עידו בי (30), פרץ לתודעה כבר לפני 12 שנים יחד עם עמיתו למקצוע לשעבר צוק אלגזי, המכונה צוקי. לפני שנתיים, השניים החליטו להיפרד ואחרי תקופה לא קצרה, עידו יצא לדרך חדשה שבמהלכה חבר לערן יוסף ויונתן שגב, איתם הוציא להיטים גדולים כשביניהם "ברולטה", "ואן גוך" ו-"אחים". היום (ג'), משחרר עידו את שירו החדש "האקס הבא שלך" ובין יציאת הסינגל לבין תוכניות לעתיד, הוא עוצר אצלנו לריאיון מיוחד שבו משתף על הסיפור מאחורי השיר, על ההתאוששות מהפרדת הכוחות עם צוקי, על החיבור עם ערן ושגב וגם, האם נראה בקרוב דואט עם רן דנקר?

עוד בערוץ המוזיקה של פרוגי:

• סער הדר: "אי אפשר לסדר לי הצלחה"
• מאילת ועד חיפה: השירים המוקדשים למקומות בארץ
• מרגש: יונתן קלימי בביצוע מיוחד לזכרו של סמ"ר עדי דנן ז"ל

שחררת הבוקר את "האקס הבא שלך". שם מיוחד לשיר… אנחנו רגילים לשירי אהבה או פרידה ולא לחשוב מה יהיה בסוף הזוגיות עוד בתחילתה…

"לפני הכל, ישבנו קבוצה של אנשים מאוד מוכשרים לכתוב את השיר הזה", משחזר. "ציוותתי את רון ביטון, ערן יוסף, דיג'יי שגב, נוריאל ישר ואת כל החבר'ה האלה הרכבתי, כי ידעתי שהם האנשים הכי טובים בשביל לעשות שיר מטורף. אחרי זה, רון בי בא לתחילת הסשן עם הפתקים שלו ואמר 'שמע, יש לי רעיון. כתוב לי פה על פתק 'אני האקס הבא שלך'' ומאוד אהבנו את השורה הזו. כולנו יחד בסיעור מוחות של אמנים שכבר עשו כמה להיטים, כתבנו את כל השיר בשלוש ארבע שעות ובדרך כלל, כל שיר יכול לקחת גם שלוש-ארבע פגישות. את השיר כמו 'בא קליל' שהוצאתי אז עם צוקי למשל, לקח חודשיים לעשות, כי כתבנו פזמון שלא היה מספיק טוב, מחקנו, יצרנו דרופ לא מספיק טוב ושינינו לכלי נגינה אחר, עד שזיקקנו את הכל לשיר הזה. ב-'אקס הבא שלך',  קרה משהו אחר בדומה ל-'מגבת באוויר', ואחרי שלוש-ארבע שעות יצא שיר".  

-מה הסיפור מאחורי השיר? 

"כשישבתי בסשן עם הכותבים, סיפרתי להם שאנשים באים אלי ברחוב ואומרים: 'מאיפה אתה מוכר לי?', 'אתה מעידו בי וצוקי', 'אתה מ-'ברולטה' ומאוד רציתי להכניס את זה לשיר. מכאן, כתבנו את השורות הראשונות של 'אתה מוכר לי, תגיד זה לא אתה מברולטה?' וזה הפך להיות חלק מן שיר, שמספר את מה שקורה מאז 'ברולטה'. 'האקס הבא שלך' בעצם מספר על עידו בן ה-20, שהיה פחות זוגי מהיום והוויב בשיר מאוד חדשני. יש כאן סוג של האוס שלא בא לרצות אף אחד, משהו עוצמתי שאפשר לשים באוטו, לרקוד איתו במסיבות והמוזיקה כאן ממש של 2024".

-בקליפ של השיר מככבת גם בת זוגו של עידו, קטי שמר.  

