לא פראיירים: הנוער שמציל את החקלאות בישראל. פרטי

לא פראיירים: הנוער שמציל את החקלאות בישראל

הכירו את הפראיירים, קבוצת נערים מגילאי 15 ומעלה הלוקחים חלק בתנועת "השומר החדש". במהלך 13 השנים האחרונות ובתקופת הקורונה בפרט הם עובדים מדי יום בשטחים בכל רחבי הארץ ועוזרים לחקלאים בכל עבודות האדמה בהן יש צורך ואף הקימו בקיץ האחרון פסטיבל בציר שהיה תחת הקפדה על ההנחיות וגרף שבחים רבים והנאה רבה מצד המשפחות

הכירו את הפראיירים, קבוצת נערים מגילאי 15 ומעלה הלוקחים חלק בתנועת "השומר החדש" שהוקמה בשנת 2007 על ידי קבוצת פעילים אוהבי הארץ שבראשם יואל זילברמן ואון ריפמן במטרה לסייע לחקלאים, לבוקרים ולכלל אזרחי המדינה בשמירה, עבודה חקלאית והחזקת השטחים הפתוחים בנגב ובגליל מתוך תפיסת ערבות הדדית ואחריות משותפת שגם בתקופת הקורונה לא מפסיקים בפועלם. במהלך התקופה האחרונה הם עובדים מד יום בשטחים בכל רחבי הארץ ועוזרים לחקלאים בכל עבודות האדמה בהן יש צורך ואף הקימו בקיץ האחרון פסטיבל בציר שהיה תחת הקפדה על ההנחיות וגרף שבחים רבים והנאה רבה מצד המשפחות.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

כאמור, התנועה הוקמה במטרה לסייע לענף החקלאות בישראל לאחר שבעשור האחרון שטחיה החקלאיים של מדינת ישראל נתונים לאיום מתמיד ומתמודדים יום - יום עם קשיים רבים הקשורים לקריסת הענף. הגדול שבהם הוא העמידה בחזית מול גורמים עוינים, פשיעה מאורגנת ולעיתים לאומנית שמטרתה התשת החקלאי שמביאה לסגירת המשקים ולאחר מכן – לנטישת הקרקעות. ההתנדבות בפרוייקט מחולקת לכמה פרוייקטים שמטרת כל אחד מהם לפתור את הבעיות הללו ולהחיות מחדש את ענף החקלאות של ישראל בעזרת בני הנוער והדור הישראלי החדש.

 קבוצת הפראיירים היא קבוצה של נערים מכל רחבי הארץ שבאים ומתנדבים בעבודות החקלאות השונות תוך אמונה באהבת חינם, עשייה ולמידה. בימים הראשונים של התנועה, המתנדבים החלוצים שמעו רבות את הכיוני "פראיירים" אך במקום לקחת את זה למקום הפוגעני הם החליטו לקחת את זה למקום החיובי ומאז זהו שמה של הקבוצה. החניכים בה משתייכים לפרוייקט ההתנדבות החקלאית ובו הם נותנים  מענה לחקלאים הזקוקים לעזרה ולידיים עובדות סעבודות חקלאיות מסוג בניית טרסות, השבחה ומסיק של מטעי זיתים עתיקים, פריצת שבילי גישה לעדרי צאן, השבחת מרעה, הוצאת צאן למרעה, שמירות לילה וכל צורך מיידי המתקבל מהשטח.

שוחחנו עם ארבעה מחניכי התנועה - תם קנריק (15), גמליאל שניידר (16), עמית אבן - חן (18) ופלג אשל (15) על הפעילות בשטח, "פסטיבל הבציר" אשר לקחו חלק בהפעלתו ובהקמתו ועל הערכים והכלים שהם רוכשים בהתנדבות.

אשל, קנריק, שניידר ואבן חן (לפי סדר הופעתם מימין לשמאל) © פרטי

במהלך ההתנדבות בפרוייקט, למדתם על עצמכם משהו חדש?

