ירושלים פנים רבות לה, רבות מאוד. היא עיר הקודש, המקום ממנו מחוקקים חוקים ומקבלים החלטות, עיר עם תיירות שוקקת ומזג אוויר נפלא. עיר של קודש וחול, רע וטוב, אור וחושך, עיר מיוחדת. היום לפני 48 שנה שוחררה ירושלים, אז בקריאה הנרגשת "הר הבית ביתנו" חזרה ירושלים, משוש תפילתם ותקוותם של יהודים רבים, לריבונות ישראלית.

עוד במדור החדשות של פרוגי:

• איך כדאי להתכונן לבגרות במתמטיקה?
• מחלקים חיבוקים: "רוצים לאחד את העם"
• צפו בתמונות: הכלבה שמטיילת באמריקה ומתועדת באינסטגרם!
• "לא הגיוני לדרוש מאיתנו לשבת חמש שעות רצוף בכיתה"

 היום כאמור, מציינים את יום השחרור, אבל מי זוכר את זה? אפילו אני בתור ירושלמית לא באמת זוכרת את זה. וזה עצוב, זה עצוב כי זה לא חגה הפרטי של ירושלים אלא חגה של העם כולו בחוק יום ירושלים נקבע כי היום הוא יום חג לאומי, ששייך לכולם. אז למה לאף אחד כמעט ולא אכפת מהיום הזה? למה הוא נדחק לשוליים? למה חוץ משיעור מחנכת קטן או כתבה על ירושלים בחמש הדקות האחרונות של המהדורה, לא מזכירים את בשום מקום?

© tumblr

לא מציינים ביום הזה את הקמתה של ירושלים, אלא את תקומתה. מציינים את ההתחדשות והבנייה מחדש של עיר הבירה של מדינת ישראל כולה. אמנם בעירי, ירושלים, מציינים את יום זה במצעד הדגלים המפורסם ובהופעות, אבל מי בתל אביב או בחיפה מודע לכך? כמעט אף אחד. יום ירושלים הוא לא לירושלמים, הוא יום לישראלים ולכן גם ציונו צריך להיות כלל ישראלי ולא ירושלמי. הוא יום ישראלי כי הוא בעיני מסמל את הגשמת החלום והתקווה של אלפי יהודים, שחלמו להגיע לירושלים.

© tumblr

יש כאלו שיגידו שיום ירושלים הוא יום שמסמל את הכיבוש ויתנגדו לו, אבל יותר מאת הכיבוש הוא מסמל את התקווה. תקווה לחיים טובים יותר, שלווים יותר בישראל. אז עד שיקום מי שיקום ויהפוך את יום ירושלים ליום שמציינים בכל הארץ ולא רק בירושלים, תעשו אתם בעצמכם משהו. צאו לסיור קטן בירושלים היפיפייה, שמעו עליה סיפורים, או אפילו פתחו ויקיפדיה וקראו קצת על העיר המיוחדת הזאת.

יום ירושלים שמח, ישראל!