אלינה רבינוביץ': "בגיל 16 גיליתי שהמשפחה שלו לא יודעת עליי, שאני סוג של סוד"
עם מעל 200 אלף עוקבים ברשתות החברתיות, אלינה רבינוביץ היא ללא ספק אחת מכוכבות המצליחות בטיקטוק, אבל בניגוד למה שרואים ברשת, סיפור חייה של אלינה לא פשוט ורחוק מאור הזרקורים • בריאיון היא מספרת על ילדותה, הסוד המשפחתי שהאפיל עליה ועל הייחודיות שלה
כוכבת הטיקטוק אלינה רבינוביץ' (26) דואגת לשתף את מאות אלפי עוקבים באופן קבוע בחייה, עבודתה כיוצרת תוכן לעצמה ולאמנים אחרים ובעיקר מעלה סרטונים מצחיקים נטולי פילטרים או עריכה מוגזמת- כאלה שלדבריה משקפים את מי שהיא בדיוק. אבל שלרגע לא תתבלבלו, סיפור חייה רחוק מלהיות מלא בצחוקים וחברים.
אלינה עלתה לארץ מרוסיה יחד עם סבתה כשהייתה בת 6 לאחר שאמה נפטרה מסרטן. אביה לא עלה איתם לארץ, ולא ביקר אותה הרבה גם כשהייתה ברוסיה, אלינה מעולם לא הבינה למה. אך כשהגיעה לגיל 16, החליטה לשאול אלינה את כל השאלות בנוגע למשפחה שלה אבל לא ציפתה לתשובות שקיבלה.
עוד בערוץ המגזין של פרוגי:
- מיה דגן: "הבנתי שאני לא יכולה לשתוק יותר"
- שומרים על כדה"א: למה לבזבז אם אפשר לְצַמְבֵּ"ז?
- מקדימים סטארט-אפ למכה: בני הנוער נרתמים לטובת המדע
אלינה גילתה והבינה שהיא נולדה כתוצאה מבגידה, אמה הייתה האישה הנוספת ומשפחתו של אביה איתם חי עד היום כלל לא יודעת עליה.כשהייתה בת 16 ועימתה את משפחתה עם השאלות, זכתה לקבל שיחת טלפון מפתיעה מסבתה (אמה של אביה) שביקשה להכיר אותה.
בתור ילדה שעלתה לארץ בגיל 6 לבד עם סבתא שלה, איך ראית עצמך בעתיד? מה חלמת להיות?
"אני חלמתי להיות שחקנית. ההורים שלי היו שחקנים והכירו בבית ספר למשחק, אבל בגלל שעליתי לכאן כמעט בלי משפחה ובלי גב כלכלי, גם לא חשבתי שמשהו ממה שאני חווה בחיים היום יכול לקרות. הייתי בטוחה שאני אהיה תמיד בעבודה בינונית, למרות שתמיד רציתי יותר... תמיד הייתי אומרת 'וואי באלי להיות שחקנית' אבל לא באמת חשבתי שזה יקרה. היום, אני פתאום כן מאמינה שאולי אני גם אהיה שחקנית ואולי אני אגשים חלומות של אלינה הקטנה. אני קצת מרגישה שזה מה שאני עושה היום בחיים, אני מגשימה חלומות של אלינה הקטנה".
איך היו החיים בארץ בתור עולה חדשה ובלי הורים?
"בתור עולה חדשה דווקא היה בסדר, כי אני תמיד הייתי בבית ספר של רופאים מלכתחילה ובפנימייה של רוסים, אז לא חוויתי איזושהי גזענות. אבל בלי הורים היה קשה, תמיד כשהייתי הולכת לחברים והייתי רואה אותם עם ההורים שלהם שקונים להם דברים הייתי ממש מקנאה והייתי חוזרת הביתה עצבנית וזה גם עשה אותי מאוד דכאונית. תמיד הרגשתי לא פייר כזה, למה להם יש את זה, למה ההורים שלהם מממנים להם רישיון ולי זה לא קורה... אבל אני חושבת שבזכות הדבר הזה, הבנתי שאם אני לא אעבוד קשה לא יצא ממני כלום. בגלל התנאים שהיו לי, הייתי חייבת להתגבר עליהם ולעבוד פי אלף יותר קשה מכולם וזה מה שעשה אותי היום מה שאני, שאני חיית עבודה ואני יודעת מה אני רוצה ואני משיגה את זה. אני מאמינה שהכל לטובה, אני לא רואה את זה כמשהו שלילי".