"קודם כל, אני כרגע בזוגיות מאושרת ומדהימה עם קטי שהיא וואו בפני עצמה. לקחתי אותה לעשות איתי את הקליפ וזה בעצם הקליפ הראשון, שבת הזוג שלי משתתפת בו. בגלל  שהשיר מגניב ואף פעם לא עשיתי את זה, החלטתי שאני רוצה שקטי תשתתף בקליפ ואנחנו מתנשקים בו, עושים צחוקים, בלאגנים, רואים אותנו ביחד והיא גם מככבת בתוכן השיווקי והפרומואים שעשינו לשיר. אני מאוד נהנה לייצר תוכן עם קטי, כי היא ממש ממש מגניבה ובן אדם עם וויב חייכני וקופצני. אנשים כבר התחילו לשאול 'מה, אתם אקסים?!', 'מה, נפרדתם?!', 'מה קורה אתכם?!' ולא הבינו שלא מדובר בה. בכל פעם שאני מסיים להקליט שיר ויוצא מהאולפן, אני משמיע אותו לקטי ובמקרה של השיר הזה חששתי". 

-למה? 

"כי לשיר קוראים 'האקס הבא שלך', אז הושבתי את קטי ואמרתי לה 'תקשיבי אני חייב להשמיע לך משהו, אבל כבר אומר לך מראש שמדובר פה על כתיבה של מישהו שהייתי בעבר, ולא של מישהו שאני היום'". 

-תסביר.

"קודם כל, יש לי כמה שיטות כתיבה. יש לי את השיטה לכתוב על מה שאני עובר ביום-יום, יש לי שיטה לכתוב על מה שיקרה איתי בעתיד ויש לי את השיטה לכתוב, על מה שהיה בעבר. לפני 10 שנים, פחות הייתי בזוגיות ואמרתי לקטי 'תקשיבי, התחברתי לשיר ממקום של עידו של פעם ולא של היום' ואמרה - 'יאללה עם הבלבולי מוח, תשמיע לי כבר את השיר!' והשמעתי לה אותו כשכולי ברעידות. קטי עפה על השיר וצחקה, בגלל שלשיר יש קטע הומוריסטי שצוחק על עצמי, כי אני אומר שם שאני לא איזושהי דמות כמו רן דנקר או ג'וני דאפ. תשמע, אין זוגיות שבה הבת זוג מצפה למשהו, אבל קורה משהו אחר שמבאס אותה ולהיפך, אז בשיר אני בא לומר שאני לא האביר על הסוס הלבן: 'אני לא מי שחלמת עליו, וגם לא ג'וני דפ, אני בטח לא רן דנקר' והכוונה כאן, היא שצריך לקבל דברים בפרופורציות מבחינת הזוגיות. ל-'האקס הבא שלך', גם הכנסתי רפרנסים של שירים מהעבר כמו 'תן לי לבד' ו-'אפוקליפסה', אז השיר הזה הוא בעצם קולאז' של מלא תקופות שעברתי".  

-במה השיר הזה שונה משירים שהוצאת עד כה? 

"דבר ראשון, אני מפתח לעצמי קו מוזיקלי ומאוד חשוב לי, להיות מזוהה עם צורת הגשה מסוימת וצורת הפקה מסוימת. היום אני שר בטונים הנמוכים שלי, שזה משהו שאני מאוד אוהב ובמוזיקה שהולכת להגיע אחרי 'האקס הבא שלך', אתם תשמעו אותי בעוד צבעים. מה שאני אוהב בשיר, זה שהפזמון הוא בעצם שירה ובשאר השיר אני עושה ראפ, אז זה בעצם מה ששונה בין השיר הזה לשירים קודמים שהוצאתי. בשירים כמו 'ואן גוך' ו-'ברולטה' למשל הייתי ממש בראפ וב-'אקס הבא שלך', יש שילוב של שירה וראפ. השיר הזה פשוט מוציא ממני צבעים שעוד לא הוצאתי". 

-השיר הוא ללא ערן יוסף ושגב, איתם הוצאת כמה וכמה להיטים וביניהם "ברולטה". תעשה לנו סדר - אתם צוות? או כל אחד בנפרד?

