בשיחה עם כותב הלהיטים הגדולים - נעם חורב, לצד קפה ורעשי העיר הגדולה תל אביב, הוא חושף לנו על הקשיים בתחילת דרכו ועל הפידבקים שלא נגמרים. בנוסף, הוא מספר לנו על הדרכים בהן שואבים השראה, על איך כאדם בוגר הוא נוגע ומרגש בנות נוער, מה מייחד את סדנאות הכתיבה שלו וגם: חשיפת סקיצה ראשונית של להיט חדש שכתב. 

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי: 

• ההופעה של דדי יאנקי: אנרגיה לטינית שלא נגמרת
• פורשת כנפיים: עדי ביטי בסינגל חדש על פרידה
• שוברת מוסכמות: ליזו היא הדבר הבא במוזיקה

ספר לנו על תהליך היצירה שלך, מההתחלה ועד היום. איך התחלת לכתוב לאמנים הכי גדולים בישראל? 

"הכל התחיל כשבתור ילד חלמתי לכתוב שירים, כלומר ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. גדלתי בעפולה, והייתי כבר מגיל 8-9 כותב ומסתובב עם מחברות. אחרי הצבא עברתי מעפולה לתל אביב, כשהחלום שלי היה מאוד ברור - ידעתי שכתיבת שירים זה מה שאני רוצה לעשות. אז לפני כמה שנים, האינסטגרם פחות היה שולט, אז היה קשה להגיע לאמנים, הם היו מאוד לא נגישים. לא היה אפשר להיכנס לאינסטגרם של נתן גושן ולכתוב לו, זה לא עבד ככה. אז מה שעשיתי הוא שפשוט הדפסתי חוברות עם המון שירים שלי, הייתי הולך להופעות של זמרים שמאוד אהבתי והייתי מחכה שההופעה תיגמר, ואז בסוף ההופעה הייתי רץ ונותן לאמן את המחברת בידיים, כדי שיקרא את השירים שלי". 

שמעתי כבר על הסיפור האישי שלך, וכפי שסיפרת, על כך שאחרי הופעות היית מחלק לזמרים חוברות עם שירים שכתבת ועל כך שהשקעת הרבה כסף ואנרגיה כדי להצליח בתחום. בזמנו, באמת הרגשת שזה יצליח לך? 

"אני חושב שאם לא הייתי מאמין בזה באמת, אז לא הייתי עושה את זה. אם לא הייתי מאמין בתוכי שבסוף משהו יקרה, אפילו הכי קטן, איזשהו קצה של חוט, אז פשוט לא הייתי ממשיך כך כמו משוגע לרוץ עם המחברות. אני חושב שבן אדם חייב שתהיה בו איזושהי אמונה כדי שהיא תהווה דרך בשבילו להמשיך להתרוצץ, ולבזבז אנרגיות. אני חושב שבאיזשהו מקום תמיד האמנתי שזה יקרה". 

היו לך רגעי משבר בתקופה הזו, פעמים שחשבת לוותר? 

"היו לי מלא רגעי משבר. המון פעמים כאשר אנשים שומעים את הסיפור שלי אז נדמה להם שהייתי כל כך חדור מוטיבציה, שרצתי, השקעתי ולא וויתרתי. אך כמובן שהדרך הייתה כרוכה בהמון המון קשיים ומכשולים, והמון חוסר ביטחון" מספר לנו חורב על רגעי המשבר שהיו בדרך ומוסיף כי "גם בשיחות הרבות שיוצא לי לנהל עם בני נוער שכותבים ומתעסקים באמנות, אני מבין שהמפלצת של חוסר הביטחון תמיד חיה בתוכנו, שתמיד אנחנו מחפשים אישורים מבחוץ, תמיד אנחנו מרגישים שאולי אנחנו לא מספיק טובים, ושאולי אנחנו לא מספיק מוכשרים. אני חושב שהחכמה היא לדעת למצוא את המקום הזה שאתה כן מאמין בך, ולהיאחז בו חזק חזק, כי בסוף, בלי האמונה בעצמך, זה פשוט לא יקרה. אז ברור שהיו המון רגעי משבר והמון קשיים בדרך, אך שוב, אם אתה באמת רוצה ומאמין - זה קורה".

ואז ריטה הראשונה שנתנה לך את הצ'אנס. איך המשכת משם? 

