נועה כהן עדיין לא בת 20 וכבר מדובר אחת השחקניות והמנחות המבטיחות ביותר בתעשייה, כזאת שנחשבת להבטחה גדולה בתחומה עם השוואות לשמות כמו רותם סלע. רק לאחרונה היא החלה רשמית את קריירת המשחק שלה וכבר היא מככבת במספר פרויקטים נחשקים (כמו "האחיין שלי בנץ", "אינפינטי"), זאת במקביל לקריירת ההנחייה ולקמפיינים אותן היא קוטפת ללא הפסקה. כהן הגיעה להתארח בעונה החדשה של א' עד ת' (מדי יום שני בפרוגי ובערוץ Zoom), לסובב את הגלגל ולענות על השאלות שכולכם רציתם לדעת עליה - כדי שנכיר אותה קצת יותר מקרוב.

לכל פרקי העונה של א' עד ת:

• שחר טבוך חושף בדמעות: "היה מודל להערצה עבורי"
• מרגי: "לא הולך לשנות את עצמי"
• א' עד ת': עידן תלם יחוקק חוק בכנסת?

>> הלבשת מגיש: One Project

עד כמה היה חשוב לך לעשות את המעבר הזה מהרשת לטלוויזיה?

"הקטע איתי ועם הרשת זה, שבניגוד לחברים מאוד קרובים שלי, יוצרי תוכן אחרים ברשתות שככה צמחו מהרשתות וגדלו שם וגידלו להם שם איזשהו קהל, ואז באמת עברו לטלוויזיה. אצלי זה, תכלס, לא באמת היה ככה, בגלל שהתחלתי לעבוד בגיל כל כך צעיר. הייתי דוגמנית מגיל 7, ובגיל 12, כבר עשיתי את 'הבנים והבנות' וסביב השנה הזאת כבר פתחתי את האינסטגרם. זו הייתה שנה שפתאום האינסטגרם בארץ נהיה דבר נורא נורא גדול והכל התפוצץ. זה לא באמת שצמחתי מהאינסטגרם, צמחתי מהעשייה הטלוויזיונית שלי יחד עם הרשתות החברתיות, ותמיד זה היה כלי שאני רוצה להאמין שידעתי להשתמש בו, ולתעל אותו למקומות מאוד חיוביים ומאוד טובים".

כמו מה?

"בין אם זה מקום להעביר את האג'נדות שלי ובין אם זה מקום לעזור לילדים. אני בעצמי סבלתי מחרמות ומקשיים חברתיים בתור ילדה ונערה. פתאום התחילו להגיע המון המון פניות מילדים, שחיפשו איזושהי הזדהות, להרגיש שהם לא לבד. מאוד לקחתי את זה איתי, והרגשתי שזה סוג של שליחות שלי לעשות את הדבר הזה ואני עושה את זה בכזו חדווה עד היום. אני לא פסיכולוגית ואני גם בטח לא קוסמת, ואין לי איזו נוסחת קסם להגיד לילדים האלה ש'אם תעשו א'-ב'-ג'-ד', מחר תקומו ויהיו לכם את כל החברים שבעולם', אבל פשוט רק לתת קצת את האור הזה בקצה המנהרה, קצת לגרום להם להרגיש שזה לא סוף העולם, כי זה גיל כזה שהכול מרגיש סוף העולם והכול כל כך דרמטי".

את גם הוגדרת כמנחה הצעירה ביותר שהייתה בלייט נייט. איך זה היה נראה מהפן שלך?

"אני רגילה להיות הכי צעירה בכל מקום שאני מגיעה אליו. אני נהנית מזה. אני שמחה כל פעם להוכיח שגיל הוא באמת רק מספר, וכשיש לך איזשהו חלום ואיזושהי מטרה, איזושהי יכולת שאתה מאמין בה ואתה עובד קשה כדי ללטש אותה כל הזמן, אתה יכול להצליח ולהגיע להישגים. גיל זה לא מכשול".

צילמת לאחרונה סדרת נוער חדשה בשם "אינפיניטי" (ערוץ Zoom לצופי yes) כבר התרגלת לזה שאת על איזשהו גל של ליהוקים לסדרות?

"אני רק יכולה להוקיר תודה על הדבר הזה. זה כל כך לא מובן מאליו שאני זוכה לקום כל בוקר ולעשות את הדבר שאני הכי אוהבת בעולם. אני חסרת מילים. אני בעצמי לא מאמינה ועדיין לא מעכלת. ב'אינפינטי' אני מגלמת את גילי, וזה תפקיד מדהים, היא פשוט גאונית. אני נהנית להגיד כל מילה שיוצאת לה מהפה. בהרבה מובנים, אני מאוד מזדהה איתה, יש בה הרבה יותר ממה שלפעמים נראה מבחוץ. גילי היא כאילו כוכבת אינסטגרם עם מערך שת"פים משומן ביותר, אבל היא גם גאונת מחשבים, והאקרית ובן אדם מאוד מאוד רגיש שלא נותן להרבה אנשים לראות את זה, אבל הקרובים אליה חווים את זה בעוצמות מאוד מאוד חזקות".

