדרות האלה עזרו לי להבין מה הולך בימי צילום. ב'אבא מטפלת' לדוגמה היו לי 10 ימי צילום שזה מספר לא קטן ואומנם הם לא היו רצופים, אבל כן הייתה כאן מחויבות כי בכל זאת הייתי צריך ללמוד את הטקסטים לפני, לשחק את הדמות הכי טוב שאפשר, ללכת הביתה בסוף היום צילום וללמוד את הטקסטים ליום הצילום הבא. בסדרה הזו גם הכרתי יותר את הדינמיקה עם אנשי ההפקה, עם הקאסט ועם הבמאי. גם ב'מה הבעיה?' למשל זה היה ככה למרות שהיו לי שם רק שלושה-ארבעה ימי צילום, אבל הדינמיקה עם הקאסט הייתה טובה יותר, כי כל השחקנים שם היו בני גילי.

בסופו של דבר, הגעתי ל'אל עצמי' ששם היו לי מעל 20 ימי צילום רצופים חוץ משישי-שבת, אז הניסיון המקדים מהסדרות הקודמות בעניין המחויבות, הקשר עם הקאסט וכל שאר הצוות עזר לי מאוד, ואני חושב שבלי זה לא הייתי מצליח לעבור את החוויה של 'אל עצמי' כמו שעברתי אותי. התסריטאיות, אסיה לבטוב ונועה לזר קינן עזרו לי מאוד להבין את ציון, בלעדיהן לא הייתי מצליח לשחק אותו כמו ששיחקתי ולדעתי, לכתוב סדרה על ספר לנוער שלא אוהב לקרוא ספרים זה תהליך מאוד קשה, ואני חושב שאסיה ונועה עשו אותו בצורה טובה ואתם גם תראו את זה בתוצר הסופי". 

-אתה עוד תלמיד בעצמך, איך החברים מגיבים לכל מה שקורה איתך ולכל הפרסום? יותר נהנים איתך, יותר מסתלבטים על זה?

"האמת שגם וגם, כי בסופו של דבר אני מסתלבט על דברים שהחברים שלי עושים, אז עכשיו זה התור שלהם להסתלבט על מה שאני עושה, אבל אני לוקח את זה בטוב, כי אני יודע שהם היו מתים להתחלף איתי, ברור שיש חברים שמפרגנים, מתרגשים בשבילי ובסופו של דבר הכל כאן חוויה". 

-מה זה עבורך להתפרסם בגיל צעיר?

"אני מרגיש שיש ויתורים מסוימים, בגלל שכל הסדרות שעשיתי נפלו על החופש הגדול, אז פחות הרגשתי אותו עד הקיץ האחרון. בעבר עשיתי 10 ימי הצילום של 'אבא מטפלת' שזה הרבה, אבל 'אל עצמי' לקח לי ממש חודש מהחופש הגדול שבעיניי זו הקרבה בגיל הזה, כי בכל זאת אחרי שנה שלמה בלימודים אתה רוצה להיות עם החברים שלך וליהנות איתם. על הדברים האלה ויתרתי בחופש הגדול, אבל בסופו של דבר אני מרוצה מזה שבחרתי להצטלם לסדרות, ושמח שהצלחתי לשלב את זה עם ליהנות מהחופש הגדול, כי אומנם 'אל עצמי' לא השאיר לי הרבה זמן מהחופש הזה, אבל הוא כן אפשר לי ליהנות משאר החופש בצורה הכי טובה שאני יכול". 

כמו שהזכרנו, בעבר היית כדורגלן. אתה עדיין משחק כדורגל ביום-יום?

"ביום-יום אני מקפיד על כדורגל בזמן הפנוי שלי. יש שבועות שבהם אני משחק פעמיים-שלוש פעמים, יש שבועות שבהם אני משחק פעם אחת ויש שבועות שאני לא משחק בהם בכלל, אבל כדורגל זה ספורט שמאוד קרוב אליי. מגיל 6 ועד שנה שעברה, שיחקתי בקבוצת הנוער 'הפועל לב השרון', היום אני משתדל לשחק כמה שאני יכול ומאוד מתגעגע למסגרת התחרותית".

-אז אתה רואה את עצמך חוזר לעולם הזה?

"יכול להיות שאולי בשנה הבאה אלך לאיזו קבוצת ליגה בישוב ליד תל מונד עם החברים שלי, אבל כרגע זה רק רעיון. אחרי הצבא אולי אחזור לכדורגל כספורט חובבני, אבל אני לא רוצה להפוך את זה לעבודה, כי הכדורגל בארץ לא מאוד מפותח, קשה מאוד להצליח בתחום הזה כאן ויש בודדים שמצליחים, אז אני לא יודע אם אי פעם אצליח להגיע לרמות הגבוהות, אבל אין לדעת".

-מי ההשראה שלך בעולם המשחק?

"אם יש שחקן אחד שאני רואה בסרטים ואני אומר 'וואו!' זה בראד פיט. יצא לי לראות המון סרטים שהוא משחק בהם ואמרתי לעצמי: 'כזה שחקן אני רוצה להיות!', כי הוא מגלם כל כך הרבה תפקידים ונכנס לדמויות שלו בצורה מטורפת שאתה כל כך מאמין לו". 

נסיים בשאלה מתבקשת. בתור מי שמוביל את "אל עצמי", איזה מסר היית מעביר לעצמך מהעתיד?

"תשקיע בכל מה שאתה עושה את ה-100 אחוז, כי אם לא-אתה תצטער על זה".