לינוי אשרם מדברת על ביטול האוליפיאדה והרעב להמשיך ולהצליח. צילום: עמית שיסל

לינוי אשרם מדברת על ביטול האוליפיאדה והרעב להמשיך ולהצליח

לא הרבה אנשים מצליחים להפוך את החלום למציאות, אך בשנים האחרונות אנו רואים כי הצעירים בארץ ובעולם מתחילים לפצח את הנוסחה. השבוע אנחנו מדברים עם לינוי אשרם, המתעמלת האומנותית שהדהימה את כל המדינה פעם אחר פעם, ונראה כי זו רק ההתחלה עבורה

מעטים האנשים שהצליחו להגשים את חלומם בגיל צעיר ולכבוש את היעדים שחלמו עליהם לפני השינה, אך הם קיימים ולינוי אשרם היא דוגמה נפלאה לכך. בשנים האחרונות פרצה  אשרם בת ה -21 לתודעה כאחת הספורטאיות המצליחות יותר בתחומה. היא הדהימה מדינה שלמה פעם אחר פעם כשזכתה בגביעים ובמדליות בתחרויות השונות וכיכבה על הפודיום מספר רב של פעמים. תפסנו אותה לשיחה על העבודה הקשה בדרך אל המטרה, האהבה לתחום ועל הקשיים בו; ועל הדרך גילינו כמה פרטים מפתיעים שלא ידענו  עליה קודם.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

השיחה עם אשרם מתקיימת בשעות הערב המאוחרות, ממש בעיצומה של מהדורת החדשות שמשודרת בטלוויזיה ובזמן אימון הערב שלה, לינוי מספרת לנו בגילוי לב על הדרך להצלחה ואיך הכל בכלל התחיל. "לא היה משהו שדחף אותי דווקא להתעמלות", מספרת המתעמלת הצעירה, "אמא שלי שבעברה הייתה מתעמלת קרקע ידעה שיש חוג ריקוד ליד הבית, אז בעצם התחלתי שם ואחר כך עם הזמן פשוט המשכתי והתקדמתי. בהתחלה באמת הייתי בחוג ומשם המשכתי לנבחרת".

ומתי ידעת שזה החלום שלך?

"בערך בגיל 13, כשהתחרתי באליפות אירופה הראשונה שלי לג'וניור (לצעירות - נ.א) וזכיתי שם בשתי מדליות. למעשה הייתי המתעמלת הראשונה שזכתה בשתי מדליות בדרגת ג'וניור באליפות אירופה. הבנתי שאני באמת אוהבת את זה ורוצה את זה ושבעצם אני רוצה להיות באולימפיאדה".

לאוכך כל הדרך האמנת שתגשימי את החלום שלך ותגיעי לאולימפיאדה?

"כשהייתי קטנה לא האמנתי שאני באמת אצליח להרגיע לרמה כזאת ולהישגים כאלו ושאני בכלל אצליח לעשות קריטריון לאולימפיאדה, עד שבעצם לא עשיתי את זה. זה היה בשבילי משהו שלא דימיינתי מאז שהייתי קטנה".

© עמית שיסל

כאמור, את הפריצה הגדולה שלה עשתה לינוי בגיל צעיר, כשזכתה בגיל 18 באליפות אירופה וכבר הוגדרה כפוטנציאל אדיר לאולימפיאדה הקרובה, דבר אשר הוביל לאינספור ציפיות שנתלו על כתפיה. עם כל הצלחה במהלך השנים - הציפיות גברו, מה שהוביל אותנו לתהות איך היא מתמודדת איתן.

"לא משנה מה יגידו עליי - אני אשמע אבל אני לא באמת אכנס לזה. אני יודעת מה לא לקחת ללב. אני יודעת למה כן להקשיב ולמה לא. אני יודעת לסנן דברים ולהיות מאוד מרוכזת - שזה דבר שמאוד חשוב לספורטאי. אז אני חושבת שבאמת עצם העובדה שיש לי את האפשרות הזאת לרכז את עצמי, לא משנה מה יהיה מסביבי, עוזר לי באמת להצליח".

