מאז ומתמיד אורי טרבולסי (20) נמשך לעולם היצירה. כבר מגיל קטן הוא מצא את עצמו נהנה מעבודה עם הידיים. לכן, זה לא היה מפתיע לראות אותו נכנס כבר בגיל 10 לתחום הקונדיטוריה לראשונה ואין ספק שהיה מדובר באהבה ממבט ראשון. ארבע שנים אחרי, הוא מצא את עצמו כסטאז'ר במסעדת הבשרים היוקרתית של השף הידוע מאיר אדוני ובגיל 17, השתתף בגיל 17 בתכנית "משחקי השף".

על הגיוס לצה"ל, טרבולסי כמובן לא ויתר. אחרי שנה כצלם צבאי, הצליח להשיג תפקיד, שאולי יישמע כאילו הומצא במיוחד בשבילו- הקונדיטור הצבאי הראשון בצה"ל. בראיון איתו הוא מספר על ההתחלה, על הכניסה לתחום באופן מקצועי, על השירות כקונדיטור צבאי, התגובות הטובות וגם על אלו שפחות ועל הפגישה המרגשת עם הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במיל' אביב כוכבי.

עוד במדור "על מדים" של פרוגי:

• בוגר קורס צוללן: "הקושי הוא הסיכוי שלך להיות טוב יותר"
• חולמים על בה״ד 1? קבלו טיפים מצוער בקורס קצינים
• עידן כהן על המשפיעניות ועל השירות הצבאי כמנהל סושיאל וטיקטוק בצה״ל

איך התחלת לעסוק בתחום?

"זה התחיל מהבית בתור תחביב, הייתי עוזר לאימא שלי להכין את האוכל ואיכשהו התאהבתי בזה. בהתחלה עזרתי לה, בהמשך הייתי מכין את הכל לבד ומתייעץ איתה לגבי מתכונים. זה הגיע למצב שבכיתה ז' הייתי מרים שולחנות שבת גדושים באוכל וקינוחים. הייתי מתרגש לקראת כל סוף שבוע ומחכה להגיע לשם כדי לבשל שוב ושוב. זאת הייתה התשוקה שלי באותה תקופה".

מי מהווה לך השראה בתחום?

"הייתי רואה הרבה מאוד תכניות בישול בטלוויזיה והשף מאיר אדוני ספציפית היווה השראה בשבילי. הייתי מספר לאבא שלי שבא לי ללמוד ממנו וקובע שזה החלום שלי, יום אחד הוא אמר לי 'מה אתה מפחד? שלח לו הודעה ותכתוב שאתה רוצה ללמוד ממנו'. שלחתי לו הודעה מפורטת לחשבון האינסטגרם שלו ומפה לשם התחלתי לעשות אצלו סטאז'- הייתי נוסע אליו בכל חופש שהיה לי מבית הספר לכמה ימים ומצטרף לצוות שלו, שמורכב אנשים בני 30 שזה המקצוע שלהם. אני הייתי רק ילד בן 14 וכבר נכנסתי למטבחים הענקיים האלה, זה היה משהו מדהים! אני לא אשכח איך בהתחלה התחלתי את העבודה בהפרדת עלים של פטרוזיליה וכוסברה במשך שלוש שעות ביום, זה היה קשה מנטלית. לאט לאט עליתי בעשייה עד שהתחלתי להחזיק עמדה לבד, הייתי מצלחת מנות ומוציא אותן בסרוויס".

 מה הדבר הכי קשה במקצוע מבחינתך?

"בעיקר הקטע הפיזי. בסופו של דבר זה הרבה שעות על הרגליים, ריצה ממקום למקום והחום במטבח. זה היה מאוד קשה! מעבר לזה יש אתגר משמעותי בתחום שזה לשמור כל הזמן על יצירתיות. העבודה היא על בסיס שגרה יומיומית ובסופו של דבר יכולה לשחוק. אחת הסיבות שאני בתחום זה בגלל שאפשר לעוף בו עם הדמיון ולהיות יצירתי, לכן כל הזמן אני צריך להבין איך לא לאבד את התשוקה והיצירתיות תוך כדי השגרה הזאת".

