כבר מגיל קטן מצא הצייר הצבאי מאיר בן משה את הזיקה לעולם האומנות- מה שהתחיל בציור שרבוטים פשוטים על הדפים במחברת בבית הספר, התעצם כאשר הגיע עם סבתא שלו לתערוכה. הדבר הוביל את בן משה ללמוד במשך שנתיים אצל מורה פרטי בשם מיכאל גפן, פתח עסק משלו לציורים בהזמנה, הציג בשלוש תערוכות שונות והתגייס לצה"ל כצייר צבאי, תפקיד חדש וייחודי שנפתח לא מזמן והעניק לו ולשתי ציירות נוספות הזדמנות ייחודית לעצב, להוסיף צבע לקירות ולמבנים ולהשפיע על האווירה בבסיסים. 

עוד בערוץ "על מדים" של פרוגי:

• מתגייסים: כל הזכויות שמגיעות לכם!
• טור דעה: איך הרשתות החברתיות פוגעות בביטחון החיילים?
• מהפריפריה לתפקידים ביחידות מובחרות 

איך הגעת לתפקיד? 

"בהתחלה לא ידעתי שיש כזה דבר בצה''ל, הייתי בכלל מיועד למודיעין ובשלב מסוים נודע לי שלא התקבלתי ולא ידעתי לאן אלך. למרות זאת, הסכמתי עם עצמי שלא משנה לאיפה אגיע בצבא, אני אהפוך את עצמי למשמעותי. אני אדם שיוזם, אחד שלא מוותר לעצמו ומתקדם לא משנה באיזו מערכת אני נמצא. החשיפה שלי לתפקיד הצייר הצבאי הגיע דרך הרשתות החברתיות, בעצם דרך החשבון של בת שבע שניידר, הציירת הצבאית הראשונה בצה"ל וזאת שסיפקה את הפתח לתפקיד. משם התחלתי לברר ולבדוק איך אפשר להגיע לשם ובדיוק באותו חודש שהיא השתחררה, הייתי צריך להתגייס. החלטתי לכתוב לה, להציג את עצמי ולשאול אם אפשר להתמיין לתפקיד. היא אמרה שהיא מנסה לפתוח תקנים ובסופו של דבר היא הצליחה לפתוח כשלושה תקנים.

התקבלתי לתפקיד, עשיתי טירונות 02 ושלחו אותי לבסיס הקבוע שלי בפיקוד צפון. בהתחלה לא הסבירו לי כלום על השירות כצייר צבאי, בדרך כלל כשיש תפקיד בצה''ל הוא מלווה בקורס והדרכה שרלוונטיים לאותו מקצוע. בנוסף, לא ידעתי כלום מבחינת הפרטים הטכניים- תיאום הגעה לבסיס, תנאי עבודה, הכשרה בגובה, מי המפקד, תנאי לינה… הכל היה בסימן שאלה. הייתי צריך לבנות את התפקיד מאפס ויחד עם זאת לחזק תכונות כמו ביטחון, כאשר מגיעים למשהו חדש ומתמודדים עם המערכת הצבאית, שזה כולל אינטראקציות רבות ופגישות עם דרגים גבוהים".

מי מהווה לך השראה בתחום?

"המורה הפרטי שלי מיכאל גפן, זה שלימד אותי ודחף אותי לעולם הזה. כשאתה צייר, אתה נכנס לתחום עם הרבה דעות קדומות, כמו 'אין הרבה פרנסה בזה' או 'אמן מצליח רק כשהוא מת'… מיכאל הוכיח לי שאפשר להתפרנס מזה בכבוד, הוא זה שנתן לי ביטחון לצייר מול אנשים ולהצליח במה שאני עושה. מעבר לכך, הוא עזר לי מבחינה נפשית. אני איתו בקשר עד היום ומתייעץ איתו על דברים, הוא עוזר לי גם בזמן השירות הצבאי. בכללי, אני רואה את עצמי בעתיד פותח סטודיו, מלמד תלמידים ומוכיח שכן אפשר לחיות בכבוד מאומנות.

