אגם אוזלבו עובד מגיל 12 בתחום ומאחוריו כבר כמה פרויקטים ברזומה, אך רק עכשיו הוא הפך במהירות ובצדק לשם מוכר וחם בעול םהמשחק, בעיקר בגלל השתתפותו בימים אלו בדרמת הפשע של yes - "בני אור" שמסיימת את עונתה הראשונה בשבועיים הקרובים, הסדרה שעוררה לא מעט הרמות גבה ושערוריות בגלל תחומי העיסוק שלה. רגע לפני סיום העונה, אגם משוחח איתנו על התקופה האחרונה, המסר שלו למי שרואה בסדרה כאחראית ובעייתית וגם - איך היה לחזור לאור הזרקורים אחרי שנים של היעדרות מהמסך? 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• רכילות בקטנה: דאב קמרון חושפת סודות מ"הפאוור פאף"
• The Story: מה קרה בין שירן סנדל לדניאל מורשת?
  
• היוצרים שהיינו רוצים שיכתבו פסטיגלים

"התקופה הזאת היא פשוט מטורפת, כמו חלום שמתגשם", מספר לנו אוזלבו על החודש האחרון מאז עלתה הסדרה. "'בני אור' פשוט התפוצצה! כל היום רק עוצרים ברחוב, מחמיאים, מפרגנים, וסלפי... המון חיבוקים ואהבה. הכי טוב שיכולנו לצפות".

מה דעתך על הסאגה התקשורתית סביב הסדרה?

"שמעתי את הסיפור שקרה עם הילדים בדימונה, וכמו כולם מאוד הצטערתי לשמוע. הסדרה 'בני אור' מיועדת לגילאים 18+ ואסור ללמוד מהסדרה הזאת את עניין הפשע, זה לא מה שהסדרה מנסה להעביר. 'בני אור' היא סדרה שמבוססת על סיפורים אמיתיים שנגמרו לא טוב בכלל! בסדרה זה נראה טוב ויפה אבל זאת עדיין סדרה, אין מה לחקות את זה.

"בסדרה כשדוקרים הסכין מתקפלת, וכשיורים זה לא באמת. זה כמו שאראה עכשיו מהיר ועצבני ומישהו שיקפוץ מהקומה החמישית ונשאר בחיים, אני לא מצפה שזה יקרה גם במציאות. אם יש משהו ללמוד מהסדרה זה לא את עניין הפשע, אלא ללמוד את ערך החברות הגדול שם, שבכל פעם החבורה שומרת אחד על השני, גם כשזה נוגד את האינטרסים של כל אחת מהדמויות. תמיד החבורה נשארת ביחד ושומרים אחד על השני. אז אם כבר ללמוד משהו אז את זה ולא את הפשע.

אתה חושב שלסדרה שמציגה אלימות וחומרים אסורים בקרב בני נוער, יש אחריות גם אם היא לא פונה לקהל של בני הנוער?

"פשע קרה לפני הסדרה, זה קורה היום וזה יקרה גם אחר-כך. אני חושב שבני אור מציגה מציאות שיש עדיין בשכונות בישראל ובכל העולם. זאת מציאות שצריכה להיאמר וצריכים לדבר עליה גם כשזה קשה לצפייה לפעמים. אני מבין שילדים יכולים לראות את זה ולהסתכל על זה ולחשוב שזה מגניב לחקות אבל זה לא!".

כשאתה רואה מקרים כמו מה שקרה עם הילדים בני ה-12 שטענו שפרצו בעקבות הסדרה, הרגשת אולי איכשהו גם אשם במשהו?

"אני לא מרגיש רגשות אשם, אני חושב שמי שעשה את הדברים האלה טעה. ממש הצטערתי לשמוע, ואני מקווה שדברים כאלה לא יחזרו. אין לי רגשות אשם, ואני חושב שכשילדים עושים דבר כזה יש פה עניין גדול של כשל בחינוך. שזה נובע מאותם ילדים, זה עניין של אופי. ילד טוב לא יראה את בני אור ויהפוך לילד רע. אבל אם מישהו רואה את בני אור וחושב שזה סבבה לעשות דברים כאלה, אז הבעיה לא בסדרה - הבעיה היא בבן אדם".

