מחר (ג'), יתקיים "מצעד הפרוטות" – יום ההתרמה השנתי של איל"ן (איגוד ישראלי לילדים נפגעים) בו יפקדו אלפי תלמידי בתי הספר את בתי התושבים לגיוס תרומות למען הארגון. השחיינית הפראלימפית בת ה-18 מחיפה, ורוניקה גירנקו היא דוגמה בולטת להשפעה העצומה של איל"ן על הילדים ובני הנוער. גירנקו, שהחלה את דרכה בארגון לפני שש שנים כנערה חסרת ביטחון שפוחדת לשחות ללא מצופים, הפכה לשחיינית מקצועית שזכתה באליפות הארץ בשחייה לאנשים עם מוגבלויות והשתתפה בתחרויות בינלאומיות שונות. אך השאיפות של גירנקו לא עוצרות כאן – היא תעשה הכול כדי לקטוף את המדליה באולימפיאדת טוקיו 2020.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• מסע ישראלי: לא עוד טיול שנתי. טור אישי
• חשד: תקף מינית ילדות באמצעות אפליקציית מיוזיקלי
• הטובים לשר: נפתלי בנט העניק פרס לבני נוער מתנדבים

© קרן איזקסון

מה מיוחד בשחייה?

"השחייה היא ענף ספורט שונה עבורי מכל השאר. המחשבה שאני יכולה להתגבר על הפחדים שלי, שאולי אני אוכל להגיע להשתתף בתחרות, להגיע לחו"ל ולהתגבר על הפחדים שלי. פתאום אני מסוגלת לעמוד במים".

כמה פעמים בשבוע את מתאמנת?

"נכון להיום אני מתאמנת חמש פעמים בשבוע, שעתיים בכל אימון ובקרוב התדירות צפויה לעלות. למעשה, כל אימון שונה מקודמו ומהבא אחריו, מאחר שבכל פעם מוצבות מטרות שונות. במסגרת האימונים אנחנו מתרגלים אימוני מים, מדידות זמנים, תרגילים ועוד".

© קרן איזקסון

"השילוב לא קל והצריך ממני שינויים"

איך את מצליחה לשלב בין הלימודים והשחייה?

"השילוב לא קל והצריך ממני שינויים. למשל, נאלצתי לעבור ממגמת פסיכולוגיה למגמת ספרות כדי להתאים את לוח הזמנים שלי. הייתי צריכה לעשות הרבה פשרות בנושא. כל זמן פנוי שיש לי ישבתי ולמדתי את החומר. לצד זה, מעולם לא קרה שפספסתי אימון בגלל מבחן (אלא אם כן זו הייתה בגרות). המורים ידעו שיש לי אימונים ותמיד התחשבו בי. למזלי, יש לי חברות מדהימות שתמיד דואגות לי ועזרו לי להשלים את החומר שנלמד בכיתה".

כמובן שהשילוב בין עולם השחייה לבין הלימודים רחוק מלהיות פשוט, אך יש לו גם יתרונות.

"העובדה שאתה לומד כל הזמן להעריך את הזמן שלך, לא משכתי זמן, ידעתי שיש לי אימון היום אז הצלחתי לתכנן את הזמנים כמו שצריך. מהספורט גם לקחתי את העמידה בזמנים והאחריות – אין דבר כזה לאחר, אין דבר כזה לא לעמוד בזמנים, חייב ללמוד לכל מבחן, חייב לעשות אותו בצורה הכי טובה ולהגיע להישגים הכי טובים.

החיסרון זה העומס הגדול שמורכב מהשילוב של השחייה, הלימודים והחברים. יש רק 7 ימים בשבוע וצריך להכניס את כולם בזמן הזה, אבל אני לא מתחרטת על שום דבר. אם יש לי מטרה אני יודעת שאעשה הכול כדי שזה יקרה ואני אסתדר בסוף. למדתי לתמרן בין הזמנים ולהשקיע בהכל".

© קרן איזקסון

איזה תגובות את מתקבלת מהמשפחה ומהחברים?

"החברים והמשפחה מאוד תומכים. אבא שלי נמצא איתי כל יום בבריכה, הוא מלווה אותי לתחרויות ולמחנות האימונים. זה מזל גדול מאוד, כי חלק מההצלחה שלי זאת המשפחה, לא הייתי מגיעה למקום שלי בלעדיהם".

"הגעתי לשיא שלי בשחיית חזה וגב"

מה ההישג הכי גדול שלך?

"השתתפות בפראלימפיאדה האחרונה. הקריטריון לריו, זה קרה אחרי שגילו שיש לי שברים בעמוד השדרה. היה לי חוט ברזל שעבר בעמוד השדרה והוא נשבר. בעקבות השבר, תוצאות השחייה שלי ירדו משמעותית ולא עמדו בקריטריונים להשתתפות בריו, ואז החלטתי שלמרות שצריך ניתוח אני חייבת לעמוד בקריטריונים ולהגיע לריו. באליפות ישראל בווינגייט, שבה נמדדו הקריטריונים לריו, נדרש ניקוד של דקה ו-19 שניות ולשמחתי, התוצאה שלי עמדה על דקה ו-17 שניות. למרות הידיעה שאני צפויה לעבור ניתוח ושהתוצאות של זמני האימונים לא היו טובות בלשון המעטה, אני ידעתי שזו ההזדמנות שלי והצלחתי! תזמנתי דקה ו-17 ונכנסתי לאולימפיאדה. זו בהחלט הייתה ההצלחה הגדולה שלי. בתחרות האחרונה בה השתתפתי, לפני כחודש בגרמניה, הגעתי לשיא שלי בשחיית חזה וגב, שמיקם אותי במקום ה- 14 בעולם!"

מי המודל שלך?

"המודל שלי לחיקוי היא ענבל פיזארו, ספורטאית מדהימה. אני לא מכירה בכלל ספורטאים כמוה - ממוקדת מטרה ומשיגה את מה שהיא רוצה. היא ספורטאית אמתית בעיניי, שתעשה הכול בשביל הספורט. מעבר להיותה ספורטאית מוכשרת היא גם בן אדם מדהים. ענבל עוזרת ותומכת, ולמרות שהיא זכתה במדליות היא לא מסתכלת מלמעלה, אלא עוזרת לצעירים, עונה על שאלות ומכוונת כמו מנטורית".

ולסיום, מה השאיפות שלך לעתיד?

"בדומה לכל ספורטאי, אני רוצה להגיע לטוקיו 2020 (השתתפתי גם בפראלימפיאדה האחרונה), אבל מעבר לזה אני רוצה לזכות במדליה. לא סתם רוצה אלא חייבת!"