אורין ג'ולי: "בהתחלה קראתי למקצוע שלי דוגמנית נשק והיום אני סולדת מזה". אלבום פרטי

אורין ג'ולי: "בהתחלה קראתי למקצוע שלי דוגמנית נשק והיום אני סולדת מזה"

המלחמה על הגיוס לקרבי כאישה, הרצון להגן על המדינה בכל מחיר, ההסברה שהיא עושה בארץ ובעולם לטובת גיוס בנות ללוחמה, הטראומות שעמדו מאחורי הפעולות שעשתה והריפוי שעברה בשנים האחרונות לצד החתונה שמתקרבת • אורין ג'ולי בראיון חשוף ומלא בהשראה!

כשמדברים על כוח וחוזק נשי, אי אפשר שלא לציין את אורין ג'ולי. מי שמנהלת חשבונות פופולריים מרשימים ברשתות החברתיות היא לא עוד דוגמנית ובטח שלא כוכבת רשת רגילה. ג'ולי הייתה האישה הראשונה בחטיבה ששירתה בחפ"ק מג"ד, אבל שלא תטעו- הדרך לתפקיד הייתה רצופה מכשולים וניסיונות להוכיח כאישה היא מסוגלת לשרת בקרבי, בדיוק כמו הגברים.

ג'ולי אומנם השתחררה מהשירות הצבאי, אבל עבורה עדיין קיים קשר עמוק למערכת הצבאית. בפסטיבל המתגייסים האחרון, היא נכחה ולקחה חלק בעמדת ההסברה של יחידת החילוץ וההצלה של צה"ל כמו שאתם מדמיינים, אנשים פקדו בזה אחר זה את העמדה, שאלו שאלות והתעניינו רבות סביב היחידה וגם סביב הבחורה שדואגת להגיע לכל אירוע צבאי ולהעביר את המסר של חשיבות הגיוס לצבא.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

 
 
 
View this post on Instagram

A post shared by Queen Of Guns (@orin_julie)

- את ידועה כאחת מדמויות המפתח הישראליות החזקות בתחום העצמה נשית בשנים האחרונות, יודעת להסביר למה?

"מה שאני רוצה להראות זה שאת יכולה שאפשר להיות אישה חזקה בכל צורה, גם את מלאה, רזה, מטר שמונים או מטר חמישים. אני יכולה להיות אני גם כשאני לובשת חשוף, אני יכולה להיות הכל ואף אחד לא יכתיב לי איך להיות או מה לעשות. אני רוצה להיות מושקעת ומטופחת ואין לי בעיה להיות פרובוקטיבית לטעמם של אנשים ועדיין ללכת עם נשק ולשדר עוצמה, כי זאת אני".

- בהתחלה התפרסמת כ"דוגמנית נשק", איך היום את מגדירה את עצמך?

"גדלתי עם השנים לצד התקשורת. התחלתי בתור ילדה שהתלבשה זוועה. הייתי נפגעת תקיפה מינית והסתובבתיעם בגדים כל כך קצרים וחשופים במטרה של 'תראו אותי, תתייחסו אליי'. עם הזמן כשהתבגרתי, למדתי מה לשנות ואיך להעביר את המסר. בתור ילדה בת 22 בתחילת הדרך שלי, לא ידעתי באמת מה אני עושה, הייתי פשוט מי שאני. בהתחלה זה יצר אנטגוניזם מטורף, אנשים היו מקללים אותי ברשת כאילו רצחתי מישהו והיו תגובות קשוחות. היה כאן תהליך. בהתחלה קראתי למקצוע שלי 'דוגמנית נשק' והיום אני מאוד סולדת מזה, זה יוצר אסוציאציה לא נכונה גם. היום אני קוראת לעצמי יוצרת תוכן ומנגישה את התוכן שלי לקהלים נרחבים".

- כמה המסלול לתפקיד קרבי היה מורכב?

