כשיובל שפירא בת ה-18 מיישוב מתן שבשרון הייתה בכיתה ח', הייתה לה חברה שחוותה מצוקה נפשית. זו הייתה עבורה כאפה גדולה של גיל ההתבגרות, משום שהיא אינה ידעה איך להתמודד עם המצב. היא הייתה במצב של חוסר אונים והרגישה שאסור לה להיות לא זמינה, שהיא תמיד צריכה להגיד לה את הדבר הנכון בזמן הנכון.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• אמ;לק: מתקפת הסייבר הגיעה לישראל
• באנו לעזרת חבר: איימי וסושי מחכים לכם
• רע לה: "אני בוכה בכל לילה / מה לעשות?"

קמה כדי לשנות

"הפרויקט קם ברגע שבארגון LEAD אמרו לי ללכת עם נושא את שבאמת חשוב לי ולפעול כדי לשנות אותו", מספרת שפירא. במשך שנה וחצי שפירא נפגשה עם מומחים רבים מרחבי הארץ כדי ללמוד על הנושא כמה שיותר ולדייק בפתרון שלו. לאחר עבודה קשה והרבה למידה, נולד הפרויקט שהיא חלמה עליו - פרויקט "סוריקטה", שכולל סדנאות המעניקות לבני נוער כלים להתמודדות עם חברות בעת מצוקה נפשית, החל מאנורקסיה ודיכאון וכלה בנטיות אובדניות. 

שם עם משמעות

אם גם אתם תהיתם למה הפרויקט נקרא דווקא "סוריקטה", כדאי שתדעו שעומדת משמעות רבה מאחורי השם הזה. הסוריקטה זו החיה של טימון מהסדרה "טימון ופומבה", ששומרת על המשמר בלהקה שלה. היא מקממת את עצמה במקום הכי קרובת למחילה, כך שהיא שומרת גם על עצמה תוך שהיא שומרת על החברים בלהקה בדיוק כמו הפרויקט, שעוזר גם לבני הנוער המסייעים בתוך התהליך. הוא עוזר להם לזהות "אורות אדומים" של מצוקה ובעיקר נותן במה לנושא מודחק ולא מדובר, שבוער אצל בני הנוער. אך יותר מכל, הפרויקט מאפשר דיון אמפתי, חסר שיפוטיות והזדמנות לקבל מענקה למצוקות הן של החבר התומך והן של החבר המצוי במצוקה.

מהי המטרה העומדת מאחורי הפרויקט?

"מטרת הפרויקט היא לתת מענה לבני נוער אשר החברים שלהם חווים מצוקה נפשית. העזרה היא לאו דווקא למי שחווה מצוקה נפשית בעצמו, אלא גם לחבר שלו. במסגרת הפרויקט נערכות סדנאות לבני נוער, שנותנות כלים להתמודדות עם המצב הזה ועוזרות להם לשמור על עצמם בתהליך".

מה הוא כולל?

"הפרויקט כולל סדנה בת שלושה מפגשים המועברת לקבוצות של כ-15 בני נוער, שכל אחד מהם דן בנושא אחר. הראשון מדבר על מצוקה נפשית, הפגת סטיגמות על הנושא, חברות באופן כללי והמשמעות שלה. המפגש השני נותן לבני הנוער כלים לעזרה והקשבה באמצעות סימולציות. במפגש השלישי מדברים על איך אני שומר על עצמי דרך תהליך של תפיסה, איך אני לא מעמיס על עצמי יותר מדי ואיך לדעת לבקש עזרה, כי לא צריך להישאר עם הדברים האלה לבד".

לאילו הישגים הצלחת להגיע?

"בשכבה שבה העברנו את הסדנאות, קמו הרבה יוזמות של נערים שפנו אלינו, שיתפו ולא נשארו לבד. הם לקחו אחריות וזה נהיה נושא פחות מוחבא. חוץ מזה, קיבלנו שני מענקים לפרויקט אחד על שם דורון אסף ז"ל ממשפחתה (נערה בת 19 אשר התאבדה) והשני בסך עשרת אלפים שקלים מהקרן החדשה לישראל. שניהם נועדו כדי לקדם את הפרויקט ולהעביר אותו לכמה שיותר אנשים".

"הייתי במקום הזה"

"הייתי במקום הזה ואני יודעת שבבית הספר אף אחד לא מדבר איתך על זה", אומרת שפירא ומסבירה למה חשוב לה לעזור לבני נוער שחברים שלהם חווים מצוקה נפשית. "אומרים שמביך להתמודד עם זה, אז לא צריך לתת לך כלים להתמודדות וזה לא הגיוני, כי חברים של בני נוער שחווים מצוקה הם הראשונים שנתקלים בזה ויודעים על זה. גם אם החבר נמצא בטיפול הם קו התמיכה הראשון".

את מרגישה שאת מצליחה לעזור?

"כן, אני מקבלת משו"ב חיובי מהחניכים ושמעתי על הרבה מקרים שבהם הצלחנו לעזור. שמעתי מהמדריכות שהמפגשים מאוד משמעותיים, שבני הנוער נפתחים ושזה עונה על היעדים".

אילו תגובות את מקבלת? יש תגובה שזכורה לך במיוחד?
"בסוף כל סדנה אני יושבת ומספרת את הסיפור האישי שלי מול החניכים. באחת הפעמים הייתה ילדה שהתחילה לבכות בטירוף וחברה שלה חיבקה אותה וכשסיימתי פשוט קמתי, חיבקתי אותה וירדו לי דמעות. זה היה אחד הרגעים הכי מרגשים שחוויתי".

 בראייה אל העתיד, היכן היית רוצה לראות את הפרויקט שלך?

"השאיפה שלי היא שהסדנאות יועברו כתוכנית רשמית תחת משרד החינוך. כרגע יש אישור, אבל אין תקציבים לזה. חוץ מזה, הייתי רוצה שהסדנאות יועברו גם בשעות אחר הצוהריים ושיהיה ליווי רציף למי שבתוך הפרויקט. יש לי עוד מיליון חלומות, אבל המטרה הגדולה היא שכמה שיותר אנשים יקבלו מענה שיעזור".

איזה מסר חשוב לך להעביר לבני הנוער שמגיעים לפרויקט ולקוראים?
"דעו שאפשר להתמודד עם הדברים הכי כבדים בחיים - אנורקסיה, דיכאון, אובדניות. זו חלק מהמציאות שלנו. למרות שאנחנו מתייחסים לנושא הזה הכי ברצינות, אפשר לשמור על חיוך, על הומור, על חברות ועל עצמך".

ולסיום, מה אפשר לאחל לך להמשך הדרך?
"שתהיה כמה שיותר הכרה של הנושא הזה ושיפסיקו להדחיק אותו, ולעצמי אני בעיקר מאחלת להמשיך ליהנות".