תם גל: "לא הצלחתי להתמודד עם הפרסום בתור ילד"
למרות שעברו 20 שנה ומאז כבר כיכב בלא מעט סדרות טלוויזיה והצגות, תמיד יזהו את תם גל כשחקן מ"ראש גדול" • בראיון הוא מספר על ההצלחה בגיל צעיר והקשיים שהתלוו לכך, הקריירה המקצועית כיום ולמה השידורים החוזרים גורמים לכולם להתבלבל?
אם השם תם גל מצלצל לכם מוכר, זה לא בטעות. השחקן, כוכב סדרת הנוער המיתולוגית "ראש גדול" ובימים אלה הוא מככב בהצגה "טרמפולינה" בקאמרי. אבל אם תשאלו אותו, הוא מרגיש שעוד לא הצליח לשחזר את ההצלחה של אז. מבחינתו התעשייה עברה שינוי גדול ודי מדהים, אבל עליו להתאים את עצמו לחוקים החדשים ועם זאת לא מוכן לוותר על מי שהוא.
עוד בערוץ הבידור של פרוגי:
- נועה בן גיגי בראיון בכורה: "יהיו ילדים שלא יקבלו את זה שיולי הקודמת לא תהיה"
- צעקה 6: גדול יותר, מפחיד יותר, מדמם יותר
- סדרות הנוער שהדגישו את הגירל פאוור
איך הגעת למשחק בגיל כזה צעיר?
"הייתי ילד שעושה הופעות בסלון, משנן קלטות. אחותי שמעה במקרה שמחפשים ילד לפרסומת ומשם זה התחיל. עם הזמן הבנתי שזה משהו שאני מאוד אוהב לעשות. המשכתי ללכת לאודישנים ולהשתתף בפרויקטים. יותר מאוחר גם הלכתי למגמת תיאטרון בתיכון."
איך התמודדת עם הפרסום?
"האמת שבהתחלה לא הצלחתי להתמודד עם זה בכלל. בתור ילד בן 8 מאוד הופתעתי כשאנשים באו לבקש ממני חתימות. לא ידעתי איך להגיב לזה, נכנסתי לשוק. עם הזמן הבנתי שזה מאהבה ושזה חלק מהעבודה, גם למדתי להנות מזה."
איך הסביבה שלך הגיבה לפרסום?
"פחדתי לדבר על זה בבית ספר, לא רציתי שיחשבו שאני סנוב. היה לי חשוב לעשות הפרדה, שיתפתי רק חברים קרובים. בתקופת 'ראש גדול' היה על זה דיבור רציני בבית ספר. היו מעירים לי, לא לכולם זה בא בטוב. אבל תמיד השתדלתי להקיף את עצמי באנשים מפרגנים."
למרות העבודה בגיל צעיר הייתה לך ילדות רגילה? הצלחת לשלב תוך כדי בית ספר וחברים?
לא הייתה לי ילדות רגילה. אבל היה לי חשוב גם להיות ילד. לא נתתי לעבודה להשתלט עליי. עדיין נפגשתי עם חברים, שיחקתי כדורגל, הלכתי לבריכה. מצד שני, הייתי בערבים נוסע להצגות ואחרי זה משלים דברים שפספסתי. כשצילמו את 'ראש גדול' בקיץ אז פחות יצאתי עם חברים. הייתי תמיד שלם עם זה. אני לא מתחרט על זה שעבדתי, אני מרגיש בר מזל."
האם עדיין מזהים אותך בסדרות שעשית בתור ילד?
"כל הזמן. אני חושב שלשידורים החוזרים של 'ראש גדול' יש בזה חלק מאוד גדול. כי זה יוצר מצב שילדים שעדיין לא נולדו כשהסדרה יצאה, מזהים אותי ולא מבינים איך אני בן 31 ולא ילד בגודל שלהם."
View this post on Instagram
היית מעדיף שיזהו אותך יותר מדברים שעשית לאחרונה?
"ברור, אבל אני חושב שתור מבוגר עדיין לא עשיתי משהו בסדר גודל של 'ראש גדול'. כן שיחקתי בסדרות, אבל אני מרגיש שעוד לא מיציתי את עצמי בתעשייה בתור בן אדם בוגר. אני מסתכל על עצמי בתור שני אנשים שונים. מי שהייתי ילד ומי שאני היום, זה לא אותו בן אדם. בסופו של דבר אני מעריך את זה שמזהים אותי ומסתכל על זה באור מאוד חיובי."
