שנת תשפ"ב מסתיימת, ולפני תחילת שנת תשפ"ג, כולנו יוצאים לחופשת קיץ כדי להפיג מתחים ולהנות. מידי שנה אנחנו נוהגים לנסוע לאילת בקיץ, כל המשפחתונים יחד, זו מסורת ארוכת שנים ועבורי זו השנה האחרונה במסגרת משפחתוני הכפר הירוק.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• טל פליקר: "מרגיש פספוס שלא הגעתי עדיין לאולימפיאדה"
• לא יוצאים מהמזגן: מה אפשר לעשות בבית?
• ראיון בלי הנחות: הדר מוכתר מביאה את הצעירים לכנסת או משתמשת בפופוליזם טהור?

© באדיבות עמותת מל"י

החופשה שלנו התחילה ביום שבת בשעה שתיים לפנות בוקר באחד המשפחתונים של עמותת מל"י בכפר הירוק. התעוררנו לצלילי מוזיקה ותחושה מרגשת שהולכת להיות לנו חופשה מטורפת. יצאנו במיניבוס לכיוון אילת, ובדרך עצרנו במצפה רמון לראות את הזריחה החמה שהאירה אותנו בסבר פנים יפות. בבוקר הגענו למלון באילת. נהנינו משלל האטרקציות שהמלון הציע כמו הרקדות, שחייה בבריכה, מתחם מיני גולף, מתחם חץ וקשת, הצגות מושקעות ועוד המון פעילויות מגוונות וגם מעשירות. ביום השני בחופשה יצאנו להחלקה על הקרח, ונהניתי מכל רגע. באותו ערב, כמיטב המסורת, ירדנו אל חוף המלון לצלם תמונה של כל המשפחתון, ואחר כך לאכול ארוחת ערב משותפת במסעדה על החוף. נהניתי מכל רגע, האוכל היה טעים, והחוויה המשפחתית שקיבלתי היוו לי שקט והנאה עם האנשים שהכי קרובים אלי ואני הכי אוהב בעולם.

בזמן השהייה במלון, התקיימו טורנירים של ספורט בין אורחי המלון. כמובן שהצטרפנו אליהם, ושיחקנו יחד כקבוצה. זה מילא אותי בגאווה ואושר לראות את כולנו יחד משחקים, ואת החיוך של כל אחד מאיתנו.

© באדיבות עמותת מל"י

הורי הבית ניצלו את הזמן בחופשה לשבת ולדבר איתי ועם כל חניך במשפחתון. התחושות שלי היו מאוד מבלבלות. מצד אחד נהניתי מכל רגע שחוויתי, עם זאת מהצד השני זו הייתה החופשה האחרונה שלי עם המשפחתון כחניך, מאחר ואני מסיים י"ב ואמור להתגייס בקרוב. מבלי שהספקתי להניד עפעף, חלפו 7 שנים מהרגע שהגעתי לעמותת מל"י, שגם אז התחושות היו מבלבלות. 7 שנים בהן אני חי במשפחתון, יחד עם זוג הורי בית, 2 ילדיהם הביולוגיים ו-12 ילדים ובני נוער כמוני. ממש משפחה.

במשפחתונים אני מקבל מעטפת מלאה ומחבקת, עוטפים אותי מכל הכיוונים כדי שרק אצליח, כדי שרק אהיה מאושר. לחשוב שהמסגרת הזו מסתיימת עכשיו, שכעת הכל מונח על כתפיי, יכול מעט להלחיץ, אבל כמו כל שנה חדשה שמתחילה בהתחלה חדשה חשוב לדעת לא להיבהל. כמו התחושות המבלבלות שאפפו אותי עם ההגעה לכפר הדברים מתבהרים מהר מאוד.

© באדיבות עמותת מל"י

מהר מאוד צריך להתחיל לסמוך על עצמך, על הכלים שרכשת בדרך עם השנים, כל אותן דרכים שלימדו אותי בכפר כיצד להתמודד עם צמתים מורכבים. צריך לבטוח בכל צעד בדרך, ולדעת להמשיך לחלום חלומות חדשים עבור ההתחלה החדשה הבאה. למזלי, עמותת מל"י והצוות במשפחתוני הכפר הירוק ימשיכו להיות לצידי. זה יוצר לי שקט ומעודד אותי. החופשה שלנו באילת ארכה ארבעה ימים ושלושה לילות של חוויות בלתי נשכחות עם אנשים בלתי נשכחים, שהם המשפחה שלי. 

אני מאחל לכולנו שנהנה מהחופש, ונצליח בכל ההתחלות החדשות, גם לאלו שנשארים במסגרות העמותה, ובייחוד לאלו שסיימו את הלימודים בבית הספר, ומתחילים דף חדש.