כילד אתה ידעת לעשות את ההבחנה בסדרות שצפית שהן לא היו לגילך?

"כמובן, אין מה לעשות אתה רואה סדרה ואתה לא יכול לצפות שזה מה שיקרה במציאות. ואני חייב לציין שגם כשאני הייתי ילד הייתי משחק GTA וכל המשחקים שיורים באנשים ברחוב ולוקחים להם את המכונית. אף אחד לא מצפה שזה מה שיקרה במציאות. כמו שזה סדרה ככה זה משחק. נגיד עכשיו צפיתי ב'נרקוס', אני לא חושב שזה מגניב לסחור בסמים ולהיות מאפיונר מטורף... אי אפשר לצפות שזה יקרה במציאות ויהיה לזה סוף טוב, ואני מקווה שכל מי שישמע אותי כרגע יבין, אי אפשר ללכת לפשע ולצפות שזה ייגמר טוב. זה תמיד נגמר רע, ורע מאוד!".

בניגוד לשחקנים אחרים בסדרה, אתה לא הגעת מרקע קשה, איך היה להיכנס לתפקיד כזה מורכב בלי לחיות את העולם הזה?

"כשקיבלתי את האודישן, קראתי את הטקסט וישר הבנתי שיש פה משהו מיוחד. הבנתי שזאת דמות ששונה בתכלית ממני. הגעתי בהתחלה לאודישן לדמות של 'דטו', התכוננתי ועשיתי כל מה שאני יכול ואת הכי טוב, ופתאום היוצר (גיא בלילה - ל"ד) אומר, זה לא דאטו, זה אלרן. לאחר מכן ניגשתי לאודישן לאלרן, וזה היה תקופת אודישנים מאוד מאוד ארוכה.

התלבטו בגלל היותי כל כך שונה מהדמות ועם העובדה שכל שאר הדמויות בחבורה באמת קרובים לסיפורים האמיתיים ומבינים את הדבר הזה יותר לעומק ממני. בגלל זה הייתה לי עבודה יותר קשה. בסופו של דבר זה שירת את הדמות של אלרן. הוא הרציונל, הוא כל הזמן חושב בהיגיון ולא רוצה ללכת לפשע ומדרדר לשם בעל כורחו. הייתה לי פגישה עם גיא בלילה במהלך האודישנים, הוא התקשר אליי לפני שהתקבלתי ואמר לי: 'שומע אגם יש לי התלבטות עליך, יש מצב אתה בא לבאר שבע לדבר קצת?'. הגעתי לשם ועשיתי עבודה קשה על הדמות עם המורה שלי למשחק ליאת תבורי. למדתי והלכתי לשכונות, גם למדתי המון מהקאסט של הסדרה, הם לא יודעים את זה עד היום".

איך הייתה העבודה עם שאר השחקנים הצעירים בקאסט?

"הגעתי לחזרה הראשונה שלנו כחבורה, כשעוד לא הכרנו. נתקלתי בטיפוסים שכל אחד מהם שונה מהשני, כל אחד נראה אחרת ומדבר אחרת, ובכל זאת על השנייה הראשונה היה חיבור מדהים בינינו. החזרה הראשונה הייתה חזרה של איך הולכים מכות בכאילו. זה היה מאוד מצחיק, היה אפילו בוקס שנכנס למקום הלא נכון... אבל זה כבר סיפור אחר. עד עכשיו אנחנו באמת חבורה, נפגשים גם כשלא מצלמים ובאמת כיף גדול לשחק עם כל אחד מהם".

איזה ילד ונער אתה היית?

"מגיל חמש שיחקתי כדורגל במשך 10 שנים. זאת הייתה האהבה הכי גדולה שלי בתור ילד, לשחק בהפועל פתח תקווה. בכלל לא חשבתי ללכת לעולם המשחק, הייתי ילד כזה של במקום לשבת בבית ולשחק משחקי מחשב - לוקח כדור מחכה בשכונה שמישהו יבוא לשחק איתו. פתאום בגיל 12 נחשפתי לעולם המשחק, וזה מין דברים שמתגלגלים. פתאום בגיל 12.5 שיחקתי בסרט קולנוע שנקרא 'הקפות'. וזה שינה לי כל מה שידעתי, לא ידעתי שאני אוהב ויודע לשחק. שיחקתי בסרט בתפקיד ראשי לצד השחקנים הכי טובים בארץ, ליאור אשכנזי ואסי לוי ויעקב כהן".