View this post on Instagram
מערכת היחסים שלך עם אביך הייתה לא פשוטה, מה הרגע הכי קשה שחווית?
"אני ואבא שלי היינו בקשר פה ושם ובגיל 16 גיליתי שהמשפחה שלו לא יודעת עליי, שאשתו לשעבר וההורים שלו, סבא וסבתא שלי, לא יודעים עליי. גיליתי את זה במקרה, כשזה נפלט לאשתו החדשה. זה היה קשה, אני לא הבנתי את זה. כל מיני דברים התבהרו לי מאז... היו לו כל מיני תמונות בבית של הילדים האחרים שלו ואף פעם לא הייתי שם ולא הבנתי, ואז פתאום התברר לי שאני סוג של 'סוד'. היה לי ויכוח גדול איתו ודווקא הויכוח הזה פתח אותנו למקומות יותר טובים, כי בזכות הויכוח הוא כן הרגיש לא בסדר, ואז הוא סיפר לאמא שלו ולבן שלו, שהם בתכלס אח שלי וסבתא שלי שזה הזוי. לא נוצר איזשהו קשר הדוק, כי אנחנו באמת חיים נורא שונים, אני כאן והוא ברוסיה אבל זה כן משהו שהיה חשוב".
יש לך תחושות כעס כלפיו?
"כילדה היה לי, אבל כאדם בוגר אני באמת מאמינה שמשפחה וקשר דם זה לא בהכרח אומר שחייב להיות בקשר טוב. אני מאמינה שאפשר לבחור משפחה ובתור בן אדם שלא גדל עם הרבה משפחה, יש לי אנשים בחיים שלי שהם מאוד קרובים אליי שהם כמו משפחה בשבילי. למשל דוד שלי הוא מבחינתי הדמות האבהית שלי בחיים והוא אחד האנשים שאני הכי אוהבת בעולם. אבל זה לא כאב לי מידי כי בתור אדם בוגר אני מבינה שלא חייב לשמור על קשר עם כולם, וזה בסדר שאתה לא תהיה בקשר הכי טוב בעולם עם ההורים שלך אם זה מה שמרגיש נכון. אנחנו כן מדברים פה ושם, וכן הייתי רוצה לנסוע ולבקר אותו ברוסיה, אבל בגלל המצב אני לא יכולה לטוס. אנחנו סבבה, הוא פשוט לא דמות מרכזית בחיי.
עם מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, את כיום אחת כוכבות הרשת המוכרות בטיקטוק ישראל. את מעכלת?
"זה משהו שקצת קשה לעכל, כי זה לא משהו שאי פעם חשבתי שיקרה. זה תמיד היה מהחלומות האלה שאתה לא מדמיין שיתגשמו. כל פעם שמזהים אותי ברחוב אני בשוק וכל פעם שעוצרים אותי אני לא מבינה למה עוצרים אותי וכל פעם שבוהים בי לוקח לי שנייה. אני חד משמעית לא מעכלת ומנסה להתרגל. אבל כשאני רואה אנשים בריאליטי והם נופלים מאפס למאה, ואני בניתי את זה כל יום קצת, אז אני חושבת שיותר קשה להתרגל ככה".
את מרגישה שאת מקבלת את ההכרה? את מחפשת אותה בכלל?
"המטרה שלי מלכתחילה הייתה לעשות כמה שיותר תוכן שאנשים יאהבו, כי אני תמיד הייתי צוחקת מהתוכן של עצמי ואומרת 'יואו, איך אנשים היו צוחקים אם היו רואים את זה גם', ואז הם באמת התחילו לראות את זה. הכרה זה כן משהו שהוא כיף, כי בסוף ההכרה שאתה מקבל ברחוב מאנשים נותנת לך את ה'וי' הזה שאתה באמת מצליח להגיע אליהם, כי אנחנו רגילים לקבל אהבה בלייקים ולא במציאות... ואז פתאום שזה במציאות זה במימדים שונים לגמרי וזה מדהים".
אבא שלך יודע במה את עובדת?
"אני כן ניסיתי פעם להסביר לו איכשהו, אבל אני לא חושבת שהוא מבין. כשהוא יבוא לבקר אותי בישראל וילך איתי בקניון אני חושבת שאז הוא יקלוט. מצחיק. אבל זה נחמד, כי בילדות שלו הוא היה שחקן ובאיזה שהוא מקום, אני מרגישה שאני הולכת בדרכו".
מה את חושבת שמיוחד בתוכן שלך?
"אני חושבת שאני לעומת הרבה בנות בעיקר אחרות בטיקטוק, אני מאוד פשוטה. אני לא מתאפרת, אני מצטלמת בפיג'מה, אני מצטלמת כשאני גמורה... אני עושה בדיחות שחורות ויורדת על עצמי. אני יכולה להפוך כל דבר לתוכן מבחינתי, אני לא חושבת יותר מידי 'רגע, אני קודם כל אתלבש ואתאפר.. אעשה מחליק וזה', אני פשוט מצלמת את עצמי כמו שאני ואני חושבת שאנשים אוהבים את זה כי הם יכולים יותר להזדהות, זה לגמרי אותנטי. בנוסף, זה גם בגלל שאני עובדת בתעשיית הבידור ואני זוכה לצלם הרבה דברים מאחורי הקלעים בצחוקים ובאווירה קלילה. אני מכניסה אנשים להרבה עולמות שהם לא רואים, אני חושבת שאנשים נהנים לראות את זה. אני סוג של נותנת להם הצצה, גם לחיים שלי וגם לחיים של אנשים שאני עובדת איתם".
לא הרבה יודעים שאת התחלת כאן אצלנו ב'פרוגי', והשנה סגרת מעגל וזכית אצלנו בתואר 'טיקטוקרית השנה'. איך זה מרגיש?
"קודם כל זה מטורף ברמות! אני גם מדברת בכל מקום ששואלים אותי 'איפה התחלת?' אני תמיד אומרת ב'פרוגי'. זה מקום שהוא באמת בית חם ומשפחה ועושה בית ספר לחלוטין לתעשייה ולכל הדבר הזה. כשמשה (אבוטבול, העורך הראשי) הביא לי את הפרס, אני בכיתי את החיים שלי. כמו שאמרתי, זה לא משהו שדמיינתי. זה הרגיש כמו סימן שאומר 'את בדרך הנכונה, תמשיכי ככה'. זה משהו שחסר, זו עבודה קשה, אתה כל הזמן במרדף אחרי תוכן חדש ותוכן טוב ואיך להיות בולט יותר, וכשאומרים לך 'אתה טוב' זה מדהים וזו סגירת מעגל מטורפת.
View this post on Instagram
עם חיים לא פשוטים, את מרגישה שניצחת?
"אני מרגישה שניצחתי, אבל שאני כל יום קמה וצריכה לבחור לנצח מחדש. למרות שכביכול עברתי את החלקים הקשים, ובניתי את עצמי כבן אדם עדיין יש המון קשיים. אפילו שאני כבר בוגרת, עדיין יש קשיים עם זה שאתה לא גר עם ההורים ועדיין פתאום מתעוררים הרבה דברים שאתה לא מבין על עצמך. אני מרגישה שכל יום אני בוחרת לנצח, עם זה שאני קמה עושה ועובדת והלוואי שזה יהיה ככה כל החיים".
לסיום, מה השאיפות המקצועיות שלך? אילו עוד חלומות לא הגשמת?
"הדבר המרכזי שאני מאחלת לעצמי ומבקשת במשאלות ליום הולדת ובכל ריס שנופל זה לקבל תפקיד משחק מרכזי. אני גם עובדת בשביל זה מאוד קשה, אני עושה הרבה קורסים בשנה האחרונה... מעבר לרשת ולמשחק, הייתי רוצה להגיע לכמה שיותר אנשים ולפתח קהילה משל עצמי, כי מבחינתי אין דבר כזה יותר מידי, אני רוצה שכולם יכירו וכולם יצחקו. גם הייתי רוצה זמן לעצמי, ולמצוא זמן לעשות דברים פשוטים כמו להכין לעצמי אוכל וללכת למכון כי לפעמים אתה שוכח את הדברים האלה כשיש המון עבודה".
