מורן דוד התחילה את קריירתה כזמרת, אך מהר מאוד הבינה שהמקום שלה הוא מאחורי הקלעים. בשנים האחרונות הספיקה לכתוב ולהלחין לזמרים רבים, מעדי ביטי ועדן מאירי ועד הראל סקעת ושירי מימון. היא מלמדת מוזיקה, לא מתחרטת על הכשלונות והיא אמא לשיילו, בן השנתיים וחצי, שמצליח להמיס אותה בכל פעם מחדש. תפסנו אותה לראיון מצחיק במיוחד, בו היא חשפה לנו כמה דברים שאתם חייבים לדעת. 

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי: 

• ביקורת הופעה: שקד קוממי וג'וזי מקפיצים את תל אביב
• עצמאי: קטריקס יוצא לדרך חדשה עם סינגל סולו
  
• סיכומוזיקלי: נתן גושן מרגש ונוי פדלון בלהיט חדש

ספרי לנו על תהליך היצירה שלך מההתחלה ועד היום. איך התחלת לכתוב לאמנים הכי גדולים בישראל? 

"קודם כל התחלתי כזמרת לא כיוצרת. הייתי זמרת ליווי במשך שנים של עידן יניב, וארבע שנים של יהודה פוליקר. אבל אחרי תקופה, בערך לפני כשמונה שנים, הבנתי שאני ממש לא נהנית מהפרונט, ושיש לי מעבר מלהופיע על במות. זו בעצם השנה שהחלטתי ללכת אחורה ולהתחיל ליצור. זו הייתה שנה שבה התכנסתי עם עצמי וכתבתי המון המון שירים. לא באמת ייעדתי אותם לאף אחד. כתבתי שירים שקודם כל ריגשו אותי ונגעו בי. אני לא מנגנת על אף כלי, את רוב השירים שאני יוצרת אני מתחילה קודם כל עם לחן, מייצרת אותם בראש, ואחר כך מורידה אותם להרמוניה ואקורדים. אז כתבתי בעצם המון שירים ושלחתי אותם לזמרים מהתעשייה. זו הייתה שנה מאוד ברוכה, כי ארבעה זמרים גדולים לקחו לי שירים; עברי לידר את 'איביזה', שירי מימון את 'אוויר', הראל סקעת לקח את 'בום', ושרית חדד לקחה את 'אינתה דאיימן'. השירים של שירי ושרית נכנסו לפלייליסט, אז בכלל הייתה חגיגה. מאז, התהליך רק התעצם וגדל. כשמשהו קורה, אז דברים אחרים מגיעים אחריו". 

כפי שאמרת, בעבר באמת היית בפרונט והוצאת שירים משלך, ואפילו עשית דואט עם עברי לידר! למה את יותר מתחברת, לשיר ולהיות בפרונט או דווקא להיות מאחורי הקלעים – כאשר את מלחינה, מפיקה ויוצרת?

"זו שאלה שכל הזמן אנשים שואלים אותי. אומרים לי 'את מוציאה שירים  לריטה, לשירי. אנשים כל הזמן שרים את השירים שלך, איך אין לך תחושת החמצה?'. אנשים באמת לא מאמינים לי שאין לי תחושת החמצה. זה לא שאני לא אוהבת לשיר - אני אוהבת, אני שרה. אני גם מפיקת שירה, אני עובדת המון באולפנים וגם כשאני עושה סקיצות אז אני שולחת את זה עם השירה שלי, מתאימה את זה לדברים, ועושה קולות לזמרים. בנוסף, אני גם מתארחת לפעמים בתכניות ואני גם שרה בפרויקטים מסוימים כשמבקשים ממני. אבל אין לי את הזיקה הזו לחיות חיים פרונטלים של הופעות ובמות, ולכן אני לחלוטין מסופקת ומאושרת ביותר במקום שאני נמצאת בו, ואני מאחלת לעצמי לקום כל יום ולעסוק רק בתחום הזה עד לשארית חיי. זה באמת המקום הכי גבוה בנפש שלי שאני עוסקת בו". 

אז אין תחושת החמצה או באסה כאשר את יוצרת לזמר שיר, אך נותנים את הקרדיט בעיקר לזמר המבצע? 