איך אתה מתגבר על זה?

"אני מאוד אוהב לטייל לצאת לטבע, ללכת ולנקות את הראש. גם ספורט עושה לי טוב. ברגעים כאלה אני בעיקר מתרכז בניתוק מהכל, לעזוב את הטלפון וממש להיות עם עצמי. כל כמה זמן אני בוחר פרויקט אחר, כל פעם משהו אחר שירגש אותי ובמשך השנים זה עוזר לי לשמור על התשוקה. זה התחיל מזה שעשיתי ארוחות שבת, אחר כך לעבוד במטבחים של מודלים לחיקוי כמו מאיר אדוני, לצלם את היצירות שאני עושה ולהפיק ספר… כל פעם משהו אחר. היום זה הסרטונים שאני עושה והשירות הצבאי שלי, בו אני משמח חיילים".

מה היה השיעור הכי משמעותי שלמדת במקצוע?

"מאז ומתמיד הייתי ילד שאפתן ותמיד חלמתי על הרגע שאני אצליח, עד  זה מרגיש לי שזה מעבר לפינה- שעוד קצת אני אגיע לשם. הלקח הכי חשוב שלמדתי לא תפס לא רק למקצוע, אלא גם לחיים. למדתי ששום דבר לא קורה בקלות, הכל זה תהליך- יש דרך מאוד ארוכה שצריך לעבור עד להצליח.  הצלחה אמיתית בנויה מהצלחות קטנות, יעדים קטנים שאתה משיג והכי חשוב זה להנות מהדרך. כי המטרה הגדולה לא מושגת כל כך מהר והחלום הוא לעתים מאוד רחוק, יכול לקחת לך שנים עד שאתה מגשים אותו. אם לא נהנים מהדרך הארוכה הזאת לקראת ההגשמה, זה לא שווה את זה".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by אורי טרבולסי - הקונדיטור במדים (@oritrabulsipastry)

בגיל 17 השתתפת ב"משחקי השף"

"בתור ילד הייתי רואה את התכנית מאז העונה הראשונה, שם התחיל החיבור עם מאיר אדוני. מגיל 12 הסתכלתי על זה בעיניים נוצצות, השתוקקתי להגיע לשם והחלום שלי באותה תקופה היה להיות בטלוויזיה ולעבוד תחת אותם השפים. אמרתי לעצמי 'ברגע שאהיה בגיל המתאים, אני אלך לשם'. באותה תקופה היה לי איזשהו מיזם ורציתי להגיע איתו לתכניות בוקר, חיפשתי תכניות בוקר בערוץ 13 ופתאום ראיתי את ההרשמה למשחקי השף. הרגשתי שאני חייב לנסות את מזלי, למרות שבאותה תקופה הייתי בהפסקה מהקונדיטוריה. נרשמתי והתחלתי את התהליך. החוויה עצמה הייתה מדהימה, הייתי צריך לעמוד בלחץ מטורף שחווים במטבחים מקצועיים, אבל עם תנאים אחרים- פתאום צריך לעשות מנה בשעה, שצריכה לעמוד בסטנדרטים… כל זה בזמן שתוך כדי שואלים אותך שאלות ואתה לא נמצא במרחב הבטוח, שזה המטבח הביתי שלך. לקראת האודישנים התאמנתי שבע פעמים בבית, הייתי מודד עם טיימר ושם לב שהייתי יורד בזמנים בכל פעם, החל משעה ועשרים עד חמישים דקות. זה היה כמו אימון ספורט. התכנית עצמה הייתה חוויה מדהימה ודרכה הגעתי לארז קומרובסקי, התחברתי איתו והייתי לומד בסדנאות שהוא עושה".

אלו תגובות קיבלת לאחר מכן?