מה לגבי השראה מחו"ל?

"יש אמנים שאני שואב מהם השראה. דוגמאות אחדות הן לאונרדו דה וינצ'י ורמברנדט. מבחינת סגנונות ציור, אני מאוד אוהב ריאליזם, סוריאליזם וגם פופ ארט. אני מאמין שהדרך שלי נבנית ואיתה גם הסגנון המסוים שלי, אותו אני בונה דרך הידע שאני רוכש".

איך הגבת כשנודע לך שהתקבלת לתפקיד?

"הייתי בעננים! אני זוכר שבאותו רגע הייתי אמור לעלות לאוטובוס, התחלתי לצעוק לבת שבע בטלפון, היא שמחה בשמחתי ואנשים סביבי לא הבינו מה קרה לי. הסיכויים להתקבל לא היו כל כך גבוהים, היו הרבה שנרשמו ולא ידעתי שדווקא אני איבחר. עד לפני שהתגייסתי, חשבתי שצה''ל לא יתחשב בי, אלא יראה בי ככוח אדם. אבל הוא ראה את הכישרון שלי ועזר לי לתרום לחיילים ולאווירה תוך כדי שהבאתי את היכולות שלי לידי ביטוי. המערכת הצבאית נתנה לי מעטפת, אותה אני מרגיש עד היום, ואני מודה על כך".

כאמור, תפקיד הצייר הצבאי הוא חדש בצבא. איך אתה רואה אותו מתפתח בעתיד? 

"אני מאמין שבמחזור הבא כבר נהפוך את זה ליחידה של ציירים צבאיים. כמובן שמי שיתקבל יצטרך להיות עם ניסיון באומנות ותיק עבודות מסודר. חוץ מזה, אני מאמין שנוציא קורסים מהצבא כדי להכשיר את הציירים עצמם בכל מhני היבטים בתפקיד- איך לסיים פרויקט גדול בזמן קצר, איך לעבוד בגובה… היה לנו פרויקט משותף במפקדת עיר הבה''דים במסגרתו היינו צריכים לצייר על קיר בגובה שלושה עשר מטרים, הביאו לנו במת הרמה ורק שבוע לפני עברנו הכשרה לעבודה בגובה".

הציור עליו בן משה מדבר נוצר לפני יום העצמאות. לעבודה עליו התגייסו שלוש הציירים הצבאיים- הוא עצמו, נועם שקד ורותם זמיר. " זה היה ציור של חייל וחיילת מצדיעים. באותה תקופה הייתה מתיחות ורצינו לצייר משהו אשר יאחד את כולם, לכן החלטנו להשתמש באלמנטים של יונת שלום ודגל ישראל. ציירנו את זה תוך שבוע וללא הפסקה, עבדנו בעבודת צוות מושלמת ונאלצנו להתמודד עם לוח זמנים משותף, בניגוד לשגרה בה עובדים לבד". 

על אותו ציור קיבלו שלושתם תעודת הוקרה על תרומה ייחודית ומעוררת השראה לקריית ההדרכה ממפקד הקרייה. "היה טקס הצדעה מכבד מאוד" משחזר בן משה "היו עשרים חיילים שהגיעו לצפות בו וזה נתן לי בוסט מטורף. פתאום קיבלתי הוכחה חיה שיש אנשים בכירים בצה''ל שמסתכלים על התפקיד הזה ורואים שיש טעם לתמוך בו. אני באתי במחשבה שזאת מערכת שלא פתוחה לדברים חדשים ואני מקבל הוכחה שהדבר הפוך כל פעם מחדש". 