"לא, ואני אגיד לך יותר מזה – אני לא אוהבת לשמוע את עצמי כשאני שרה, תמיד שאני עושה סקיצות אז אני שרה את השירים וקולטת איזו 'חליפה' מתאימה לזה, ואז אני מתאימה את השירה שלי המון פעמים כשאני שולחת את הסקיצה לזמר שאני רוצה לשלוח לו. נגיד ב'אוויר' אז שרתי עם כל המניירות, כמה שאני יכולה, שהייתי רוצה ששירי תשיר. הרצון שלי בעצם הוא שהזמר ישיר את מה שאני יוצרת, ואני לא מחפשת את המקום של הקרדיט, ממש לא". 

כאשר את כותבת שיר שלא הזמינו מראש, את מדמיינת לאיזה זמר את רוצה שהוא ילך? 

"לא לפני. לרוב אני כותבת שירים ואז אני אומרת 'אוקיי, זה מתאים לזמר הזה והזה', או לדוגמה: 'זה מתאים לסטייל של כך וכך'". 

ואם כתבת שיר וייעדת אותו לזמר ספציפי, אך בסוף זמר אחר שר אותו. זה עדיין עומד בכל הציפיות שלך? 

"אני אספר לך סיפור. השיר של עדן מאירי 'לך עם האמת שלך' נכתב לפני ארבע שנים! אין בן אדם בתעשייה שלא קיבל את השיר הזה. את השיר הזה כתבתי בתחילה לישי לוי, רציתי שישי ישיר את זה, ממש כך היה לי בראש. ישי באמת אהב את השיר ועשה סקיצה, ובאותה תקופה זה נמרח מידי ובסוף איכשהו זה לא קרה, ואז לקחתי את השיר בחזרה. באמת מלא מלא אנשים קיבלו את השיר, ואף אחד לא הבין אותו. אני באמת מתכוונת כשאני אומרת מלא, הזמרים הגדולים ביותר בתעשייה, שהיום אומרים לי 'אוי, למה לא לקחתי את השיר?'. אף אחד פשוט לא קלט את 'לך עם האמת שלך', הם חשבו שהוא חייזרי ומוזר מידי. אני לא יודעת איך, אני הייתי בטוחה שהוא להיט היסטרי. אז השיר חיכה וחיכה וחיכה, ואז עדן מאירי בא אליי לפגישה. הוא בכלל רצה שיר אחר שהיה לי, ואני ראיתי מה עומד מולי, ופשוט ידעתי שהשיר הזה מתאים לו. הוא לא רצה אותו דרך אגב, הוא לא הבין אותו בהתחלה, והוא התעקש על השיר השני. המנהל שלו אמר לי 'מורן זה השיר שלו!', הוא קלט את זה ישר. נתתי לעדן יומיים לחשוב על זה, אמרתי לו 'תשמע את השיר הזה בסופ"ש, ותגיד לי מה אתה אומר". אחרי יומיים הוא שלח לי הודעה וכתב לי 'וואו מורן. מה זה הדבר הזה? זה השיר שלי!". אני מאמינה שלכל שיר יש את הגורל שלו. אני עושה את ההשתדלות שלי לתת את מה שאני חושבת לנכון לזמר שאני חושבת שזה שלו. אם זה שלו, זה שלו. זה בסוף יגיע ליעד שלו. גם השיר שכתבתי לריטה – 'לא מוותרת', זה בכלל שיר שכתבתי לשרית חדד. זה היה שיר מזרחית. שרית לא רצתה את זה, וזה עבר מלא זמרות, ולא הרגשתי שזה יושב עליהן מספיק טוב ואז זה הגיע לריטה אחרי ארבע שנים. שירים הם רזומה וטיימינג, ובסוף זה קורה". 

ביקשנו ממורן שתחשוף לנו טיוטה של "לך עם האמת שלך", וכך זה נראה: 

כתבת, יצרת, הלחנת והפקת לזמרים רבים שירים שהפכו ללהיטי ענק. איך ההרגשה? 