"פתאום אנשים זיהו אותי בסופר, ברחוב ובכל מיני מקומות, אז זה היה ממש מגניב. שם היתה ההתחלה של הפרסום, בשבילי זה היה משהו משנה חיים- פתאום הפכתי מאנונימי לגמרי למוכר חלקית. זאת הייתה הרגשה נעימה וכיפית, אבל זה גרם לי להרגיש שזה לא הכל, העיקר זה להיות הכי טוב במה שאתה עושה. זה עוד שיעור שלמדתי, כי לפני זה הפרסום היה בראש מעייניי".

בגיל 19 הוצאת את ספר הקינוחים הראשון שלך. איך נראה תהליך העבודה עליו?

"אני אתחיל איתך מההתחלה. התחלתי את 'משחקי השף' באותה תקופה שהרעיון על ספר התבשל בראש. מה שרציתי לעשות במקור זה לעשות ולוג באינסטגרם כמו שאני עושה היום, לצלם תמונות וסרטונים של הקינוחים יחד עם המתכונים ולהתפרסם דרך זה. בגיל 17 ניסיתי את זה במשך כמה חודשים ולא צלחתי, למדתי בשביל זה לצלם, אבל משם בא הרעיון לספר. תוך כדי העבודה עם הולוג, פתאום התנסיתי עם צילום ופיתוח מתכונים, מה שלפני לא עשיתי. באותו הזמן חבר שלי הוציא ספר והבנתי שזה לא כזה רחוק, חשבתי שאוכל להגשים את אותו חלום רק בסביבות גיל 30-40, כשאהיה חזק בתחום. החבר הביא לי השראה, הוא הראה לי שאפשר לעשות את זה עוד לפני! התייעצתי איתו, עשיתי פרויקט מימון המונים בהדסטארט, הצלחתי לגייס 22 אלף שקל מחברים ומשפחה והגעתי לטלוויזיה בתוכנית בוקר. הייתי יושב ומתכנן מתכונים בבית. במקור זה התחיל מספר קטן שרציתי לעשות עם 12 מתכונים ולאט בא לי עוד רעיון, ככה שהגעתי ל-40 מתכונים. זה העסיק אותי המון, הייתי יכול לעבוד במטבח 16 שעות רצוף מהבוקר עד הבוקר שאחרי או עד לפנות בוקר.כל פעם שהייתה לי הפסקה בטירונות הייתי עושה הגהה לספר ועובד עליו. כל מה שיש בספר אני צילמתי ותכננתי, זה פרויקט שהוא שלי ואני מאוד גאה בו".

ספר לי על השירות שלך כקונדיטור צבאי. 

"התחלתי במשך שנה כצלם בפיקוד צפון, לא יצא לי להתעסק בקונדיטוריה בצבא באותה תקופה, ככה שהחלטתי שאני עושה את זה בזמן הפנוי שלי בבסיס. יום אחד החלפתי חברה בתורנות מטבח לכמה דקות, עבדתי שם, שטפתי את הרצפה. חדר האוכל היה ריק, אחרי כמה זמן נכנס איש שהוא אזרח עובד צה''ל והחייל שלו. הוא ישב, אכל ואחרי רבע שעה הוא קורא לי לבוא אליו, הגעתי אליו והוא התחיל לשאול כל מני שאלות סקרניות- מי אתה, מאיפה אתה, מה אתה עושה בצבא… אז התיישבתי והתחלנו לדבר. פתאום הוא שאל אותי מה אני עושה בחיים, שזה מצחיק לשאול חייל מה הוא עושה. אני חייל, זה ברור! אבל הוא כנראה קלט שיש משהו מעבר. אמרתי לו שאני קונדיטור והוא התלהב ברמות, הוא אמר לי 'תשמע, אני רוצה שתהיה חייל שלי. אני אלביש אותך בז'קט שפים עם השם שלך, אביא סכין של שף ואתה הולך להסתובב במוצבים של לוחמים, לשמח אותם ולבשל להם'.