אתה כבר המון זמן בתעשייה, אתה מרגיש שהיא עברה שינוי?
"התעשייה ממש לא דומה למה שהיא הייתה כשאני התחלתי. צריך להבין שהאינטרנט והרשתות החברתיות שינו את איך שהעולם מתנהל. עצם העובדה שמאוד קל להגיע אליך וכל דבר מאוד נתון לביקורת, מראה את השינוי. רק לפני 15 שנה היית אומר על שחקנים שהם רחוקים ממך כמו הכוכבים מהוליווד. העולם הזה של יצירת תוכן מאפשר לאנשים להגיע לטלוויזיה ולתיאטרון. אם פעם זה היה דרך סוכן ואודישנים, היום כל אחד יכול למצוא את הדרך שלו דרך יצירת תוכן. ברגע שמספיק אנשים מכירים אותך, יהיה אינטרס לתעשייה לקדם אותך."
אתה מרגיש שאתה צריך להתאים את עצמך כשחקן לתעשייה הזאת?
"כן, אני חושב שכל שחקן צריך לעשות התאמות כדי להמשיך. עם זאת, אני לא אוותר על מי שאני ולא אנסה להיות מישהו אחר. כי בסופו של דבר זה לא יביא אותך למקום שאתה ורוצה וצריך להיות בו. אבל כן צריך לשמור על ראש פתוח ולהבין שהחוקים השתנו."
אתה משחק הרבה בתיאטרון וגם יש לך בת, איך אתה מצליח לשלב את העבודה מדי ערב וגם משפחה?
"זו שאלה מצוינת, היא בת חודש . אני מאושר כמו שלא ידעתי שאני יכול להיות. צריך באמת לנצל כל רגע, מצד אחד אני לא בבית בערבים. אבל מצד שני יכולים להיות לי בקרים פנויים וזה עוזר לי להיות יותר מעורב. אני כן בתקופה עמוסה בהצגות, אבל אני מספיק להיות איתה לפני. גם כשאני חוזר מההצגה עם אדרנלין, יש לי את האפשרות לעזור בלילות. עוד לומדים להסתדר עם זה."
View this post on Instagram
ספר לנו על ההצגה ״טרמפולינה״ ועל התפקיד שלך
"טרמפולינה" זו קומדיה רומנטית מטורפת ומאוד מצחיקה והיא מוצגת בתיאטרון הקאמרי. היא מספרת על זוג חברי ילדות, יפעת וינון, ממושב קטן בצפון. החלום שלהם מגיל קטן היה להביא מדליה לישראל מתחום הטרמפולינה. הם מקדישים לזה את כל החיים שלהם, אבל ממש לא טובים בזה. עד שהם מגיעים לגיל 30 ומבינים שהם צריכים להחליט מה נסגר עם החיים שלהם. מצד אחד לוותר על החלום ולהבין שהם כבר בוגרים, או להמשיך עם החלום ולנסות בפעם האחרונה עד הסוף. אני משחק את 'ינון', ילד מאומץ שגדל בלי משפחה. הוא כל הזמן סביב השאלה הזאת של 'מה יהיה איתי', אבל עם זאת טיפוס מאוד מצחיק וחסר מודעות. הסיפור הוא על כמה רחוק אתה מוכן ללכת עבור החלומות שלך וכמה אתה מוכן לאבד."
אתה מוצא נקודות דמיון בינך ובין "ינון"?
"קודם כל אני ממש אוהב ספורט. לא בתור ספורטאי מקצועי, אבל חולה כדורגל. גם המחזאי כזה, אז הייתה לי שפה משותפת איתו. ינון הוא דמות מאוד הזויה. חסרת מודעות וטאקט, לזה אני לא מתחבר ומאוד נזהר. יש בו משהו תמים וכובש. עם מן מחשבה של 'אני פשוט צריך ואין סיבה שלא אצליח'. מבוגרים טיפה שוכחים מזה ומאוד קל ליפול לביקורת עצמית."