מפסיקים את השיימינג: "אלו הרבה יותר מסתם מילים"
אנחנו נתקלים בשיימינג כל הזמן ופוגשים אותו כמעט בכל רשת חברתית, אך מתי בפעם האחרונה מצאתם את עצמכם עוצרים ועושים משהו מלבד להזדהות עם מי שחווה אותו? ליר דקל קוראת לכם להפסיק לפחד ולתת למקרים האלו יד • טור דעה
כמעט כל ילד ונער נתקל בשיימינג ובירידות על אדם באינטרנט, אבל מה עומד מאחורי זה? דמיינו לכם את הסיטואציה הבאה: אתם נכנסים לפרופיל של חבר טוב או אפילו בן דוד באינסטגרם ורואים שמספר ילדים מגיבים לו וכותבים לו תגובות פוגעניות, כמו: "חחח איזה מושפל", "אתה לא מוכשר בכלום", או "מה חשבת לעצמך שהעלת את זה?".
עוד בערוץ המגזין של פרוגי:
- ביץ' טיים: הטיפוסים שתמצאו רק בים
- לידיעת ציבור הנוסעים: הדברים שלא ידעתם שקורים בטיסות
- המנהיגה של המחר: "זה תמיד היה בגדר חלום"
בתקופה האחרונה אני רואה יותר ויותר עמודי שנאה, ילדים שסתם כך החליטו לרדת על מישהו והרשימה רק ממשיכה. אני שואלת את עצמי למה? מה נותן לנו את הזכות לפגוע באחרים? ולמה אנשים יותר ויותר מסכימים לעשות את הדברים האלו? כנראה שבעידן האינטרנטי היום אנחנו לא באמת יכולים לראות את התגובה של הנפגעים, ה"קורבנות". לכן, עם חוסר הידיעה הזו הרבה יותר קל לנו פגוע. אבל תנו לי לספר לכם משהו - התגובה היא אותה התגובה, עצם העובדה שכל הפגיעה הועברה לאינטרנט לא משנה את התגובה האמיתית. המילים הן אותן המילים ואפילו מילים קשות ופוגעות יותר.
אני שואלת אתכם, את מי שכותב את המילים האלו: האם הייתם אומרים את אותו הדבר במציאות, כשאתם מסתכלים לאדם שאתם פוגעים בו בעיניים? כשאתם רואים איך פגעתם בו? אני רוצה להאמין ואני מקווה שהתשובה היא "לא".
נכון, יש את המצב הנוכחי, הפחות טוב, אך אין זה אומר שהוא צריך להישאר כך. יש מליון אופציות אחרות, אז איך אפשר להשתפר מכאן? הדבר הראשון שאפשר לעשות הוא לעצור את הכל, לא לתת לזה יד, לנסות לעזור לנפגע ולהגן. ברגע שהוא יקבל אפילו מעט תמיכה, אני בטוחה שזה ייתן לו כוחות מחודשים להמשיך ולעבור את זה.
הדבר השני הוא לא לתת יד לפוגע, לא לעזור לו ולא לפחד ממנו, אחרי הכל הוא בן אדם בדיוק כמוני וכמוכם. ברגע שהוא יישאר לבד הוא לא ימשיך, הרי ההתנהגות הזו נובעת בדרך כלל מחוסר בטחון, אז אם הוא יוותר לבד לא יהיה לו טעם להמשיך.
הדבר השלישי, היתרון בפגיעה באמצעות הרשתות החברתיות הוא שיש לנו את אפשרות הדיווח. יש לנו שתי אופציות: הראשונה היא הכפתור האדום, מורידים אותו למחשב ובכל פעם כשאנו נתקלים בפגיעה באינטרנט, עלינו ללחוץ עליו. הוא מצלם מסך ומעביר אותו לגופים שיכולים לעצור ולטפל במצב. האופציה השנייה היא ממש ללחוץ על כפתור הדיווח שיש ברשתות החברתיות, או לפנות לכל אדם מבוגר בסביבתכם שיכול לעזור.
לסיום, חשוב לי לפנות אליכם, בני הנוער שקוראים את מילים אלו. בואו נפסיק את זה! בואו נפסיק לפחד ולתת למקרים האלו יד. בשבילנו אלו בסך הכל מילים הכתובות על המסך, אך בשביל האדם שמקבל אותן, אלו הרבה יותר מסתם מילים.
|
|