בואו נחזור אחורה בזמן. במוצאי שבת, 1 לאוגוסט 2009, 22:40, התפרץ אדם חמוש ל"ברנוער" בתל אביב, מקום שנועד למפגשיים חברתיים שממקום בבית אגודת הלטה"ב, ירה בנוכחים במועדון ללא שום מטרה, ונס על רגליו. היום, 1 לאוגוסט 2016, אנו מציינים 7 שנים לרצח, 7 שנים להירצחם של ניר כץ ז"ל, וליז טרובישי ז"ל. שנרצחו על שום דבר.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• למה לא לצעוד לשוויון? טור דעה
• יצאתי, נדלקתי: המקומות לדייטים שיעשו לכם את הקיץ
• די לבריונות - טור אישי

 במוצש האחרון, בטקס שערכו ארגוני ותנועות הנוער מכל הארץ, (איגי - ארגון הנוער הגאה, הנוער הלומד והעובד וכו') ציינו משתתפים בגן מאיר בתל-אביב שבע שנים לרצח מתועב זה במועדון הנוער הגאה הברנוער, וכמו כן ציינו את הפיגוע הרצחני שחוותה הקהילה הגאה בשנה שעברה במצעד בירושלים, בו נרצחה שירה בנקי ז"ל ולאור ההערות הלהט"בופוביות שנשמעו לאחרונה מרבנים רבים שיצאו בצורה חריפה נגד הקהילה הגאה, הטקס היה חייב להתקיים.

© shutterstock

בין הנואמים בטקס עלתה לבמה גם איילה כץ, אמו של ניר שנרצח בפיגוע, שאומרת כך:  "אתמול עשינו אזכרה לניר בבית העלמין, ואמרתי שם שכשאני רואה את החודש האחרון, את ההשתלחות של אותם רבנים, שפותחים פה בצורה שלא מכבדת, קודם כל אותם, ונקרע לי הלב. כי הם פוגעים בעיקר באנשים שנמצאים בקהילות שלהם. אותם אנשים שיושבים אצלם בבית, בישיבה ובכיתה, והם לא רואים כמה הם פוגעים. אני לא מוכנה לתת להם לגזול מכל אחד מאתנו לחיות את אורח החיים כפי שהוא רוצה לחיות. לא מוכנה לתת להם לקחת מאתנו את היהדות. כל אחד בדרך שהוא בוחר לבטא אותה. לא מוכנה לתת להם לגזול מאתנו את האופטימיות, שאפשר לחיות כל אחד בדרכו שלו ולא לפגוע באחר וללכת עם האמת שלו בעולם. ומי שיכול לעשות את השינוי הזה ובענק זה בנוער, אני חושבת שאתם העתיד. אתם אלה שלוקחים קדימה את המקום הערכי. אתם אלה שלוקחים קדימה את אותו מקום שש לא רק את ההכרה והזיכרונות אלא גם את ההסתכלות קדימה והתקווה."

"אנחנו יכולים לשנות את המציאות"

בין היתר עלו לבמה ברק פלג מהנוער העובד והלומד וליאור קזין יעקובסון מאיגי (ברנוער) ונאמו את דבר הנוער: "בחודש האחרון היינו עדים לאמירות להט"בפוביות ומסוכנות של אישי ציבור ורבנים, בשם היהדות. להם נאמר בקול ברור – להט"בפוביה, שנאה, גזענות – אינה היהדות. מרכזה של היהדות הוא הרעיון של "ואהבת לרעך כמוך". למוסדות הדתיים אחריות לפעול, לחנך, למנוע רצח, וללמוד מארגונים כמו בת קול וחברותא הנאבקים על דמותה של היהדות, ולהם תפקיד חשוב בקהילה שלנו ובחברה בכלל. יש לזכור כי אנחנו לא עדה. אנו שייכות לכל קהילה וקבוצה – ערביות, אתיופים, מזרחים ואשכנזיות. המאבק לשחרורנו הוא המאבק לשחרור כל בני ובנות האדם. אנו הנוער חיים וחיות בכל הארץ, במרכז ובפריפריה, מתמודדים ומתמודדות עם כל סוגי הלהטבפא"קפוביה, אך אין אנו חלשות. אנו עושים ועושות את השינוי בתנועות ואירגוני הנוער. אנו העתיד ולנו הזכות לשנות את המציאות."

הם מוסיפים ואומרים כי כנוער אנחנו נמשיך להפגין ולהתכנס, לחנך ולדבר, וכדבריו של מרטין בובר, בעיניהם "הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות".