יום הזיכרון הבינלאומי לשואה צוין ברחבי העולם, אך בישראל הוא צוין בצל הרצון לביטול המסע לפולין של התלמידים. בתאריך זה לפני 70 שנה שחרר הצבא הרוסי, שהיווה חלק מ"בעלות הברית", את מחנה ההשמדה אושוויץ.

עוד במדור החדשות של פרוגי: 
• חותמים עם העיניים: קמפיין ויראלי נגד אפליה
• מוחים בשביל המורה: "עברנו שיעור לחיים"
• חוק נגד סמלים נאצים? פחד להתמודד

כציון וזיכרון לתאריך משמעותי זה, ראיינתי את נועה תלמידת כיתה יב' מרחובות, בנוגע לשואה ולמסע לפולין אשר עברה במסגרת בית-ספרה. אל המסע יצאו כמאתיים תלמידי תיכון "קציר" באוקטובר 2013, בו התמודדו עם מראות זוועתיים ובלתי-ניתנים לעיכול, ובמקביל חוו רגעים מגבשים של הווי-שכבתי. "המילה מסע אכן מתאימה לחוויה הזו, מסע רגלי ומסע רגשי שמשאיר את חותמו" אומרת נועה.

"יצאתי עם ציפיות מאוד ריאליות, גם כי בהכנות למסע דאגו למתן לנו אותן וגם כי אני מכירה את עצמי ואיך אני מגיבה בסיטואציות כאלה. אמרו לנו שאם אנחנו יוצאים לקבל תשובות, אז שנחשוב שוב כי כנראה שנחזור אם יותר שאלות ממה שיצאנו. ובאמת לא באתי למצוא תשובות, באתי להרגיש, לראות, לחוות, להתקרב כמה שיותר לדבר הזה שנקרא שואה. והכי קרוב לשואה שהגעתי היה במיידנק, כשראיתי פתאום מהחלון של האוטובוס את גדרות התיל ועמודי המשמר, הרגשתי שכל סרטי השואה שראיתי קמים לתחייה. הצריפים, המקלחות, הקרמטוריום, ולבסוף הר האפר שפירק אותי טוטלית וגרם לי לבכות". 

אפילו שהמסע כולל התממודדות עם מראות קשים ואולי דוקא בגלל זה, השכבה התגבשה יותר, מספרת לנו נועה: "למרות שהמסע כלל הרבה אבל לא כל המסע היה אבל, להפך, רובו היה ברוח מאוד רגועה. ההווי השכבתי והחברתי היה העניין הכי חזק בו בשבילי, הרגשתי מחוברת יותר מאי פעם לחברים הקרובים וגם לקרובים פחות. בעיקרון אני חושבת שהשילוב של שני הדברים הפך את המסע הזה לכל-כך עוצמתי ומרגש, חוויה שלא הייתי יכולה לחוות בזמן או דרך אחרים". 

ישנם מספר קולות הטוענים המסע לפולין הינו יקר מידי ועל כן, יש לבטלו. בנושא הזה, דעתה של נוער נחרצת לחלוטין: "אני מאוד מתנגדת לביטול המסע. מבחינה כספית המסע אכן יקר אבל הוא כולל המון הוצאות כבדות שמצדיקות את זה, בין השאר טיסות, אבטחה רצינית, מזון וכדומה שהם דברים קריטיים שאני מניחה שכל הורה היה רוצה לדעת שהילד שלו מקבל אותם בצורה הטובה ביותר. בכל זאת לא מדובר פה על טיול שנתי רגיל, זו יציאה לחוץ לארץ".

גם לגבי הטענות שהמסע נוטה לעיתים לפורענות מצד התלמידים בדוגמת אלכוהול, סמים ועישון סיגריות יש לנועה מה להגיד: "זו בעיה שתמיד תהיה קיימת אבל היא ממש לא סיבה לבטל את המסע, שוב, כי זה פוגע ברוב שכן בסדר. באופן אישי קשה לי להבין תלמידים שפתאום שמים בצד את כל הכבוד והיראה שהם רכשו למסע ולמה שהוא עוסק בו ועברו את הגבול, כמו לצאת מהמלון או לשתות".