לא פעם שיתפת באמת בחרמות שעברת בילדות. מה זכור לך בעיקר מהתקופה?

"הכל, אבל הדבר שמהדהד הכי חזק וממשיך להדהד הכי חזק, התחושה הזו של הבדידות המאוד מאוד גדולה, כשאתה יודע שאתה מגיע לבית ספר ואתה יודע שאתה הולך להיות לבד. אתה יודע שאתה הולך להרגיש את הריק הזה, אתה יודע שאתה הולך להסתכל על האנשים שמסביבך ולראות את כולם ביחד, ואתה, באיזשהו מקום, לא שם. אין לי כעס על אף אחד מהילדים שלמדו איתי, ילדים זה ילדים, ואני יכולה להגיד לך שגם משלב מסוים, אני כבר לא יכולתי יותר מדי להאשים אותם. ברגע שאתה חווה את התחושות האלה כל כך הרבה שנים, משהו בך נאטם.

יכול מאוד להיות שבשנים המאוחרות יותר, שנות התיכון, היו יכולים להיות אנשים שהיו רוצים להתקרב אליי, אבל אני מודעת לעובדה שלא נתתי כבר בשלב הזה, כי משהו בך נסגר, משהו בך כבר לא מאפשר, וזה משהו שידעתי מאוד מהר לזהות בעצמי שקורה לי וכל כך קיוויתי שלא ילווה אותי. זה היה הפחד שלי בעצם, שזה ילווה אותי כל החיים, שגם כשהמסגרת הזו תיגמר ובית הספר הזה ייגמר, עדיין אשאר עם הבדידות הזו, כי אני כבר לא אדע איך לתת לאנשים להתקרב. עשיתי תהליך מאוד מאוד גדול עם עצמי ואני יכולה להגיד, שהיום, יש לי את החברים הכי מדהימים בעולם".

שיתפת בעבר שהכניסה שלך לתעשייה, סוג של הצילה אותך. איך למשל?

"אני חושבת שתמיד הייתי טיפה שונה בנוף, בין אם זה היה בתחומי העניין שלי, שלא תמיד תאמו, ועד היום, לא בדיוק תואמים. אני רואה אנשים בגילי עושים לידי טיקטוק ועצוב לי להגיד שאני לא מבינה בזה כלום ואני לא מבינה מה הם עושים! כל פעם, זה היה משהו אחר. אז גם אף פעם לא באמת מצאתי את עצמי בחברת בני גילי. יש לי, לדעתי, חברה אחת בת גילי בסך הכול.

כשנכנסתי לתעשייה הזאת, אין מה לעשות, גם כשאתה ילד תוך כדי, זה עולם של מבוגרים. מצפים ממך להתנהל כמבוגר ולהיות אחראי, ולבוא ולבטא את עצמך כמו שצריך וזה נתן לי פתאום מקום שבו לא הרגשתי כל כך חריגה. הרגשתי מתאימה. זה רק נתן לי מקום לבטא את הבגרות הזאת שהייתה בי ולא הייתה לגיטימית בשום מקום אחר. בבית ספר, החברים הכי טובים שלי היו המורים. בחיי! הייתי הולכת בהפסקות לחדר מורים. הייתי ילדה כל כך חננה, באמת. אז המורים כאילו מאוד אהבו אותי. הייתי הילדה המעצבנת הזאתי שיושבת בכיתה ורק באה ללמוד, אבל באמת בגלל זה באתי לבית ספר. גם כשאני עובדת וגם אין לי את הקטע החברתי הזה בבית ספר. היה מאוד קל לוותר,  לא להגיע לבית הספר. לעשות את הבגרויות כזה ב-'מה שבא, בא'. אולי גם לא לעשות בכלל שם, גם זה מאוד לגיטימי לילדים שעובדים מגיל מאוד מאוד צעיר ובונים איזושהי קריירה, אבל אני באמת אהבתי את הלימודים כל כך! את כל המקצועות! אז זה מה שהחזיק אותי שם, זה מה שהחזיק אותי בבית ספר, בשביל זה, הייתי ממשיכה להגיע".

את מרגישה שיש עלייך סטיגמות מסוימות?

"בוודאי".

כמו מה?