אשל: "למדתי על עצמי שאם אני רוצה לעזור לקבוצה שלי לגדול אני צריך להיקשר לאנשים, למשפחות אחרות.

שניידר: "כן, בגדול העבודה היא יחסית אינטנסיבית. אתה מביא את עצמך לפעולות גופניות קשות ואתה מגלה בעצמך כוחות שלא ידעת שיש בך".  

קנריק: "האמת היא שכן, למדתי על עצמי שאני יכולה לעבוד בעבודת צוות, למדתי שאני אחראית, שאם אני רוצה לקום בשות מוקדמות - אני מסוגלת והכל עיניין של רצון, התבגרתי, למדתי כמה כוח רצון יש לי, למדתי מה זו משפה ומה זה בית וכמה טוב זה לתת וכמה אור יש בנתינה".

אבן חן: "בטח! יש לי הרבה רצון לתרום, להתנדב, להוביל פרוייקטים, קבוצות ואנשים בשטח ולצאת לשטח, זו תחושה מדהימה בפני עצמה". 

במהלך חופשת הקיץ האחרונה לקחתם חלק בפסטיבל הבציר אותו הקמתם וניהלתם בעצמכם. ספרו לנו על חוויה ייחודית ובלתי נשכחת ממנו.

אשל: "כדי להקים את הפסטיבל הגענו קבוצה של אנשים שבוע לפני הפסטיבל ועבדנו על המחנה מהבוקר עד הערב. כשנגמר השבוע, ביום שבת נשארנו 13 חבר'ה לשמור על המקום והיה סוף שבוע מטורף וכיף במיוחד".

שניידר: "אני דיי חדש בשומר, אז כמעט את כל האנשים לא הכרתי וביום הראשון באמת הכרתי כמעט אף אחד אבל למרות זאת הייתה תחושה של משפחתיות ולא היית תחושה של אי שייכות, היה ממש כיף ומגבש".

קנריק: "בעיקרון בשני הימים הראשונים הספק הענבים שהיינו צריכים לספק לחקלאי לא היה גבוה לכן ביקשו מאיתנו להתרכז יותר בעבודה עם המשפחות. ביום השלישי, ההספק שהיינוצריכים לספק היה גבוה ולא היה עומד בזמנים והמשפחות כבר היו עייפות. אחד החברים שלי ניגש אליי ואמר לי 'תם, עזבי הכל ורוצי" ולא הבנתי מה קרה והוא אמר לי שאנחנו לא עומדים בהספק ושצריך להתחיל לבצור בחושך. אז יחד עם החברים שלי הלכנו למשפחות וביקשנו פנסי ראש ופשוט יצאנו באמצע הלילה לבצור וזה היה מטורף לראות את כל הפראיירים ואת המשפחות נרתמים לעזרה ובסוף באמת הצלחנו ועמדנו בהספק. זה היה מדהים".

אבן חן: "אני אישית הייתי בעיקר בהקמות ובפירוקים של המקום אז יצא שהגעתי טיפה לפני למקום. החוויה הייתה ממש להפעיל את המקום ולקחת אחריות על הכל ולצבור ניסיון יחד עם כל החברה. אחרי כמה שעות של העבודה בהקמות לראות את התוצאה ואת מה שעשינו והרמנו בעצמנו כמה חבר'ה בכמה שעות מה שהולך לעמוד במשך שבוע שלם היה מדהים".

אילו כלים לקחתם מהפרוייקט? 

אשל: "למדתי הרבה על התנהלות פיזית עם כלים בשטח, על פעולות ודברים שעושים בחקלאות. בנוסף, קיבלתי המון ערכים כמו אהבת הארץ, עזרה הדדית ואהבה לזולת ולמדתי המון. בעקבות הפרויייקט נהייתי הרבה יותר חברותי ונחמד, למדתי להיפתח לאנשים והכרתי המון חברים, כמעט כל מי שאני מכיר משם חברים טובים שלי ואני שומר איתם קשר גם לאחר שעות הפעילות בפרויקט".