"הגעתי לטירונות ולא הבנתי בכלל מה אני עושה, אני באה ממשפחה של משתמטים, לא היה לי את מי שיסביר לי ופתאום בטירונות 02 שעשיתי במחנה 80, הבנתי שאני נהנית והרגשתי שאני רוצה להסתובב עם נשק עליי כל הזמן. בדיעבד זה נשען על טראומה אבל בזמנו לא הבנתי את זה באמת. רציתי להיות על המדים. ביקשתי מהמפקדת שלי מהטירונות להגיע לקרבי והיא צחקה לי בפרצוף, היה לי פרופיל 64 ולא יכולתי מבחינתם. כשהגעתי לשירות הסדיר שלי פניתי לקצינת מיון בבקשה לעבור לקרבי. היא אמרה לי להגיש בקשה ושיעבירו אותי לקרבי, עכשיו כמו שזה נשמע לך תלוש מהמציאות ככה זה היה, רק שאני האמנתי לזה ועשיתי בדיוק ככה. הייתי מורעלת, רציתי לתרום למדינה שלי ולהגן עליה. שלחתי את הבקשה ובינתיים עשיתי את הקורס של מש"קי משפט, תפקיד מעולה שגם יביא אותי רחוק בחוץ, אבל זה לא היה מה שרציתי. כשהבנתי שהבקשה שלי לא התקבלה, התחלתי להפוך עולמות כדי לקבל את השיבוץ לקרבי שרציתי - הגשתי טפסים, שלחתי בקשות והתחלתי ועדות רפואיות. בסופו של דבר הצלחתי והעלו לי לפרופיל 82.

אחר כך התחילה המלחמה האמיתית על התפקיד - הגעתי עד אורנה ברביבאי ויועצת הרמטכ"ל לענייני נשים ובסוף הצלחתי. אבל אז, באותה התקופה אבא שלי נפטר, זה היה רגע קשה בחיים שלי  בדיוק אחרי שקיבלתי את ברכתו לשרת בקרבי, לא האמנתי שזה יקרה. שבעה המפקדים אמרו לי שהם יעזרו לי ושיעשו לי שירות קל, 10 עד 14 בבסיס כדי לא להכביד עליי. ישבתי מולם בוכה על אבא שלי ואמרתי להם - 'תקשיבו לי טוב - רק קרבי'. באוגוסט 2013 הצלחתי, עברתי לחילוץ והצלה, אחרי שנה בצבא. החלפתי מדים וקיבלתי נעליים חדשות וזה היה מרגש בטירוף, שמחתי כל כך אבל לא היה לי מושג לאן אני נכנסת ובעיקר, לא היה לי מושג שכל מה שאני עומדת לעשות בשנתיים הקרובות זה להוכיח לעצמי שמגיע לי להיות לוחמת ולהילחם מול גברים שחשבו שאני לא מספיק חזקה והוכחתי להם שאני כן".

 - הצלחת להגיע לתפקיד שרצית?

"במסגרת השירות שלי התקבלתי למסלול 'כוכבים' שזה מסלול שרק שלושה מכל מחזור מתקבלים אליו. זה קורס מכ"ים ואחריו יציאה לקצונה. הייתי בעננים, רציתי להיות מג"דית ראשונה בצה"ל. באותה התקופה המצב הנפשי שלי היה לא טוב, אבא שלי נפטר והחבר שלי נפרד ממני בגלל הבחירה שלי ללכת ללוחמה. הייתי בוכה בלילות, כמעט ולא אוכלת וקורעת את עצמי באימונים, עד שבסוף הקורס מכ"ים בסוף קרסתי. זה פצע מדמם עד היום, ראיתי את כל החברים שלי מסיימים את הקורס ורק אני נשארתי במרפאה, בוכה ומרגישה כישלון מטורף שלאחריו הייתי בחודשיים שיקום.

הבנתי שאני צריכה לחשב מסלול מחדש ולא ליפול, רציתי לפרוץ דרך בצבא. פניתי למג''ד שלי וביקשתי ממנו להיות חפ"ק המג"ד שלו. זה היה תפקיד שהיה מיועד רק לבנים ואני רציתי להיות האישה הראשונה שתעשה אותו. הוא הסתכל עליי ואמר לי שהוא מעריך את הרצון הטוב, אבל הוא צריך בתפקיד הזה גברים חזקים, אריות. הוא הסביר לי שהוא נכנס לכפרים ערבים, הוא נמצא בעימותים, אבל זה לא הזיז לי אני ביקשתי ממני שיתן לי הזדמנות להוכיח לו, אפילו הצעתי להרים אותו על הגב בכל הבסיס שיראה שאני לא מתייאשת, שרק יתן לי את ההזדמנות. הייתי עקשנית וניסיתי לשכנע אותו במשך חודש ובסוף הוא השתכנע ונתן לי חודש ניסיון ובסופו של דבר נשארתי שם עד סוף השירות שלי. זו הייתה החוויה הכי מדהימה שעשיתי בחיים שלי, הייתי החפ"ק מג"ד הראשונה בחטיבה שלי, לפני היו רק גברים. עשיתי דברים מטורפים, יצאתי לעימותים, אבטחתי בהפרעות סדר והייתי משמעותית, הגנתי על המדינה שלי. היו אנשים שהרימו גבה לגביי, של איך בחורה קטנטונת כמוני עם קוקו ארוך וציפורניים תסתדר בתפקיד כזה. המג"ד שלי אמר להם שכשאורין תצטרך להסתער על מחבל, הציפורניים שלה לא יעצרו אותה. המג"ד שלי האמין בי, הוא תמך בי המון".

