המנגינה לעולם נשארת: "הכתבתי את הקצב וכולם סמכו עליי"
"רק כשאתה נכנס לעולם של המוזיקה והנגינה, אתה מבין שהרבה יותר כיף לבצע מוזיקה מאשר לשמוע אותה" • טור אישי של נדב חריט, נגן בתזמורת צה"ל, על חווית השירות המיוחדת לכבוג חגיגות ה-70 של התזמורת
אני חייב להודות שבילדותי הנגינה לא הייתה הדבר הראשון שרציתי לעשות, אבל ברגע שנגעתי בזה - התאהבתי. זה התחיל באופן די מוזר, ההורים שלי הכירו את המנצח של הקונסרבטוריון ושאלו אותי אם אני רוצה ללמוד לנגן. הייתי קטן ולא חשבתי יותר מדי, פשוט אמרתי כן. מהרגע שנגעתי בתופים, ידעתי שזה בשבילי. צללתי לעולם של מוזיקה וצלילים, חלק עצום ובלתי נפרד מהחיים שלי, שאני לא יכול לוותר עליו. רק כשאתה נכנס לעולם של המוזיקה והנגינה, אתה מבין שהרבה יותר כיף לבצע מוזיקה מאשר לשמוע אותה.
עוד בערוץ על מדים של פרוגי:
- טירונות 2000: פיילוט חדש בצה"ל להכשרת מתגייסים
- היכונו לרכב אוטונומי צבאי: החיילים שמפתחים את הדבר הגדול הבא
- מתרגשים: הוואטסאפ של לוחמי החוד עם קבלת הסיכות החדשות
חלפו השנים והגעתי לגיל 16 – צו ראשון, מיונים... זה השלב בו הייתי צריך להחליט מה אעשה בשירות הצבאי שלי. ידעתי שאני לא רוצה לעזוב את המוזיקה, שהיא האהבה הכי גדולה שלי והחלטתי ללכת בעקבותיה של אחותי הגדולה אריאל, ולנסות להתגייס לתזמורת צה"ל.
הייתי בטוח שלא אתקבל, ידעתי שהסטנדרטים לקבלה כל כך גבוהים, אבל הייתי חייב לנסות להבין אם בכלל יש לי את מה שצריך. באתי לאודישן לחוץ מאוד, מלא בחששות ובפחדים. הרגשתי די מאוים מכל הנגנים שעמדו בתור להיכנס, נראה היה שהם נגנים ברמה גבוהה. מראש הגעתי במחשבה שלא אתקבל, ידעתי שהסטנדרטים גבוהים ולא האמנתי בעצמי יותר מדי. אני משער שלנגנים אחרים מלאי ביטחון, זה קל יותר. אחרי שאנשים שמעו אותי מנגן, הם אמרו שזו לא בעיה בשבילי, זה הכניס בי הרבה ביטחון והקל עילי בכניסה לאודישן. התקדמתי לאזור כלי ההקשה ונכנסתי אל החדר, שם ישב מנצח התזמורת והסגן שלו. אמרתי שלום, התיישבתי והתחלתי לנגן.
האודישן התחלק לשניים: בחלק הראשון היה עליי ללמוד ולהתאמן בבית על קטע שבחרתי לנגן ובחלק השני של האודישן, צריך לנגן קטע שנבחר עבורך מראש ומעולם לא ניגנת. ניגנתי הכי טוב שלי ובעיקר קיוותי שהצלחתי להעביר את האהבה שלי למוזיקה דרך הנגינה. אומנם לפני שנכנסתי לאודישן הרבה מהנגנים אמרו שזה קטן עליי ושבטוח אתקבל, אבל כשיצאתי מהאודישן, עדיין הרגשתי חצוי ומעט חסר ביטחון. חיכיתי לקבל תשובה וערב אחד היא הגיעה, הייתי בבית עם כמה חברים ואז קיבלתי את ההודעה - התקבלתי!
מפה לשם, הגיע יום הגיוס ועדיין לא האמנתי שזה מה שאני עומד לעשות. שמעתי על התזמורת ועל השירות בה כל כך הרבה, והנה זה הגיע. כל מה ששמעתי על התזמורת התברר כנכון: השירות מלא בכל כך הרבה דברים ובחוויות המשתנות מיום ליום. אחת החוויות הכי משמעותיות שזכיתי לעבור בשירות היא לנגן בטקס ה-70 של מדינת ישראל. במשך חודשיים זה מה שעשיתי, ניגנתי את המארשים הכי מיוחדים, הכתבתי את קצב ההולכים וכולם סמכו עליי. רק התגייסתי ומיד הבנתי איזה כוח יש לתפקיד ועד כמה הוא מיוחד. לא כל אחד זוכה לעמוד בבמה בערב יום העצמאות ולנגן מול אלפי אנשים בטקס הכל כך מיוחד הזה.
על אף שהשירות מאתגר ודורש הרבה רצינות ואחריות, הוא מלא בחוויות שלא ניתן לחוות בשום מקום אחר בכלל ובצה"ל בפרט. צריך להיות בטוח בעצמך אבל אל שחצן ויהיר, להאמין בעצמך ובמה שאתה עושה, והכי חשוב - לא לשכוח ליהנות מזה.
|
אני אומר שאם אתם מרגישים שיש לכם את זה- לכו על זה. לכו להגשים את החלום הזה, לכו להגשים את החלום שאני הגשמתי. זה השירות הכי מטורף שיכולתי לבקש.