כל ציור לוקח לרוב כשבועיים, אך לפעמים צריך להיות מוכן תוך שבוע, הכל תלוי בלחץ ובלוח הזמנים המוגדר. למרות זאת, גם אם בן משה לא מספיק לעמוד ביעד, המפקד שלו יבוא לקראתו. "הוא רואה אותי כאדם ולא כמכונה, אז ישנם מצבים בהם אני אעבוד במשך עוד כמה ימים רק כדי לסיים את העבודה. זה בסדר גמור, לא לוחצים או מאיימים על משפט במידה ולא עומדים ביעד שהוגדר מלכתחילה".

אתם נערכים מראש לפני שאתם באים לצייר? 

"אני בהתחלה חוקר על המקום אליו אני צריך להגיע ושומע סיפורים של החיילים אשר נמצאים שם. לאחר מכן, אני מכין סקיצה דרך הטאבלט, אותה אני מעצב ומציג למפקדים שהזמינו אותי. אם זה מקבל אישור, אני מתחיל בעבודה. אם לא, עושים סקיצה מחדש. ההתחלה היא לא פשוטה- מתחילים ב'דודל גריד', ציור סימנים אקראיים דרכם אפשר לקבוע את הפרופורציות של הציור על הקיר. מבחינת אופי הציור, אני עובד דרך מוזה. לפעמים אני מכריח את עצמי לצייר, יש מצבים שאני לא רוצה, אבל יודע שזה התפקיד זה מה שאני צריך לעשות. במהלך התהליך אתה צריך לבטוח בעצמך ולהאמין בעצמך שהתוצר יהיה טוב. יש מצבים בהם הציור נראה כמו אסון וחיילים מנסים לעודד אותי, או באים לעזור לי בציור כשאני עושה לילות. כי רובם לא מחזיקים ברקע או בניסיון בתחום, ככה שאני מוצא את עצמי מסביר להם. תוך כדי העבודה שלהם איתי, הם מרגישים משמעותיים וזה מהווה להם שובר שגרה.

אותם חיילים גרמו לי לחשוב על רעיון לפיתוח התפקיד עצמו. אני רוצה לקחת את זה רחוק ולא רק להכניס אנשים כציירים צבאיים, אלא ממש ליצור סדנאות אומנות בנושאים חשובים, כמו ימי זיכרון או ציון מלחמות. במסגרת הסדנה מכנסים את החיילים, מסבירים להם על ההיסטוריה ונותנים להם לצייר. הציור מהווה תרפיה ומספק מקום דרכו אפשר לברוח".

איך נראית שגרת היום שלך?

"לוח הזמנים שלי מתעצב לפי היחידה אליה אני מגיע והוא מאוד עמוס, כי יש צורך ממשי לתפקיד שלי בשטח. אם החיילים קמים בשש בבוקר, לצורך העניין, אני קם איתם, ישן איתם וחווה את התנאים שלהם, אם זה שטח ואם זה בבסיס. במהלך תהליך הציור יש לי הפסקות כמו לכל חייל רגיל- אני לרוב מצייר חמש שעות ביום, למרות שהיו ימים בהם הייתי עושה לילות. אני יכול להגיד שבפרויקט הראשון שלי היה עליי הרבה מאוד לחץ, לא רק בפן האישי. בכל זאת, היה מדובר בקיר ענק בחדר אוכל עליו הייתי צריך לצייר מול מאה חמישים חיילים. העבודה כצייר צבאי היא בעיקר מתבטאת בעבודה לבד. עם הזמן והניסיון, למדתי איך לספק תוצאות מהירות ומקצועיות כאחד". 

איפה נמצא הקושי בתפקיד?