"זה כל פעם תופס אותי לא מוכנה, כי אני באמת לא באה ממקום להיטי. זה לא שאני חושבת 'היום אני קמה וכותבת להיט לכך וכך', זה לא עובד אצלי ככה, כי באמת כל תהליך היצירה שלי הוא אחר. תמיד אני קוראת לזה 'בפוקס'. כי רוב השירים הגדולים שלי שהכי הצליחו לי נכתבו ב-10 דקות. שירים שפשוט הרגשתי אותם והם פשוט יצאו ממני. זה כל פעם מרגש אותי מחדש, ובכלל, בכל פעם שאני נוגעת בבן אדם, שניים ביקום. אז לדבר על הצלחה? קטונתי. אני מאחלת לעצמי להכין שירים לעצמי, ואם הם עדיין ימשיכו לגעת באנשים אז זכיתי. ברגע שאתה חושב שאתה יודע משהו, אז אתה מאבד את הקסם שלך. אני מאוד מאזנת את המקום שלי. אני לא כותבת להיטים, אני כותבת שירים. אני כותבת אנשים, כותבת חוויות, כותבת צלילים. וכשזה נופל זה נופל וכשזה עובד זה עובד. זה בערך המקום שאני מגיעה אליו ביצירה ואני גם מאוד משתדלת ללמד את התלמידים שלי את זה. לא לדעת – להרגיש. מוזיקה מרגישים". 

בנוסף להיותך מלחינה ויוצרת שירים, את גם מורה לפיתוח קול ואת מעבירה סדנאות של כתיבה והלחנה. מתי החלטת שאת רוצה ללמד אחרים?

"אחרי שעזבתי את הבמה, נהייתי מורה לפיתוח קול ומורה לכתיבה והלחנה, ובנוסף, אני גם מפיקת שירה. הפקת שירה זה להיות ממונה על הטייפ שירה של הזמרים שאתה שומע ברדיו. דוגמות לדברים שעשיתי זה את האלבום הראשון והשני של חנן בן ארי, לרותם כהן הפקתי את "כל כך יפה לך", הפקתי גם לריטה, ואלבום שלם לעברי לידר. תמיד ידעתי שחיידק המוזיקה וחיידק ההוראה, הם חלק ממני. המון שנים עבדתי עם נוער בסיכון, נוער מדהים, ברמלה, ולימדתי אותם גם כתיבה ומוזיקה. זה משהו שטבעי אצלי כבר מגיל מאוד צעיר, אני אוהבת ללמד אפילו לפני שהתחלתי עם המוזיקה. אני תמיד אומרת שהתלמידים שלי מלמדים אותי לא פחות. אני חולה על שיתופי פעולה, אני תמיד מסתקרנת לשמוע דברים של הדור הצעיר יותר, תמיד אוהבת לקחת חלק. אני אף פעם לא מבטיחה שאקח חלק בכתיבה ובהלחנה עם התלמידים, אבל אם זה קורה אז וואלה זו ברכה מטורפת. ואם זה גם ירגיש לי מאוד אנרגטי, שלם וחזק אז אני אפילו אשלח לאנשים גדולים מהתעשייה. יש אפילו כמו שירים שנלקחו ושאת בקרוב תשמעי אותם, שהתלמידים שלי חלק מהם". 

בהתחלה כמו בכל התחלה, לא כל השירים מצליחים מיד וצריך לעבוד מאוד קשה כדי להגיע לתוצאות. היו לך רגעי משבר בתחילת הדרך?  

"בטח. הסלב הראשון שלקח לי שיר הוא הראל סקעת, הוא לקח את 'בום' וכולם היו בטוחים שהשיר הזה הולך לפוצץ את המדינה ושהוא יעבור פלייליסט. כזה הרימו לי, והייתי כל כך פעורה, לא ידעתי כלום. לא ידעתי אפילו מה זה גלגלצ, באמת שום דבר. ווואלה השיר יצא ואיך שהוא יצא פשוט זרקו אותו מהפלייליסט. אני זוכרת את התחושת כישלון הזו, שבאמת הרימו לך והרימו לך, ופתאום השיר לא עבר פלייליסט. בכיתי איזה שלושה ימים, אני זוכרת שלקחתי את זה נורא קשה. אבל החיים מכשלים, וקודם כל, אני כבר אמא לילד מקסים בן שנתיים וחצי, ואתה מקבל פרופורציות ומבין שהכל שטויות. אתה מבין שיש דרך ואני שמחה שזה לא עבר, כי באותה שנה נכנסו לי שני שירים של שירי ושל שרית, ושמחתי כל כך. כל פלייליסט שעובר לי אני בשמיים וכל שיר שמצליח לי אני מאושרת. אבל אני גם יודעת להגיד לך בוודאות שלפעמים לא מצליחים, וזה בסדר. אני לא מאמינה בכישלון, אני מאמינה שיש שיעור שעוד לא למדת, וזה חלק מזה. אז הייתי צריכה לחוות את זה, והיום אני והראל חברים מאוד טובים, ואני שרופה עליו". 

