השחקנית ספיר בן רובי פרצה לחיינו עם עליית הסדרה "נעלמים" אי שם ב-2016. מאז הסדרה הפכה ללהיט גדול ולאחת סדרות הנוער המצליחות בעשור האחרון. בימים אלו משודרת העונה האחרונה והרביעית במספר של הסדרה האהובה, בערוץ טין ניק לצופי HOT. רגע לפני אקורד הסיום, ספיר משתפת אותנו בראיון מיוחד על התגובות שהיא מקבלת מהצופים בעקבות היציאה מהארון של דריה, בתחושות בעקבות הסוף של 'נעלמים', בלימודי המשחק ובחלומות לעתיד. 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• רכילות בקטנה: הכוכבת שחשפה את הפרידה
• The Story: הסרט המפתיע של שירלי לוי יוצא לדרך
• חדשות הקולנוע: סקרלט ג'והנסון בסרט חדש

"בימים אלו אני בדיוק סיימתי שנה ב' בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, אנחנו בדיוק מתחילים הפקות של סוף שנה ועובדים לקראת הפקות שיעלו בשנה ג", ספיר משתפת על התקופה האחרונה, "ימים מרגשים, בכלל השנתיים האלה מאוד מטלטלות ועמוסות. כיף לצלוח אותן ולעלות לשנה ג".

איך היה לחזור לעונה רביעית שלא תוכננה מראש?

"זה היה מאוד מאוד מפתיע. תמיד כיף ומרגש לחזור כי זה קאסט שאנחנו מאוד מחוברים ומכירים למעלה משש שנים. מה שקרה בשאר העונות זה כזה 'לחזור הביתה' רק שהפעם לא באמת חזרנו הביתה, חזרנו לסט מאוד מאוד חדש והאופי של הסדרה השתנה. התוכן שהדמויות מתעסקות בו הוא תוכן יותר בוגר משאר העונות. זה היה מאוד שונה כי הרגישו שהדמויות התבגרו אבל זה היה מאוד כיף, אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני, זה חוויות וצחוקים, תמיד כיף לחזור".

״נעלמים״ משודרת על המסך כבר כמעט חמש וחצי שנים, משך זמן נדיר לסדרות נוער, אולי היא אפילו סדרת הנוער הישראלית ששודרה הכי הרבה זמן. מה לדעתך כל כך מייחד את הסדרה?

"קודם כל זה שהטקסט עצמו של הסדרה הוא מאוד בגובה העיניים, מבחינת התוכן שאנחנו מעבירים לנוער זה בדיוק מה שמעניין אותם ביומיום, תוכן מאוד בוגר. הייתה השקעה מאוד גדולה וארוכה מבחינת הכתיבה, מבחינת השחקנים והקשר שלהם לדמויות. באמת הייתה פה עבודה מאוד מעמיקה והתוצאה בהתאם. אני חושבת שכל העונות שנכתבו הם נכתבו ממקום של התרגשות ואומנות ובאמת מאהבה מאוד גדולה. זה התחיל מהיוצרים ופשוט שאב אותנו, וזה גם גרם לנו כשחקנים יותר להתמסר לתהליך. אני חושבת שזה אחד הדברים הבולטים ב'נעלמים' משאר הסדרות שיש היום".

איך את מסכמת את דריה אחרי ארבע עונות?

"שהיא אהבת חיי ואני כבר לא רואה הבדלים ביני לבינה. אני מראה סצנות לחברים שלי והם אומרים 'ספיר זאת את, ביומיום שלך ככה את מדברת, ככה את מגיבה לאנשים'. עשיתי איתה פרידה כבר בעונה השלישית, בסצינה האחרונה, היה לי מאוד קשה. זה היה כיף לחזור לעונה רביעית ולקבל איזשהו ליין מאוד יפה, שונה ומגוון אליה. זה גם התפקיד הראשון שעשיתי אז יש לי אהבה מאוד מאוד גדולה אליה". 

מה השינוי הכי משמעותי שעבר בך ובדריה במהלך השנים?