"לפני הכל אנחנו כל אחד בנפרד. כל אחד מוציא את המוזיקה שלו וכשאנחנו רוצים לעשות שיתוף פעולה, אנחנו מתאחדים והופכים להיות הרכב. כל אחד יכול להוציא שיר בנפרד ואנחנו גם יכולים להוציא שיר ביחד. חשוב לנו שלכל אחד יהיה את המוזיקה שלו, שכל אחד יפרח ואנחנו גם עוזרים אחד לשני לפרוח ולהצליח, כשערן ושגב עוזרים לי בכתיבה, בהלחנה, בהפקה וגם אני עוזר להם בדברים האלה בשירים שלהם. אנחנו בקולקטיב מוזיקלי משותף שהוא מדהים, כי הוא מאוד מפרה אחד את השני ויש בו חיבור מאוד מעניין, אבל בגדול חשובה לנו ההפרדה, שכל אחד יהיה מוזיקאי בפני עצמו. מאז שצוקי ואני התפרקנו, אני נמצא במן חיפוש מחדש של 'מי זה עידו בי?' ופתאום מצאתי את הצבע שלי, מצאתי את צורת ההגשה, את הראפ שמשתלב עם השירה, המוזיקה האלקטרונית ומה שאני רוצה לעשות זה להרים אנשים, להרקיד אנשים, לעשות להם שמח ולהצחיק אותם". 

-איך התחברתם?

"את האמת שדרך הטיקטוק", מספר. "ערן הגיב לי על הסרטון ואז חבר אמר לי 'ראית מי הגיב לך על הסרטון?' עניתי 'מי?' והחבר אמר - 'זה ערן יוסף, שהוא דיג'יי מאוד חזק'. נכנסתי לראות מי זה וראיתי שהוא מאוד יצירתי באיך שהוא משלב בין שירים, בתקלוטים במועדונים ושהוא מאוד מוכשר. אחרי זה שלחתי לו הודעה והצעתי לו עוד לפני עניין המוזיקה, שנשב בקטע של ישיבה חברית. הפגישה הראשונה הייתה ביחד עם שגב בבית שלו. ידעתי ששגב יהיה, אבל לא ידעתי מי הבן אדם וכשהגעתי לפגישה, הבנתי כמה הוא גאון ושיש לו שמיעה אבסולוטית, כלומר הוא יכול לתרגם לך מלודיה לפסנתר רק מלשמוע אותה בלי תווים. בפגישה הראשונה נוצר בינינו חיבור ממש טוב, באותו יום גם הייתה לנו כבר סקיצה של 'ברולטה' ואחרי זה, ערן ושגב ואמרו לי 'אנחנו מתקלטים היום ב-'האומן 17' בתל אביב, בוא איתנו, ננסה את השיר בלייב מול הקהל', וזרמתי איתם. נסענו מהאולפן ישר ל-'האומן', הופענו עם השיר הזה מול 1,500 איש, זה היה מטורף וכאן ידענו שזה זה". 

-תיארת לעצמך שתיצרו להיט ועוד להיט?

"האמת שלא", מתוודה. "לא חשבתי ש-'ברולטה' ילך למקומות שהוא הגיע אליהם. באתי להנות עם ערן ושגב באולפן ולא חשבתי על מה תהיה התוצאה, אלא שזה פשוט קרה מעצם זה שנהיינו חברים. נוצרה חברות של ממש, התחלנו לעשות צחוקים, להמציא כל מיני שטויות, משפטים מגניבים ותוך כדי שאנחנו צוחקים ונהנים, נוצר 'ברולטה'. בעבר, הייתי אומר לעצמי שחייב לשבת ולהביא להיט, אבל זה לא עובד ככה. צריך לזרום עם הסיטואציה, ליהנות, לעשות צחוקים, להעביר את הפאן שנמצא בחדר ורק אז זה קורה".  

-כמעט כל שיריך האחרונים הפכו לויראלים בטיקטוק. איך משמרים את ההצלחה הזו? 

"דבר ראשון, צריך לחדש את עצמך כל הזמן, להעלות תוכן חדש, להיות יצירתי ולא לחזור על עצמך. צריך גם לעשות דברים קיצוניים, להעיז להשתטות, לצחוק על עצמך ולצלם את עצמך, גם כשאתה לא נראה הכי טוב. תצלם ותעלה בלי לדפוק חשבון ומצד שני, חשוב לכתוב לעצמך מה אתה רוצה להעלות. גם אני בעצמי לפני כל שיר, יושב ועושה רשימה של כל מה שאני רוצה לצלם".  

-למשל?

"את הסרטון בו אני משמיע לקטי את השיר לראשונה ורואים את התגובה שלה כתבתי לעצמי לפני, וגם את הסרטון עם משחק האקסים והאקסיות של המפורסמים. מצד שני, צריך להשאיר מרחב לספונטניות ובהרבה דברים בסרטונים של 'ברולטה' לדוגמה, ערן, שגב ואני לא השתמשנו. באופן כללי, אתה כותב לעצמך רעיונות, אבל ברובם אתה לא משתמש, כי מתחילים להגיב לך כל מיני דברים תוך כדי הקמפיין שיווק לשיר. בסרטון הראשון שבו השמעתי לקטי את השיר בפעם הראשונה, אנשים הגיבו שהיא דומה לנס (נסיה לוי - ד.ש), אז כעבור שבועיים העלתי עוד סרטון שבו השמעתי לקטי את השיר, קראתי לה 'נס' והיא התעצבנה. הקהל אהב את הסרטון מכיוון שהוא היה קומי, אז כשאתה יוצר תכנים מצחיקים, זו הסיבה העיקרית שבזכותה אנשים נכנסים לטיקטוק, כי בסופו של דבר אנשים נכנסים לשם כדי לצחוק. כשצילמתי למשל סרטון שאני רוקד במדרגות הנעות בעזריאלי והוא נהיה ויראלי, מישהו פגש אותי ברחוב ואמר לי 'המורה שלי מופיעה בסרטון הזה והיא ממש כועסת עליך, כי כולם מזהים אותה מהסרטון הזה ומתקשרים אליה', אז נוצרה סיטואציה ממש מצחיקה". 

-ואם כבר הזכרת את נס, יש מחשבה לשתף פעולה איתה ועם סטילה? 

"האמת שיצא לי להיות עם נס וסטילה כמה פעמים באולפן. הם אנשים ממש מגניבים, יש לי איתם חיבור מעולה ויש לי תחושה, שבאיזשהו שלב זה יקרה".  

-לא מזמן העלית לטיקטוק סרטון עם רן דנקר. יש כאן רמיזה לדואט בדרך?

"האמת, שאנחנו מבשלים משהו מאוד מעניין. קשה לי עוד לחשוף את הפרטים, אבל אנחנו כרגע בניסוי ותהייה ויש הפתעות גדולות בדרך. באופן כללי, בתקופה האחרונה אני עובד עם שמות חזקים בתעשייה ואני בונה שיתופי פעולה מאוד מעניינים להמשך".  

-לפני שנתיים, אתה ועמיתך למקצוע לשעבר, צוקי, הפרדתם כוחות. באיזשהו מקום, היו רגעים שהרגשת חרטה על ההחלטה הזו? 

"ברור שהרגשתי", משיב עידו בכנות ומשתף. "אני זוכר שבחצי השנה הראשונה הרגשתי שכנראה אפרוש ממוזיקה, הרגשתי שזה הסוף, שאני צריך לעבור מקצוע והייתי שבור  לגמרי. לקח לי הרבה זמן לאסוף את עצמי ובאותה התקופה, שאלתי את עצמי 'איך עשינו את זה?' ו-'איך הגענו למצב הזה?', אבל לאט לאט הבנתי שהחיים ממשיכים והפעולה הזו של לעשות מוזיקה, הייתה חזקה יותר ממני והוציאה אותי מהבאסה והחרטה. כשהתחלתי לגלות את עצמי מוזיקלית, פתאום הבנתי שאני מסוגל לעשות את זה כעידו בי, אני מסוגל להוציא מוזיקה שאנשים שומעים ואשכרה אוהבים את מה שאני עושה. מ-'ברולטה' הבנתי שאני בדרך חדשה, אני כבר לא מתחרט על מה שהיה וכנראה שאחרי 14 שנה, היינו אמורים להתפרק. כל דבר קורה מסיבה מסוימת ודווקא מהמקום הלא נוח, הקשה והמתאגר, גיליתי את עצמי מחדש והחזרתי לעצמי את המוטיבציה ליצור ולעשות דברים גדולים".  

-אתם שומרים על קשר כיום? 

"אנחנו שומרים על קשר, אבל לא כמו פעם. היום כל אחד בעשייה שלו, כל אחד בפינה שלו ואחרי 14 שנה אתה רוצה לגלות את עצמך, כי עד אז לא ידעתי מי זה עידו לבד. עזוב את המוזיקה, לא הכרתי את עצמי בחיים עצמם, בסיטואציות חברתיות תמיד הייתי עם צוקי, כל היום בעצם היינו ביחד ואחרי הפירוק התחלתי לגלות את עצמי מחדש, אז בשביל הגילוי הזה הייתי צריך את הספייס. זו בעצם הייתה לידה מחדש ובמובן האישי, למדתי איך לחיות לבד, מה האופי שלי כשאני לבד וגם מבחינה מוזיקלית, התחלתי לגלות כישורים חדשים וצבעים ווקאלים חדשים". 

-עידו אכן הצליח לגלות את עצמו, אך מספר כי הדרך לשם לא הייתה פשוטה.

"בגלל שהתבאסתי על הפירוק לא היה לי תיאבון. רזיתי 12 קילו, הפנים שלי היו רזות ואחרי חודש, התחלתי לסדר לעצמי את היום כמו בן אדם נורמלי. התחלתי להתעורר מוקדם בבוקר, התחלתי להתאמן ועם האימונים בא התיאבון, אז גם התחלתי לאכול כמו שצריך. מבחינת המוזיקה, התחלתי להוציא את עצמי לעבוד באולפנים, לכתוב שירים, לשבת עם מוזיקאים ובעצם הדבר העיקרי שהזיז אותי מהדיכאון זו המוזיקה. המוזיקה ממש הזיזה אותי לצאת החוצה לעולם ופשוט החייתה אותי".  

-ב-10 ביוני אתה תופיע עם ערן יוסף ושגב בפסטיבל "הדור שישנה את העולם". מה אתם מתכננים לקראתו? 

"קודם כל, שלושתינו הופענו הרבה פעמים ביחד ובגלל שאנחנו מגיעים מהרקע של המוזיקה האלקטרונית, אנחנו מתכוונים להעיף את הקהל לשמיים. יש לנו הופעה עם גרסאות מיוחדות לשירים וכל שיר שאנחנו מופיעים איתו, לא נשמע כמו שהוא ב-'יוטיוב' כשאנחנו משלבים מלודיות, מקצבים ושירים. יש פעמים שהיינו משלבים שירים מפעם, מכניסים ביט של שיר ישן ומשלבים אותו עם מילים של אחד השירים שלנו. לדוגמה, לקחנו את 'ברולטה' ובסוף השיר הכנסנו את המילים: 'והעיקר, והעיקר, לא לפחד, לא לפחד כלל' (מתוך "כל העולם כולו גשר צר מאוד" - ד.ש) שזה מה שעשינו במהלך המלחמה. הופענו בפני חיילים שהרגע יצאו מעזה בשטחי כינוס, ובפני מפונים מהצפון שלא ראו את הבית שלהם חודשים, אז היה לנו חשוב להזכיר להם לא לפחד ושהאמנים נותנים להם את הגב. האמנים באים לשמח אותם, לתת להם רגע אסקפיזם ודרך ההופעות האלה, גם נולד השיר 'אחים'".   

-הפסטיבל הוא בסימן עצמאות כלכלית מגיל צעיר. אתה גם התחלת בגיל מאוד צעיר במוזיקה, איך ידעת להתנהל כלכלית עם כל ההצלחה? 

"תשמע, אני נכנסתי לתחום המוזיקה כשהייתי בן 15. האמת שבשש-שבע השנים הראשונות, לא ידעתי להתנהל כלכלית והיום אני מצטער על זה. היום אני שם לעצמי בכל חודש סכום מסוים לעתיד, אבל בעבר לא חשבתי על זה, אלא שבזבזתי, נהנתי מהכסף ולא חשבתי על מה יהיה בעתיד".  

