אולי קל להדחיק את המציאות המתרחשת בימים אלה בעסקים ובמפעלים בדרום הארץ ובאזור בכלל, אך כשמתמודדים עם המתרחש פנים אל מול פנים מזדעזעים בכל פעם מחדש. יותר ויותר חברות הפועלות ברחבי דרום הארץ הולכות ושולחות מכתבי פיטורים לעובדיהם, לרוב כאלה שעובדים עבור שכר זעום במשך כל חייהם. מפאת גילם של רוב המפוטרים, קשה להאמין שישתלבו מחדש בשוק העבודה, מכיוון שאחוזי ההשתלבות בשוק באיזור הדרום הם אפסיים. היום (ב') הם הפגינו גם בתל אביב. 

בזמן האחרון יותר ויותר בני נוער, בעיקר תושבי הדרום, החווים את מה שקורה באופן אישי בכל יום מצטרפים למאבק ומוחים לצד אותם העובדים בעקבות הפחד הממשי על עתידיהם בטווח הקרוב והרחוק, שכן גלי הפיטורים ישפיעו ישירות על מצב הכלכלה הצחיח ממילא, וגם למען קידוש ערכים כמו שוויוניות וצדק.

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

•  בית המשפט קבע: עיצומי ארגון המורים יופסקו
• טור דעה: "תקיפת ההומלסים / למה לא לעצור דקה ולחשוב?"
• מתמטיקה? הכירו את התלמידים שפותרים בעיות גדולות יותר

דביר לייקין בן ה-18, מדריך בנוער העובד והלומד בסניף התנועה בערד, סיפר לנו על המצב כפי שהוא רואה אותו ועל נקודת המבט היום-יומית שלו: ״כחלק ממכתבי הפיטורים שנשלחו לרבים מעובדי חברת 'כימיקלים לישראל' (כיל) במפעלים השונים בדרום החל להתפתח  פחד אמיתי של התושבים בדרום בכל הנוגע לעתיד שלהם. הרבה אנשים שעבדו בכיל כל חייהם מקבלים לפתע, כמעט כולם בגיל יחסית מבוגר, מכתב שימוע לפני פיטורים בידיעה ברורה שלא יוכלו להשתלב בשוק העבודה מחדש. הפחד הזה לא תופס רק את המפוטרים עצמם או את הילדים שלהם, אלא גם אנשים אחרים בדרום שמרגישים שהביטחון התעסוקתי שלהם בסכנה מתמדת״.

 ״מכיוון שאני בחרתי לעשות את שנת השירות שלי בנוער העובד והלומד, בחרתי בין היתר לקחת חלק בשינוי חברתי באיזור שבו אני מדריך", הוא מספר. "לדעתי מאוד חשוב שהנוער ישתתף במאבק הזה. חשוב בעיקר הרצון לגבש דעה על המציאות, וההבנה שהתייעלות של מפעלים שמרווחים מליונים ולא יכולה לבוא על חשבון של עובד שמרוויח סכומים מזעריים, במקרה הזה. בחניכים שלי, שגרים בערד, הדבר פוגע באופן ישיר, כי ההורים של חלקם עובדים במפעלי ים המלח.״

״אסור שהם יצטרפו למאבק אבל יהיו מנותקים מתהליך חינוכי, הקשור לערכים שעומדים מאחורי העניין -  שיוויון וצדק״ לייקין מדגיש. "אני חושב שהקשר הישיר של בני הנוער יבוא בעיקר בכך שאנחנו מראים לאנשים בנגב בפרט ובמדינה בכלל, שזה לא רק עניין של העובדים ולא רק עניין של הנגב - הנגב והעובדים בו חשובים למדינת ישראל כמו שתל אביב וירושלים חשובות למדינת ישראל. רק אם אזרחי המדינה כולם ייקחו חלק פעיל במאבק אנחנו נצליח בו באמת - הוא לא של העובדים בכיל ולא רק של תושבי הדרום, אלא של אנשים שמאמינים שעובדים צריכים להיות בטוחים במקום עבודתם, ולדעתי שותפים לדעה זו הרוב המוחלט של אזרחי ישראל".

שחר וקנין בת ה-19, גם היא מדריכה בנוער העובד והלומד, השתתפה בהפגנה שנערכה בערד בעקבות המצב. ״כשנודע לי על ההפגנה החלטתי לנסות לקחת חלק בשינוי ולהשתתף בה" היא מספרת. "זו אחת הדרכים הישירות דרכן אני יכולה להשפיע על המצב. תמיד חשבתי שניצול עובדים הוא משהו שמקלקל את המדינה וההפגנה בעיניי היא עוד דרך לשנות לטובה את המצב וגם לתת דוגמה לחניכים שלי, שהם בעצמם בני נוער".

״אני לא חושבת שזה מצב שיכול להימשך״ היא מבהירה. ״חברות גדולות שמתרצות תירוצים בשביל לפטר מאות עובדים, שוכחות את המשפחות שעומדות מאחוריהם ועומדות לאבד את מקור ההכנסה שלהם. אני חושבת שחשוב שהנוער יתמוך במצב הזה, במבוגרים. זה נותן להם את הכוח והרצון להמשיך להילחם על העקרונות, במיוחד שהם מקבלים גב מהצעירים, דור העתיד. כמו שאנחנו נרצה שיתמכו בנו, ככה גם אנחנו, כבני נוער צריכים לתמוך במבוגרים".

״אני מקווה שהחברה תשתנה. אנחנו יכולים לדאוג למקום טוב יותר לחיות. פערי המעמדות לא צריכים להיות עצומים, מיליון ילדים ונערים לא צריכים להיות עניים. מרטין בובר אמר שהנוער הוא הסיכוי היחידי לאושר של האנושות. הכל בידיים שלנו אחרי הכל, השינוי יכול לבוא מאיתנו, ואני מקווה שהוא יקרה כמה שיותר מהר. בני הנוער הולכים מתוודעים למציאות שמתרחשת ומנצלים את הכוח וההשפעה שלהם למען המטרה. ברגע שחודרת ההבנה שלתמיכה יש כוח מוטיבציוני במאבק ההישרדותי הזה, הם משקיעים את כל מאמציהם בתקווה לעתיד טוב יותר. ונדמה שבקצב הזה, הוא באמת יהיה טוב".