"אני תמיד מדברת על זה אבל זה באמת עניין של בגרות. כשהתחלתי הייתי בת 22 ובצילומים של העונה הרביעית הייתי 28, אז גם ההשקפות שלנו והדרך שאנחנו מסתכלות על סיטואציות משתנות יחד, זה יותר בוגר. מן הסתם השינוי הכי גדול שאומנם לא אני עברתי אלא דריה עברה זה הדבר הזה שהיא יצאה מהארון אחרי כל כך הרבה עונות שהיא ניסתה עם בן זוג כזה ובן זוג כזה ופתאום היא הגיעה לנחלה מסוימת". 

העונה החדשה יוצאת מאשמורת ועוברת לתל אביב, זה שינוי מאוד גדול בעלילה, כל העלילה משתנה. לא חששתם לבצע כזה שינוי?

"חששנו, אבל עם זאת אמרנו שאם כבר עושים משהו אחרי סגירת המעגל שעשינו בסוף העונה השלישית, שכולם היו בטוחים שזהו זה נגמר, אז היינו מאוד בעד השינוי הזה. אמרנו 'מה עוד אפשר לעשות באשמורת?', היה חייב שיהיה איזשהו שינוי, או שינוי מקום, או עלילה בצבא – אפילו היה דיבור ומחשבה על הקו הזה. היה חייב שיהיה שינוי מאוד גדול כדי להחזיר אותנו לעוד עונה. איך שהעונה השלישית נסגרה זה היה בצורה מאוד שלמה והיה חייב שיהיה משהו שיקפיץ את הדבר הזה. לעשות עוד עונה באשמורת אני חושבת שזה לא היה סוחף ולא היה מחזיק מבחינת תוכן והפיתוח של העלילה, אז היה חייב משהו שמשנה מקום".

הפעם דריה מנהלת זוגיות עם בחורה. כשאמרו לך שזו העלילה של דריה בעונה, איך הגבת? 

"קודם כל עפתי על זה, מאוד! הרגיש לי משהו מהבטן כבר מהעונה השנייה, אני הצעתי את זה עוד אז ליוצר של הסדרה. היה על זה דיבור מאוד ארוך ואז היה איזשהו שלב שהרבה סדרות נוער פתאום יצאו עם יציאות מהארון, היה את 'פלאשבק', וגם את העונה השלישית של 'שכונה' ואז אמרנו שלא צריך יותר מדי, ואיכשהו זה קרה בסוף. אבל היה לנו מחשבה על זה עוד מהעונה השנייה וכיף שזה בסוף יצא. אני חושבת שדווקא בתזמון הזה שבעונה הרביעית זה יוצא זה מקסים ומרגש. אני מקבלת מלא תגובות של אנשים שאהבו את הדמות הזאת ומאוד התחברו לדריה ופתאום שהיא יוצאת מהארון הם מקבלים את זה בהבנה ובאהבה. אני לא יודעת אם הייתה הבנה ואהבה כזאתי בעונה השנייה".

יש משהו שבתור שחקנית נעשה קצת אחרת ממערכות היחסים הקודמות שלה בסדרה?

"יש משהו בסצנות שלי ושל אביה שמאוד שמרנו על לשמור את הראשוניות הזאתי ביני ובינה, להרגיש הכל בפעם הראשונה. עשינו רק חזרה אחת לפני הצילומים לראות שיש כימיה ושהכל עובד וזהו. אני חושבת שבגלל זה יצאו סצנות טובות ומרגשות ביני לבינה, גם ביציאה מהארון, הרגשנו הכל כאילו זה הפעם הראשונה. לעומת זאת, בשאר מערכות היחסים שהיו לי בשאר העונות, באמת עבדתי עם הפרטנרים שלי, היינו כל יום נפגשים ועושים חזרות לפני כל יום צילום ועובדים על המערכת הזוגית. משהו בראשוניות הזאת ובלפגוש את דריה בפעם הראשונה עומדת בסיטואציות כאלה נראה שזה מה שעבד".

קיבלת תגובות בנושא הזה עד כה מבני נוער?