"כמו 'היא יפה, אז בטח אין לה הרבה שכל בקודקוד, היא בטח סנובית, היא בטח לא נחמדה…' אני חווה את זה כל הזמן. החברים הכי קרובים שלי, אין אחד כמעט שלא אמר לי את המשפט - 'את יודעת, כשראיתי אותך פעם ראשונה, חשבתי שאת מה זה מגעילה'".

הרגשת שלפעמים ניסו לשים לך רגליים?

"כן, וזה תמיד יהיה ככה. זו תעשייה מאוד תחרותית. תפקיד שהוא שלי, הוא בהכרח לא של מישהי אחרת, והפוך, וכל אחת רוצה שזה יהיה שלה, וקרו גם מצבים שהרגשתי שאולי בגלל איך שאני נראית בהתחלה, הם מזלזלים בי, או לא בטוחים ביכולות שלי או לא בטוחים בסיבה שאני מגיעה. בייחוד עכשיו, כשהייתה את כל הסערה סביב השחקנים אל מול כוכבי הרשת, בסערת הליהוקים. אני אומרת, אוקיי, יש לי עוקבים ברשת, אבל למדתי משחק. אני משקיעה בזה, אני עובדת בזה, כבר מעל ל-7 שנים שאני לומדת משחק, ואני הולכת לאינסוף אודישנים, וכמויות ה"לא" שאומרים לי, כאילו אתם לא מבינים בכלל".

מה השאיפות שלך הלאה בתחומים?

"השאיפות שלי הן פשוט להמשיך ולעשות את מה שעושה לי טוב, ויכול להיות שהיום, זה לשחק ולהנחות, ויכול להיות, שמחר, זה יעשה לי טוב להיות עורכת דין או וטרינרית".

שמעתי שהרבה מגדירים אותך כ"רותם סלע" הבאה. את גם רואה את זה?

"זה הדבר שהכי מחמיא לי בעולם. קודם כול, רותם סלע  מעבר לזה, שהיא יפהפייה, ואני אפילו לא הולכת להתייחס ליופי שלה כי זה כנראה הדבר הכי פחות מעניין בה. אם אנשים אומרים את זה עליי, זה הדבר הכי טוב שיכלו להגיד לי, כי היא בחורה כל כך חכמה, אינטליגנטית, ומוכשרת מאוד וטובה, פשוט טובה במה שהיא עושה ולא מתנצלת על זה. זה מה שאני שואפת להיות, אם קורית ההשוואה, אז סימן שאני איכשהו במקום הנכון".

כהן הצטלמה לאחרונה לסרט חדש, עליו היא סיפרה לנו -

"לא מזמן, נסעתי לצלם באזרבייג'ן סרט חדש בתפקיד הראשי, וכל עלילת הסרט למעשה מתרחשת בשנות ה-90 באיראן. ליהקו אותי לסרט הזה חמישה ימים בלבד לפני הטיסה! בפרק הזמן הזה הייתי צריכה ללמוד 120 סצנות שאני נמצאת בכולן ואת שפת הסימנים. פשוט לקחתי על עצמי את הדבר הזה, החלטתי שאני עושה את זה ב'אמוק'. לא ראיתי בעיניים ואשכרה עשיתי את זה".

אולי הוא לא סרט בינלאומי אבל הוא צולם בחו"ל, זה עשה חשק לאיזושהי קריירה בינלאומית?

"החשק לקריירה בינלאומית הוא קיים תמיד. לא הייתי צריכה את הסרט הזה בשביל זה. מאוד הייתי שמחה להמשיך עם הקריירה הזאת, ולהמשיך ולחקור וגם לעבוד, מן הסתם, בחו"ל ומעבר לים, פשוט ללכת אחרי החלום הזה. אני מכוונת לשם ואני מאוד מאוד מקווה שהחיים גם יזרמו איתי וייקחו אותי לשם".

יעל שלביה הייתה אמורה לגלם את התפקיד בסרט, ובסוף, את נכנסת. יש בזה משהו שפוגע או דווקא יותר רצון להוכיח יותר?

"בי אישית זה לא פגע. אני שחקנית, ואני באה לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר שאני יכולה, ואם צוות שלם חשב שאני מסוגלת לעשות את זה, מי אני שאחשוב שאני לא מסוגלת? באתי, הוכחתי, עשיתי את התפקיד הכי טוב שאני יודעת. כיף לי להגיד, שבאמת, כולם יצאו כל כך מרוצים. הייתה לנו חוויה מדהימה וכל כך חיובית, ואני מרגישה שעשיתי את שלי, גם בתנאים כאלה".

א' עד ת' משודרת בימי שני בצהריים בפרוגי ובערוץ Zoom (ב-HOT, ב-yes, ב-PartnerTV וגם ב-VOD).