יש, יש, יש! סוף סוף קיבלנו פרק כמו שצריך - מלא באקשן, מתח, משימה פיזית ארוכה, אסטרטגיות ותיכנונים וכמובן איך אפשר בלי - גם קצת עצבים ובכי של ליטל. סוף כל סוף זכינו לפרק מעניין, שכיף לצפות בו, פרק אמיתי של "הישרדות" ולא עוד גרסה טרופית של "האח הגדול".

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• גאים בהם: הנוער הלהט"בי על המסך
• ג'סטין ביבר מגיב להאשמות על תקיפה מינית
• רכילות בקטנה: כוכבת "יומני הערפד" יוצאת נגד השואה?

סמיון התעורר לשבט חדש וזה לא מוצא חן בעיניו. כדי לשמור על מקומו במשחק הוא צריך לעשות מהלך ולעשות אותו מהר - הוא מחליט לנצל את חוסר יכולת ההצבעה של אלינה וליטל אל מול שני הקולות של קוז'י כדי להשיג רוב במועצת השבט ועל כן הוא מפיל משימה. אבל זה לא הספיק לו והוא הפיל גם את המשימה השנייה מול עדי - שנשארה שומרת הבקתה.

© מתוך הישרדות, רשת 13

ואז מה קרה? או אז אסי וישראל התחילו לשקשק כי פתאום המקום שלהם לא בטוח במשחק, פתאום המעמד שלהם קצת התערער, אז הם מחליטים כמובן להוציא את כל האש על סמיון. עכשיו שלא תבינו - לעשות מהלכים אסטרטגיים - זה מקובל בעיניי, להתבאס שהמקום שלך לא בטוח - מקובל בעיניי. אבל צביעות - לא מקובלת בעיני. איך אדון ישראל שמתיימר להיות אמיתי כל הזמן יכול להעיר למישהו על כך שהפסיד או לא הפסיד בכוונה? 

אח ישראל, ישראל - כשזה מתאים לך אתה אומר שהשקעת רק 100 אחוזים במשימה ולא 150 אחוזים ולכן נפסלת והמשימה נכשלה, אבל כשעושים לך בדיוק את אותו הדבר אתה קופץ הכי גבוה, מתלונן וצועק שזה לא בסדר. תגיד, איפה האמת? איפה הכנות? למה לעשות משהו לאחרים זה בסדר וכשעושים לך בדיוק אותו הדבר זה לא בסדר? נקודה למחשבה ישראל, אולי ככה תפסיק לדבר לאנשים לא יפה ותתחיל להתנהג בכבוד, כי איזה מעצבן זה שעושים לך את זה נכון?

© מתוך הישרדות, רשת 13

מי שנקלע לסיטואציה הזאת היא אסי שהוא כמו ירדן, ספורטאי בלב ובנשמה וספורטאים לא מפסידים בכוונה וזה כואב לו וזה מעצבן אותו ומהצד שלו הוא לגמרי צודק. אבל הוא לא יכול להיות על האי עם שק מלא של ערכים ואז להתחבר לאדם שלקח את שק הערכים הזה והשליך אותו לים. זה פשוט לא עובד ככה כי "ספר לי מי הם חברייך, ואומר לך מי אתה".

וסמיון? סמיון כמובן יצא חכם ומבריק אבל עם זאת זה נראה כאילו הוא הולך לצאת גם שחצן שבטוח בעצמו יותר מדי וכולנו יודעים מה קורה לשחצנים על האי - סופם בבקתה עם אילנה אביטל ואת זה יגיד לך זוהר שלא התאמץ לדקה במשימת החסינות והופ הוא היה בחוץ. 

מילה לסיום: כשאהיה גדולה, אני רוצה להיות דוד דביר