שניידר: "היו לי כמה סטיגמות על אנשים, שהתפצו במהלך ההתנדבות שלי בפרוייקט, למדתי להכיר צד נוסף של אנשים. בגדול, העבדה בשטח גרמה לי להכיר צד שונה בעצמי, להינות ולחוות".

קנריק: "אני חושבת שבעיקר בגרות, לימד אותי לחיים שלי עצמם שכל דבר הוא התחלה שלנו והכל עיניין של גישה ול דבר זה עיניין של רצון ומאיזו זווית את מסתכלת. אני חושבת שבעיקר לקחתי מכל העינין הזה הרבה התמודדות עם לחץ, הבנה של כמה חשוב למצוא את המקום שלך והרבה על איך להתמודד גם ברגעים הפחות יפים אם אתה מספיק אוהב בשביל להישאר".

אבן חן: "הבנתי שאני מצליח לנהל הרבה חבר'ה, למדתי להתמודד עם לחץ ולעבוד עם כלים בשטח. למדתי להזיז עיניינים ולתפעל ולהוביל אנשים בצורה שהם מבינים אותי ומאמינים במה שאני אומר".

ומה לגבי יכולות המנהיגות וההובלה, אתם מרגישים שהן התעצמו במהלך הפרוייקט?

אשל: "כן, ברגע שאתה נמצא עם אנשים אתה מבין שאם אתה לא תעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה ובעצם אתה לוקח אחריות ומוביל דברים בעצמך. אתה מבין שכרגע אתה אחראי לגורל העסק של החקלאי והפירות שלו, אם אתה לא תקטוף לו את הפירות אז הפירות ילכו לפח. אתה מגלה עצמאות ואחריות בעצמך שלא ידעת שיש בך".

שניידר: "כשנכנסנו לפרוייקט עשו לנו יום סמינר על הנהגה ולמדתי הרבה והייתי בהשתלמויות על הנושא. זה היה מגניב ולמדתי במהלך הפרוייקט גם ליישם את זה, מצד אחד זה היה כיף ומצד שני זה היה מפחיד כי לתת הוראת לאנשים, ולמבוגרים בפרט זה מלחיץ בהתחלה אבל אח"כ מתרגלים להרגשה וזה נהיה כיף ומלמד".

קנריק: "המון. אני חושבת שמבחינת הפראיירים כל אחד יכול לקחת את המטה ולהנהיג ברגע שהוא רוצה, זאת אומרת שכל אחד יכול ללמד, להנהיג ולהראות את הדרך לאחר. כל אחד יכול לבוא ולשאול במה צריך עזרה ולהציע מעצמו את מה שהוא יכול לתת. אני חושבת שזה גם מה שעזר לי למצוא את עצמי בפרוייקט ולהביא את עצמי לידי ביטוי. אני חושבת גם שמשהו בדבר הזה הוא מאוד מגבש, כי יש כמה שכבות גיל ויש לך את היכולת לגבש בינהם ולסחוף אותם אחרייך. פעם אבא שלי לימד אותי משפט, 'מי שיכוון להיות אגדה לא יגמור אפילו סיפור ומי שיכוון לספר סיפור בשקט תצא ממנו אגדה', אני חושבת שזה באמת משהו מאוד מיוחד בפראיירים, הרוב הגדול של החבר'ה מאוד מנסה לקחת את הסיפור האישי שלו ולתת מעצמו את ההכי הרבה שלך וגם אם יש לך יכולות מנהיגותיות מזעריות, ידעו איך פתח את זה ולהעצים את זה".