"ריטה היא בעצם הראשונה שהתקשרה אחרי שהיא קיבלה ממני חוברת עם השירים שכתבתי בהופעה שלה. אחר כך, דברים פשוט התחילו לקרות. במשך שנה, שנה וחצי, רק זרעתי זרעים – פיזרתי את המחברות, המשכתי לכתוב, וניסיתי לייצר קשרים, אבל עדיין שום דבר לא קרה אז, בהתחלה. לאחר שנה וחצי, כשכבר ריטה התקשרה, פתאום הכל קרה בבום, כמו כדור שלג, או כמו אש בשדה קוצים. אחרי שהיא התקשרה, פתאום מירי מסיקה טילפנה גם היא, ומפה לשם ייצגתי את ישראל באירוויזיון עם השיר 'מילים' של הראל סקעת. זו תעשייה מאוד קטנה, ברגע שמשהו אחד קטן קורה לך, זה נהיה פיצוץ. אז לאט לאט דברים פתאום התחילו לקרות בעקבות הרבה השקעה והמון סבלנות".  

"הרגשה מדהימה ומרגשת. אני תמיד אומר שאין הרגשה יותר מדהימה ומטורפת, וגם מוזרה, מלשבת בהופעה בקיסריה, בצד, ולראות שבעת אלפים איש צורחים את 'כשאחר' של אייל גולן, 'אחרי שיגמר' של בניה ברבי או את "אישה חרסינה" של מירי מסיקה. לשבת בצד ולראות את כל הדבר הזה קורה מולך, לראות את כל האנשים הופכים לפה אחד שאתה כתבת באיזה לילה בחדר שלך, זו הרגשה שהיא לא נורמלית. אי אפשר לתאר אותה במילים". 

קיימת לפעמים תחושות החמצה או באסה כאשר שיר שאתה כתבת מצליח, אך נותנים את הקרדיט בעיקר לזמר המבצע? 

"זה כמו שעכשיו את במאית קולנוע, ואז שואלים אותך 'מה את לא מתבאסת שאת לא מופיעה בסרט, ושהשחקן מקבל את כל הקרדיט?'. הבמאי יודע שהוא מאחורי הקלעים, זה מה שהוא אוהב לעשות, הוא בחר בזה. אותו דבר כותבי שירים. אני בחרתי להיות מאחורי הקלעים, בחרתי להיות חלק מתהליך היצירה. היה לי ברור שאני לא אהיה על הבמה ושאני לא אשיר, אם את תשמעי אותי שר את תברחי.. זה מאוד ברור שזה המקום שלי, שככה נוח לי ושאני לא בפרונט. למרות שבזמן האחרון התחלתי לעשות את המעבר הזה, גם עם ההרצאות שאני עושה, סדנאות הכתיבה, וקצת טלוויזיה, אז שם יש באמת קצת מעבר לפרונט, אבל בתכל'ס? העבודה שלי היא מאחורי הקלעים, ואני מאוד שמח שזה ככה". 

האם כשאתה כותב שיר, שלא הזמינו מראש, אתה מדמיין למי אתה רוצה שהוא יגיע ולאיזה זמר הוא הכי מתאים? 

"לכל שיר יש את תהליך היצירה הספציפי שלו. יש המון שירים שכאשר אני כותב אותם, אני כבר מדמיין בעיני רוחי מי ישיר אותו. כבר יש לי את הקול שלו בראש, את האנרגיות של הבן אדם, אפילו לפעמים אני רואה את הפנים שלו. אבל זה לא תמיד מצליח, לפעמים אני כותב שיר שאני מדמיין שילך למירי מסיקה, ובסוף שירי מימון שרה אותו. זה מתגלגל, כל שיר בסוף מוצא את הבית שלו. אבל זה לא עובד ככה שאם אני כותב שיר לאייל גולן, אז אייל גולן יהיה מי שישיר אותו, או שאני כותב שיר ללירן דנינו ובסוף רק לירן דנינו ישיר אותו. יש המון תהפוכות, אבל אני בהחלט תמיד מדמיין מי יכול לשיר אותו, מדמיין למי מתחבר הסיפור שאני כותב בתוך השיר. לפעמים זה עובד לי ולפעמים זה לא עובד לי". 

אתה מרגיש שאתה תורם לאנשים בעזרת השירים והטקסטים שאתה כותב? 

