מייגן טריינור פרצה לחיינו בסערה לפני כשנתיים עם הלהיט הענק "All About That Bass" שכבש כמעט כל פסגת מצעדים אפשרית ומאז היא רק ממשיכה לייצר להיטים ולבסס את מעמדה בתעשיית הפופ העולמית. "Title" אלבום הבכורה של טריינור ראה אור בינואר בשנה שעברה וזכה להצלחה מפתיעה במיוחד כאשר כבש את המקומות הראשונים באמריקה, קנדה ובבריטניה ומכר קרוב לשני מיליון עותקים ברחבי העולם, הישג לא מבוטל עבור זמרת חדשה. ואם כל זה לא מספיק, בחודש פברואר האחרון זכתה מייגן בפרס הגראמי הראשון שלה בקטגוריית פריצת השנה.

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• הנה זה קורה: קפה שחור חזק פותחים את הקיץ עם סינגל
• דודו אהרון מציג את המנון מצעד הגאווה: "קצפת עם תות"
• לא נותן לנו לחכות: איתי לוי משחרר סינגל ראשון מהאלבום הבא

פחות משנה וחצי מאז שהוציאה טריינור את אלבומה הראשון "Title" וכעת היא מוציאה את אלבומה השני והמצופה "Thank You" ממנו יצא הסינגל המוביל "NO" שזכה להצלחה מסחררת ומספר סינגלים קידומיים, בניהם השיר "Better" בו מתארח הראפר Yo Gotti. באלבום החדש מנסה טריינור להתאים את הסאונד שלה לסאונד של הפופ העכשווי אך עם זאת היא לא נוטשת לגמרי את סגנון ה-Doo-wop שאפיין את אלבומה הקודם. אבל האם היא באמת הצליחה לייצר אלבום טוב, כזה שמעיד על התפתחות מוזיקלית שלה כאמנית או כזה שנרצה לשמוע שוב ושוב? התשובה היא לא. באלבום החדש נופלת מייגן לקלישאת האלבום השני, אמנים חדשים שפורצים בענק עם אלבומי בכורה מעולים ומצליחים אך מתקשים לשחזר את ההצלחה באלבומם השני, "Thank You" הוא בדיוק אלבום כזה.

האלבום נפתח בשיר "Watch Me Do", שיר חלש, משעמם ואפילו קצת מעיק. בחירה מעט משונה לפתוח את האלבום דווקא בשיר הזה ולשחרר אותו כסינגל פרומו הראשון לאור זאת שמדובר כנראה בשיר הגרוע באלבום.

"Me Too" שמגיע לאחריו הוא גם הסינגל השני הרשמי מתוך האלבום. השיר מדבר על העצמה, קבלה ואהבה עצמית תוך כדי שימוש בליריקה פשוטה למדי שגם ילד בן 8 היה יכול לכתוב, השיר אמנם מהנה יחסית אך באותה המידה הוא היה יכול לתפקד מצוין כסינגל פותח של ילדת דיסני עולה כזו או אחרת, אבל הוא לא מספיק טוב עבור זמרת בוגרת שמעוניינת שיקחו אותה ברצינות. אולי מדובר בלהיט הבא של טיירנור אבל גם מדובר בלהיט המביך ביותר שלה עד כה, ייאמר לזכותה של מייגן שהיא עומדת מאחורי הערכים אותם היא מקדמת והשבוע כשעלה הקליפ של השיר לערוץ ה-Vevo שלה, דרשה מייגן מהצוות שלה להסירו שעות בודדות לאחר עלייתו בטענה שהשתמשו בפוטושופ על מנת לגרום לה להראות רזה יותר ללא אישורה. הקליפ נטול הפוטשופ חזר ליוטיוב יממה לאחר מכן.

השיר הבא באלבום הוא הסינגל הבכורה מתוך האלבום -"No" שהגיע בשיאו למקום השלישי המצעד הבילבורד והצליח לתפוס את צומת ליבנו בעיקר בזכות הסאונד הנוסטלגי שלו שהזכיר לנו את פופ של תחילת שנות ה-2000 בכלל ושל בריטני ספירס בפרט. גם בשיר הזה מייגן לא באמת משתמשת בכישרון הכתיבה שלה ומסתפקת במילים פשוט וחסרות השראה.

