שנה עברה מאז מבצע "צוק איתן", אבל כולנו עדיין זוכרים את החללים. גם תלמידי שכבת י' ממושב בני ראם שבדרום הארץ, נמצאים בין אלה שלא ממהרים לשכוח ומתנדבים לזכים במיזם מרגש. פרויקט ״סיירת 67״, לכבוד ששים ושבעת הנופלים. אחת לשבוע או שבועיים יוצאים הנערים והנערות לפעילות התנדבותית שמאפיינת את אחד החללים.

עוד בערוץ החדשות של פרוגי:

• קטן יותר, חמוד יותר: חיות מזווית קצת אחרת
• כרטיס הטבות במיוחד לתיכוניסטים / מה ואיך?
• ברוח אופטימית: מחנה קיץ שמאחד את החברה הישראלית 

לפני שבועיים הם יצאו לדרך, בהתנדבות ראשונה לזכרו של נדב גולדמכר ז"ל, שנהג להתנדב בבית החולים סורוקה ולשמח ילדים. הם הגיעו למרכז הרפואי שבבאר שבע, עשו בדיוק את מה שאפיין אותו, והעלו עוד כמה חיוכים על פניהם של ילדים חולים. השבוע, הם הלכו לקבל את פניהם של עולים חדשים בנתב"ג לזכר החייל שון כרמלי ז"ל שהיה חייל בודד כשעלה לארץ לבדו. 

שוחחנו עם מיכל אלחרר, אחת מיוזמות הפרויקט המקסים והמיוחד הזה.

מה גרם לכם להקים מסגרת התנדבות מסוג כזה, מאיפה בא הרעיון?

״הרעיון להקים פרויקט, בא מעצם זה שאנו תושבי הדרום ויש לנו חיבור לחיילים״ מיכל מספרת. ״החיבור הזה התחזק יותר ויותר במלחמה בקיץ האחרון, עם תחושת הביטחון שהם נתנו לנו למרות כל מה שספגנו, ובגלל כל זה הרגשנו שמחובתנו להוקיר להם תודה כשהדרך הטובה ביותר היא הנצחה״. 

איך אתם מנציחים כל חלל בדרך שלו?

״ההנצחה היא על פי האישיות או האופי שלו. טרם הפעילויות, קראנו,שמענו ולמדנו רבות על כל חייל. אנחנו מתקשרים להורי החלל, שנרגשים ומגיבים בצורה מדהימה, ויחד איתם מוצאים את הדרך האופטימלית להנציח אותו כראוי, בצורה שבאמת אפיינה אותו ובדך שתעזור לנו להמשיך את דרכו ולהפיץ את סיפורו״.

איך ההבדלים באים לידי ביטוי?

״לכל חייל אופי שונה, מקום מגורים שונה - עיר, קיבוץ או מושב, זרם פוליטי שונה אליו הוא משתייך, דרך החיים שלו, המקומות בהם התנדב, כל אלה יוצרים מצב בו כל התנדבות היא שונה ומיוחדת, וזה מה שעושה את כל ההבדל״.

יש הרגשה מיוחדת בעצם ההתנדבות לזכר חיילים שנפלו בקרב? זה מעניק את אותו הסיפוק?

״השוני בין התנדבות רגילה להתנדבות לזכר חייל הוא מהותי. אם בהתנדבות רגילה המטרה היא להעלות חיוך, כשמקיימים פעילות לזכר חייל אנחנו עושים הרבה מעבר. אנחנו מצליחים להמשיך את דרכו וגם לשמח את המשפחה. צריך להקדיש המון מחשבה וכוח רצון, וזה למה הסיפוק גדול פי כמה וכמה, אף על פי שלא הכרנו את החללים באופן אישי״.

כשבני נוער שמתגוררים בדרום, איך מרגישים שנה אחרי המבצע? את מרגישה שמשהו השתנה?

״אני לא יכולה להגיד שיש שינוי, כי זה לא מדויק. בעיניי תמיד קיים הפחד הזה שעוד מעט יהיה סיבוב חוזר, אבל
למרות זאת אני משתדלת להישאר אופטימית עד כמה שאפשר ולקוות לטוב״.