אבן חן: "כן, למדתי להוביל ולנהל. למדתי לדבר אל אנשים בצורה שהם יהיו קשובים אליי ויבינו מה אני רוצה מהם ומה הם צריכים לעשות. למדתי לנהל את החבר'ה בשטח. אנחנו מבינים שיש עלינו חובה לעזור לחקלאים במדינה ולמדינה עצמה. בסופו של דבר מה שחשוב לנו זה לבוא ליבוד בשטח ולתרום מעצמנו".

בסופו של דבר אתם בני נוער ומוטלת אחריות גדולה על הכתפיים שלכם. איך אתם מסבירים את יכולת ההתמודדות שלכם עם המצב? 

אשל: "דבר ראשון, העבודה בשטח מורכבת מהמון ניסיון. כל אחד שיוצא לשטח יודע מה המטרה של הפרוייקט. אתה בא ואתה יודע מה לעשות כי יש לך ניסיון והיית בשטח ואתה עובר הדרכות לפני".

שניידר: "בהתחלה זה נשמע גדול וגם מפחיד, וזה גם נכון אבל מצד שני זה וואו וזה משמעותי ובעיקר כיף".

 אבן חן: "יש שני הסברים לדעתי. הראשון הוא ניסיון - ככל שאתה נמצא יותר זמן אתה תדע להתנהל ביותר סיטואציות. השני זה אחריות, בסוף, האחריות היא לא עלינו. אם אני עשיתי פאשלה לא יקרה לי מזה כלום - החקלאי יפגע בסופו של דבר אבל הוא תמיד יכול להתלונן לאחראי. יש היררכיה של הצוות ויש אנשים שאחראים עלינו ומעליהם יש עוד אחראים ואם מישהו מפשל אף אחד לא יבוא לנער עצמו בטענות אלא יבואו לאחראי מעליו ככה שהאחריות מתחלקת בין האנשים. בסופו שך דבר אנחנו אחראים בעצמנו ולא אמורות לקרות טעויות אבל גם אם הן קורות - הכל בסדר וצוברים ניסיו עם הזמן".

קנריק: "אנחנו מונעים בסופו של דבר ממוטיבציה. הרוב הגדול בתוכנו ממש עובד מתוך זה. מוטיבציה בעברית פירושה תהליכים אשר מעוררים, מכוונים ומשפרים את ההתנהגות האנושית לעבר מטרה מסויימת ובישבילי זה הנאה. כל אחד מאיתנו יודע על עצמו שהתהליך הזה מתרחש מבפנים - כל אחד לעצמו. כל אחד מבין בפראיירים שהוא מגיע שיש איזשהו הספק והוא צריך לתת לחקלאי את המענה ומה שיפה אצלנו שזה כל כך משפחתי ודואג אש שמישהו יראה שהחבר שלו לא מספיק משהו הוא יבוא לעזרתו, לא משנה מה אף אחד לא נשאר לבד - כולם ביחד. אני חושבת שיש בזה משהו מאוד גדול ומיוחד. על הגב שלנו כתוב 'שומר אחי' - מהחלק בתורה שקין הרג את הבל וה' שואל אותו 'איפה אחיך, מה עשית לו?' וכמו ישראלי נורמטיבי הוא משליך מעצמו את האחריות ועונה לו השומר אחי אנכי?', אנחנו אומרים ההפך - האחריות של אחינו אך ורק עלינו, עם סימן קריאה, וחשוב לנו ואכפת לנו אחד מהשני ומהסביבה ואנחנו ניתן מעצמנו לא משנה מה. בסיך הקטן יש ציטוט מקסים - 'אבל העיניים עיוורות יש לחפש בעזרת הלב', זה משהו שמאוד הולך עם כולנו, אף אחד לא מחוייב להיות פה - זה בא מהלב, כולנו רוצים, זה מה שאנחנו רוצים כרגע וזה מה שאנחנו צריכים ותמיד אנחנו הולכים אחרי הלב וכאילו שהעיניים עיוורות".

תגיות
תגובות