ענת ליליאור רק בת 20 ויש מאחוריה שורה של תארים, מדליות וזכיות בגלישת גלים. השנה היא הייתה אמורה לייצג את ישראל באולימפיאדה בענף גלישת הגלים, אך בשל הקורונה הכל בוטל וחלומה של הצעירה לייצג את המדינה נדחה בשנה. שוחחנו איתה, בראיון מיוחד, על האימונים, האכזבות, הקשיים שבדרך, על אהבתה לים ולגלישה כבר מגיל צעיר וגם על הקמפיין החדש שלה "לקוטקס", דרכו היא רוצה להעביר לכל הנערות מסר ברור - שום דבר לא יכול לעצור אותן מלהגשים את החלומות שלהן.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• אמ;לק: נבחנת תכנית לצמצום פערי הלימוד
• באנו לעזרת חבר: מומו ושמש מחכים לכם
• שחקו וגלו: איזה יום מאפיין אתכם

איך התחלת להיות גולשת גלים? איפה זה התחיל?

"מאז שאני ילדה, אנחנו גרים ממש קרוב לים. כילדים, כמעט כל בוקר היינו הולכים לים, כאילו סתם לים, לא לגלוש, ההורים שלי לא גולשים אז לא ממש הכרתי את זה. אבא שלי אמר לי שבגיל חמש מאוד התעניינתי בזה אז הוא שלח אותי לבית ספר לגלישה ואז התחלתי לגלוש. זה היה סוג של אהבה ממבט ראשון".

© גבע טלמור

ה באמת מה שהקפיץ את זה שלב, בית הספר לגלישה?

"בגיל חמש עד גיל שבע בערך, כמו כל הילדים, היו לי עוד חוגים. הייתי משחקת כדורסל, רוכבת על סוסים, משחקת טניס. הייתי ילדה מאוד ספורטיבית, אבל בשבילי זה היה עוד תחביב. הבנתי את זה רק ממש כשהמנהל של המועדון אמר לי שאני מאוד מוכשרת ושהוא אפילו רואה עתיד בשבילי, שאני אצליח, הוא אמר לי 'את תהיי אלופת העולם מתישהו'. לאט לאט נכנסתי לזה יותר חזק והתחלתי להתמיד יותר. נמשכתי לעולם התחרותי בגיל 10 פחות או יותר, וכבר בגיל 12 לקחתי אליפות ארץ ראשונה לנשים ולאט לאט גם נחשפתי לחוץ לארץ. התחלתי להתחרות בעולם. התחרות הראשונה שניצחתי הייתה ב 2018, הייתי הישראלית הראשונה שניצחה תחרות בסבב האירופאי".

מה זה דורש ממך?

"בדרך כלל, אי אפשר לדעת מה קורה בים, תמיד אפשר לקרוא תחזיות ולצפות לגלים אבל הטבע זה הטבע והוא לא צפוי. אני מנסה לקום מוקדם בבוקר, בסביבות חמש וחצי - שש, לראות את הים וללכת לגלוש. אבל כשאין גלים, אני מתאמנת לא מעט עם המאמן שלי, דניאל סיגורה. כשאני יודעת שיש לי תחרות בקרוב, אני מנסה שיהיה לי את הציוד הנכון, זה גלשנים, חליפות, בגדי ים, תמיד שהכול יהיה לי מוכן. להכיר את המקום שאני עומדת להתחרות בו, להכיר את המתחרים שלי וכמובן תמיד אני מנסה ליהנות ממה שאני עושה, אחרת לא הייתי עושה את זה. אני מנסה לשמור על שגרת יום זורמת, ותמיד מנסה לשמור על כושר גם כשאין לי גלים. כשיש גלים אני גולשת כמה שיותר".

© שוקה כהן

איך השפיע עלייך ביטול האולימפיאדה? 

"כשהתחלתי להתחרות בגלישת גלים, האולימפיאדה לא ממש הייתה על הפרק בשבילי. אף פעם לא חשבתי שאני אהיה באולימפיאדה. כשהייתי קטנה זה לא ממש היה החלום שלי כל כך אבל בשלוש שנים האחרונות כשהבנתי שזה הולך לקרות ושגלישת גלים הולכת להיות באירוע הכי גדול בעולם, זה היה אפילו קצת מלחיץ. כשהשגתי את הקריטריון, הייתי מאוד מופתעת ואחר כך זה התחלך להתרגשות מאוד גדולה וכל השנה ציפיתי לזה. אבל ברגע שבאמת הקורונה נכנסה לתמונה, היא שינתה לנו את המהלך היומיומי והשגרה שלנו והנוחות, אז מן הסתם זו סיבה שמאוד קשה להתעלם ממנה ולכעוס יותר מדי על זה כי הבריאות שלנו הכי חשובה. למרת ההבנה הייתי מאוד מאוד מבואסת, מאוד ציפיתי לאירוע הזה. כרגעאני מצפה ל-2021 בטוקיו מאוד ומחזיקה אצבעות שהכל יהיה בסדר ושכולם יהיו בריאים ושזה יתקיים. כרגע אני שומרת על קור רוח, שגרת האימונים שלי לא השתנתה".

