הסיפור שלי מתחיל אי שם בגיל 12. כמו רוב בני הנוער, גם אני התחלתי להסתכל יותר על המראה החיצוני שלי ועל השינויים שהתחוללו בגוף שלי. התבוננתי במראה והחלטתי החלטה תמימה לחלוטין, שהביאה אותי למקום שבו איבדתי את כל התמימות שלי. החלטתי להדפיס תפריט דיאטה מהאינטרנט וכתבתי על דף שהמטרה שלי היא להשיל חמישה קילוגרמים.

עוד בערוץ המגזים של פרוגי:

• מבית החולים אל המגרש: הנערה שלא ויתרה על הכדורסל
• קישטה! בעלי החיים שכולנו שונאים בקיץ
• מתחזקים: קבלו את האימון שיחזק ויעצב אתכם

הכל התחיל רגוע, אכלתי מה שכתוב ולמעשה לא רציתי להיות "מקל", אלא פשוט להרגיש טוב יותר עם עצמי. אך בפועל, מצאתי את עצמי אט אט נשאבת לתוך מערבולת שלא מפסיקה לעולם. מצאתי את עצמי חושבת 30 פעמים מה להכניס לפה ומתחרטת 50 פעמים אחרי כל מה שנכנס. התחלתי לעשות יותר ספורט ולבסוף, בשלב המתקדם יותר, כבר הייתי מקבלת חרדות מהתעסקות עם אוכל, מישיבה בשולחן גדול וכל מה שרציתי היה אזור הנוחות "הנקי" והשקט שלי. הייתה תקופה של מספר חודשים, שבה הייתי יושבת עם משפחתי בשולחן שבת, אך על כיסא המורחק מהמשולחן במספר מטרים.

"מצאתי את עצמי נשאבת לתוך מערבולת" © צילום פרטי

אני זוכרת את היום הראשון שלי שם, ילדה שלפני קצת פחות משנה חגגה את בת המצווה מוצאת את עצמה מתמודדת מול האויב שבזמנו נראה בלתי מנוצח. כשהודיעו לי שאני צריכה לאכול לחם לבן ולשבת עם עוד אנשים בשולחן התחלתי לבכות, אבל לא היו לי יותר מדי ברירות. נחשפתי שם להתמודדות יומיומית ללא הפסקה עם ההפרעה. התעסקות באוכל, הגעה למשקל היעד הרצוי, שקילות שבועיות ושינויים בתפריט המזון, אך יותר מזה - נחשפתי לעוד בני ובנות נוער שעוברים את מה שאני עוברת, כל אחד בדרכו שלו. ועם כל הכאב שבדבר, צרת רבים חצי נחמה.

"נחשפתי להתמודדות יומיומית ללא הפסקה" © צילום פרטי

אני זוכרת שבימים הראשונים הייתי מתקשרת בבכי לאמא שלי ואומרת לה שתבוא לקחת אותי, ושאין לי סיכוי להישאר בבית הספר. פשוט לא מצאתי את עצמי ואף על פי שהיום אנשים מסתכלים עליי ורואים בי ילדה עם ביטחון, אז הייתי יושבת עם חברות כיתתי - שותקת ומהנהנת מדי פעם.

עמית במסיבת הסיום בתיכון © צילום פרטי

 במקרה של הפרעות אכילה - עליכם לפנות לעמותת נופית באתר ובטלפון 09-7447111, או לעמותת שחף באתר  ובטלפון  08-9357035.