"אני יודע את זה בעיקר מהפידבקים שאני מקבל. תראי, זה מדהים, כי מקודם דיברנו על כך שכותבי השירים לא בפרונט ופחות מקבלים קרדיט, אבל אני לא מרגיש את זה. בפייסבוק ובאינסטגרם שלי אני מקבל ביום במינימום 100 הודעות מאנשים. זה מגיע לאלפי הודעות בחודש של אנשים שהקשיבו לשירים שלי, התרגשו מהם, ושהשיר ליווה אותם בכל מיני רגעים בחיים שלהם, אם זה בפרידה, באהבה ראשונה, באובדן, במסיבות סיום, בטקסים ובמיליון מקומות ורגעים בלתי נשכחים שבהם השירים שלי מהווים איזשהו פסקול לאנשים הללו. זו הזכות הכי גדולה שיכולתי לקבל". 

אתה מעביר סדנאות כתיבה והרצאות בכל רחבי הארץ. אתה מצליח לקלוט את ההשפעה שלך על אנשים? 

"ביום יום אני לא מתעסק עם זה. זה לא שאני קם בבוקר ואומר 'מעניין איך השפעתי היום עליו ועליו ועליו?!', כלומר זה לא משהו שמעסיק אותי. אבל אני רואה נגיד, אנשים שלמדו אצלי בסדנה, כמו נטע ברזילי, טונה, גיל ווין, ועוד מלא אנשים שפתאום מוציאים שירים לרדיו, עובדים, מוציאים ספרים, ושהם ממש הפכו את התעשייה לחלק מהחיים שלהם. אז אני פתאום עוצר ואומר 'וואלה, איזה קטע, זה התחיל מהסדנה'. אני זוכר שהבן אדם הזה בא לסדנה, ממש בתחילת הדרך, חסר ביטחון, לאט לאט הוא חידד את הכתיבה ופתאום השיר שלו מופיע ברדיו. יש לי דוגמה על מישהי שהייתה אצלי בסדנה, ולפני חודש יצא שיר שהיא כתבה לשירי מימון - 'נשימה', והיום יצא שיר שהיא כתבה לשרית חדד, ובשבילי זו הגאווה הכי גדולה. אני מתרגש מזה שלבוגר סדנה שלי יוצא שיר, יותר מאשר כשלי יוצא שיר. זה אומר שעשיתי משהו נכון".

"הסדנה היא בעצם של 10 מפגשים, והיא מאוד אינטנסיבית, אבל בגלל שיש הרבה אנשים, כמו בני נוער, חיילים או סטודנטים, שרוצים לבוא לסדנה אבל לא יכולים להתחייב ל-10 מפגשים, לתהליך של חודשים, אז התחלנו עכשיו משהו שנקרא 'פינת כתיבה'. זו סדנת כתיבה חד פעמית שאורכה ארבע שעות. אלו ארבע שעות שבהן אני חופר לכם על כתיבה מכל הכיוונים, וזה פשוט הולך מדהים. הרבה אנשים פתאום קונים את זה כמתנה לחבר שאוהב כתיבה. מדובר בארבע שעות שבהן נפגשים חבר'ה שמגיעים מכל הארץ, ואלו אנשים שמאוד אוהבים לכתוב, אוהבים מוזיקה ומאוד רוצים לבטא את עצמם". 

ויש גם הרצאות.

"אני עושה הרצאות בכל הארץ ואני מספר בהן על הדרך שלי - איך התחלתי לכתוב שירים, איך הגעתי לזמרים. מדבר על כל מה שקשור לאמונה ולאיך מגשימים חלומות. בנוסף, אני חושף כל מיני סיפורים סודיים מאחורי השירים שכתבתי, נגיד את הסיפור שמאחורי 'בסוף כל יום' שכתבתי לאייל גולן, מאחורי 'מתנות קטנות', 'אישה חרסינה', ו-'שאריות מעצמי'. משהו מגניב נוסף זה שאני משמיע כל מיני סקיצות ראשוניות. ממש דברים שאף אחד לא שמע. כל מיני קטעים מוזיקליים מאוד נדירים, שבהם שומעים איך השירים נשמעו בהתחלה, לפני שהם בוצעו על ידי הזמרים שלהם. אפשר לברר אצלי בפייסבוק ובאינסטגרם על הרצאות קרובות ובשמחה לבוא ולשמוע". 