 נאלצת לוותר על דברים חשובים במהלך הדרך?

"מצד אחד כן, ויתרתי על כל הקטע של הלימודים. כן ניסיתי להתחיל את זה, הגעתי עד כיתה י"א. בי"ב כן הייתי אבל כבר לא יכולתי להגיע למבחנים ככה שכן סיימתי 12 שנות לימודים מלאות אבל אין לי תעודת בגרות מלאה. הספקתי לעשות רק חצי בגרות שזה גם משהו שבדרך כלל מתעמלות לא מצליחות לעשות כי זה מאוד קשה לשלב גם וגם אבל אני יודעת שאני אוכל להשלים את זה אחר כך. את ההתעמלות אני לא יכולה להשלים אחר כך. זה לא משהו שויתרתי עליו, אלא דחיתי אותו להמשך".

איך את מצליחה לשלב בין החיים הפרטיים והצבא לבין הקריירה?

"מבחינת הצבא התגייסתי כספורטאית מצטיינת וכששירתתי אומנם לא הייתי מגיעה הרבה לבסיס בגלל תחרויות ואימונים אבל אני חושבת שמה שאני עושה משהו חשוב לא פחות - מייצגת את המדינה. מבחינת החברות, יש לי חברות מבית הספר שהן לא מההתעמלות אבל אני כן יותר קרובה ויותר בקשר עם חברות שהן מההתעמלות. אני בקשר איתן מאז שאני קטנה והן איתי בכל הדרך והן יודעות מה עובר עלי ועוברות את אותו הדבר יחד איתי. הן באמת חברות הילדות שלי שאני אמשיך איתן את הקשר גם אחרי. מבחינת הזוגיות, אני מצליחה לשלב בעיקר בימי החופש שלי. אני מרגישה שעם הרבה רצון והשקעה - הכל אפשרי, אפשר לשלב הכל ביחד".

את מרגישה לפעמים שאת צריכה להוכיח את עצמך יותר מכיוון שאת צעירה?

"בתור ספורטאית אני מנסה באמת כמה שפחות לרצות אנשים. אני בעיקר רוצה לרצות את עצמי ולדעת שכל העבודה הקשה שאני נותנת בעצם משתלמת בסוף. אם כבר לרצות אז באמת אז רק את האנשים שקרובים אליי, את המשפחה שלי ואת ההורים והמאמנת שלי שמשקיעים בי כל כך הרבה. לאנשים אחרים אני בעיקר רוצה להביא גאווה, שהם ימשיכו להיות לצידי ולתמוך בי. פחות לרצות אותם - יותר לגרום להם לתמוך בי ושידעו מי אני".

View this post on Instagram

🎈

A post shared by Linoy_ashram (@linoy_ashram) on

את חושבת שהעובדה שהתפרסמת בגיל צעיר ביגרה אותך בדרך כזו או אחרת?

"אני חושבת שקצת. אני לא חושבת שכל ילד בגילי יכול להתמודד עם כמות הכתבות והראיונות שעברתי' בעיקר אחרי אליפות העולם הראשונה שלי כשהייתי בת 18. היו סביבי הרבה עיתונאים ומקרופונים שהופנו כלפי מצוותי רדיו וחדשות. הכל היה סביבי והייתי צריכה לדעת איך להתמודד עם החשיפה הזו בגיל צעיר ואני חושבת שזה ביגר אותי. למדתי לדבר בצורה יותר רישמית ובאמת להתבגר כדי להיות עם כל האנשים והמהומה שהייתה סביבי".

מה לדעתך היתרון הכי גדול בלפרוץ כשאת צעירה?

"העובדה שזה נותן לך מין דרבון כזה וכוח רצון להמשיך ולהצליח יותר עוד ועוד, בכל שנה ושנה מחדש להתקדם ולהביא תוצאות גבוהות יותר. זה בעיקר מה שזה נותן, ה'פוש' הראשון הזה שאת יכולה ואת תמשיכי להצליח".

מה הרגע הכי מרגש שלך במהלך הקריירה?