הסרט יצא לפני שבע שנים. נדמה שעכשיו אתה חוזר בגדול גם ב"בני אור" וגם ב"מנגן ושר" שתעלה בהמשך השנה ב-yes. איך היה להיעדר מהמסך לתקופה ארוכה?

"שיחקתי אחר כך גם בסרט בשם 'נדיה שם זמני', אבל זה לא התפוצץ בכלל כמו בני אור. באותו הזמן אמרתי לעצמי שאני אחזור לכדורגל. הפכתי להיות הקפטן של הקבוצה ונכנסתי לזה בכל הכוח. עד שהגעתי לתיכון. בתיכון הייתי צריך לבחור מגמה והתקבלתי גם לספורט וגם לתאטרון - אלא ששם באמת הייתה תפנית בחיים שלי, החלטתי מה אני רוצה לעשות בחיים שלי, שאני רוצה להיות שחקן ולכן בחרתי ב'תיאטרון'. מעבר למקצוע, שם הכרתי גם את את בת זוגתי ואנחנו ביחד כבר שלוש וחצי שנים. היא הייתה הבמאית של הפקת המגמה וכך התאהבנו. כמובן ששמרתי על יחסים מקצועיים במהלך הפקת הבגרות כדי שלא יהיו בעיות, וכשסיימנו את התקופה הזאת נהיינו ביחד. בהמשך כבר התגייסתי לתאטרון צה"ל והחלטתי שאני מוכן ובשל לכבוש את המסכים בכל הכוח".

אם כבר מדברים על "הקפות", הילדים בסרט כבר גדלו - עומר חזן ונועה אסטנג'לוב והפכו לכוכבים גם הם. שמרת איתם על קשר מאז?

"ברור! שניהם חברים מאוד מאוד טובים וגם בצבא הייתי נפגש איתם. הם חברים מאוד קרובים ואנחנו מדברים עד היום. כיף גדול ששלשותינו יחד על המסכים בימים אלה. אנחנו נעזרים אחד בשני וזה כיף שעבור כולנו זה היה התפקיד הראשון, ופתאום עכשיו אנחנו במקום אחר לחלוטין. אנחנו מפרגנים אחד לשני".

אפשר להגיד שחזרת ממש בגדול, יש לך שנה עמוסה על המסך.

"נכון. לפני כשלושה חודשים הצטלמתי גם לסדרת דרמה חדשה של yes בשם 'מנגן ושר' עם ששון גבאי ובר צברי. בת הזוג שלי בסדרה זאת קים אור אזולאי, והאמת שיותר מזה אני לא יכול לספר לכם אבל אני מבטיח שיהיה מאוד מאוד מעניין".

אי פעם חשבת להתנסות אולי גם בתחומים אחרים חוץ ממשחק וכדורגל כמובן?

"האמת שאני שר, אני כותב שירים ומנגן בפסנתר. אני עושה את זה כרגע להנאתי ולא מתכנן להיות זמר, אבל זו לגמרי אהבה ענקית שיש לי. כתבתי שיר על סבא שלי ז״ל. הוא נפטר לפני ארבע שנים. זה עוזר לי להעביר את הרגשות שלי, ואת האני שלי באהבה".

מהי השאיפה הכי גדולה שלך?

"האמת אין לי איזה משהו ספציפי לגמרי, אני רוצה להמשיך לשחק וכמובן לא רוצה להיתקע על טייפ קאסט מסויים. אני רוצה להצחיק, לרגש, לשחק בסרטי אקשן. אני רוצה להיות שחקן עסוק ושכל בית בישראל יכיר אותי, זה החלום הענק".

איזה טיפ היית נותן למי שרוצים להתחיל ללמוד משחק?

"דבר ראשון תאמינו בעצמכם. תחלמו בגדול כי אי אפשר לדעת מה יקרה מחר. ללכת לאודישנים, ללמוד משחק, להשקיע, להבין את המקום הזה. הלכתי להמון אודישנים וקיבלתי המון לא. אבל כשזה נכנס ויש לכם את ההזדמנות, קחו את זה בשתי ידיים. תנו את תפקיד חייכם".