בואו נפתח בהקדמה קצרה לטובת אלו שעולם המושגים שאדון בו רחוק מהם: ה"גמרא" שאני עומד לדבר עליה, היא בעצם מה שנקרא התלמוד. מדובר בספר חשוב ביותר לעם היהודי, מכיוון שהוא עוסק במכלול הוויכוחים הקשורים להלכה ולהנהגה היהודית של עם ישראל. קיימים בעצם שני "תלמודים" (או גמרות) והם התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי – כל אחד מהם התפתח במקומות אחרים. בעזרת הגמרא, פוסקי ההלכה השונים מצליחים להבין את ההסבר הלוגי שמאחורי הרעיונות של התנאים והאמוראים (חכמי הגמרא), וכך בעצם פוסקים בהלכה.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• משחקת בזבל: העתיד המזהיר של שרה ספניולוטו
• יש עתיד: בני הנוער שמשלבים לימודים אקדמיים עם התיכון
• בואו לבדוק: פתרון הבגרות באנגלית / מועד חורף 2018
  

מה שלומדים בתיכונים הדתיים ובישיבות הוא התלמוד הבבלי, והוא כתוב בשפה הארמית. עולם המושגים בו משתמשת הגמרא הוא עולם מושגים שונה לחלוטין מהשיח היומיומי. בעקבות המרחק שלנו מהשפה והמושגים שבגמרא, יצאו לאור מהדורות חדשות ונגישות יותר – "שטיינזלץ" ו"שוטנשטיין", שהן גרסאות של הגמרא עם פירוש: תלמידי חכמים בני זמננו למדו את הגמרא וכתבו את הפירוש שלהם עליה. בעיניי, המהדורות האלו הן חלק מהבעיה.

בתור אדם דתי אני מחשיב את הגמרא כאוצר תרבות משמעותי לעמנו והגמרא נכנסה לחומר הלימוד של החינוך הדתי כמקצוע ליבה. חשוב לציין שגם במקצוע זה, כמו בהרבה מהמקצועות, יש רמות לימוד שונות. עבור התלמידים שמרגישים שהם שולטים יותר בגמרא, בשפה ובמרכיביה הנוספים קיים המסלול הרגיל שהוא "תלמוד", ועבור אלו שמרגישים שהם רוצים מסלול שנוגע קצת פחות בגמרא קיים המסלול "תושב"ע". לא אפרט את השוני בין היחידות שיש ולמה יש הבדל, אך בשני המסלולים נכלל חלק לא מבוטל של לימוד גמרא.

כשהתחלתי את כיתה ז', היינו לומדים כמה דפים ונבחנים עליהם. מה אמר רבי יהודה? איך שמואל דחה את הרב? מה נפסק להלכה? או במילים אחרות: למדו את החומר כמו היסטוריה. יש פה כמות של חומר שאתם צריכים לדעת בעל פה, ורגע לפני המבחן אם תבלעו כמה שיותר דפי גמרא, תוכלו להקיא סברות ותירוצים על דף הבחינה. כשגדלתי ועברו השנים, שני דברים גדלו איתי: רמת הקושי של הסוגיות שלמדתי וכמות החומר שאני נבחן עליו. בבגרות בכיתה י"א נבחנתי על 20 דפי גמרא, כמות לא מבוטלת.

אתם שואלים איך הצלחתי לעשות את זה? בזכות הגמרות המפורשות, "שטיינזלץ" ו"שוטנשטיין". בשום שלב לא למדתי באמת גמרא לבדי, כי לא לימדו אותי איך ללמוד גמרא בעצמי. לימדו אותי לגרוס חומר – כמו בהיסטוריה. הייתי פותח את הספר עם הפירוש, אבל מתעלם מהטקסט בארמית וקורא אותו בצמוד לפירוש, לא לבדו. הייתי גורס את החומר כמה שיותר מהר, בולע כמה שאני רק יכול ורץ במהירות לבגרות, בשביל שלא אקיא את החומר בדרך. לא רק בבית הספר שלי לומדים כך, אלא גיליתי שהשיטה רווחת בבתי ספר מרובים לאחר הרבה שיחות עם חברים ואנשי מקצוע.