-ומתי עשית את הסוויץ'?

"מאז הפירוק שלי ושל וצוקי, הבנתי איך מתנהלים עם כסף, כי הכרחתי את עצמי להתעסק בזה. לא חקרתי את הנושא של ההתנהלות הכלכלית, לא נכנסתי לעומק העניין וכשהתפרקנו אמרתי לעצמי 'אוקי, עכשיו אני מלמד את עצמי איך להתנהל כלכלית'. שאלתי שאלות, חקרתי, בדקתי והדבר העיקרי שהבנתי, זה איך לשים כסף בצד וגם ליהנות ממנו. אין כאן שחור או לבן, כלומר זה לא לבזבז או לחסוך, אלא שיש כאן אמצע ואפשר להביא את עצמך לסיטואציה, כשאתה גם נהנה מהכסף שלך וחוסך בו זמנית. הייתי מחזיר את הגלגל אחורה ואומר לעידו בן ה-15 'תקשיב, כל חודש אתה שם בצד 2,000, 3,000 שקל וזה ישתלם לך בעתיד', אבל לא בוכים על חלב שנשפך. מכל טעות לומדים, זה מה שמחשל אותנו כאנשים וגם אותי זה חישל, לעבור את הדברים האלה על בשרי". 

הצלחת לחסוך או שהיו גם החלטות שגויות בדרך?

"חד משמעית", משתף עידו. "בזבזתי כסף על דברים שלא הייתי צריך לבזבז, כמו על אוטו מאוד יקר, על מסעדות בקטע מוגזם ברמה יומיומית והיום אני לא עושה את זה, אלא מכין לעצמי אוכל. מצד אחד נהנתי, כי נסעתי באוטו מטורף ואכלתי מלא אוכל, אבל מצד שני יכולתי לנסוע באוטו פחות יוקרתי ולאכול פעם פעמיים בשבוע במסעדות, שזה מה שמחזיר אותנו לעניין של לדעת איפה האמצע נמצא, ומתי לא להגזים בדברים. בגיל 28 התחלתי להבין איפה האמצע, כלומר כן אפשר למשל לצאת לחופשה במלון חמישה כוכבים, אבל גם לדעת מתי זה לא הזמן ולשים לעצמי גבולות. אני חושב שככל שאדם ישים לעצמו גבולות כבר כילד או כנער, זה יחשל את האופי שלו ויגרום לו להיות חזק מול פיתויים שאנשים יציעו לו. אם מתחילים לפתח עמוד שדרה כבר בגיל צעיר, זה ישפיע לטובה על החיים הבוגרים". 

-מהי העצה הכי טובה שאתה יכול לתת, לבני נוער שרוצים להצליח כמוזיקאים?  

"הטיפ הכי טוב שאני יכול לתת למוזיקאי מתחיל זה להעיז לעשות דברים חדשים ולא לחקות מוזיקאים אחרים. אני לא מדבר על השראה, תמיד טוב לשמוע מוזיקה מכל העולם, לחקור ולחפור בכל מיני מקומות, אבל התוצר הסופי צריך להיות שילוב של דברים ולא משהו שהוא אחד לאחד. טיפ נוסף וחשוב, הוא לקחת את הכל ברצינות. אם בן אדם רוצה להפוך להיות מאסטר במשהו, צריך להשקיע בו המון שעות ואם לא תיקח את הכל ברצינות, זה לא ילך. חברים שלי צוחקים עליי ואומרים 'חיים של זמר, חיים של זמר', ואנשים חושבים שלזמרים יש חיים קלים, שהם מתעוררים ב-14:00 בצהריים, עובדים מתי שרוצים וזה לא עובד ככה! אני למשל מוצא את עצמי עובד 12-13 שעות ביום ומודע לכך שזה על גבול הלא סביר, אבל כדי להיות מוזיקאי מוביל שמשפיע על אנשים, צריך לעבוד מאוד קשה ולמתוח את הגבולות". 