 
 
 
View this post on Instagram

A post shared by Queen Of Guns (@orin_julie)

- איזה ערכים הצבא נתן לך?

"וואו. המון. קודם כל, בתור נפגעת פוסט טראומה של תקיפה מינית, יש הרבה חוסר וודאות בעולם. לפני שהתגייסתי לצבא, הסתובבתי במחשבה שאין לי מקום בעולם. שום דבר לא עניין אותי, הרגשתי שאין לי שליחות, שאין לי ייעוד בעולם. כשהתגייסתי לצבא הרגשתי פעם ראשונה ייעוד, שליחות ויכולת להגן. כשהרגשתי את השליחות הזאת, לא יכולתי להפסיק. הצבא לימד אותי מהי דבקות במטרה, נלחמתי על משהו כשאף אחד לא תמך בי, לא המשפחה ולא החברים, קיבלתי המון תשובות שליליות ולא ויתרתי. הצבא לימד אותי שאני מסוגלת להכל, שאני חזקה ושאני יודעת לדבוק במטרה ולעמוד על שלי. אחדות. אני חושבת שלא הייתי מצליחה לעבור ולהתקדם בשירות בלי החברים שלי בצבא, שהיו שם המון בשבילי. למדתי שכשבני אדם מאוחדים, אין משהו שיכול לגבור עליהם וכשאנחנו מפולגים אנחנו חלשים. הדברים האלה כל כך משמעותיים לי ושינו לי את החיים. בלי השירות שלי אני לא יודעת איפה הייתי נמצאת היום, זה היה תהליך הריפוי של הנפש שלי".

 - אמרת שעברת תקיפה מינית, מתי זה קרה?

"עברתי התעללות מינית שהתחילה בגיל 8, ממה שאני זוכרת והמשיכה כמה שנים. בתור ילדה לא חשבתי שמשהו לא בסדר קורה לי ולא היה לי מושג אילו התנהגויות הולכת להיוולד מהדבר הזה. החיים שלי עד גיל 27 היו כאוס מטורף, אימפולסיביות, קורבנות, מערכות יחסים אלימות, קשיים חברתיים. יכולתי בקלות ליפול לסמים ואלכוהול - אבל בחרתי בדרך הריפוי. בחרתי לטפל בפצעים שלא אני גרמתי כדי לקחת אחריות על החיים שלי, בחרתי לעבוד כל יום מחדש על הנפש שלי ולרפא אותה על אמת".

- איך הבנת שאת לא אשמה?

"בתור ילדה, הייתי המסתירה מספר 1. לימדו אותי להסתיר ולא לספר. זה תהליך ארוך מאוד שלא קרה ביום אחד, גם לא ביומיים וגם לא לבד. לאורך הדרך הייתה המון בושה בתוכי סביב הסיפור הזה, הרגשתי אשמה, בושה, חרטה. עשיתי המון עבודה עצמית להבין שילדה בת 8 לא יכולה להיות פתיינית, שאין לי שום אשמה בסיפור המזעזע הזה או במוח המעוות של האדם שעשה לי את זה. וגם למדתי לסלוח לו, חיפשתי איך לחמול אותו ולסלוח לו כדי לשחרר את עצמי. לפני כמה חודשים התחלתי טיפול שנקרא EMID, תרפיה בתנועות עיניים. טראומה זאת אינטרפרטציה שהמוח נותן לזיכרון - אז בטיפול הזה מקדדים מחדש את הזיכרון בראש, מסירים את האשמה, הבושה, החרטה והופכים את הזיכרון לזיכרון נטרלי. הטיפול הזה לא פשוט, משחזרים את הטראומה לפרטי פרטים וזה לוקח אותך לתקופות קשות מאוד. אבל זה היה שווה את זה לגמרי, זה ניקה ממני לגמרי תחושות קשות".

"כשהתגייסתי לצבא הרגשתי פעם ראשונה ייעוד, שליחות ויכולת להגן" © עידן כהן

- היית מגדירה את עצמך כאישה חזקה?

"אני לא יודעת אם לקרוא לזה חזקה. אני מעדיפה לקרוא לזה 'מודעת'. כי תאמיני לי שיש ימים שאני לא חזקה ולא יכולה לתת השראה לאף אחד, רק להתכנס בתוך עצמי, לחבק את עצמי ולהיות שם עבור עצמי. למדתי לקבל גם את הימים האלו".

