הכל התחיל אצלי בגיל 13. הייתי עם אמא שלי ביום כיף בעדלאידע בטבריה והרגשתי סחרחורות וכאבי ראש שעוד התחילו כמה שבועות לפני כן. באותה העדלאידע אמא שלי שמה לב לזה והבינה שמדובר במשהו רציני. אחי הבכור סובל מסוכרת נעורים כבר תשע שנים אז אמי הכירה את התסמינים והחליטה שנחזור הביתה באופן מיידי אבל לא סיפרה לי מה הסיבה שבגללה נחזור. בדרך, אמא שלי עצרה לקנות לי גלידה ולימים, הבנתי שהסיבה לכך היא בגלל שרצתה שזה יהיה הדבר המתוק האחרון שאני יאכל ויהנה ממנו עד הסוף.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

•  לחוצים? הטיפים האלו יעזרו לכם להירגע
• אתם שואלים: פיקוד העורף עונה על כל השאלות
• למען עולם טוב יותר: טיפים למיחזור שאתם חייבים ליישם

אז מה זה בכלל סוכרת נעורים? סוכרת נעורים נקראת גם סוכרת מסוג 1 ומדובר במצב רפואי שבו הגוף תוקף את עצמו ובו הלבלב מפסיק לייצר אינסולין בגוף. התפקיד של האינסולין זה להכניס את הסוכר לגוף ולפרק אותו אך היות שהלבלב לא מייצר אותו נדרש להביא אותו ממקור חיצוני.

וחזרה לסיפור שלי, כאשר הגענו הביתה, אמא שלי ביקשה מאחי שיביא את ערכת בדיקת רמת הסוכר. הוא בהתחלה סירב בתוקף כי הוא הבין את מהות הבקשה, אבל אמא שלי לא וויתרה והחליטה שהיא חייבת לבדוק את רמות הסוכר שלי. ואכן, התוצאה הייתה מבהילה - מד הסוכר הציג תוצאה שהיא מעל 500 מ"ג (תוצאה תקינה עומדת על 100-130 מ"ג). באותו הרגע, נסענו לבית החולים ומשם חיי למעשה השתנו מקצה לקצה - אובחנתי כסוכרתית.

"התוצאה הייתה מבהילה"© צילום פרטי

אני זוכרת כשסיפרתי לכל החברים שלי על כך, כולם הרימו גבה ואמרו לי "מה, את ספורטאית. איך זה יכול להיות?" אז כן, זה יכול להיות ולא כי אכלתי יותר מדי ממתקים שהייתי קטנה אלא כי פשוט סוג הסוכרת שאני סובלת ממנה שונה מסוכרת מבוגרים שנובעת כתוצאה מאורח חיים לא בריא.

בהתחלה, "חיי הסוכרת שלי" היו מאוד מסודרים. הייתה לי חוברת בה תיעדתי את כל מה שאכלתי, את רמת הסוכר שנרשמה לפני האוכל ולאחריו. יחד עם זאת, גיליתי לאט לאט איך לחיות עם הסוכרת בהתאם לגוף שלי. ובנוסף, איך להתמודד עם המכשור הרפואי. כשהייתי קטנה, הייתה לי משאבה שמצפצפת בכיתה מול כולם וזה היה מביך ולרוב, לא הייתי יודעת מה לעשות. היום, יש לי משאבת אינסולין אלחוטית שאיתה אני מזריקה את האינסולין והיא דוקרת אותי פעם אחת בשלושה ימים ובמשך אותו זמן החומר מטפטף לי בגוף. 

יש לי משאבת אינסולין אלחוטית© אודי הילמן

אז נכון, סוכרת זאת לא מחלה שעוברת. אני עדיין כל בוקר צריכה לקום ולבדוק את רמות הסוכר שלי וכל שלושה חודשים ללכת לעשות בדיקה שתשקף את ממוצע רמות הסוכר ולראות שהיא תקינה. יחד עם זאת, חשוב לציין שסוכרת היא לא מכשול וכל עוד מדדי הסוכר מאוזנים אפשר לחיות עמה בצורה טובה. מדי יום שלישי אני מתנדבת בנוער העובד והלומד, רוקדת במרכז למחול מספר פעמים בשבוע וחיה חיים רגילים של נערה בגילי.

אני חושבת שהסוכרת ביגרה אותי וגרמה לי להיות אחראית לעצמי, לגוף שלי ולסביבה ואני לא צריכה להיות תלויה באנשים כי אני יכולה להיות אחראית ולשלוט על הסוכרת שלי.