כותב השירים האהוב מצליח בכל טקסט לרגש, לדייק ולגעת בכולם בול בנקודות הנכונות. אך למרות הדיוק התמידי שלו, הוא משתף שאין לכך נוסחה חד משמעית, אלא שזה פשוט מגיע מבפנים, "זו שאלה מאוד טובה אבל אין לי עלייה תשובה קונקרטית, אין לזה נוסחה. אני לא יכול להגיד לך שאני עושה א', ב', ג' ואז זה קורה. אני חושב שזה משהו שמגיע מהבטן. את גם כותבת, אז את בטח יודעת מה זה שאת לא תמיד חושבת בדיוק, אלא שלפעמים יש לך השראה או שמשהו פתאום קורה לך בפנים, ואז הדבר הזה יוצא ממך". חורב ממשיך ומוסיף כי כל יוצר צריך להיות בן אדם מכיל וסופג, ואולי זו בעצם הנוסחה. "אני חושב שאני מאוד רגיש לאנשים, אם אני יושב עם חבר לשיחה, אז אני מקשיב לו. מקשיב לו באמת. אני מסתכל עליו, מבין את הדברים שעוברים עליו. אני חושב שחלק גדול מהתפקיד שלנו כיוצרים זה המון לספוג. להיות ספוג, כי בסוף אנחנו סופגים המון המון דברים - סיטואציות, אנשים, ורגעים, ואז כשאנחנו מגיעים לרגע הכתיבה, אנחנו פשוט סוחטים את הספוג הזה וכל מה שספגנו לאורך כל השנים יוצא לנו בכתיבה. מאוד חשוב, בעיניי, להיות בן אדם פתוח, מקשיב, מתבונן וסופג". 

ומה קורה במצב של מחסום כתיבה או כשאין לך רעיונות, מאיפה אתה שואב השראה? 

"קודם כל, כשיש מחסום כתיבה, אני משתדל לא להילחם בו, ואני גם אף פעם לא קורה לו מחסום כתיבה. כי לפעמים אני קם בבוקר, ומשהו במוזה, בהשראה, לא עובד לי או שאני לא מרוכז. ואז ברגע שאני אומר לעצמי 'וואו נעם, אתה במחסום כתיבה' - ישר זו נהיית כותרת מאוד מפחידה. ישר אתה נבהל ומתחיל להילחץ, יש ימים שאני אכתוב ופתאום תבוא המוזה וזה יישפך ממני, ויש ימים שפחות. אני חושב שברגע שאתה מתחיל להילחם בזה ולהילחץ מזה, אז זה באמת נהיה 'אישו'. ברגע שאתה יודע להישען אחורה ולהגיד 'היום לא כל כך זורם לי' - זה בסדר, כי מחר יבוא יום חדש ויהיה יותר טוב. צריך קודם כל לא להילחץ ולא לקרוא לזה בכל מיני מילים גדולות כאלה כמו 'מחסום'".

"דבר שני, לגבי השראה, אני חושב שהשראה נמצאת בכל מקום. אני לא מאמין בלשבת ולחכות להשראה שתבוא. אני מאמין בלזמן אותה, לקרוא לה. צריך למצוא את המנגנונים ואת הטכניקות בתוכנו, ולדעת איך לגרות אותה ולהזמין אותה להיכנס. אני חושב שאפשר למצוא השראה בכל דבר, בכל שיחה שלנו עם חבר או חברה, בכל סרט שראינו, בספר שקראנו או במשפט שאמא זרקה לנו. העולם הוא מלא ברעיונות, אנחנו רק צריכים להיות ערניים, ולהיות ציידים. כל הזמן להתבונן ולהתנפל על הרעיונות האלה, כי הם נמצאים שם ואנחנו פשוט לא שמים לב. הם עוברים לידינו ולכן צריך להיות כל הזמן עם עיניים פקוחות ולחפש את זה, כי זה לא יגיע אם לא תחפש את זה". 

קהל היעד שלך אמנם מגוון, אך הוא גם מכוון להמון צעירות. רק בשבוע שעבר יצא לעדי ביטי, צעירה מתבגרת, כבר השיר השני שכתבת לה. איך אדם בוגר יכול לכתוב גם למישהי צעירה, איך אתה יודע מה עובד עבור הקהל הצעיר? 