-בדצמבר יעברו עשר שנים מהפעם האחרונה שהשתתפת בפסטיגל. לא הגיע הזמן לעוד אחד? 

"קודם כל, אני אשמח להשתתף בעוד פסטיגלים. בזמן האחרון, התחלתי גם להיכנס לעולם המשחק, לקבל הצעות מכל מיני מלהקים וכיום, אני חושב שלעשות פסטיגל יהיה ממש נכון עבורי". 

-באיזה מובן?

"הביצוע הבימתי שלי השתפר, השירה שלי השתפרה והמשחק שלי השתפר, אז אני מרגיש הרבה יותר מוכן מהפסטיגל שעשיתי לפני 10 שנים. בנוסף לזה, יש לי תוכניות בשביל קהל שהוא לא רק נוער, אלא גם של סטונדטים וחיילים, כי יש לי קהל שחולש על טווח גילאים יותר רחב והפסטיגל, הוא בשביל הקהל היותר צעיר שלי. אני מתכנן מופעים שיהיו מותאמים לכל הגילאים, כי אנשים ברחוב שואלים אותי 'איפה אפשר לראות אותך מופיע?', אז אני עונה שבפסטיבלים, במועדונים ושאני מתכנן בשנה וחצי הקרובות, לעשות מופע פתוח לכולם. מדובר במופע שאין לו הגבלת גיל, שיתאים לחבר'ה שלא ראו אותי מופיע הרבה שנים ובא להם לחזור לראות הופעה של עידו". 

-מה עם קריירה בחו"ל, זה משהו שמעניין אותך?

"עד הקורונה מאוד כיוונתי לחו"ל וזה מאוד עניין אותי, אבל מהקורונה התחלתי להבין שיש יעדים שעדיין לא הגשמתי בארץ, אז הראש שלי בשנה-שנתיים הקרובות נמצא כרגע בעשייה כאן. בנוגע לעתיד, אני מאוד פתוח לשיר באנגלית, לכתוב באנגלית וכבר כותב לעצמי מדי פעם טקסטים, אבל כל דבר בעיתו. בעבר גם הופעתי כבר בחו"ל עם ערן ושגב בפסטיבל 'זיגט' בהונגריה, שזה פסטיבל מהטופ העולמי והצלחנו להגיע אליו בזכות 'ברולטה' שהתפרסם בעולם. בעתיד אני ללא ספק מכוון להופעות בינלאומיות אבל אני פשוט נהנה מלגלות צדדים של עידו החדש מבחינת העשייה העברית, כשאני כותב פאנצ'ים וטקסטים בעברית ששוברים את הגבולות של עצמי. אני מאוד מחובר לשפה העברית, אני אוהב את משחקי המילים בעברית ואוהב לתת סלנג ומטאפורות, שאלו דברים שאני חזק בהם בעברית. באנגלית אני עוד לא נמצא שם, אבל עובד על זה". 

-חגגת תחילת עשור לא מזמן. אילו עוד חלומות תרצה להגשים בעשור הבא?

"אני מתכנן לשתף פעולה עם אמנים חזקים בישראל, אמנים שאני שומע את המוזיקה שלהם וכאלה שאני מעריך את העבודה שלהם. אני מתכנן לפתוח מופעים שהם של עידו עם נגנים, מתכנן להנות מהמוזיקה, לעשות דברים שעדיין לא עשו בישראל ודברים שאני עצמי עדיין לא עשיתי. אני גם רוצה להוציא אלבום סולו, כשלמעשה אני כבר עובד עליו ויש המון שירים שעדיין לא הוצאתי וייכנסו אליו. באלבום הזה, אתם הולכים לשמוע עידו שעוד לא שמעתם, אני הולך לחשוף הרבה דברים רגשיים שאף אחד לא יודע, לדבר על דברים שעברתי בחיים וזה יהיה אלבום שחושף דברים אישיים ופנימיים. זה לוקח זמן ואין לי תאריך משוער, כי אני בעצמי עדיין מקלף את הקליפות. החלום הגדול שלי זה לפתוח קופות, לעשות סולד אאוט, להיות שם עם הילדים שיהיו לי ושהם יהנו מההופעה שלי".