אז איך באמת מתכוננת לטוקיו 2021? 

"חזרתי לגלוש, פתחו לי את הים. לא שיניתי יותר מדי את שגרת האימונים שלי מאז 2019, מהשנה שהשגתי את הקריטריון לאולימפיאדה. יש לי מאמן גלישה חדש ישראלי, פעם ראשונה שאני עובדת עם מישהו ישראלי בשנים האחרונות, קוראים לו גבי בולוביק. חוץ ממנו אין לי שום דבר אחר בשגרה. אני עושה מה שאני אוהבת, יש לי את הציוד שלי שאני אוהבת ואנשים מסביבי נשארו אותו דבר".

© שוקה כהן

גלישת גלים היא ספורט מאוד פיזי, ועד יחסית לאחרונה, רוב המשתתפים שבו היו גברים. האם נתקלת באיזשהן סטיגמות מגדריות?

"כן לגמרי. כשגדלתי הייתי בקייטנת גלישה בקיץ. הייתה איתי רק עוד בת אחת מבין כל המשתתפים. באמת כשהייתי ילדה לא ראיתי ממש הבדל בין בנים לבנות ואני חושבת שכמעט כל הילדים והילדות היו ככה, אבל לאט לאט כשגדלתי לתוך הגלישה ראיתי שזה רק אני במים וכל השאר בנים ושתמיד אומרים לי שאני צריכה להיזהר ולבנים לא. אז כן. נתקלתי בסטיגמות האלה אבל לא הקשבתי לאנשים שאמרו לי שאני צריכה לעבור לספורט אחר ולהתמקד בלהיות עדינה ושאני לא אפגע יותר מדי. לא מעט פעמים נתקלתי באנשים שמנסים להוריד אותי מהמטרה שלי מהאהבה שלי מהגלישה. אני שמחה שלא הקשבתי לאנשים האלה. היום זה שונה לגמרי, היום לפחות 40% מהגולשים במים הן בנות וממש כיף לי לראות את זה. בעיקר בנות כותבות לי יום יום שאני מעוררת בהן השראה ובחיים שלי לא חשבתי שאני אהיה מודל לחיקוי וזה יהיה ברמה הזאת".

מי עזר לך להגיע לאיפה שאת היום? 

"קודם כל המשפחה שלי. אבא ואמא שלי תמיד היו לצידי ותמכו בי במה שאני עושה, אפילו שלפעמים אני בעצמי לא האמנתי. אח שלי ואחותי תמיד עזרו לי במים כשאנשים היו קצת מציקים לי וכמובן בית הספר לגלישה וכמובן המאמנים שלי". 

ספרי לנו קצת לגבי הקמפיין שאת משיקה עם קוטקס. מה גרם לך להשתתף בו?

"חברת קוטקס פנו אליי עם הרעיון של העצמה נשית, מודל לחיקוי וכל ההשראה לדור הצעיר דרך קוטקס. יש עוד בנות שמשתתפות בקמפיין - אגם בוחבוט ואור שפיץ הקונדיטורית. שתי בנות שבאמת הן תותחיות במה שהן עושות. אני בחיים לא חשבתי שאני אגיע לרמה הזאת של פרסום אבל אני ממש שמחה שהם לקחו אותי ונתנו לי את הבמה להראות לבנות צעירות שזה ממש אפשרי לחלום בגדול וזה הרעיון - להראות לבנות שזה אפשרי, ושום דבר לא יכול לעצור אותן בדרך להגשמת המטרות הגדולות".

© גבע טלמור

מה התכניות שלך לעתיד?

"אני מניחה שאני אמשיך לגלוש כמו תמיד, הייתי רוצה שהקהילה הנשית תתפתח בגלישה ויהיה יותר צמצום פערים בין הגברים לנשים. כמובן שאני אמשיך להתחרות ואני ארדוף אחרי החלום להיות אלופת עולם.  יש לי עוד דרך ארוכה ואני מקווה שאצליח להיות שמחה בכל השנים האלה".

יש לך עצות שאת יכולה לתת לגולשים או ספורטאים צעירים?

 "הייתי אומרת להם לדבוק במטרה שלהם, לא להקשיב למה שאנשים אחרים אומרים להם, ולהקשיב לתחושות בטן. חוץ מזה פשוט לחלום בגדול כי זה אפשרי".