 - מגיע לך מזל טוב, לאחרונה התארסת

"תודה, הבן זוג שלי מדהים. הוא מכיל אותי וסוחב איתי את התיק של מה שקרה לי. האהבה שלנו מרפאת לי את הלב. היו לי בני זוג שעשו לי המון דרמות, היו רבים איתי, והיו מכות ומה שלא תרצי. ופתאום כשבן הזוג שלי היום נכנס לחיי עם השקט שלו וההכלה שלו. הוא נכנס עם הרצון לראות אותי, לראות את אורין מתחת לכל המחשוף, הנשק והאישיות שברשת, הוא נכס לחיים שלי בשיא התהילה שלי והפך את הכל. אני כל כך מאושרת מהחתונה הזאת ומבן האדם הזה שאני נמצאת איתו שאני רק אומרת תודה לאלוהים כל יום.  בתור ילדה בגלל מה שקרה לי לא רציתי ילדים, פחדתי מהם. כשהתחלתי לרפא את עצמי הבנתי שבתוך המוח שלי, בתת מודע יושבת תמונה מאוד רעה על הילדות ועל ממסד הנישואים והמוח שלי לא יכל לחשוב אפילו על הדברים האלה. היום, החלום הכי גדול שלי זה להתחתן כבר עם בן הזוג שלי ולהביא איתו ילדים לעולם, אני רוצה להקים איתו משפחה, ממקום כל כך טוב, אני מאושרת איתו".

- במבט לאחור, היית עושה את אותה הדרך בצבא כדי להתגייס לקרבי?

"בוודאי, הייתי עושה את זה שוב, עם שינוי אחד וזה לדאוג גם לבריאות הנפש שלי ויוצאת לקצונה קרבית כמו שרציתי. אבל אני מאמינה שהכל לטובה, וכל מה שצריך לקרות קורה במדויק".

"יכולתי בקלות ליפול לסמים ואלכוהול - אבל בחרתי בדרך הריפוי" © אלבום פרטי

- מה יש לך לומר לבנות שרוצות ללכת לקרבי אבל מפחדות?

"אם לא הייתן מפחדות, הייתי חושבת שמשהו לא בסדר. הפחד שומר על העירנות והעירנות שומרת על החיים. זה בסדר לפחד ובטח שבצבא, בטח שכשאת נמצאת בשמירה, מארב או במעצר. את חייבת את העירנות הזאת כי רגע אחד של שאננות, הכל יכול לקרות. אני רוצה להגיד שלהיות בקרבי זו התמודדות לא פשוטה והיא לא מתאימה לכל אחת, אבל אם מישהי יודעת בתוך ליבה, לא משנה אם היא הכי ילדה של אבא ואמא או שהיא הכי מפונקת בעולם, שהיא רוצה להתגייס לקרבי ושזה מה שהיא צריכה לעשות שתעשה את זה. כשאנחנו מתגברים על פחדים הנפש שלנו גדלה וזה מה שהצבא נתן לי להבין, כשהשתחררתי יצאתי עם כוח לעולם".

- מה את חושבת שכל כך מיוחד בגיוס בנות לצבא?

"קודם כל, לכל ישראלי, צה"ל זה בלב שלו והשמירה על המדינה היא חשובה בעיניו. כשאנחנו מנפצות תקרות זכוכית בצבא והולכות לקרבי אנחנו אחראיות לדור העתיד של הנשים בכל בעולם. השירות הנשי חשוב וגם תורם למעמד שלנו כנשים - אנחנו מסוגלות להכל ואף גבר לא יגיד לנו אחרת. צה"ל ובייחוד גיוס לקרבי זה מנגנון פיתוח מטורף. זה לעבור קשיים ואתגרים שבשום מקום בעולם לא היית עוברת. זה להתמודד עם דברים שילד בן 18 באנגליה לא יעבור. את יוצאת עם כלים לחיים, את יוצאת מחוזקת, יש לך קול ואומץ, את יודעת למה את מסוגלת. הדבר האחרון הוא המדינה שלנו, אבות אבותינו נשרפו בשביל שלנו תהיה מדינה, זה עצוב לומר אבל איפה שלא היינו בעולם, רדפו אחר היהודים, גם היום במדינה שלנו זה עדיין קורה ואנחנו חייבים להגן על עצמנו ועכשיו, יש לנו מדינה חזקה וצבא חזק וזו הפעם הראשונה שאנחנו באמת יכולים להגן על עצמנו, נכון שקשה אבל אנחנו לא יכולים להוריד את הראש לרגע. אם נעצור לאפילו חמש דקות, ימחקו אותנו מהעולם".

 
 
 
View this post on Instagram

A post shared by Queen Of Guns (@orin_julie)

תגובות