"כן, מלא, בעיקר מלא תגובות אוהבות. מישהי כתבה לי שבזכותי היא יכלה לצאת מהארון. היא ראתה עם אחותה את הסצנה של היציאה מהארון והיא הרגישה מאוד בנוח לשתף אותה אחרי שהיא ראתה את זה בטלוויזיה כי זו דמות שאחותה מאוד אוהבת. יש מלא תגובות טובות, אבל כמובן יש פה ושם יחידים אבל באמת יחידים שאומרים 'מה למה את לסבית?' אבל זהו. השאר בעיקר זה 'איזה כיף שאתם מעלים תכנים כאלה לסדרת נוער בכזאת רגישות'". 

העונה הרביעית עוסקת בנושאים של ״גדולים״ יותר, בפוליטיקה, בהפגנות וביוקר מחייה, את לא חושבת שזה נושא מורכב לסדרת ילדים ונוער?

"אני חושבת שזה מאוד מורכב אבל זה גם מאוד אקטואלי. אנחנו כבר לא באמת כאלה בני נוער, בסדרה אנחנו בני 18. נערים בגיל הזה שעוברים לתל אביב יותר עצמאים ויותר מבינים מה זה לעבוד קשה וכמה יוקר המחיה יקר פה, אין מה לעשות באמת יקר פה. נכון שזה נושאים שהם קצת יותר מתקדמים אבל עדיין הנוער שלנו ברגע שמפריע לו משהו הוא קם ועומד על שתי הרגליים ומפגין. למשל בקורונה, הייתה תקופה שלא החזירו את החטיבות והנוער יצא להפגנות בכיכר רבין, בסנטר והתראיינו לטלוויזיה. כיף לראות שזה לא משנה על מה אתה מפגין כל עוד אתה מפגין על העקרונות שלך ואתה לא מוותר על זה. זה גם העניין בדריה, שחשוב לה המחיה, חשוב לה שיהיה עולם טוב יותר, ולכן היא הולכת להפגנות כדי שיהיה פה עתיד טוב יותר. לכן זה נראה לי מאוד לגיטימי להתעסק בעניין ההפגנות, בטח אחרי הקורונה".

הצלחת להתחבר לעונה הזאת? חושבת שהיא מספיק טובה כמו האחרות?

"היא מאוד מאוד שונה, גם באופי שלה וגם באופי של הדמויות. זה קצת מצחיק אבל קשה לי לחבר אותה לשאר העונות. זה כאילו מישהו לחץ על שלט והריץ את החיים שלנו קצת קדימה. זה מאוד בוגר, זה תל אביב. גם העונה קצרה אז צריך לדחוס הכל והכל קורה מהר. בשאר העונות הכל לאט לאט התחיל להתגלגל ונהיה יותר ויותר. גם הקצב של העונה הזאת יותר מהיר, ככה זה מרגיש לי. פשוט עונה מאוד שונה באופי שלה משאר העונות. אני לא אומרת שזה לטובה או לרעה, פשוט זה שונה, אבל אני חושבת שהיא לא פחות טובה ולא פחות מעניינת. זה גם היה כיף להיות בסיטואציות שונות ומגוונות, וגם לצלם בתל אביב, יש יותר כיף מזה? שלוש דקות מהבית שלי בנסיעה על אופנוע, מאשר כל פעם לנסוע לנתניה בחמש בבוקר אלוהים ישמור". 

בעבר היה דיבור על סרט לסדרה – יקרה בסוף? 

"אנחנו לא יודעים כמוכם, אבל לא נראלי שזה יקרה. די חברים אנחנו מה זה כבר לא נראים בני נוער, אני בת 28, אם אני עוד פעם אצטרך לשחק את דריה שהיא בת 18 זה יהיה הזיה (צוחקת). ברצינות, אנחנו לא באמת יודעים אבל אני לא חושבת שזה יקרה. אני יודעת שכן היה פיתוח של הדבר הזה, שכן התחילו לכתוב, אבל איפשהו זה נעצר בין העונה השלישית לרביעית וכבר עבר המון זמן. אני לא מאמינה שזה יצא, אם זה היה קורה כבר היו ממש מדברים איתנו".