"היו לי מלא האמת. אני חושבת שבכל פעם כשזכיתי בתחרות במקום הראשון והיה את ההמנון זה היה מרגש כל פעם מחדש. הפעם האחרונה שהייתה זה היה באליפות העולם שזכיתי בה בקריטריון לאולימפיאדה ואני זוכרת שהייתי פשוט בעננים וכל כך שמחתי שזכיתי בתחרות הזאת כי היא באמת אומרת לי שאת באולימפיאדה והדבר היחיד שנשאר לך זה באמת להתחרות בה. אני זוכרת שעליתי לפודיום שאני ועוד שלוש בנות ישראליות והיינו מקום שני מכל העולם מכל המכשירים ביחד לאחר שכלול כל הנקודות. עליתי ביחד עם כל החברות שלי וזה היה הכי כיף בעולם".

ואם כבר מדברים על האוליפיאדה - איך הרגשת שביטלו אותה?

"זה היה מאכזב. בפעם הראשונה שהמאמנת שלי איילת אמרה לי שהאולימפיאדה נדחתה בשנה ושאין עכשיו כלום ולא יודעים מה יהיה ושהכל התבטל אז הייתי ממש מאוכזבת. זה היה באמצע האימון וירדו לי דמעות כי אני באמת הכנתי את עצמי לשנה הזאת מכל בחינה - פיזית, מנטלית, גופנית הכל באמת. באתי השנה במטרה באמת לסיים אותה באוליפיאדה ופתאום באים ומבטלים לך את כל התכניות. זה כן היה קשה ולקח לי שבוע כדי להבין שהבריאות של כולם חשובה מכל דבר ואני מקווה שימצאו במהירות חיסון וכל זה יגמר. בסופו של דבר חשבתי לעצמי והבנתי שעכשיו יש לי עוד שנה להתאמן ולהיות אפילו יותר טובה ממה שרציתי להיות בשנה הזאת. עכשיו אני ממש אופטימית ואני מסתכלת קדימה ולא על מה שהיה".

View this post on Instagram

Just for fun or Paris 2024....??? 🤔😀💪

A post shared by Linoy_ashram (@linoy_ashram) on

ספרי לנו משהו שאנחנו לא יודעים עלייך

"בדרך כלל אנשים מכירים אותי רק בתור לינוי המתעמלת, הם לא יודעים מי אני בחיים האמיתיים אז כאילו בתור מתעמלת על המשטח אני נראית גדולה וקשוחה, פייטרית וכוחנית ופתאום שאנשים רואים אותי ביום - יום אני נראית ילדה קטנה כזאתי וביישנית. קשה לי מאוד להיפתח ישר בפעם הראשונה לאנשים, אני צריכה את הזמן שלי, אני מאוד ביישנית ומופנמת וכשאנשים באמת רואים אותי הם אומרים לי שאני נראית ממש ההפך והם מופתעים מזה".

עכשיו כשהחלומות שלך מתגשמים, יש חדשים?

"בנתיים הם עוד לא בדיוק מתגשמים, אני מחכה לאולימפיאדה. אז כרגע יש לי עדיין את החלום הזה. אחרי זה אתחיל לחלום חלומות חדשים".

מה הכיוונים שלך להמשך הקריירה?

"אני לא בדיוק חושבת על זה אני כן יודעת שאני באמת אחזור ללמוד ולהשלים את כל מה שאני צריכה להשלים אבל אני יודעת שאני כן אמשיך לעסוק בתחום הזה ובעתיד גם להיות מאמנת. בדיוק עכשיו עשיתי קורס מדריכות ואחרי האוליפיאדה אני אעשה קורס מאמנות. אני רוצה להיות כמו המאמנת שלי איילת זוסמן - אני רוצה שתהיה לי מתעמלת שהיא שלי ושאני אהיה איתה ככה, לגדל ילדה ולהביא אותה להישגים הכי גדולים שאפשר".

יש מישהו שבלעדיו החלום לא היה מתגשם?