אז דובר רק על בישול, לא על קינוחים, אבל כן לעשות להם ארוחות מפנקות. הייתי בעננים, לא האמנתי שיש כזה דבר בצבא! אמרתי לו 'כמובן שאני רוצה!', אז הייתי בהמתנה כצלם וחיכיתי כמה חודשים. אחרי ארבעה חודשים שחררו אותי מהתפקיד והוא קיבל אותי אליו, ככה התחלתי את התפקיד".

איך נראית שגרת היום שלך?

"המטרה העיקרית שלי היא הלוחמים, זה מה שאני מכוון אליו. הם פונים אליי אם הם רואים אותי ברשתות החברתיות ורוצים שאבוא אליהם. אני מעביר למפקד שלי שאני רוצה לנסוע למקום מסוים, הוא מאשר לי וברגע שהוא מאשר, אני יוצר קשר עם הטבחים. הטבחים מספקים לי חומרים ואני מגיע לשם. כל שבוע אני מתמקד ביחידה אחרת או מוצב ועושה להם ערב ברמה, מקים שולחן מלא בכל טוב ומשמח אותם. זאת המטרה העיקרית, להוציא אותם מהשגרה השוחקת למשהו שונה ומיוחד".

איך התחלת להתפרסם ברשתות החברתיות?

"במשך הרבה שנים רציתי להתפרסם ולעשות דברים כאלה. באיזשהו שלב לפני חצי שנה בערב ראיתי את דודו אוטמזגין, שהוא קונדיטור שאני מכיר ועוקב, שהתפוצץ ברמות וזה היה בשבילי הארה. אם הוא עושה את זה וזה נראה קל, למה שאני לא אעשה את זה? עשיתי את הסרטון שלי עוגיות אמסטרדם והסרטון הזה התפוצץ ברמות שאני לא מצליח לשחזר אותן עד היום, הוא כבר הגיע לקרוב ל-700 אלף צפיות ובטיקטוק הגיע ל-200 אלף. זה פשוט פתח לי דלת לעולם חדש לגמרי וגרם לי להבין שמדובר במשהו ענק שאני צריך להתמקד בו ולהעמיק בו יותר. התחלתי ליצור תוכן בתדירות יותר גדולה, כל שבוע הייתי מעלה 2 סרטונים וזה עבד חזק. העוקבים עלו וזה פתח לי דלת. רק אחרי זה התחיל השירות כקונדיטור צבאי, אחרי החשיפה והפרסום".

יש הרבה סרטונים של אוכל ברשתות החברתיות, מה הופך דווקא את הסרטונים שלך למוצלחים?

"קודם כל, תחום האוכל הוא תמיד מאוד מעניין. אבל הדבר העיקרי שגרם להתפוצצות נמצא בעצם העובדה שלא נראה דבר כזה בארץ, מישהו שמפרסם סרטונים של הכנת אוכל על מדים ברמה שאני עושה את זה. זה מוצלם יפה והכל, אבל על מדים, זה גימיק שמושך את העין. כי אני לא במטבח צבאי, אני מצלם בבית שלי. גם אם אני הייתי רואה את הסרטונים האלו מהצד, הייתי מתפלא למה הבחור נמצא על מדים בבית, זה משהו מוזר וייחודי. מעבר לזה, אני מרשה לעצמי להגיד ולא בקטע מתנשא שאומרים לי שכיף לצפות בי, כי אני מחייך, כי הכל באווירה כיפית וטובה זה גם מאוד מוסיף לעניין". 

איך אנשים מגיבים לתפקיד שלך, כששומעים מה אתה עושה?

"אנשים באמת בשוק! הם אומרים שהם לא שמעו בחיים על תפקיד כזה ולא מכירים אותו. זה נכון, כי זה תפקיד שלא היה, אני הראשון שנמצא בו. זה מדהים לראות איך אנשים מתלהבים ומבינים איזו זכות קיבלתי שאני יכול לעשות מה שאני אוהב ולשמח אנשים, בעיקר לוחמים, זה משהו מדהים!".