אל תבינו אותי לא נכון: זה לא שמצאתי דרך קיצור ועכשיו אני חוסך לעצמי עבודה. בשביל להצליח ללמוד גמרא בצורה נורמלית צריך להבין שפה, לדעת איך לפסק את הטקסט הארוך, וכמובן להבין איך לגשת אליו. מההתחלה, הצורה שבה מלמדים גמרא בתיכון היא – בואו ללמוד המון תוכן אבל לא צורה. מהניסיון שלי, הגישה הזו מובילה לתחושת ניכור לגמרא במקרה הטוב, או תחושת ניכור כללית במקרה הרע. תלמידים לא מבינים למה לומדים את כל החומר הזה (שלפעמים הוא גם לא מעניין כלל) –  והם כועסים על המורים שלהם שבגללם הם מסיימים את כיתה י"ב עם שש שנים שבהן למדו שיעור גמרא, אבל הם לא יכולים לפתוח גמרא וללמוד בעצמם. אעיד על עצמי במקום לדבר על אחרים: בסוף כיתה י"ב שנאתי את הגמרא ולא יכולתי להביט בצורת העימוד האופיינית לה. במשך שש שנים פתחתי כל בוקר את יום הלימודים שלי בשעתיים של לימוד גמרא משעמם ותפל, ולפעמים גם הייתי נפגש עם עוד שעה באמצע היום כהשלמה לא ברורה לשעתיים הראשונות. זה אומר שבשבוע למדנו כעשר שעות של גמרא, בכמות דומה לזו של שעות לימוד המתמטיקה והאנגלית יחד.

לפי ניסיוני והיכרותי עם המערכת, שיטת לימוד הגמרא בתיכון היא הרסנית, מסוכנת וממאיסה. אל תחשבו שאני מיוחד, כמוני יש עוד רבים. תלמידים רבים מרגישים ריחוק מגמרא, והוא בא לידי ביטוי ברגע הראשון שהם לא חייבים ללמוד אותה לקראת בגרות: הם לא פותחים שוב את הספר הזה. הגמרא היא ספר חשוב שמחבר יהודים בכל העולם למחלוקות היהודיות הכי יסודיות שיש. לכן אני יוצא בקריאה זו: חובה לשנות את השיטה הקיימת בלימוד גמרא בתיכון, היא יוצרת ריחוק בין התלמידים הדתיים לבין אחד הספרים המשמעותיים ביותר בארון הספרים היהודי.

בסוף כיתה י"ב הגעתי לישיבת ההסדר בעתניאל, שם עוסקים בגמרא באינטנסיביות לא לקראת מבחן או עבור ציון, אלא "לשמה" – פשוט כי זו מצווה ובלי תכלית אחרת. הרב שלי ישב איתי והסביר לי איך באמת לומדים גמרא, איך אמורים לגשת לספר בצורה נכונה, ואיך אפילו נהנים מהלימוד. תלמידים רבים אינם זוכים לזה, כי מתוך תסכול הם בחרו לסגור את הגמרא ולא לתת לה צ'אנס נוסף במסגרת לא-מחייבת כמו ישיבת הסדר.

אחרי שהצבעתי על הבעיה, אני רוצה להציע שיטה אחרת, כזו שעשויה ממש ליצור חיבור עם הגמרא ואף רצון עז ללימודה. בעיניי, צריך ללמד בתיכון איך לומדים גמרא ומה הם המרכיבים שלה. שבהתחלה ילמדו את השפה – איך מתמודדים עם ארמית ומה כל מילה בעצם אומרת. השלב הבא יהיה התייחסות לביטויים השונים, ושיבוצם בגמרא. לאחר שבונים את ההבנה הבסיסית בגמרא, השלב הבא יהיה הבנה עמוקה יותר, במקביל להיכרות עמוקה עם דמויות חשובות שבין דפיה. כמובן שהדרך לקבל הידע והניסיון הזה הוא מתוך לימוד סוגיות מעניינות ורלוונטיות. מתוך הסוגיות האלו נוכל להגיע להבנה העמוקה ולידע הדרוש. אם תשאלו אותי, כחלק מהשינוי, עקרונית היה צריך לבטל את הבחינות בגמרא.

אני מבין שכרגע זה לא ישים, גם כי המבחן משמש כדרבון עבור התלמידים בלימוד וגם כי יש למערכת צורך במבחנים. לכן, חשוב לי שדווקא כאן השינוי יהיה הכי רלוונטי: ההצעה שלי היא לערוך מבחני "אנסין" במקום מבחני הידע הארוכים. מפגש עם טקסט בלתי מוכר שבוחנים בו לא את המלל הרב שלמדתם יומיים לפני הבגרות, אלא דווקא את הבנת השפה, את הביטויים ואת כל המערכת המדהימה ממנה מורכבת הגמרא. אם אפשר לעשות את זה באנגלית מבלי שמוחים על כך יותר מדי, למה שבגמרא זה לא יצליח? נכון לעכשיו, שיטת הלימוד הקיימת לא עובדת. היא גורמת לכך שאנשים רבים נמנעים מעיסוק עמוק בסוגיות דתיות חשובות, ומחמיצים את ההזדמנות לחיבור פשוט לעולם היהודי. 

בואו ננסה משהו חדש.