"המאמנת שלי. היא תומכת בי מגיל קטן, עוברת איתי הכל ומכירה אותי לפי שפת הגוף שלי. היא תמיד יודעת מה עובר עליי, אם משהו לא בסדר או שכואב לי משהו. בלעדיה לא הייתי מצליחה, היא תמיד לצידי ועוזרת לי בכל רגע ורגע, היא כמו אמא שניה בשבילי".

© צילום: עמית שיסל

הספורט מהווה לעוסקים בו עולם ומלואו, כפי שציינה לינוי הוא לוקח לה רבות מהזמן הפנוי ומאלץ אותה להתמודד עם סיטואציות נעימות פחות אך בו בזמן סיטואציות מרגשות שאנשים רבים לא יחוו לעולם.

מה הספורט מהווה עבורך?

"הספורט עבורי הוא מעבר להזיז את הגוף. הוא מביא לי המון כלים וערכים לחיים בין אם זה לדעת איך להתמודד עם קשיים ובין אם לדעת להרים את עצמי מהמקום הכי נמוך שאפשר ולדאוג לעצמי בכל סיטואציה. להיות ספורטאת זה להשקיע ולתת את כל כולך למטרה שאת רוצה, לאהוב את מה שאת רוצה ולהשקיע ולרצות את זה".

במהלך הקריירה נתקלת בקשיים שהובילו אותך למחשבה על פרישה?

"כן, כשהייתי קטנה הייתה לי תקופה שפרשתי לחודש ואז חזרתי, אבל בחודש הזה לא הפסקתי לבכות, הרגשתי שמשהו חסר לי בחיים, שאין לי תעסוקה, שאני לא עושה מה שאני אוהבת ובאמת חזרתי. לאחרונה הקשיים שאני באמת חווה הם הפציעות, אם זה הניתוח שעשיתי ב-2017 או אליפות אירופה שהתקיימה בשנה שעברה שהייתי אמורה להתחרות ויום לפני התחרות נפצעתי ולא יכולתי להתחרות. אלו קשיים שעברתי אבל בזכות זה שיש סביבי צוות רפואי גדול שנמצא לצידי בכל עת הצלחתי להגבר על הכל ובאמת חודש אחרי הפציעה הזאת חזרתי להתחרות וזכיתי במדליה שזה באמת היה שוק, נס רפואי".

איך התגובות מהסביבה הקרובה?

"אני מקבלת מלא פרגון מכולם, אפילו עכשיו תוך כדי שאני הולכת ברחוב ואנשים עוצרים אותי ולא מפסיקים לפרגן לי ולתמוך בי וזה משמח אותי ומעביר בי אושר קטן שאני עושה משהו שאני אוהבת ואנשים אוהבים את זה ומעריכים אותי. זה גורם לי להתרגש בכל פעם מחדש".

© ירדן הראל

יש לך מודל לחיקוי בתחום?

"יש לי שני מודלים בתחום. אחת מחו"ל והשנייה מהארץ. מחו"ל זו מרגריטה מאמון, האלופה האולימפית האחרונה שהייתה בריו, מאוד אהבתי להסתכל עליה כמתעמלת ועל התרגילים שהיא עשתה ולפי דעתי היא הייתה אחת המתעמלות הכי מיוחדות, אם לא הכי, בתחום ההתעמלות. היא הביאה משהו שונה והיא מזכירה לי אותי בהמון מובנים ואני מאוד מתחברת אליה. בישראל זו נטע ריבקין היא עברה שלוש אולימפיאדות והיא אחת מתוך שלוש מתעמלות בכל העולם שעברו שלוש אולימפיאדות וזה דבר היסטורי ומטורף. יצא לי להתעמל איתה ולעבור איתה טיסות ותחרויות ולמדתי ממנה כל כך הרבה. עד היום אנחנו בקשר והיא מפרגנת לי ועזרת לי ובאמת שהיא אחת המתעמלות הכי טובות שיש בישראל".

משהו קטן לסיום?

"בעיקר לתקופה הנוכחית - תשמרו על עצמכם, לא משנה איפה אתם ומתי ותנסו להמשיך את החיים כמה שרק אפשר ותהנו מכל מה שתרצו לעשות".

תגובות