בביו באינסטגרם שלך, לפני שאת מגדירה את עצמך כמלחינה, יוצרת ומורה לפיתוח קול, את מגדירה את עצמך כאמא של שיילו. לאמא יש רגשות לילד שלה שרק היא יכולה לחוות. את חושבת שמשהו ביצירה שלך השתנה מאז שהפכת לאמא בעקבות הרגשות הללו? 

"נכון, אהבת חיי הוא. משהו בכתיבה וביצירה השתנה בוודאות. אגב, אם מישהי חוששת להיות אמא בגלל הקריירה, אז שלא תחשוב פעמיים. אני זוכרת שכאשר נקלטתי להריון פחדתי לחלוטין שהשפע המוזיקלי שלי הצטמצם, שאני לא אספיק לעבוד, שהקריירה שלי תעצר. אני יכולה להגיד לך שבשנה של ההריון, עוד לפני ששיילו נולד, העבודה שלי הוכפלה, משהו ביקום פתח את עצמו אליי. השירים הכי טובים שלי נעשו אחרי שהוא נולד, שיתופי הפעולה הגדולים וההצלחה שלי באמת הגיעה עם הדבר המוזהב והמתוק הזה, שבא לי למעוך לו את הפנים כל היום. אני חושבת שיש משהו באמהות שמשחרר אותך מלחץ מדברים אחרים, אין לך זמן להיות לחוצה על כלום. את מפוקסת, אין לך באמת את הזמן, את צריכה לנהל את הכל. אז את לא מתעסקת בשטויות, את מתעסקת רק בדברים העיקריים. כל הדברים התפלים בצד, ואז את מצליחה למקצן הצלחות של דברים או שדברים יקרו בצורה יותר מהירה ויותר מפוקסת. אני יכולה להגיד את זה בוודאות מאז שנהייתי אמא". 

את מרגישה שאת תורמת לאנשים בעזרת הטקסטים והשירים שאת כותבת?

"ברוב השירים אני חתומה על הלחן, ואני המון פעמים מצרפת את עצמי לכותבים. נגיד ב'אוויר' הבאתי את נעם חורב, בשיר עם עברי לידר 'קר קר' אני חתומה עם דודי בר דוד המדהים. לרוב אני חתומה באמת על לחנים, ואני אוהבת לתת לאנשים אחרים לכתוב. כשאני מרגישה שיש לי מה להגיד אז אני מביאה את הטקסט כבר מובנה. זו שאלה יפה אם אני מרגישה שאני עוזרת לאנשים. אני מרגישה שאני עוזרת לעצמי. אני חושבת שכן, ושזה נוגע באחרים זה מרגש אותי. אני חושבת ש'לך עם האמת שלך' זו הדוגמה הכי יפה כי זה עזר לכל כך הרבה אנשים בזמן כל כך קצר. זה עוד יותר מרגש שזה בא מנער בן 19. אני מקבלת הרבה הודעות מנערים וילדים שזה כל כך העצים אותם ונתן להם כוח וגרם להם לראות דברים בצורה אחרת ולהאמין בעצמם, וזה מטורף. אני חושבת שבמקום הזה אתה מרגיש שיש לך איזושהי שליחות. אני כותבת שירים שירגשו אותי, נטו. כי אם זה לא ירגש אותי אני מאמינה שזה גם לא ירגש אחרים". 

קהל היעד שלך הוא מגוון ורחב. איך כותבים שיר שכל אחד יכול להתחבר אליו? יש ציפייה לפניכן, עבור מי השיר - הקהל הצעיר או הבוגר?