עוד היא אומרת כי "נכון שזה מזלזל, לא אחראי ומסכן, אבל אני לא חושבת שזה הוגן כלפי אלו שמתעניינים במסע ורוצים לחוות אותו אם יבטלו את המסע לפולין רק בגלל אותם ילדים שעברו על הכללים. אלו בעיות שיקרו גם בטיול השנתי לאילת וגם בשיעור רגיל בבית הספר, ואם רוצים לטפל בהם יש למנוע אותם מלכתחילה ולא לחסל מסורת כל-כך חשובה". 

"לא יצאתי מהמסע עם ידע היסטורי, אלא עם תמונות שנחרטו בזכרוני"

בנוסף, שאלתי את נועה מה למדה והפיקה מהמסע: "לא יצאתי עם המון ידע היסטורי חדש או מרחיק לכת, בכל זאת את היסטוריה ב' כבר עשיתי, אבל כן יצאתי עם תמונות ממשיות שנחרטו בזיכרוני, עם עוד סיפורים על עוד אנשים. אפשר לומר שחיזקתי את מה שכבר היה קיים ונתתי לו תוקף עוצמתי ומוחשי יותר".

עוד היא אומרת כי "מה שכן יצאתי עם המון תובנות ומחשבות על החברה, על המוסר והאנושות, וגם על עצמי ועל החברים שלי. ולמדתי להעריך יותר את הדת והמסורת היהודית, ובכלל את חשיבותה של האמונה. אני אדם מאוד חילוני אבל המסע הזה ממש נגע בי בנקודה הזו, ואני שמחה על כך".

מעבר לכך, הסתקרנתי לדעת האם יחסה של נועה לשואה השתנה בעקבות המסע המרגש: "במסע התחלתי לפתוח את עיניי גם לחיים ולא רק למוות בכל מה שקשור לשואה. הרי היום בפולין הכל חי, הכל ירוק וצבעוני, הערים הגדולות מאוד אירופאיות ורומנטיות. קשה להרגיש את העצב והאבל בכל שנייה במסע, וגם אי אפשר לאלץ את זה. אבל לאט לאט התחלתי לקבל את זה ולהבין שלפני שיהודים מתו בשואה הם גם חיו. ולכן צריך לזכור אותם לא רק במותם אלא גם בחייהם, להנציח אותם כמה שיותר. לכן השואה עכשיו בשבילי היא זיכרון, לא רק טרגדיה היסטורית".

ציון יום השואה הבינלאומי בבתי הספר 

נועה מספרת שאכן ידעה שהיום הינו יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, ואף עברה פעילות בנושא בכיתתה: "כן, ידעתי שהיום הוא יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. בבית-הספר היה לנו שיעור חינוך עם מחנכת הכיתה ודיברנו על הנושא וכל מיני דברים אקטואליים יותר שמתחברים לזה".

בחלק מבתי הספר התלמידים אכן עברו פעילויות בנושא, אך ברוב בתי הספר רק ציינו את התאריך ודיברו עליו במשך דקה או שתיים או שכלל לא התייחסו למשמעות של תאריך זה. יש לציין כי התאריך נקבע על ידי העצרת הכללית של האו"ם ומציינים אותו בכל העולם. השנה אף מחצית מחברי הכנסת נסעו לאושוויץ (פולין) לטקס מיוחד. 

קצת מוזר, שמדינה ששולחת את חברי הכנסת שלה לטקסי זיכרון לרגל היום המיוחד והחשוב, שחיה את נושא השואה בכל יום מחדש, לא דואגת שידברו על הנושא בכל בתי הספר, וידגישו את החשיבות שלו.