אלימות נגד נשים היא תופעה חברתית , הכוללת התעללות פיזית, מילולית, כלכלית, נפשית ומינית. בתיאוריות השונות טוענים כי הסיבה לתופעת האלימות היא אי השוויון בין נשים לגברים, מכיוון שלאורך ההיסטוריה מעמדה של האישה היה נחות יותר. למרות התקדמותן של הנשים ומעמדן בעולם בעידן המודרני, התופעה הזו עוד ממשיכה לגבות קורבנות נוספים למעגל האלימות זה.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• לא רק גרטה: הכוכבים הבינלאומיים שפועלים למען הסביבה
• אכזבה לדמוקרטיה: שוב נכשל ניסיון הרכבת הממשלה
• אמא'לה, מבחן: כך תתמודדו עם חרדת בחינות

בתרבויות מגוונות ובחברות הפטריאכליות (שלטון האב) האישה נחשבת כרכושו של הגבר. האלימות נגד נשים הייתה דרך לשלוט ולהגביל אותן ואת הנוכחות שלהן בחברה, בכך שחוקקו חוקים שונים ומדיניות ממשלתית בחלק מן המדינות. לדוגמא באיי הבאהמה מותר לאנוס נשים נשואות על ידי בעליהן מעל גיל 14. לצערנו חלק מן החוקים הללו עדיין קיימים בעולם ועוד ועוד נשים הופכות לקורבנות בחסות החוק. אבל לא רק. 

© adobestock

ביטוי האלימות נגד נשים מתבטא ברכושנות ובקנאה כלפי האישה, לבודד את האישה ואף לשלוט בחייה באופן מוחלט. להפחיד אותה על ידי מכות, שבירת חפצים ופגיעה ברכוש, איום בפגיעה עצמית והתאבדות, פגיעה בילדים ולהכחשת מעשי האלימות. במקרים רבים בן הזוג מתחרט על מעשיו בהבטחות חוזרות שטרם מתקיימות ''זה לא יקרה שוב'' ובקניית מתנות.

על פי נתוני משרד הרווחה שפורסמו בכתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" באוקטובר השנה, עולה כי ב-15 השנים האחרונות 45%  מהנשים שנרצחו בידי בני זוגן היו עולות חדשות ו-45% מהנשים ששוהות במקלטים לנשים מוכות הן מהמגזר הערבי. מ-2004 עד 2018 נרצחו 163 נשים בישראל על ידי בני זוגן, רק חלק מהן היו מוכרות לשירותי הרווחה.

הנושא הזה כל כך בוער בחברה הישראלית, שהתעלמות ממנו היא כמעט בלתי אפשרית. ובכל זאת, מערכת החינוך ובתי הספר לא עושים מספיק בשביל להעלות את המודעות לנושא. בלוגר בשם יוסי שפרבר כתב בחודש שעבר ב"זמן ישראל": "בתי הספר הם שמעצבים את התפיסות הערכיות של ילדי/ות ישראל, ובתי הספר שאנו מנהלים לא עושים מספיק... אנחנו מפחדים לדבר על ההחפצה, על תרבות האונס, על האלימות במשפחה ועל הכאב והקושי של החיים במציאות בה שוררת האלימות והטרור...הטיפול באלימות ככלל ובאלימות נגד נשים בפרט, מתחיל בראש ובראשונה במהלך חינוכי עמוק''.

© adobestock

מי שכן מדבר עם בני הנוער ומגיעה אל החטיבות והתיכונים כדי להעביר את המסרים נגד אלימות הוא השחקן יוני גרין ("התחנה"- Kidz ב-HOT), שמעביר סדנאות בנושא מגדר ומיניות בריאה מטעם מרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. גרין מנצל את הפלטפורמה שלו מול קהלו, על מנת להעלות את המודעות לנושא החשוב הזה.

מה הקשר שלך למאבק באלימות נגד נשים? 

בעקבות חוויה אישית של בן אדם שהיה חלק מהחיים שלי, נחשפתי לדבר הזה והתמודדתי עם הטראומה שקרתה בעקבות אותו מקרה במשך תקופה ארוכה. ראיתי מקרוב אילו השלכות הרסניות יש לנושא הזה, על הנפגעים ושאר הסביבה שלהם. שמעתי במקרה מחבר על העבודה במרכז ועל העשייה החינוכית שהוא עושה שם. מעבר לסיוע לנפגעים ולמענה הטלפוני יש שם מחלקת חינוך ומניעה ששם אני עובד. אנחנו בעצם מסתובבים בתיכונים ובחטיבות ביניים ומנסה לעשות קצת סדר בבאלגן ולדבר על נושאים כמו: מה זו מיניות בריאה מה זו פגיעה מינית, מגדר, ציפיות מהחברה מאיתנו ואיך זה מתבטא במערכת החינוך שלנו, כיצד זה משפיע על נקודת המבט שלנו על מיניות. אני מדבר עם נערים על מגוון נושאים אלו, על נגישות לתכנים מיניים ועל החשיפה לתכנים בעל אפיון מיני מגיל צעיר. 