אם עוד כמה שנים ירצו לעשות עונה נוספת לסדרה, תחזרי או שמיצית את הדמות?

"ברור! אבל אני לא יודעת עד כמה זה יהיה סדרת נוער פתאום. הכי הרבה שאפשר לעשות איתנו זה כמו שעשו אז עם 'השמיניה'. לא עשו את החברה של 'השמיניה' כנוער, זה לא הגיוני. אנחנו גם לא נראים בגיל הזה, כולנו התבגרנו, שש שנים לשחק דמות זה המון. גם בעיניים שלנו רואים שאנחנו הרבה יותר בוגרים ובשלים. אם יהיה 'נעלמים' לעולם המבוגרים, זה נראה לי אחלה פתרון".

גם כצופה זה מרגיש שעבר הרבה מאוד זמן ושהצופים באמת התבגרו יחד איתכם.

"הסיבה שעבר הרבה מאוד זמן בין עונה לעונה זה עניין הפיתוח. מאוד קשה לכתוב סדרה שכל עונה היא 50 פרקים, זה המון. בסדרות הנוער של היום בדרך כלל יש 20-22 פרקים לעונה, פה עונה אחת הייתה 50 פרקים. אם מסתכלים בשפה של שאר הסדרות, 'נעלמים' עשתה 6 עונות, אולי אפילו 7 עונות, מבחינת כמות הפרקים. שאתה עושה עונה אחת של חמישים פרקים, שאתה מחשב את כל הפרקים ביחד ומצלם את כולם ביחד, הזמן פיתוח של סדרה כזו הוא ארוך. צריך שלא ירד הקצב, לא לחזור על אותם הדברים, להשאיר את הצופה כל פעם אחרי סוף פרק עם מתח, דמויות חדשות...

כל העבודה הזו לוקחת המון זמן ויש סיבה שעד עכשיו חיכו לעונה הרביעית. יש משהו בזה שהסדרה מאוד אהובה, הכל נעשה בהשקעה, באהבה, המון בחשיבה על הקהל שלנו שהוא כל כך אינטליגנטי ולא לזלזל בקהל הנוער. זה קהל שמאוד מבין איזו סדרה עובדת לו ואיזה לא. מה שמיוחד ב'נעלמים' זה שבאמת הרגישו שאנחנו לא מזלזלים לרגע באינטליגנציה של הקהל שלנו ושאנחנו מאוד מעריכים אותו ורוצים לאתגר אותו פי עשר. בגלל זה דברים כאלה של הפיתוח והכתיבה לוקחים המון המון זמן".

אחרי חמש שנים בסדרה מצליחה כמו ״נעלמים״, איך זה שלא ראינו אותך עדיין בפסטיגל? 

"אתה לא מבין כמה פעמים זה היה ונפל. בגלל 'נעלמים', כל פעם שהייתי צריכה להשתתף זה בסוף נפל כי היה את הצילומים של הסדרה באותו הזמן של החזרות של הפסטיגל. אנחנו לא יכולים גם לעשות חזרות וגם לצלם עונה, זה לא עובד, אנחנו מחויבים ל'נעלמים'. אבל נראה לי שפסטיגל זה כבר לא יקרה בגלגול שלי, לצערי. הייתי מאוד רוצה אבל לא נראלי שזה יקרה".

למה?