"יצאו שני שירים שכתבתי לעדי ביטי - לפני שלושה חודשים את השיר 'הם אומרים לי' וביום חמישי את 'כנפיים'. כתבתי גם את שיר הפתיחה של הסדרה 'התחנה' שאותו ביצעה שירה לוי והוא הפך ללהיט ענק. זאת שאלה מדהימה, כי כשעדי ביטי פנתה אליי וביקשה שאכתוב לה שיר, אז אמרתי לעצמי 'מה יש לי, גבר בן 35, לכתוב לילדה בת 18. מה אני יכול לתרום לה? איזה סיפור אני יכול להעביר דרכה? אנחנו באמת נמצאים בשלבים כל כך שונים בחיים'. לכן עשיתי עם עצמי תרגיל כתיבה – לחזור לילד שהייתי כאשר הייתי בן 18, ודרכו לכתוב, לחשוב מה הייתי אומר לו היום. ואז כתבתי שיר שנקרא "הם אומרים לי", ובשיר הזה דיברתי לילד ההוא והזהרתי אותו מכל האנשים בחיים שלו שינסו לקלקל לו או להוריד לו את הביטחון העצמי, ומכל האנשים האלה שיגידו לו שהחלומות שלו לא יתגשמו, שזה בלתי אפשרי, ושהוא לא מספיק מוכשר. ממש כתבתי לו איזשהו מכתב כזה והעברתי אותו לעדי. מסתבר שזה נגע בול, בכל הנקודות ובכל הדברים שגם עברו עליה בשנים האחרונות. אני חושב שבסופו של דבר, לא משנה אם אתה בן 35 או בן 18, רגש זה רגש. בסוף להיות עצוב זה להיות עצוב, ולהיות שמח זה להיות שמח. לכן אתה פשוט צריך להרגיש את הדברים, ודרכם לכתוב". 

ביקשנו מנעם לחשוף לנו איך הייתה נראת הטיוטה הראשונית ללהיט שכתב לעדי, וכך זה נראה:

יש זמר שהיית רוצה לכתוב לו שיר ועדיין לא יצא לך? 

"כתבתי שיר לכל כך הרבה זמרים שרציתי. אולי הזמר היחידי שעדיין לא כתבתי לו שיר ואני ממש רוצה, הוא יהודה פוליקר שאני גדלתי עליו. אולי לבני הנוער זה לא אומר הרבה השם 'יהודה פוליקר', אבל פוליקר היה הכי גדול. הוא איש מלא ברגש, אז הוא ממש מישהו שהייתי רוצה להתחבר אליו ולכתוב לו שיר". 

אחרי שנלחמת, עבדת קשה, התאמצת ולא וויתרת. תסתכל רגע במבט לאחור - אילו עצות היית רוצה לקבל בתחילת דרכך ולהעביר אותם עכשיו לכותבים צעירים? 

"קודם כל למי שרוצה להיות כותב באופן מקצועי, כתחום בחיים, ולאו דווקא כותב שירים, אלא כל סוג כותב, שרוצה לבנות מכך קריירה, הדבר הראשון שהייתי ממליץ לו זה להתאזר בסבלנות. זה מקצוע כזה שצריך בו המון סבלנות. התהליכים מאוד איטיים, לדברים לוקח זמן להבשיל. אני כמו ילד בן 12, אין לי סבלנות, אני רוצה הכל כאן, מהר ועכשיו, אך המקצוע הזה מלמד אותך לקחת נשימה עמוקה. אני עובד על פרויקטים כיום, שיכול להיות שרק בעוד שלוש שנים הם יצאו. נגיד שיר שכתבתי לאייל גולן, והוא כבר אצלו, יכול להיות שרק בעוד שנתיים הוא יוציא אותו. זה נורא מתסכל בהתחלה, אבל אתה לומד לאט לאט להתאזר בסבלנות".

"עוד טיפ שהייתי נותן הוא שלכתוב זה שריר. כלומר, זה שריר שצריך לפתח אותו, להגדיל אותו, לחזק אותו, ולכן הייתי מציע להם להקדיש לכך זמן ולתת לזה את הכבוד. אם אתם אוהבים לכתוב - תשבו, תקדישו לכך את הזמן ואת האנרגיות, תכתבו, תשמרו את כל מה שאתם כותבים, תתפתחו, תלכו ללמוד, תספגו השראה, ואפילו תבואו לסדנה. כל הדברים האלה מאוד חשובים, כי לדוגמה, שחקן כדורגל אשר רוצה להיות בליגה בינלאומית, אז מה הוא יעשה? הוא יקום כל בוקר, ילך למגרש, יתאמן, ישמור על תזונה. אותו הדבר בכתיבה! אתה רוצה להיות כותב שירים? וואלה תתאמן, תקרא הרבה שירים, תקשיב למוזיקה, תכתוב מלא ובאמת תקיף את עצמך כל הזמן בעשייה. בנוסף, כמה שפחות להיות עסוק בשטויות שמסביב, כי יש לנו, כבני אדם, נטייה להיות עסוקים במה הוא אמר ומה הוא חושב. עזבו את זה. תהיו עסוקים ביצירה, בכתיבה, ברעיונות וביצירתיות שלכם - אלו האנשים שבסוף מצליחים, אלו שיודעים להבדיל בין מה שחשוב למה שטפל".