חטיפת הנערים: "כל ישראל ערבים זה לזה"
דווקא ברגעים כאלו רואים את הייחודיות של עם ישראל - דתיים, חילוניים, ימניים ושמאלניים עוקבים בדאגה אחר מקרה החטיפה, מתפללים ביחד ומחכים לבשורות טובות. גיל-עד, אייל, נפתלי – דעו כי עם ישראל מחבק אתכם. דעה
במבט נוגה ועיניים עייפות ועצובות, ניגשה בת גלים, אמו של החטוף גיל - עד, לכלי התקשורת אשר התמקמו מחוץ לביתה: "אנחנו עוברים תקופה לא פשוטה בימים אלו" פתחה את דבריה, "אני רוצה לחבק את עם ישראל חיבוק גדול, חיבוק של הכרת הטוב. חיבוק של תודה. חיבוק של תפילה".
איזו אישה גדולה. פשוט גדולה מהחיים. אני חושב לעצמי, בזמן שהדמעות זולגות מעצמן, עד כמה אצילות של אנשים יכולה לרגש אותי. כמה אצילי בעיניי זה להודות, דווקא ברגעים קשים כאלה, לכלל. במקום להתעסק בכאב האישי, הכאב האין סופי שלה - בת-גלים מתעסקת בכלל. חשוב לה להכיר תודה. אכפת לה. זה לא מובן מאליו. בכלל לא.
עוד במדור החדשות של פרוגי:
בנה נעדר מזה כמה ימים ולמרות הכל היא משתדלת להשרות על סובביה הרגשה נינוחה ובטוחה - העיקר שאורחיה לא ירגישו לא בנוח. היא אפילו התייעצה עם חברתה הטובה, אמילי עמרוסי, איזה בגד ללבוש. שחס וחלילה גיל - עד יראה את אמו בטלוויזיה שלא במיטבה. כמה אצילות יש בבת גלים. כמה ענווה. כמה ערכים חשובים שהדור של ימינו כל כך צמא להם. איפה וכיצד ניתן למצוא אישיות עם תעצומות נפש גדולים כשלה?
הייחודיות של עם ישראל היא שהוא לא ככל העמים - כל ישראל ערבים זה לזה. לעם ישראל ניתנו תרי"ג מצוות, אבל אף אחד לא יכול לבצע לבדו אותם. יש מצוות שניתנו לנשים, יש מצוות שניתנו רק לכוהנים, יש מצוות שניתנו רק ללווים ובעם ישראל הדרך היחידה לבצע את כל המצוות היא רק כשהם ביחד, רק כשהם שרויים באחדות. זו כוחה של הערבות ההדדית הדבוקה בנו, בעם ישראל.
כתוב במקורות: "כל ישראל ערבים זה לזה" (מסכת סנהדרין, דף כ"ז, עמוד ב'). מקרה החטיפה הנוראי שקרה לפני פחות משבוע איחד את העם. החל מעצרת תפילה המונית בכותל, אליה הגיעו רבבות מאמינים, ועד לסיפורים על החתן שהתפרק ובכה כשקרא תפילה עבור הנערים תחת חופתו.
דתיים, חילונים, שמאלנים, ימניים, נשים וגברים - אנשים מכל קצוות הארץ מתעניינם בשלומם של הנערים החטופים ועוקבים אחרי כלי התקשורת באדיקות רבה. עם ישראל מתאחד למען מטרה משותפת אחת, מטרה כה נעלה, חשובה ומבורכת - להחזיר את אחינו הביתה.
חוסר הוודאות הזה. הלא נודע. התחושה הקשה שמאפילה ומקשה לראות את האור שבקצה המנהרה. מה עובר עליהם? על מה הם חושבים? במה הם מעסיקים את עצמם? היכן הם מוחבאים? ובכלל - האם הם עדיין בין החיים? המון שאלות ומעט תשובות. המון חששות ומעט תשובות. המון פחדים ומעט תשובות. גיל - עד, אייל, נפתלי – דעו כי עם ישראל מחבק אתכם, יקרים שלנו. עם ישראל מתפלל שהסוף יהיה טוב. מי ייתן ותחזרו בריאים ושלמים למשפחותיכם. אמן.
|
|