האלבום ממשיך עם השיר "Better" הקלאבי בו מתארח הראפר Yo Gotti, בשיר עוקצת מייגן את האקס שלה ושרה עד כמה לו מגיע להיות לבד ולה מגיע משהו טוב יותר ממנו. גם כאן לא מדובר בהברקה אך הוא בהחלט שיר מהנה. "Hopeless Romantic" הינה הבלדה הראשונה באלבום ורצועה סתמית למדי הנשמעת כמו גירסת דמו לא מוגמרת. "I Love Me" שמגיע לאחר מכאן הוא דואט עם הזמר LunchMoney Lewis ועוסק, איך לא, באהבה עצמית הכולל שורות בנאליות ומשמימות כמו: "I don't know about you, but baby I love me" הקלישאתית.

השיר הבא ברשימה הוא השיר "Kindly Calm Me Down"  - הבלדה השנייה באלבום ואחת מהרצועות הטובות והראויות באלבום שמראה צד קצת בוגר יותר של טריינור ומזכירה לנו את הכישרון הגלום בזמרת שהביא אותה לאיפה שהיא היום. לאחר מכן מגיע השיר "Woman Up" הקצבי שבדומה ל-"NO" עוסק בפמיניזם וקורא להעצמה נשית, שיר נחמד ובזה זה מסתכם. "Just a Friend to You" ו-"I Won't Let You Down" שמגיעים לאחר מכן מסתמנים כשניים מהשירים המשעממים והמיותרים שבאלבום. לאחריהם מגיע השיר "Dance Like Yo Daddy" אשר נשמע כמו החלאה בין "Dear Future Husband" ו-"All About That Bass" מהאלבום הקודם טוב משמעותית מקודמיו אך עדין לא עוזר להרים את האלבום.

ב- "Champagne Problems" שרה מייגן על אהבתה לאלכוהול ועל כמה שהחיים קצרים, גם כאן, מייגן לא התעלתה על עצמה מבחינת המילים ועושה רושם כאילו השיר נכתב בתוך פחות מדקה, אך עם זאת עדיין מדובר באחד מהשירים הבודדים בדיסק עם פוטנציאל להצלחה כסינגל. ממשיכים עם "Mom", כפי שאפשר לנחש משמו, שרה מייגן על אמה, שאף קולה נשמע במהלך השיר כחלק משיחת טלפון בינה ומייגן. בשיר מספרת מייגן על הקשר הקרוב עם אמה לרקע צלילי ה-Doo-wop איתו היא כל כך מזוהה. מי שעוד זוכים להקדשה ממייגן הם חבריה הקרובים עליהם השיר שרה בשיר הדביק למדי "Friends" הכולל את המילים הגרועות ביותר באלבום. האלבום סוף סוף מגיע לסיומו עם השיר "Thank You" על שמו נקרא האלבום ובו מארחת מייגן את הזמר R. City לדואט חביב ולא מזיק.

"Thank You" הוא פשוט אלבום לא טוב, בלשון המעטה. מרבית משיריו סובלים מסאונד וליריקה בסיסיים במיוחד המורכבים מקלישאות פופ לעוסות וממוחזרות. מהאזנה ראשונה של שירי האלבום כמעט כולם נשמעים יחסית סביר, אך רק מעטים מאוד באמת מספיק טובים כדי שנרצה לחזור אליהם ולשמוע אותם שוב ושוב. ברור שמייגן ניסתה להיות כמה שיותר ידידותית לקהל המיינסטרים באמריקה וברחבי העולם, מה שכנראה גרם לה להשתמש בכתיבה פשוטה, לא מקורית ברובה ואפילו משעממת שחוזרת ועוסקת שוב ושוב בכמה שהיא אוהבת את עצמה. אנחנו אהבנו קצת פחות. 

ציון בסולם פרוגי: ★★