מה דעתך על הטיפול בנושא כיום?

אני חושב שעידן ה-"Me Too" הרעיד את העולם, זו נקודת ציון משמעותית בנושא. תמיד כשיש שינוי זה מביא איתו דברים רבים, עכשיו יש מן מאבק שנוצר בעקבות זה לשני הצדדים באופן קיצוני. מצד אחד זהירות היתר והשאלות שעולות של מה מותר ומה אסור. מצד שני - סוף סוף זה יוצא מהחושך לאור ושומעים את קולן של הנשים על מה שעברו. השינוי הזה בשיח מבורך והוא מדהים. אך עדיין יש לנו דרך ארוכה לעשות בכל מה שקשור לנושא. מבחינה חוקית, משפטית, מבחינת היחס לנפגעים והנפגעות. הדרך של הנפגעים והנפגעות היום למשפט, זו דרך הייסורים בשבילם, זו סיטואציה מאוד לא נעימה בעיקר אחרי כל מה שהם עברו. אין לי את התשבות איך אפשר להעביר את המשפטים האלה בצורה יותר טובה, אך נפגעים רבים לא מסוגלים לשחזר את הטראומה שעברו בבית המשפט. 

איך נוער מגיב לכך שאתה מגיע לסדנאות בבתי ספר? בכל זאת אתה מוכר לקהל

בהתחלה היה זה מבלבל מאוד אבל אני חושב שהשנה אני לוקח את זה לטובתי ואני מרגיש שיש למילים שלי משמעות מאוד גדולה בעיניהם. אני מצליח לקבל את ההתרגשות שמכירים אותי מהטלוויזיה ואני מצטלם איתם, הם נהנים מזה וגם אני. משם יותר קל להגיע לתכנים שאני רוצה להעביר להם. זו הרגשה מדהימה וכיפית שיש לי את הזכות להשפיע עליהם. אני שמח שיש לי את הזכות להעביר, להשפיע ולעורר משמעות אצל התלמידים בסדנאות.     

איך ניתן לדעתך להתחיל לדבר על אלימות נגד נשים במערכת החינוך במקום לפחד מהנושא? 

אני חושב שבאמת לא מעט פעמים זה נושא שמפחיד לפתוח, כי הכי קל לנו להישאר עם הדעות שלנו בתוך המסגרות שגדלנו לתוכן. אני חושב שלדבר על מיניות, על נשים שמותר להן לבטא מיניות ועל הזכות לחקור את המיניות שלהן בדיוק כמו אצל גברים, האומץ לדבר על זה שמשיכה מיני - זה מבורך. היכולות שלנו להתייחס אחרת לנושא המיניות ולדבר על הגוף שלנו, זה מגיע גם לנושאים יותר רחבים, כמו תקשורת של מיניות בריאה, מיניות בריאה זו מיניות שיש בה תקשורת והכלה והבנה של הצד השני. חבל שבמערכת החינוך נושאים חשובים כאלה נדחקים הצידה בגלל הלחץ של המורים מהבגרויות. 

© פוטוליה

אלימות נגד נשים לא תסתיים לעולם, תמיד תהייה אלימות בבעולם שלנו. אבל ניתן ואפשר לצמצם את היקף התופעה המצערת וזה מתחיל בראש ובראשונה בחינוך בלהיות אנשים טובים, מכבדים, ערכיים יותר לסביבה שלנו ולעצמנו. חינוך שנקודת ההתחלה שלו היא להיות בן אדם לפני הכל, לכבד את הסובבים שלנו וגם את עצמנו, גברים, נשים, את כולם.

אנחנו צריכים ללמד וללמוד לדעת לזהות מצוקה, לדעת מתי הסימנים מופיעים, כי אף אחת לא צריכה לחוות אלימות על בשרה. לדעת איך לפנות למקומות הנכונים והכי חשוב הידיעה שלא אני, לא חברות, לא משפחה אף אחת מאיתנו לא לבד! יש תמיכה. הכל מתחיל ונגמר במעטפת חינוכית המלמדת להתמודד עם מה שקורה בחוץ, הכל מתחיל בלימוד ערכים המעצבים אותנו להיות בני אדם יותר טוב ממה שהיינו אתמול. האלימות נגד נשים לא נפסקת אך מיגור התופעה שלה תלוי אך ורק בנו!