יצא לך לקבל תגובות שתוהות על קשר התפקיד שלך לצה"ל?

"אני מקבל המון תגובות שנויות במחלוקת, אבל זה משהו שלמדתי להתמודד איתו. בהתחלה היה לי קשה עם זה, הייתי לוקח את זה אישית ונפגע. היום אני מבין שזה לא רק חלק מהתפקיד, אלא חלק מהחיים, שכל בן אדם שטיפה מתפרסם ומצליח חווה את זה. אין מה לעשות, זה בא ביחד עם הפרסום. מה שגורם לי להתמודד עם זה טמון בהבנה האמיתית שמה שאני עושה זה דבר טוב, אני רוצה את זה כתפקיד משמעותי. כי אני בא ומשמח את הלוחמים, הם האנשים שהכי מגיע להם שהשירות שלהם יהיו יותר מתוק ממה שהוא, הם עובדים הכי קשה. אם אני לא בעצמי לוחם או עושה משהו כזה, העובדה שאני יכול לשמח ולהרים את הלוחמים היא לא פחות ראויה. כל פעם אני מקבל תגובה בסגנון 'על מה מבזבזים כסף בצבא?'. אני לא רואה את זה כבזבוז, אלא כהשקעה. זה חוסך לצבא הרבה כסף מאשר להביא אנשים חיצוניים וזה משמח את הלוחמים, שזה הכי חשוב שיש".

 איזה דבר משמעותי עשית במסגרת התפקיד? 

"דבר משמעותי שעשיתי היה תהליך ההכנה של עוגת השחרור לרמטכ"ל לשעבר כוכבי, זה היה אירוע מטורף שהגעתי אליו ממש במקרה. שמעתי עליו דרך הסוכנת שלי יומיים לפני האירוע והצקתי למפקד שלי, עוד לפני שהגעתי לתפקיד ואמרתי לו שאני רוצה להגיע, ככה שבסוף הוא השתכנע וסידר לי הגעה. הכנתי לכוכבי עוגה מטורפת, עבדתי עליה בבית כל הלילה, לא ישנתי בכלל כי הכל היה בלחץ זמנים. זה היה אירוע מטורף! כוכבי התייחס אלי בצורה מדהימה, הוא חיבק אותי ודיבר איתי. יצא מזה סרטון שמדברים עליו בכל מקום, תמיד כשרואים אותי נזכרים בסרטון הזה. מעבר לזה הייתי בשני אירועים- בהחלפת רמטכ"ל שקרתה בקריה, כשכוכבי התחלף עם הרצי. הדבר הנוסף שמהווה סימן דרך אישי בשבילי זה פסל שמחזר את דגל הדיו ועשוי כולו משוקולד, מדובר בפסל השוקולד הראשון בצה''ל שתועד בישראל והפרויקט הכי גדול שעשיתי בחיים אחרי הספר. זה היה פרויקט של כמה שבועות, השקענו בו 20 קילו שוקולד והמון מחשבה ועבודה קשה. זה היווה מבחינתי פריצת דרך, פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה. בנוסף, הרגע הזה היווה לי עליית מדרגה ברמה המקצועית. קיבלתי על זה גם הרבה תגובות טובות מחוץ".

איפה אתה רואה את עצמך בעתיד?

"החלום הסופי זה להיות הקונדיטור בין המוכרים והמוערכים בעולם. אני רוצה לעשות קינוחים שאנשים יסתכלו עליהם ויהיו בשוק, שנראים כמו משהו אחד אבל הם בעצם משהו אחר… שהם יהיו מיוחדים ושונים בנוף. בסוף קונדיטוריה זאת אומנות, אז אני רוצה לעשות אומנות. אני רוצה שהקינוחים שלי יהיו מלאים בצבעים ובצורות מיוחדות ושכולם יכירו אותם".