"אם הייתי יודעת להגיד לך הייתי כותבת לך את הנוסחה. אין נוסחה. לרוב, בהלחנות, המנהג שלי הוא שאני אוהבת שירים מאוד המנוניים. רוב האנשים שמקבלים שירים שלי מקללים אותי שהם קשים לשירה, כי הם מתחילים מאוד נמוך, ואז מתפוצצים. שירי מימון פעם אמרה לי 'תמותי עם השירים שלך, אני עוד שנייה מתאבדת על הבמה'. אני חושבת שהם שירים יותר מנצחים ויותר גדולים. אני פחות כותבת שירי צד, פחות אלבומים קטנים. וגם אם הם קטנים, נגיד יש לי שיר באלבום של עברי לידר בשם 'קל קל', דואט שאני שרה איתו באלבום, ממש שיר סוגר וקטן יחסית. גם אם תקשיבי ללחן שלו, תראי שהוא יכול להיות מאוד המנוני. אני חושבת שההשפעות שלי הן גדולות, מלהקת אבבא עד לחווה אלברשטיין ושלום חנוך ואריק איינשטיין. ממש הכל. אני לא מכוונת לאיזה סוג של קהל יעד זה יגיע, ותראי לערך את העובדה ש'לך עם האמת שלך' של עדן מאירי, נכתב בכלל לישי לוי. הכוונה הייתה לקהל מאוד מבוגר יחסית. אז אני לא מכוונת למי אבל אני כן מכוונת לשירים קומוניקטיבים בסטייל שלי. אני חושבת שגם סוג ההלחנה שלי מאוד גדול. אני יכולה לכתוב שיר מזרחי, ואני יכולה לכתוב שיר פופ אמריקאי. אז אני לא מכוונת, פשוט עושה". 

מה קורה במצב של מחסום כתיבה או כשאין לך רעיונות, מאיפה את שואבת השראה? 

"אני תמיד מחנכת את התלמידים שלי שאין דבר כזה מוזה. אתה עובד בזה. אתה קם בבוקר וכותב שירים, אפילו אם הם ממש גרועים, רק כדי שהמנועים יעבדו ויזוזו. אני כן מכירה את המצבים שיש חסימה, וכשיש חסימה ואתה ממש על אוטומט אז דווקא בשלבים האלה אני מרפה. אני מרפה, ואני יוצאת, ואני שואבת השראה מריחות, משיחות עם חברים ואנשים, ובמיוחד עם קשישים, שיש להם המון בינה וחכמת חיים. אני מקשיבה לדברים שאני לא מקשיבה להם בדרך כלל. מסתכלת על נופים אחרים. מנסה כמה שיותר להתנתק מהמקום הרגיל שלי, ומכניסה את עצמי לאותה סיטואציה שאני חווה באותו רגע ומנסה לשים המון כובעים. משמה יוצאים לי המון שירים. אני אוהבת לשחק בתחפושות של עצמי. אם זה פעם אני אישה מאוד רגשנית או שאני גבר דעתן ששר שיר מחאה. זה ממש משחק בשבילי המון פעמים. זה מה שאני עושה כשיש לי חסימה"

יש זמר שהיית רוצה ליצור לו שיר ועוד לא יצא לך? 

"יש לי את החלום שלי, אבל הוא בחיים לא ייקח ממני שיר כי הוא מלחין לעצמו ואני יותר מלחינה. זה דודו טסה. הוא המלך. אני כל פעם עובדת עם ניר מימון צמוד, שהוא הצמד שלו והמעבד שלו, אז יצא לי לדבר כמה פעמים עם דודו והוא איש מקסים והוא מאוד אוהב את מה שאני עושה. אז כן, זה החלום שלי ואני מקווה שמישהו זה יתגשם". 

אחרי שעברת דרך ארוכה, וכתבת, הלחנת והפקת שירים לזמרים הכי גדולים בתעשייה. תסתכלי במבט לאחור - אילו טיפים היית רוצה לקבל בתחילת דרכך ולהעביר עכשיו למלחינים, כותבים ויוצרים צעירים?  

"הטיפ הכי גדול שאני נותנת עד היום לאנשים זה לא להיות פזיזים, לא להיות מהירים – לדעת מתי אתם באמת בשלים לעשות דברים מסוימים. לא העיקר לעשות בשביל לעשות. כי הכאב של אנשים שמוציאים כל כך הרבה שירים וכל כך הרבה כסף כשהם לא באמת מוכנים לזה הוא הרבה יותר גדול כאשר אתה מוכן לזה. הטיפ השני שלי, הוא תמיד לחפש את הצבע שלך, את חתימת הקול שלך. בעיניי, זה יותר חשוב מאשר לשיר יפה. יש המון זמרים ששרים יפים, אבל ברגע שיש לך איזושהי חתימת קול אישי, איזשהו פייק אישי, כריזמה אישית, שהיא לא רק באישיות שלך אלא גם בקול שלך, שלא דומה לאף אחד, שמה יש לך יותר סיכוי להצליח".