"כשאתה מגיע לבסיס חדש אתה תמיד צריך להיות חברותי, לצאת מאזור הנוחות כל הזמן כדי להתאים את עצמך לבסיס ולאנשים. אתה חווה את הבסיס ולפעמים סוגר איתם שבתות. למשל, בגולני הייתי עם חמישים לוחמים שסגרו 21 יום. זאת הייתה חוויה מטורפת! בסופו של דבר, אתה עוזב אותם ועובר לבסיס אחר. כאמן אתה מתחבר רגשית לאומנות שלך, אז הפעולה של לנתק את אותו הרגש לוקחת ממני המון בפן הנפשי. בנוסף, התפקיד דורש הרבה השקעה. יש אחריות מסוימת שהיא רק שלך, אבל לא סתם נתנו אותה דווקא לך, כי אתה האדם שתביא את התפקיד לידי ביטוי".

יצא לך לקבל תגובות שתוהות על קשר התפקיד שלך לצה"ל?

"אני יודע שאני בדרך הנכונה ועושה שינוי כאשר אני עושה משהו שהוא נתון לביקורת. יש ביקורות שלא נעים לשמוע, אנשים שידם קלה על המקלדת. אותם אנשים קוראים למה שאני עושה 'בזבוז כספי מיסים', טוענים שהצבא מנצל אותי. אני באתי לתרום ולעשות משהו טוב ואנשים לא תמיד רואים את זה. למרות זאת, אותן ביקורות רעות מהוות אחוז קטן מהתגובות שאני מקבל. רוב החיילים כן מפרגנים. יש יחידות שסיימו סוף מסלול ושלחו לי צילום עם הציור יחד עם תודה."

איזה עוד אירועים מרגשים קרו לך במסגרת התפקיד?

"אני כבר שנה בתפקיד, אבל הספקתי לעבור הרבה. היה טקס למשפחות השכולות בו לקחתי חלק, כאשר הכנתי 18 דיוקנים של חללים בשבוע. זה משהו שאני לא עושה, בטח שלא במסגרת זמן כזאת, לכן זה היה אתגר. ישבתי על כל דיוקן במשך ימים ולילות. בסופו של דבר, כשהגעתי לטקס, כל משפחה קיבלה ציור של חייל. את אותו ציור הדפיסו על זכוכית וזה יצא נורא יפה ומרגש, אף על פי שאני אדם שבדרך כלל לא מתרגש מדברים בקלות. כאשר המשפחות קיבלו את המתנות, חלקן חיבקו אותי ואמרו לי שהקמתי את הבן שלהם לתחייה. התחלתי לבכות ושם הבנתי את המשמעות של התפקיד, שכולו מורכב מנתינה.

אני בעיקר מתרגש מציור על חדרי אוכל. כאשר אותו מקום נראה לפני נראה חשוך ואפרורי, אני מצליח להכניס לו צבע. רוב החיילים מחכים להיכנס לחדר אוכל, כי אוכל הוא דבר מנחם. כאשר הם נכנסים לשם ורואים את הציור שלי, זה עושה להם טוב על הנשמה, במיוחד אם הם סוגרים שבתות. כל הזמן אתה מקבל הוכחה שהתפקיד משמעותי וזה נותן לי כוח להמשיך. כשאני לובש את המדים המלוכלכים מצבע, אני מרגיש כאילו אני לובש חליפה של גיבור על. אני אוהב את הלכלוך ואת הצבע, זה נותן לי הרגשה של בית".

מה אתה ממליץ למי שרוצה להתמיין לתפקיד של צייר צבאי?

"לא לוותר. קודם כל אם רוצים תפקיד שהוא נחשב לא נפוץ בצבא, צריך לבוא למיונים בגישה שלא משנה מה, אתה תשיג את זה. צריך להרגיש שאתה כבר שם, לחוות את החוויה כאילו אתה נמצא בה. עוד לפני שהתקבלתי, ראיתי את עצמי מצייר בבסיסים וזה מה שקרה. צריך לדמיין את החלום. מעבר לזה, צריך גם ים ידע וטכניקה- אם מישהו ישאל אותך על דברים שקשורים לאומנות, כמו ערבוב צבעים או איזה סוג צבע מתאים לחומר מסוים, צריך לדעת לשלוף את התשובות".