"זה לא כמו פעם לפני 6-7 שנים, שכל מי שיצא מסדרות נוער הוא בפסטיגל. היום יש כל כך הרבה עוד מדיות ורשתות חברתיות, יוטיוברים וטיקטוקרים, דברים שלא היו אז. לפני שש שנים לא היה איך למשוך אליך קהל אם לא דרך הטלוויזיה. היום יש כל כך הרבה השפעה דרך הטלפון והרשתות, אתה פתאום נהיה אהוב כי יש לך טיקטוק מאוד מצליח, אז העולם הזה של 'מי יכול להשתתף בפסטיגל' נהיה מאוד רחב. בגלל זה נראה לי שזה פחות אהבת הקהל לפי סדרות הנוער שהכי צופים, אלא יותר מי אושיה. הקאסט של 'נעלמים' יודע לשיר ולרקוד ממש טוב. למשל עדי אלון מופיע במחזמר 'זה אני' ועכשיו הוא עושה את 'סלאח שבתי', הוא שר ורוקד מדהים. הכל עובד לפי מי מצליח להביא הכי הרבה קהל וכנראה שהם הגיעו לתובנה שזה מה שמצליח להביא יותר לרכוש כרטיסים, הכל זה עניין של תקציב". 

אחרי שהצלחת בסדרה הלכת ללמוד בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. איך היה ללמוד משחק אחרי שאת כבר משחקת בפרויקטים מצליחים?

"קודם כל הלכתי ללמוד משחק בגיל יחסית מאוחר, לקח לי זמן. רציתי לפני שנתיים ללמוד, כבר נרשמתי למבחנים והכל ואז בסוף ביטלתי ולא הלכתי. הרגשתי שאני עוד לא בשלה למסגרת כזאת שואבת, נפשית ומנטלית זו מסגרת שהיא לא פשוטה. עובדים שם המון על דברים מהעבר שלך, על השריטות והפצעים שלך. פתחתי שם סיפורים מאוד אישיים שלי, זה המקום לבוא ולהתנסות. משחק בסופו של דבר זה שאתה משחק מהנפש שלך, אתה מביא את עצמך ואתה חייב להתחבר לדברים שאתה עושה מדברים שאתה עברת. זה תהליך. התחלתי בגיל יחסית מאוחר, בגיל 26, שהיו איתי צוציקים בני 20-21 ופשוט הבנתי שאני צריכה להתחשל עם עצמי ולדעת לתוך מה אני נכנסת, ולפני שנתיים לא הייתי מספיק בשלה. נכנסתי למסגרת הזאתי מהסיבה שחיפשתי להרחיב את האופקים שלי. אני לא בוגרת של מגמת תיאטרון והרגשתי שאני מאוד רוצה להרחיב את המנעד המשחקי שלי. אני פתאום משחקת ירקן בשוק, מתחפשת לגבר. איפה היה לי סיטאוציה כזו בסדרת טלוויזיה להתחפש פתאום לבחור? בחיים לא היה לי דבר כזה. זה כזה מעבדה של עצמי עם עצמי. גם אמרתי לעצמי אין סיכוי שאני שחקנית ואני לא יודעת מי זה שייקספיר וצ'כוב, גם לא ידעתי איך נראה מחזה. אני רגילה לטקסטים של סדרות ולא ידעתי איך קוראים מחזה, ברמה שלא ידעתי איך זה נראה. החלטתי שאם זה המקצוע שלי אני רוצה להתמקצע בו עד הסוף, וזו הסיבה שהלכתי לבית ספר למשחק". 

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Sapir Ben Rubi (@sapir_ben_rubi)

בשנים האחרונות שיחקת בסדרות מאוד מצליחות, איזה חלומות עוד יש לך?

"יש לי כל כך הרבה. קודם כל, אני ממש רוצה להיכנס לעולם המבוגרים בשנה הקרובה. אבל החלום הממש גדול שלי זה לכתוב לעצמי סדרה שתשודר בנטפליקס ובעולם. סטייל ליאור רז כזה, שכתב את 'פאודה' והיום הבן אדם מפיק ויוצר לעצמו תפקידים. זה חלום". 

לסיום, איפה עוד נראה אותך בקרוב על המסך?

"אני עושה אודישנים ולפעמים יש דברים שהם לא תלויים בי. אני מאוד מקווה ומאחלת לעצמי השנה, גם בגלל שאני מתחילה שנה ג' ויש קצת יותר חופש לעשות הפקות במקביל. אני ממש מתגעגעת לעבוד, אני כל היום פה עם טקסטים של צ'כוב ושייקספייר, בא לי משהו יומיומי".